ספרים בלועזית

 

  • Antiquitates sacrae veterum Hebraeorum Open or Close

    Antiquitates sacrae veterum Hebraeorum

    Reelant, Adriaan, 1676-1718

    antiquat

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר


  • Caroli Sigonii de Republica Hebraeorum Open or Close

    Caroli Sigonii de Republica Hebraeorum

    Sigonio, Carlo, 1524?-1584

    republica

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר


  • Christophori Heidmanni Palaestina sive Terra sancta Open or Close

    Christophori Heidmanni Palaestina sive Terra sancta

    Heidmann, Christopher, d. 1627

    christo

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר


  • Compendio Istorico dello Stato antico, e moderno del Carmelo, ... Open or Close

    Compendio Istorico dello Stato antico, e moderno del Carmelo, dei paesi Adjacenti, e dell’Ordine monastico orientale

    Giovanni Battista, de Sant' Alessio

    carmelo

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר



    הספר שלפנינו, קיצור ההיסטוריה של הר הכרמל, נכתב על ידי נזיר ומהנדס איטלקי בשלהי המאה השמונה-עשרה. ברטולדו אנטוניו ג'וברטי נולד ב 1723 באיזור טורינו, איטליה. הוא החל במסלול לימודי כמורה אך נאלץ לעזוב אותו לאחר פטירת אביו. כדי לתמוך במשפחתו למד הנדסה. מאוחר יותר הצטרף למסדר הכרמליטים היחפים (Ordo Carmelitarum Discalceatorum , באנגלית Discalced Carmelites) והתקבל לשורותיו כאח הדיוט (lay brother) ב 1747. את שמו שינה לג'מבטיסטה די סנט אלסיו. לאחר מספר שנים בהן שרת את המסדר ברומא, ב 1765 נשלח להר הכרמל כאחראי על הקמת מבנה חדש לקהילת הכרמליטים, באתר בו מצוי המנזר כיום ("סטלה מאריס"). ב 1774, בהוראת ראש המסדר ברומא, נאלץ ג'מבטיסטה לשוב לאיטליה כשהמנזר החדש עדיין בבניה כיון שהואשם באי-סדרים. את שארית חייו בילה במנזר בטורינו, שם נפטר ב 1802. ספרו יצא תחילה בלטינית בתרגום אחד מבני המסדר (אוגסבורג, 1772) ומאוחר יותר באיטלקית (טורינו, 1780). ישנם מספר הבדלים בין שתי הגרסאות אך אין הם משמעותיים כרגע להבנת חשיבותו ומשמעותו ההיסטורית של החיבור.

    הרפורמה של תנועת הנזירות באירופה במאות האחת-עשרה והשתים-עשרה, שקראה להחמרת הכללים ולשיבה לרעיון הנזירות הקדום, מצאה ביטוי גם בממלכה הצלבנית, בה התבססו כמה קהילות נזירים מערביות. חלקן אף חיו במשותף עם נזירים אורתודוקסיים. לאחר מסע הצלב השלישי, כאשר השטח שבשליטה צלבנית הצטמצם לאזור החוף הצפוני, הפך הכרמל יעד מועדף לקהילות הנזירים, ויש על כך עדויות בכתב, בין השאר אצל רבי בנימין מטודלה. קבוצת מתבודדים על ההר, על-פי המסורת, ביקשה מאלברט, פטריארך ירושלים (שישב בצור), שיחבר בעבורה רגוּלה – קובץ כללים המסדיר את חייהם כקהילה דתית. הרגולה ניתנה באזור שנת 1210 וסימנה בכך את יסוד המסדר הכרמליטי (בשמו המלא, המסדר של גברתנו של הר הכרמל). כבר באמצע המאה החל המסדר לצמוח ולהתפשט באירופה עצמה, והפך לאחד מן המסדרים המנדיקנטים. עם נפילת עכו (1291) עזבו הכרמליטים את הכרמל, אך לא שכחו את ההר. את תהליך ההתבססות הכרמליטית באירופה לוותה ספרות עשירה בה שיחק הכרמל תפקיד חשוב. סופרי המסדר פיתחו מסורת לפיה ראשון הכרמליטים הוא הנביא אליהו. עם השנים הלכה המסורת והשתכללה, ותיארה רצף קיום בלתי מנותק של קהילה דתית-נזירית על ההר. בשושלת שובצו, בין השאר, אלישע, בני הנביאים, יונה, עובדיה, יוחנן המטביל ואף כת האיסיים. לבעיות כגון הסבר המעבר מן היהדות אל הנצרות ומן הנצרות המזרחית אל המערבית גם כן נמצא פתרון בסיפור. למרות התקפות של מלומדים נוצרים על סבירות המסורת הזו למן המאה הארבע-עשרה ואילך, המשיכו הכרמליטים להחזיק בה. במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, נציגי הפלג החדש והמחמיר יותר של הכרמליטים היחפים, אף פיתחו את המסורת עוד יותר, ככלי להתחדשותם הרוחנית והמיסטית. חלקם אף גידרו להם גנים באזורים פראיים באירופה ("מדבריות"), שם שיחזרו את נוף הכרמל ועסקו בתפילה ובהתבוננות.

