חלונות הספרייה
צילום: מיכאל פריבורוטסקי

לכבוד הקיץ הנמצא בשיאו, אורגנה תצוגה חדשה בחלונות הספריה. התצוגה הוקמה במסגרת הפינה הקבועה "זרקור לאוסף הספריה" בה אנו מאפשרים הצצה לאוסף הספריה בתחום מסוים.
הנושא הנבחר הפעם: טיולים ומסעות הולם את תקופת הקיץ בה רבים מאיתנו נמצאים בחופשה שנתית .
בתצוגה אפשר למצוא ספרים, סרטים, מפות ומדריכי טיולים מאוסף הספריה.
את התצוגה מלוות תמונות מרהיבות שצולמו ע"י אנשי צוות הספריה במסעותיהם בעולם: חומי רקם, ראש מינהל הספריה -תמונות מויאטנם וקמבודיה ומיכאל פריבורוטסקי, מנתח מערכות בספריה - טיוליו בארה"ב, קנדה וצרפת.
 
בהמשך לתצוגה בחלונות הספריה אנו מבקשים להפנות את תשומת ליבכם לאוספי אלבומי תמונות מן העבר ובהם מסעות וטיולים בארץ ישראל והסביבה שנסרקו והועלו למערכת המרכז למדיה דיגיטלית בספריה:
אוסף משפחת הלב"ץ- טיולים לפטרה וג'רש,  ואוסף יוסף פריזם-נהריה והגליל המערבי

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ג'ני כרמל. עריכת וידאו - נעמי תירוש. תודה לאורה זהבי וריקי גרינברג

התצוגה מלווה בסרטון הכולל קטעים ערוכים מסרטים מאוסף הספריה המצורף להלן:



 

 
שני, 19 ינואר 2015 06:32

קימונו - לא רק בגד

תצוגה חדשה בגלריית "חלון למזרח" בויטרינות הספרייה "קימונו - לא רק בגד" את התצוגה הקימו הגב' ריקה טקאקי-עיני והגב' סיגל שניידר מהחוג ללימודי אסיה. כל הפריטים בתצוגה הם של חברי הסגל בחוג ללימודי אסיה

תמונות מהתערוכה




תמונה נוספת מהתערוכה

הקימונו (מתוך פוסטר התצוגה המצורף בהמשך. באדיבות החוג ללימודי אסיה)

אחד האוביקטים המזוהים ביותר עם תרבות יפן הוא הקימונו. פירוש המילה "קימונו" הוא משהו שלובשים או בפשטות, בגד, מלבוש. במקור היה הקימונו לבוש של פשוטי העם או בגד תחתון של האצולה ביפן. והחל מהמאה ה-16 הפך לפריט הלבוש העיקרי של שני המינים בכל המעמדות. רק במאה ה-17 התחדדו ההבדלים בין בגד של נשים לבין בגד של גברים. מאז הוצגו לראשונה ביפן בגדים מערביים באמצע המאה ה-19, נעשתה הפרדה במינוח בין בגד מערבי לבגד יפני. כאשר התחילו ללבוש ביפן בגדים מערביים באורח יומיומי, המילה קימונו קבלה משמעות של "בגד יפני מסורתי".

לקימונו גזרה פשוטה ושטוחה התפורה בקווים ישרים בצור האות T. והוא מתאים לתרבות ולאורח החיים היפני המסורתי. במערב נהוג להתאים את הבגד לגוף האשה, ואילו ביפן צורת הקימונו אחידה. לובשים את הקימונו כאשר כנף הבגד השמאלית מונחת מעל הימנית ונקשרת באמצעות אבנט הנקרא OBI. תחתיו מקופלים עודפי הבד להתאמת האורך. כאשר אישה לובשת קימונו, מושכים לאחור את הצאוורון כדי לחשוף את הצוואר....למידע נוסף: עיצוב הקימונו - צבעים, סמלים ומוטיבים והקימונו כיום.












































תמונת קימונו מהתערוכה


red bullet צילום: ג'ני כרמל

שלישי, 16 דצמבר 2014 04:39

מפגש עם קוריאה ותרבותה

ספרים וחפצים מקוריאה
ספרים וחפצים מקוריאה באגף המרכזי בספרייה (קומת הכניסה)

