דף ראשי

yuval menahem

יובל, מנחם

נולד ביום כ"ג בתמוז תש"ח (30.7.1948)
נפל במלחמת יום כיפור, ביום "ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) ברמת הגולן
והוא בן 25

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לכלכלה ובחוג לסוציולוגיה.

מנחם, בן זהבה ואברהם, נולד ביום כ"ג בתמוז תש"ח (30.7.1948) ברחובות.
הוא למד בחיפה בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל", בבית-הספר הריאלי העברי ובבית-הספר התיכון "עירוני א'". מנחם היה תלמיד מצטיין, פיקח ועירני, הרבה לקרוא ספרים בתחומים שונים, ספרי מתח וספרי מדע גם יחד. אהוד היה על חבריו הרבים, עזר לכל מי שנזקק, והיה ידיד ורע שאפשר לסמוך עליו בכל עת. חברו כתב עליו: "הייתה לו נפש יפה והיה לו ראש חריף". מנחם נמנה עם חברי תנועת צופי "הריאלי", היה חובב ספורט ובעיקר נלהב היה למשחק הכדורסל.
מנחם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס לענייני מנהלה. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. אהוב היה על מפקדיו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. בשנת 1967 לחם עם אוגדתו של האלוף ישראל טל, שהבקיעה את מערכי המצרים עד לגדות התעלה. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".
בכל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים שהקפיד לכתוב הביתה, הרגיעם ככל שיכול ולא סיפר דבר על האימונים הקשים והמפרכים, כדי להרחיק דאגה מלב בני משפחתו.
לאחר השחרור המשיך מנחם את לימודיו באוניברסיטת חיפה, בחוג לכלכלה ובחוג למדעי החברה.
כן נתקבל לעבודה בסניף של "בנק-לאומי" בחיפה. הממונים עליו שיבחוהו על שקדנותו ועל חריצותו, ואף שלחוהו להשתלם בקורס ליועצים להשקעות בניירות ערך, שם סיים את הלימודים בהצטיינות מרובה.

מנחם היה איש חברה ומארח למופת. ביתו היה פתוח לרווחה וחבריו הרבו לפקוד אותו. הוא סייע לכל ידידיו, ומעולם לא השיב פני אדם ריקם. היה לו חוש הומור, ובבדיחותיו השובבות ידע לשעשע את כל שומעיו. מטבעו היה אדיב ומנומס, עדין נפש ונעים הליכות. בהיותו עניו וצנוע, לא אהב להתבלט וסלד מן ההתנשאות.

בשנת 1970 נשא לאישה את חברתו יהודית וכמאז ומתמיד היה בן נאמן להוריו, אח למופת, בעל מסור לאשתו ואב אוהב לבתו דנית.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס מנחם ונשלח לחזית ברמת הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה בציר "אל-על" ובציר "חושנייה".
ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), בשעת הקרב על מוצב "תל-פזרה", החולש על ציר הנסיגה של הסורים, פגע בו פגז, שהרגו במקום. תחילה נחשב כנעדר, וכעבור חודש וחצי נקבע על-סמך עדויות כי הוא נהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה, כחודש לאחר שהמשפחה, ביוזמתה שלה, מצאה את עצמותיו בתוך הטנק. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מנחם ז"ל שירת ביחידת שריון וביצע את תפקידו בנאמנות, ביעילות ובמסירות רבה".