    הגברת הנוכחות האירופית ברחבי האימפריה העות'מנית במאות השש-עשרה והשבע-עשרה איפשרה לכרמליטים היחפים ליזום את השיבה להר הכרמל הממשי, וזאת במסגרת מאמצי המסיון הכלליים של הכנסיה הקתולית בתקופה. ב 1631 קיבל הנזיר הכרמליטי פרוספר של רוח הקודש מידי האמיר הבדואי טורבאי את הרשות להתמקם במערת אליהו ובכוכים שמעליה. במאה השמונה-עשרה, בעקבות הרס חיפה העתיקה והקמתה מחדש על ידי שליט הגליל, דאהר אל עומר, נאלצו הכרמליטים לעזוב את משכנם הראשון. אך כעת יכלו להגשים יעד שנשאו אליו עיניהם שנים רבות – לעבור אל ראש ההר. על ג'מבטיסטה די סנט אלסיו הוטל לתכנן את האתר החדש. הנחת אבן הפינה לאתר התקימה ב 15 בנובמבר 1767. ג'מבטיסטה תכנן מבנה ריבועי בן שתי קומות, אשר הקיף שני אתרים להם נקשרו מסורות כרמליטיות – המערה בה התחבא אליהו מפני איזבל ואת הקפלה הראשונה שהוקדשה למריה (למעשה מבנה ביזנטי). את העבודות עיכבו הן הרשויות המקומיות והן סדרת סכסוכים בתוך המסדר, שבמהלכה, כאמור, הואשמו ג'מבטיסטה ואב המנזר שפיקח עליו בהתנהלות קלוקלת. המבנה של ג'מבטיסטה נהרס באופן חלקי לאחר מסע נפוליאון לארץ ופוצץ ב 1821. המנזר הכרמליטי שאנו רואים כיום החל להבנות מספר שנים מאוחר יותר.

    מטרתו של ג'מבטיסטה בכתיבת הספר היתה כפולה – הן להציג מחדש את ההיסטוריה של המסדר הכרמליטי בצורה מרוכזת וסמכותית, והן להגיש מעין סקר גיאוגרפי-ארכיאולוגי של הכרמל, בלווית מפות ותרשימים. למעשה לא ניתן ממש לנתק בין שני הצירים האלו, וזאת משום שעבור הכרמליטים, במיוחד אלו ששהו על ההר עצמו, רוחו של המסדר נבעה מבינות נחלי ופסגות ההר המקודש, ואילו הגיאוגרפיה של הכרמל היתה למעשה גיאוגרפיה קדושה כרמליטית. ג'מבטיסטה חוזר ללא היסוס על הסיפור המסורתי של הרצף הנבואי-נזירי על הכרמל מאז ימי אליהו, ואף מתנגח עם מבקריו. זאת ועוד, הוא מגיש גם מסלולי צליינות בין אתרי הכרמל, ורושם את התפילות וההמנונים שיש לומר בכל אחד מהם. את השילוב הזה למד מן הספרות של הפרנסיסקאנים, שהתוו את דרכי הצליינים בארץ הקודש מאז המאה הארבע-עשרה. לבסוף, יש לנו כאן גם יומן אישי של אדם שהסתובב, פעל, ויצר באזור חיפה. ספרו של ג'מבטיסטה די סנט אלסיו חשוב כמקור מרכזי להיסטוריה של האזור במאה השמונה-עשרה, על כל מורכבותה הפוליטית והתרבותית. דרך ההיסטוריה המקומית אנו למדים גם על הים התיכון של התקופה כזירת פעילות אנושית תוססת. אך לספר חשיבות גם עבור ההיסטוריה של הרעיונות והאמונות. אנו למדים ממנו על הדרך בה מחקר היסטורי, מסורת, ואתר קדוש משתלבים זה בזה ומעניקים משמעות להווה האנושי.



    ד"ר צור שלו
    החוג להיסטוריה כללית
    החוג ללימודי ארץ ישראל

    ספטמבר 2007

    לקריאה נוספת:

    Boase, T. S. R. "A Seventeenth Century Carmelite Legend Based on Tacitus," Journal of the Warburg and Courtauld Institutes 3(1939-1940): 107-118.