לקראת יום קוריאה שיצויין באוניברסיטה ב-18.12.14 נפתחה באגף המרכזי בספרייה התערוכה: "מפגש עם קוריאה ותרבותה" בתערוכה: קליגרפיה (Professor Yeon Min-Ho, Keimyung University), תמונות מקוריאה, חפצים מסורתיים, תלבושות מסורתיות Hanbok וספרים מאוסף הספרייה העוסקים בקוריאה ותרבותה.
התערוכה היא פרי שיתוף פעולה של החוג ללימודי אסיה עם הספרייה, אוצרת התערוכה היא הגב' מינג'ונג קו המלמדת קוריאנית באוניברסיטה. תוכלו לצפות בפרטי התערוכה עד ל-31.12.14

חפצים מקוריאה
חפצים מקוריאה


תצוגת קליגרפיותקליגרפיות

מבט לתערוכה



red bullet סייעו בהקמת התערוכה: ג'ני כרמל, נירה שי ונעמי גרידינגר מהספרייה. צילום: ג'ני כרמל.

התערוכה: 100 שנה למלחמת העולם הראשונה

ב-1.12.14 נפתחה ברחבת הכניסה לספרייה התערוכה: "בין השוחות" לציון 100 שנה למלחמת העולם הראשונה. שיתוף פעולה של בית הספר לאומנויות, בית הספר להיסטוריה והספרייה. בתערוכה מוצגים, בין השאר, פריטי אספנות ותמונות ששייכים לבני משפחה של חברי סגל אקדמי ומנהלי באוניברסיטה יחד עם פריטי מידע מאוסף הספרייה.

במסגרת האירוע ברך פרופ' יוסי ציגלר, הראש האקדמי של הספרייה, את באי התערוכה וסיפר על שני חיילים יהודים שלחמו במלחמה, משני עברי המתרס ומתועדים בתערוכה: סמואל וסל  וג'אקומו אסקרלי, שלא היו מעלים בדעתם שילדיהם יתחתנו זה עם זה ויקימו משפחה ששלוחותיה נטועות בחיפה של ימינו – הנינה אף סטודנטית באוניברסיטת חיפה. עוד נשאו דברים פרופ' גור אלרואי, ראש בית הספר להיסטוריה ופרופ' שרון פוליאקין, ראש בית הספר לאומנויות.התערוכה מוצגת בכניסה לספרייה והיא מתקיימת במסגרת אירועים נוספים בקמפוס, המתועדים באתר שנחנך בימים אלה. 


שוחות

אוצר התערוכה, ד"ר אריה דובנוב ומפיקות התערוכה חגית שילוני וג'ני כרמל מבקשים להודות לחברי הסגל שנרתמו למאמץ "המלחמתי" ותרמו מאוסף משפחתם; אדריאן בועז,  נורית יונס, תמי לביאל, יריב זולטן, חגית שילוני, עתי ציטרון, יוחאי רוזן, ארתור סג"ל, ניצה וולפנזון , רחל זינגר, יחיעם [עמי] ווטרמן, אלכסנדרה וולך, רומי אסקרלי, ותמר סגל (אחייניתו של הרמן וייל).
תודה מיוחדת לחוקרת ניצה פרילוק מהמרכז לחינוך יהודי
.

את מיזם 100 שנה למלחמת העולם הראשונה באוניברסיטה, יזם פרופסור עתי ציטרון מהחוג לתיאטרון ואליו חברי אנשי סגל רבים.
תמונות מהתערוכה

אירוע פתיחת התערוכה


תמונה נוספת מאירוע פתיחת התערוכה


תמונה נוספת מאירוע פתיחת התערוכה

לאתר המלחמה הגדולה

red bullet הכנת הסקירה: ריקי גרינברג, צוות יישוג

לרגל יום הזכרון לשואה ולגבורה מוצגת בימים אלו בקומת הכניסה לספרייה התערוכה: "חובת הזכרון במציאות כפולת פנים" של האומנית שרה מלצר. שרה מלצרילידת פולין (1928). את מלחמת העולם השנייה שרדה במנוסה מפולין מפני הכיבוש הנאצי,  ובהגליה לסיביר בידי השלטון הסובייטי. עלתה ארצה ב-1948 ממחנות העקורים בגרמניה בעיצומה של מלחמת העצמאות כחיילת מתנדבת לצה"ל...