    Friedman, Elias. The Latin Hermits of Mount Carmel: A Study in Carmelite Origins. Roma: Teresianum, 1979.

    Giordano, Silvano, ed. Carmel in the Holy Land: From Its Beginnings to the Present Day. Arenzano: Il Messaggero di Gesu Bambino, 1995.

    Jotischky, Andrew. The Carmelites and Antiquity: Mendicants and Their Pasts in the Middle Ages. Oxford: Oxford University Press, 2002.

  • Compendium historicum de statu antiquo et moderno Sancti Montis Carmeli Open or Close

    Compendium historicum de statu antiquo et moderno Sancti Montis Carmeli

    Giovanni Battista, de Sant' Alessio

    compendium

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר




    הספר שלפנינו, קיצור ההיסטוריה של הר הכרמל, נכתב על ידי נזיר ומהנדס איטלקי בשלהי המאה השמונה-עשרה. ברטולדו אנטוניו ג'וברטי נולד ב 1723 באיזור טורינו, איטליה. הוא החל במסלול לימודי כמורה אך נאלץ לעזוב אותו לאחר פטירת אביו. כדי לתמוך במשפחתו למד הנדסה. מאוחר יותר הצטרף למסדר הכרמליטים היחפים (Ordo Carmelitarum Discalceatorum , באנגלית Discalced Carmelites) והתקבל לשורותיו כאח הדיוט (lay brother) ב 1747. את שמו שינה לג'מבטיסטה די סנט אלסיו. לאחר מספר שנים בהן שרת את המסדר ברומא, ב 1765 נשלח להר הכרמל כאחראי על הקמת מבנה חדש לקהילת הכרמליטים, באתר בו מצוי המנזר כיום ("סטלה מאריס"). ב 1774, בהוראת ראש המסדר ברומא, נאלץ ג'מבטיסטה לשוב לאיטליה כשהמנזר החדש עדיין בבניה כיון שהואשם באי-סדרים. את שארית חייו בילה במנזר בטורינו, שם נפטר ב 1802. ספרו יצא תחילה בלטינית בתרגום אחד מבני המסדר (אוגסבורג, 1772) ומאוחר יותר באיטלקית (טורינו, 1780). ישנם מספר הבדלים בין שתי הגרסאות אך אין הם משמעותיים כרגע להבנת חשיבותו ומשמעותו ההיסטורית של החיבור.

    הרפורמה של תנועת הנזירות באירופה במאות האחת-עשרה והשתים-עשרה, שקראה להחמרת הכללים ולשיבה לרעיון הנזירות הקדום, מצאה ביטוי גם בממלכה הצלבנית, בה התבססו כמה קהילות נזירים מערביות. חלקן אף חיו במשותף עם נזירים אורתודוקסיים. לאחר מסע הצלב השלישי, כאשר השטח שבשליטה צלבנית הצטמצם לאזור החוף הצפוני, הפך הכרמל יעד מועדף לקהילות הנזירים, ויש על כך עדויות בכתב, בין השאר אצל רבי בנימין מטודלה. קבוצת מתבודדים על ההר, על-פי המסורת, ביקשה מאלברט, פטריארך ירושלים (שישב בצור), שיחבר בעבורה רגוּלה – קובץ כללים המסדיר את חייהם כקהילה דתית. הרגולה ניתנה באזור שנת 1210 וסימנה בכך את יסוד המסדר הכרמליטי (בשמו המלא, המסדר של גברתנו של הר הכרמל). כבר באמצע המאה החל המסדר לצמוח ולהתפשט באירופה עצמה, והפך לאחד מן המסדרים המנדיקנטים. עם נפילת עכו (1291) עזבו הכרמליטים את הכרמל, אך לא שכחו את ההר. את תהליך ההתבססות הכרמליטית באירופה לוותה ספרות עשירה בה שיחק הכרמל תפקיד חשוב. סופרי המסדר פיתחו מסורת לפיה ראשון הכרמליטים הוא הנביא אליהו. עם השנים הלכה המסורת והשתכללה, ותיארה רצף קיום בלתי מנותק של קהילה דתית-נזירית על ההר. בשושלת שובצו, בין השאר, אלישע, בני הנביאים, יונה, עובדיה, יוחנן המטביל ואף כת האיסיים. לבעיות כגון הסבר המעבר מן היהדות אל הנצרות ומן הנצרות המזרחית אל המערבית גם כן נמצא פתרון בסיפור. למרות התקפות של מלומדים נוצרים על סבירות המסורת הזו למן המאה הארבע-עשרה ואילך, המשיכו הכרמליטים להחזיק בה. במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, נציגי הפלג החדש והמחמיר יותר של הכרמליטים היחפים, אף פיתחו את המסורת עוד יותר, ככלי להתחדשותם הרוחנית והמיסטית. חלקם אף גידרו להם גנים באזורים פראיים באירופה ("מדבריות"), שם שיחזרו את נוף הכרמל ועסקו בתפילה ובהתבוננות.