חובת הזכרון במציאות כפולת פנים


במשמעות רחבה, התערוכה  נוגעת בדינאמיקה של מציאות קיומית המטלטלת בין שתי ישויות. בין העוצמה של המשכיות החיים, בעולם חיי וקיים,לבין חובת הזיכרון  לעולמות שנעלמו מעל פני האדמה ונכחדו בשואה ללא השאר שריד, ביניהם בני משפחתה של האמנית.לצד קרובי משפחה שאותם היא מבקשת להעלות מאופל השכחה, מגמתה לחרוג מסיפורה האישי ולגעת בסוגיה של חובת זיכרון השואה במובנה הרחב. השאלות העשויות לעלות בהקשר זה: מהו המימד המוסרי של החובה לזכור? מהי קהילת זיכרון? איך זוכרים רגשות (בהבדל מזיכרון של מידע)? כיצד הגיעו בני אנוש להשמדה תעשייתית ?! מהו היחס בין לזכור ולסלוח ? האם הזיכרון מסייע לסליחה או עומד לה לרועץ?

שני עולמות שונים מרכיבים את התערוכה:

עולם ששקע מול רקיע נעול – תבליטי דיוקנאות נטולי צלם אדם העשויים מעיסה של "קריעות" נייר עיתון האפויים עד שריפה, המגלמים סמליות לטקס ביהדות של גזירת קרע בבגדם של אבלים על מות יקירם.  

 עולם עומד וקיים – פורטרטים עזי צבע גדולי מימד וציורי דיוקנאות על-גבי קופסאות  אריזה מקרטון,שנעשה  בהם שימוש חוזר.  הקופסא שהייתה פעם חדשה ומלאה, התרוקנה והפכה למיכל ריק של זיכרון המקפל בחיקו את העבר כפליט המטלטל ממקום למקום. אך בעיקר ניתן לראות בהם, על פי מונחיו של ולטר בנימין, דמויות המהלכות ומשוטטות לא רק במרחב הגלוי, אלא בנפשן פנימה, תוך שיבה אל העבר שנשכח והודחק במציאות כפולת פנים המטלטלת: בין עולם דינאמי וחי לעולם הדמויות המיוצגות בתבליטי עיסת הנייר השרופים, השוקעות כפצע פתוח אל אופל השכחה .

מתוך סרט וידיאו שנוצר בהשראת יצירותיה של שרה והמבוסס על צרור המכתבים של בני משפחתה, מוקרנת בחלל התערוכה ומושמעת בקול עדות היסטורית מתקופת השואה. 

תמונה מהתערוכה


תמונה מהתערוכה







אל התערוכה נלווה סרט וידיאו "המכתבים"
המוקרן במהלכה. הסרט הוכן בהשראת יצירותיה של שרה מלצר, בהתבסס על המכתבים מתוך העיזבון המשפחתי, ובנוי על רצף זמנים של: לפני, תוך-כדי ובסיום מלחמת העולם השנייה. בין המוצגים בסרט: מברק S.O.S. מלבוב ממאי 1940; מכתבים ממאי- יוני 1941 מלבוב; מכתב מיוני 1942 מדודתה של שרה מלצר שהוברח מקרון בדרכו למחנה ההשמדה בלז'ץ; מכתבים ומברקים מסיביר בין השנים 1940-1946 (ממשפחתה של שרה שניצלה הודות להגליה לסיביר), ולאחר מכן מכתבים בין השנים 1946-1948 ממחנות העקורים בגרמניה בטרם עלייתה של שרה מלצר לישראל.


DSC 4939

לאחרונה קבלה הספרייה תרומה הכוללת כ-100 ספרים מהוצאת עמותת Library of America
העמותה נוסדה בשנת 1979 כדי לשמר ולהפיץ את מיטב נכסי התרבות הכתובים האמריקנים. ראוי לציון שהספרייה שלנו הינה אחת מ-50 ספריות במזרח התיכון ובאסיה שזכו לקבל תרומה זו. הספרים שנתרמו נחשבים כאוסף ליבה של יצירות מופת או בעלי משמעות היסטורית ומעשירים את הספרייה בלימודים אמריקנים בהיסטוריה ובספרות, ובתחומים רבים נוספים: מדע המדינה, פילוסופיה, סוציולוגיה, תקשורת, ועוד. בין 100 הספרים שהתקבלו נמצאים יצירותיהם של ויטמן, פו, פוקנר ובלדווין, וכתבים של מדינאים כגון ג'פרסון, פרנקלין, לינקולן וקנדי. בקומה המרכזית של הספרייה מוצגת בימים אלו תצוגה של אוסף הספרים שנתרם.

red bullet לרשימת הספרים שנתרמו  

לרגל קבלת תרומה מכובדת זו ערכה הספרייה ב-18.3.14 אירוע בו כיבדו אותנו בנוכחותן נציגות  משגרירות ארה"ב בתל אביב:  גב' הילרי אולסין-וינדקר, יועצת תקשורת וענייני תרבות, וגב' אן ולטר, מומחית לקשרי ציבור. ברכו את האורחים פרופ' חנן אלכסנדר, דיקן הסטודנטים וראש בית הספר הבינלאומי, ופרופ' יוסי ציגלר, הראש האקדמי של הספרייה. התוכנית כללה הרצאה של ד"ר ערן שלו מהחוג להיסטוריה כללית בנושא "ישראל השנייה": מקורותיה התנכיים של הרפובליקה האמריקנית, ונגינה של שירי ג'אז אמריקנים על ידי צמד גיטרות מהחוג למוסיקה, יהל קנול וניר קאופמן

red bullet לאתר לתת לספרייה 

See English article below red bullet    

DSC 4930
מימין לשמאל: גב' אן ולטר, פרופ' יוסי ציגלר, גב' הילרי אולסין-וינדקר וגב' צילה הראל    

 
LOA Lobby photo
תצוגת האוסף שנרתם לספרייה בקומת הכניסה 

 

Library of America" at the University of Haifa

A ceremony was held on Tuesday, March 18, 2014, honoring the presentation of 100 volumes of the Library of America book series to the Younes and Soraya Library at the University of Haifa, by the Embassy of the United States. Representatives of the United States Embassy in Tel Aviv, Mrs. Hilary Olsin-Windecker, Counselor for Press and Cultural Affairs and Ms. Anne Walter, Public Affairs Specialist, participated in the event along with Prof. Hanan Alexander, Dean of Students and Head of the International School, and Prof. Yossi Ziegler, Academic Director of the Library, who opened the ceremony attended by faculty, students and librarians. Dr. Eran Shalev, lecturer and researcher from the Department of General History gave a lecture entitled "The New Israel": the Hebraic Roots of the American Republic. The event was concluded with a selection of American jazz songs played by the guitar duo Yahel Knoll and Nir Kaufman, students in the university's Department of Music. The Library of America  is a nonprofit publisher founded in 1979 to help preserve and foster appreciation for American works of literary merit and historical significance. The Library at the University of Haifa is one of fifty in the Middle East and Asia selected to receive the donation. The books represent a core collection of outstanding American writing – from Whitman and Poe to Faulkner and Baldwin, from Jefferson and Lincoln to Galbraith and Kennedy – and support American studies in history and literature as well as many other fields: political science, philosophy, sociology, communications and more. An exhibit of the donated book collection is currently on display on the main floor of the library.

red bullet About the Library of America

red bullet Library of America worldwide description

red bullet Support the Library


DSC 4935
From left to right: Prof. Yossi Ziegler, Mrs. Hilary Olsin-Windecker,and Ms. Anne Walter

LOA Shalev photo

Dr. Eran Shalev: "The New Israel": the Hebraic Roots of the American Republic.  

insel1 insel2


המו"ל אנטון קיפנברג והסופר שטפן צווייג יסדו בשנת 1912 את סדרת ספרי-אינזל.  בהודעה שפורסמה ב-23.05.1912 הסביר אנטון קיפנברג את המטרה העיקרית של סדרת הספרים החדשה שעומדת להופיע בהוצאה:
"ספריית אינזל אמורה לשקף את הפעילות הכוללת של ההוצאה. היא תכלול יצירות קטנות יותר – סיפורים, נובלות, אוספי שירה, מסות, מחזות, נאומים ואגדות עם.  אלו יהפכו לרכוש ההוצאה כתוצאה מאופני העריכה והעיבוד המיוחדים או עקב היותם מוגנים בזכויות יוצרים מלכתחילה. לאלה יתווספו יצירות מן העבר הקרוב והרחוק שלא בצדק נפלו לתהום הנשייה, או כאלה שאנו מבקשים להקנות להן מימד אקטואלי מיוחד, ולעתים נצרף גם ספרים מאויירים."

הרעיון לפרסם במידה שווה את מיטב הקלסיקה מן הספרות העולמית לצד סופרים עכשוויים, היכה שורש. חלפו רק שנתיים מיום ההודעה על הופעת הסדרה וההוצאה יכלה לבשר על מכירה של למעלה ממיליון עותקים. המיוחד והחדשני בספרי אינזל הייתה והיא עודנה הכריכה:
"הכרכים הכילו את מיטב היצירה של אותם ימים, הודפסו על נייר נטול עץ ונכרכו בכריכת נייר קשה. עטיפות נייר צבעוניות נתנו לסדרה את אופייה המיוחד, הדוגמאות והדפוסים בעלי הצבעוניות המשתנה הקנו מראה ייחודי לכל אחד מן הכרכים."