    הגברת הנוכחות האירופית ברחבי האימפריה העות'מנית במאות השש-עשרה והשבע-עשרה איפשרה לכרמליטים היחפים ליזום את השיבה להר הכרמל הממשי, וזאת במסגרת מאמצי המסיון הכלליים של הכנסיה הקתולית בתקופה. ב 1631 קיבל הנזיר הכרמליטי פרוספר של רוח הקודש מידי האמיר הבדואי טורבאי את הרשות להתמקם במערת אליהו ובכוכים שמעליה. במאה השמונה-עשרה, בעקבות הרס חיפה העתיקה והקמתה מחדש על ידי שליט הגליל, דאהר אל עומר, נאלצו הכרמליטים לעזוב את משכנם הראשון. אך כעת יכלו להגשים יעד שנשאו אליו עיניהם שנים רבות – לעבור אל ראש ההר. על ג'מבטיסטה די סנט אלסיו הוטל לתכנן את האתר החדש. הנחת אבן הפינה לאתר התקימה ב 15 בנובמבר 1767. ג'מבטיסטה תכנן מבנה ריבועי בן שתי קומות, אשר הקיף שני אתרים להם נקשרו מסורות כרמליטיות – המערה בה התחבא אליהו מפני איזבל ואת הקפלה הראשונה שהוקדשה למריה (למעשה מבנה ביזנטי). את העבודות עיכבו הן הרשויות המקומיות והן סדרת סכסוכים בתוך המסדר, שבמהלכה, כאמור, הואשמו ג'מבטיסטה ואב המנזר שפיקח עליו בהתנהלות קלוקלת. המבנה של ג'מבטיסטה נהרס באופן חלקי לאחר מסע נפוליאון לארץ ופוצץ ב 1821. המנזר הכרמליטי שאנו רואים כיום החל להבנות מספר שנים מאוחר יותר.

    מטרתו של ג'מבטיסטה בכתיבת הספר היתה כפולה – הן להציג מחדש את ההיסטוריה של המסדר הכרמליטי בצורה מרוכזת וסמכותית, והן להגיש מעין סקר גיאוגרפי-ארכיאולוגי של הכרמל, בלווית מפות ותרשימים. למעשה לא ניתן ממש לנתק בין שני הצירים האלו, וזאת משום שעבור הכרמליטים, במיוחד אלו ששהו על ההר עצמו, רוחו של המסדר נבעה מבינות נחלי ופסגות ההר המקודש, ואילו הגיאוגרפיה של הכרמל היתה למעשה גיאוגרפיה קדושה כרמליטית. ג'מבטיסטה חוזר ללא היסוס על הסיפור המסורתי של הרצף הנבואי-נזירי על הכרמל מאז ימי אליהו, ואף מתנגח עם מבקריו. זאת ועוד, הוא מגיש גם מסלולי צליינות בין אתרי הכרמל, ורושם את התפילות וההמנונים שיש לומר בכל אחד מהם. את השילוב הזה למד מן הספרות של הפרנסיסקאנים, שהתוו את דרכי הצליינים בארץ הקודש מאז המאה הארבע-עשרה. לבסוף, יש לנו כאן גם יומן אישי של אדם שהסתובב, פעל, ויצר באזור חיפה. ספרו של ג'מבטיסטה די סנט אלסיו חשוב כמקור מרכזי להיסטוריה של האזור במאה השמונה-עשרה, על כל מורכבותה הפוליטית והתרבותית. דרך ההיסטוריה המקומית אנו למדים גם על הים התיכון של התקופה כזירת פעילות אנושית תוססת. אך לספר חשיבות גם עבור ההיסטוריה של הרעיונות והאמונות. אנו למדים ממנו על הדרך בה מחקר היסטורי, מסורת, ואתר קדוש משתלבים זה בזה ומעניקים משמעות להווה האנושי.



    ד"ר צור שלו
    החוג להיסטוריה כללית
    החוג ללימודי ארץ ישראל

    ספטמבר 2007

    לקריאה נוספת:

    Boase, T. S. R. "A Seventeenth Century Carmelite Legend Based on Tacitus," Journal of the Warburg and Courtauld Institutes 3(1939-1940): 107-118.

    Friedman, Elias. The Latin Hermits of Mount Carmel: A Study in Carmelite Origins. Roma: Teresianum, 1979.

    Giordano, Silvano, ed. Carmel in the Holy Land: From Its Beginnings to the Present Day. Arenzano: Il Messaggero di Gesu Bambino, 1995.

    Jotischky, Andrew. The Carmelites and Antiquity: Mendicants and Their Pasts in the Middle Ages. Oxford: Oxford University Press, 2002.

  • De Idolatria Liber Open or Close
  • De legibus Hebraeorum ritualibus et earum rationibus Open or Close

    De legibus Hebraeorum ritualibus et earum rationibus, libri tres

    Spencer, John, 1630-1693

    legibus






  • Hadriani Relandi Palaestina ex monumentis veteribus illustrata Open or Close

    Hadriani Relandi Palaestina ex monumentis veteribus illustrata

    Reelant, Adriaan, 1676-1718

    hadriani

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר




    אדריאן רלנד

    המלומד ההולנדי אדריאן רלנד (רלנדוס, 1676- 1718) היה בנו של כומר פרוטסטנטי והתחנך באוטרכט ובליידן. בדומה לבני תקופתו, תחומי העניין שלו היו רבים – תיאולוגיה, שירה, ואף מדעי הטבע. תקופה קצרה שימש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת הרדרוויק, שם הרצה על חידושיהם המדעיים של ניוטון ובויל. כיון שליבו נטה במיוחד לפילולוגיה, קיבל רלנד ב 1701 את הצעת אוניברסיטת אוטרכט להתמנות לקתדרה לשפות אוריינטליות. רלנד ידע עברית, ערבית ושפות שמיות אחרות על בוריין, ואף נגע גם במה שהיום היינו מכנים בלשנות השוואתית. כך השווה למשל בין שפות מזרח אסיה (מלזית, סינית) לשפות האינדיאנים באמריקה על מנת להתחקות על מקור השפות כולן. כמי שהתחנך בלב לבה של האורתודוקסיה הקלוויניסטית החמורה, אין זה פלא שהחזיק בדעה השמרנית כבר אז האומרת כי העברית, שפת הקודש, היא אם השפות כולן. בנוגע לדת האסלאם הציג רלנד דעה חריגה לתקופתו, ותקף את אלו המכפישים אותה מתוך בורות. הוא היה אחד הראשונים שהתעמק בספרות הדת המוסלמית בשפת המקור. גם אם כנוצרי אדוק ראה צורך לסתור את עקרונותיה, עדיין מצא בדת האסלאם יסודות טובים ונכונים. תחום נוסף בו התעניין רלנד היה ארכיאולוגיה מקראית, או אולי נכון יותר לומר, התרבות החומרית של האומה היהודית. בראשית המאה השמונה-עשרה, טרם החל עידן הארכיאולוגיה האמפירית-מדעית בחקר ארצות המקרא. אך מלומדי אירופה גילו עניין משמעותי בשרידים החומריים של תרבויות העבר כבר כמאתיים שנה לפני רלנד, במיוחד בכל מה שקשור לעולם הקלאסי, וגם בעולם המקראי ושל ימי בית שני. בהסתמך על מסורת זו פרסם רלנד מחקרים אודות מטבעות עבריים ושומרוניים, על סדרי העבודה בבית המקדש ועל כלי בית המקדש שלקח טיטוס לרומא.