למרות משברים רבים יכלה הסדרה להמשיך ולהעיד על אופייה הייחודי – שמירה על מתכונת אינדיבידואלית לכל כרך וכרך. המשברים שעברה הוצאת אינזל היו למשל משבר הספרים בשנות העשרים של המאה שעברה ושתי מלחמות העולם.  עקב חלוקת גרמניה היו להוצאה שני בתים: האחד בפרנקפורט בגרמניה המערבית והשני בלייפציג בגרמניה המזרחית לשעבר. לאחר המפנה ואיחוד גרמניה אוחדה גם הוצאת אינזל מחדש ויכלה להמשיך בהוצאת הסדרה בכוחות מאוחדים.

לאתר מכון גתה 

איזכור התערוכה באתר אוניברסיטת לייפציג שם הגו את רעיון הפוסטרים 

red bullet פתיחת התערוכה בספרייה:
DSC 4744 DSC 4686

ב-4.3.14 נפתחה בספרייה תערוכה לציון 100 שנה להוצאת אינזל. התערוכה מוצגת בקומה ראשונה באגף הצפוני בספרייה וכוללת
כ-25 פוסטרים של עטיפות ספרים יפהפיות. 

פתיחת התערוכה התקיימה במעמד חגיגי בהשתתפות: מנהלת מכון גתה בישראל, הגב' גריט פרידלר, מנהלת היחידה למידע
וספריית מכון גתה, הגב טוני בודה סגנית מנהלת ספריית מכון גתה, הנהלת הספרייה שלנו ונציגי מכון בוצריוס לחקר חברה והסטוריה גרמנית. 


DSC 4353
התערוכה בקומה הראשונה באגף הצפוני בספרייה. 

DSC 4358
ספרים של הוצאת אינזל המוצגים בויטרינה ליד דלפק היעץ בקומת הכניסה לספרייה
 
שלישי, 02 אפריל 2013 06:42

מנודים – סיפור אהבה

לרגל השקת התוכנית ללימודי שואה ע"ש משפחת ויס-לבנת נפתחה ב-19.3.13 בקומת הכניסה לספרייה התערוכה: "מנודים-סיפור אהבה" מתצלומי המשפחה.

אירוע השקת התכנית בנוכחות נציגי המשפחה, תלמידי התכנית ומוזמנים, החל באגף החדש של הספרייה. יצחק לבנת, ראש המשפחה, הציג בפני האורחים את ההיסטוריה המשפחתית שלו, על רקע תערוכת תמונות שנאצרו על-ידי צוות הספרייה ומבוססת על הספר "מנודים - סיפור אהבה" המבוסס על סיפורה של המשפחה. על רקע התמונות ממחנות הריכוז סיפר יצחק: "עד שהגענו למחנה, לא הייתה לי זהות. כשהטביעו לי את המספר על היד, שמחתי כי סוף-סוף הייתה לי זהות; אמנם לא היה לי שם אבל הייתה לי זהות"...המשך קריאה

20
יצחק לבנת באירוע פתיחת התערוכה בספרייה. 

זהו סיפורם של הדי ויס (Hedy Weisz) וטיבור שרדר (Tibor Schroeder) אשר חיו עד למלחמת העולם השנייה בעיירה נודג'סולוש ( Nagyszolos ) לרגלי הרי הקרפטים (סעליש בפי היהודים). בעיירה - מיקרוקוסמוס רב-תרבותי – חיו בסובלנות הדדית במשך דורות רבים הונגרים, רותנים, גרמנים, צוענים ויהודים.

הדי, השלישית מבין חמשת ילדי משפחת ויס היהודייה, ואהובה הנוצרי טיבור שרדר נפגשו והתאהבו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, תקופה בה יחסים רומנטיים ונישואין בין יהודים לנוצרים הוצאו אל מחוץ לחוק וגררו עונשים מרחיקי לכת.