    תחום נוסף בו התעמק רלנד היה גיאוגרפיה מקראית, וכאן אנו מגיעים לספר שלפנינו. מאז המאה הרביעית לספירה המחקר הגיאוגרפי של ארץ הקודש היה מעמודי התווך של הלמדנות הנוצרית ומילא מקום חשוב במסורת הפרשנית של כתבי הקודש. דורות של מלומדים פסעו בנתיב שסימן אאוסביוס (260 לערך – 340 לערך), בישוף קיסריה, בספרו המפורסם על שמות המקומות בארץ הקודש, האונומסטיקון. אאוסביוס, ובעקבותיו הירונימוס (345 לערך - 420) בלטינית, מנה את שמות המקומות המופיעים בכתבי הקודש באופן אלפביתי וניסה למקם אותם ולהתחקות בקצרה על ההיסטוריה שלהם. העניין בגיאוגרפיה המקראית התעצם בשלהי ימי הביניים. מצד אחד, הגישה ההיסטורית-פילולוגית לחקר המקרא תבעה דיוק והקפדה בפרשנות המילולית של הכתוב. למשל, אראסמוס (1466- 1536), גדול ההומניסטים בדורו, המליץ בחום על השימוש במפות ובקוסמוגרפיות ללימוד כתבי הקודש ולגלג על אלו שבבורותם הופכים כוכבים לציפורים וערים לפירות. מצד שני, עם התגליות מעבר לים ותחיית הידע הקלאסי, אירופה של התקופה חוותה מהפך של ממש בכל הקשור לידע גיאוגרפי והדרכים לעבד ולהציג אותו. רלנד למשל פרסם מפות של פרס, יפן, ומזרח אסיה – אזור ההתפשטות הקולוניאלית העיקרי של הולנד בתקופתו. כתיבת הגיאוגרפיה הקדושה השתתפה בתמורה הזו כשחקן ראשי. אנשי דת קתולים ופרוטסטנטים כאחד עמלו על שכלול מפת ארץ הקודש, תוך שימוש הולך וגובר הן במפות מדודות והן במקורות טקסטואליים מגוונים. הסממנים החילוניים לכאורה – דיוק, ביקורתיות, הסתמכות על המורשת הקלאסית – כלל לא הפחיתו את חשיבותה של ארץ הקודש כמושא דבקות דתית וכיעד עליה לרגל. מיפוי ותאור ארץ הקודש היו אם כן חלק בלתי נפרד מעולם האמונה והידע של התקופה, ולכן היו לעתים גם טעוני אידאולוגיה ופולמוס. ניתן לומר כי ספרו של רלנד, תיאור פלסטינה על סמך מקורות קדומים, מסכם את המסורת הטקסטואלית העשירה הזו של חקר הגיאוגרפיה של ארץ הקודש.

    בהקדמה לספרו הסביר רלנד כי מלאכתו העיקרית היא מלאכת ניקוי – הסרת תלי תלים של השערות ומסורות בלתי מבוססות אודות הגיאוגרפיה של ארץ הקודש. אין הוא נכנס לוויכוחים עם בני תקופתו, אלא בונה בעצמו, על סמך ליקוט והשוואת המקורות הקדומים, את מפת הארץ. המפות שמצרף רלנד לספר (11 במספר), אכן נקיות וריקות למראה, והסיבה לכך, הוא מסביר, היא שנמנע מלהעלות שמות כפרים וערים שמיקומם אינו ודאי. רלנד אף נוזף בקודמיו על כך שפיזרו באופן אקראי הרים ונחלים על גבי המפה. כיון שהוא מתעניין בפלסטינה שנעלמה, בזו של תקופת המקרא ושלהי העת העתיקה ולא בזו בת זמנו, ממעיט רלנד בחשיבות הסיור הפיזי. ידידיו הם המקורות העתיקים: אאוסביוס, יוספוס, התלמוד והמדרש, הגיאוגרפים הקלאסיים, וסופרים ביזנטיים וערבים. באופן חריג, רלנד עושה שימוש נרחב בתיאור בן הזמן של הכומר האנגלי הנרי מונדרל (1665- 1701), עליו הוא מסתמך לצורך תיאור הרי הלבנון. תהליך הניקוי הזה משתלב לא רק עם רעיונות ראשית עידן ההשכלה, אלא גם עם אמונתו הפרוטסטנטית של רלנד, לפיה המסורת הקתולית היא בבחינת השחתה של מציאות קדומה טהורה יותר. בשני החלקים הראשונים של הספר מגיש רלנד סדרה של מבואות העוסקים בשמות הארץ, בגבולותיה השונים (עד המאה הרביעית לספירה לערך), בחבלי הארץ הסמוכים לה, במבנה הפיסי שלה, ובמידותיה, עד כמה שניתן לשחזר אותן מן המקורות. חלקו השלישי והעיקרי של הספר הוא רשימה אלפביתית של שמות המקומות הנזכרים בכתבי הקודש, כאשר כל אחד זוכה לסקירה של המקורות הדנים בו – מעין אונומסטיקון מעודכן ומורחב.

    ספרו של רלנד יצא בנירנברג במהדורה שניה ומתוקנת ב 1716, עוד בימי חייו. תרגום להולנדית נדפס ב 1719. חלוצי המחקר הארכיאולוגי של ארץ הקודש, במיוחד רובינסון וסמית' במאה ה-19, עשו שימוש נרחב ביותר בספרו של רלנד, כמדריך רב ערך למורשת הכתובה הקשורה באתרי המקרא. התייחסות לדעותיו והערכותיו ניתן למצוא אפילו בספרות מחקר עכשווית. גם אם לא יצא את חדרו, גם אם הונע על ידי אידיאולוגיה קלוויניסטית שמרנית, גם אם עיקר עבודתו לקטנית, הרי שתרם בכל זאת תרומה משמעותית וממושכת לחקר הגיאוגרפיה ההיסטורית של המקרא.

    ד"ר צור שלו
    החוג להיסטוריה כללית
    החוג ללימודי ארץ ישראל
    ספטמבר 2007

  • Imperatorum Romanorum ... Open or Close

    Imperatorum Romanorum a Ivlio Caesare ad Heraclivm vsque numismata Avrea... Caroli Ducis Creyi et Arschotani & C... collect

    De Bie, Jacques, 1581-ca. 1650

    imperator




    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר


  • Summa contra gentiles Open or Close

    Summa contra gentiles

    Thomas, Aquinas, Saint, 1225?-1274

    legibus

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר


  • Thesauri Hebraicae Linguae Open or Close

    Thesauri Hebraicae linguae

    Raphelengius, Francis van, 1539-1597

    thesauri


    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר


  • Tractatus Theologico-Politicus Open or Close

    Tractatus theologico-politicus: continens dissertationes aliquot, quibus ostenditur libertatem philosophandi non tantum salva pietate, & republicae pace posse concedi, fed candem nisi cum pac pietate tolli non posse.

    ברוך שפינוזה (Spinoza, Benedictus de, 1632-1677)

    shpinoza_book

    רשומת הספר בקטלוג הספרייה

    המהדורה הסרוקה של הספר




    אודות הספר:

    עותק המאמר התיאולוגי-מדיני ("עותק קניגסברג" ) לברוך שפינוזה המצוי באוניברסיטת חיפה

    עותק יחיד במינו זה נושא עליו את חתימתו של ברוך שפינוזה, הקדשה לידיד והערות בכתב-ידו של המחבר, שלימים שולבו בכל העותקים שהודפסו מאז. לפנינו אפוא דפוס ראשון, תיקוני שגיאות-דפוס בכתב-יד והערות בכתב-ידו של המחבר. כל אלו נראים היטב בפאקסימיליה אלקטרונית זו.

    הדרך שבה נתגלגל העותק לספריית אוניברסיטת-חיפה מעוררת עניין מיוחד. לדרך זו הקדיש גאורג הרץ-שקמוני המנוח (1885-1976), תורם העותק לספריה, חיבור מיוחד בשם גורלו של ספר (חיפה: המכון האוניברסיטאי של חיפה, 1965).

    לפניכם סיכום תמציתי של דברי שקמוני בחיבור זה.

    ההערות שבשולי הספר נרשמו על-ידי שפינוזה בעקבות ויכוח שהתעורר בינו לבין מבקרו, ד"ר למברט ון ולטהויזן, שהיה המניע להוספת הביאורים ותיקוני-הנוסח בעותק המקורי מהדפוס הראשון שהיה בידי שפינוזה. ביום 23 ביולי 1676 הקדיש שפינוזה עותק זה לידיד, יעקוב סטטיו קלפמן. לפנינו אפוא דוגמא מכתב-ידו של שפינוזה בשנת חייו האחרונה. איננו יודעים מי היה קלפמן. בראשית המאה ה- 19 הגיע הספר למכירה פומבית בשוק ספרים. פרופסור שיץ מקניגסברג שבפרוסיה (עיר מגוריו של עמנואל קאנט) רכש את הספר והעבירו לקניגסברג. לימים הגיע הספר לספריית האוניברסיטה שלה. העניין העמוק בשפינוזה שהתעורר בעקבות הרומנטיקה הגרמנית הסב את תשומת לבו של ציבור-המשכילים לעותק זה שנקרא בשם "עותק קניגסברג של המאמר התיאולוגי-מדיני." קניגסברג היתה למשיסת הכובש הרוסי בשנת 1945. ד"ר אוסקר ארהרדט מצא באחת הסמטאות הצדדיות שליד האוניברסיטה את הספר בערימת-אשפה. למרבה המזל, הקצין הסובייטי שעמד בסמוך, נאות להתיר לו לקחת עמו את הספר. ד"ר ארהרדט הבין היטב מה חשיבותו של העותק שבידיו ונועץ מה לעשות בו עם אשתו היהודיה. הם היו תמימי-דעים כי יש להוציא את העותק מוקדם ככל האפשר מחוץ להישג-ידם של הסובייטים. בינתיים נפל ד"ר ארהרדט למשכב, ובתו אילזה איונד, באה לבקרו למקום אשפוזו בברלין. בת זו היתה נשואה לפרופסור לתיאולוגיה מאוניברסיטת גטינגן. היא לקחה את הספר עמה, וגם הפעם התמזל המזל, והמוכס הסובייטי לא גילה עניין ב"תנך" שנמצא במזוודתה. פרופסור איונד הבין כי מוטב להוציא את הספר אף מחוץ לגרמניה ועל-כן לקחו עמו להולנד ושם ניסה למסור את הספר ל"אגודת שפינוזה" בראשותו של ון דר טק, שנאות לשלם סכום של מה בכך עבורו. לאכזבתו התברר לפרופסור איונד כי אף הולנד לא תוכל לשמש כמקלט ראוי לעותק שבידיו. באותה עת נפלה גב' איונד לערש דווי. ביום 2 ביולי 1950 ייסד גאורג הרץ-שקמוני את "בית-שפינוזה" (Spinozaeum) על הר-הכרמל בחיפה. באסיפת היסוד התבשרו הנוכחים על גורלו של "עותק קניגסברג." הרץ-שקמוני כתב לפרופ' איונד ושאל שמא יוכל לרכוש את הספר מידיו. תשובתו של פרופ' איונד התמהמה לרגל מות אשתו. לאחר כמחצית השנה החליט לתרום את הספר ל"בית שפינוזה" שעל הכרמל ולשם כך שלח שליח מיוחד, הכומר אייד, עם הספר שהגיע לחיפה בראשית מרץ 1951. פרופ' איונד הקדיש את הספר לזכר אשתו, "שנפטרה זה עתה, שאמה היתה בת אותו העם, אשר נתן לנו את הפילוסוף של המאמר התיאולוגי-מדיני ושל האתיקה". מתוך גדלות נפש וויתר גאורג הרץ-שקמוני על כל תמורה ותרם את העותק שבידיו לספריית המכון האוניברסיטאי של חיפה.

    עם חבריו של "בית-שפינוזה" שעל הכרמל נמנה גם דויד בן-גוריון (שמתרגמו של מאמר תיאולוגי-מדיני לעברית, חיים וירשובסקי, הקדיש אותו לו). מטרת הקמת-הבית היתה לטפח את מורשתו הרוחנית של ברוך שפינוזה ולהבטיח את מקומו הראוי בקרב היהדות. העניין בשפינוזה ניעור בגאורג שקמוני בשנת 1940 ובו דבק עד יומו האחרון. בבית קובצו שלוש מאות ספרים של שפינוזה וספרים רבים שנכתבו עליו. גאורג שקמוני קיים קשר עם חובבי שפינוזה בעולם כולו וביניהם גם אלברט אינשטיין, שהקדים הקדמה לספרו של שקמוני יהדות - אבנים ומלט. שקמוני פעל אף בקרב רבנים כדי להסיר את החרם מעל שפינוזה ולהכיר בגדולתו כיהודי. לאור קשריו המיוחדים עם החוג לפילוסופיה במכון האוניברסיטאי של חיפה הקדיש את חיבורו תורת-היקום של ברוך שפינוזה להקמת החוג לפילוסופיה במכון. בעקבות זאת תרם את ספריית בית-שפינוזה כולה, כולל "עותק קניגסברג," פסל והתכתבותו עם איינשטיין, למכון דאז שלימים הפך לאוניברסיטת חיפה. גאורג הרץ-שקמוני היה האיש ששלח בשנת 1956, במלאת שלוש מאות שנה לחרם שהטילה קהילת-אמסטרדם על שפינוזה, את אבן-המצבה שעליה חרותה המלה "עַמך" למקום שבו היא ניצבת עד היום - חצר הכנסיה החדשה בהאג, זו הכנסיה שבה נקבר שפינוזה בראשונה. בכתובת זו ביקש שקמוני לבשר כי העם היהודי החזיר את בנו הדגול אל חיקו בשאיפתו להחיות את רוחו של שפינוזה בקרבנו.

    כידוע, במאמר תיאולוגי-מדיני כתב שפינוזה על האפשרות שמדינתם של היהודים תקום מחדש. עיסוקו של הרץ-שקמוני בשפינוזה קשור קשר אמיץ בהתחדשות הלשון העברית, שבה מצוטטות כל המובאות מהמקרא שבספר, ובמפעל הציוני, שהרץ-שקמוני הרים לו תרומה רבת ערך במפעל השמירה וההתיישבות העברית שבהר-הכרמל.

    אנו מכירים תודה לבבית לנכדו של גאורג הרץ-שקמוני, דורון שקמוני, על מידע רב-תועלת ומפורט שהעמיד לרשותנו. רחל דגן מחיפה, בתו של הרץ-שקמוני, העלתה על הכתב את תולדות-חייו, ואנו אסירי-תודה לה על כך.


    עמיהוד גלעד
    פרופסור לפילוסופיה
    החוג לפילוסופיה
    אוניברסיטת חיפה
    Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.