טיבור היה בנו החורג של אחד מהקצינים הבכירים ביותר בצבא ההונגרי ששיתף פעולה עם הצבא הנאצי - הקצין הממונה על יחידת העיתונות והדוברות של הצבא ההונגרי האחראי על הפצת ידיעות מטעם הצבא. עובדה זו הקשתה אף יותר על זוג האוהבים.
למרות המציאות הקשה, כשפנה טיבור לאביו החורג וביקש את ברכתו לנישואין עם הדי, הסכים האב, אך ביקש לשמור את דבר האירוסין בסוד עד לתום המלחמה. בראשית 1944, פנה טיבור לאביה של הדי וביקש את ידה. לאחר שהאב, ווילמוש, ווידא כי אביו של טיבור והדי עצמה רוצים בשידוך, נתן אף הוא את ברכתו.

בעוד הדי ומשפחתה מוכנסים לגטו ועומדים בפני גירוש אל הלא נודע, הוגה טיבור תכנית להצלתה ומעמיד בכך את חייו בסכנה מיידית. הוא מבריח את הדי אל מחוץ לגטו, לקרון רכבת ששימש כמקום מסתור ומבקש ממנה לחכות לו עד שובו בבוקר. הדי נותרת לבדה בקרון אך מקץ מספר שעות בוחרת לחזור לגטו, לאביה, אחיותיה ואחיה בגטו. היא משאירה לטיבור מכתב:

טיבור היקר לי מכול,
סלח לי שאני כותבת לך את הדברים הללו. אני עושה זאת משום שלא הייתי מסוגלת לעמוד מול העצב בעיניך, לו הייתי ניצבת מולך ומספרת לך על החלטתי. אינני יודעת אם חזרתי לגטו תשנה משהו או תשפיע איכשהו על עתידה של משפחתי, או על גורלנו. אני רק יודעת שעלי לשוב ולהתייצב יחד איתם מול הגורל הזה. אינני יכולה לנטוש עכשיו את אחי, את אחיותיי ואת אבי, בשעה זו, שעת מצוקתם הגדולה מכול.
סלח לי יקירי
באהבה,
הדי

בהחלטתה זו, לחזור לגטו ולמשפחתה, הצילה למעשה הדי את אחותה עליזה ואת אחיה שנדור (שותי). ללא תמיכתה ומסירותה להם – הם לא היו שורדים את המאורעות שעמדו להתרגש עליהם.
האב וארבעה מילדי המשפחה גורשו לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחה איצוקה האחות הצעירה והיא בת 12 בלבד. שנדור, אחיה הצעיר של הדי, שרד את מחנה בירקנאו והגיע בינואר 45' בצעדת מוות למאוטהאוזן, שם פגש את אביו ווילמוש. משם, בצעדת מוות שנייה - ביום הולדתו ה-15 – הגיע למחנה גונסקירכן שבאוסטריה. ביחד עם אביו שוחרר על ידי האמריקנים. ווילמוש, אביו, מת מרעב ומטיפוס כשבועיים לאחר השחרור.

שנדור, אשר שינה את שמו לאיציק (כסמל לכינוי הגנאי ליהודים בהונגריה), הגיע בשחייה מאוניית מעפילים לחופי ארץ ישראל. הוא הצטרף למחתרת בנובמבר 47', ושירת עשר שנים בצה"ל. בישראל הקים משפחה וביסס עם אחיו מערכת עסקים מצליחה. הדי, בעלה אמיל ובתם חביבה היגרו לקנדה בשנות החמישים.

לאחר 25 שנה הדי (כעת כבר אלמנה), נפגשה עם טיבור בקנדה. הוא מעולם לא הפסיק לחפשה ולאהוב אותה. עבורה הרומן, תקופת החיזור והאירוסים לטיבור היו עכשיו "חלום נעים, אך רחוק". היא חשבה שטיבור מאוהב באישה שאינה קיימת עוד ולעולם לא תוכל להסביר לו את הדברים האיומים שחוותה. ומתוך מחשבה כי "היא לעולם לא תהיה עוד מי שהייתה" נישאה הדי לגבר אחר.

לעיונכם תמונות אחדות מאירוע פתיחת התערוכה (צילום: ג'ני כרמל)

12


29


35



רביעי, 19 דצמבר 2012 10:06

תצוגת ספרים בספרייה


תצוגת ספרים בנושא WEB-2

תצוגת ספרים על "תוכן משתמשים, ויקי, Web 2.0, רשתות חברתיות" מאוספי הספרייה.  לעיונכם בקומה המרכזית של הספרייה מ- 19.12.12 עד 5.01.13.

במצגת מבחר תמונות של הספרים המוצגים בתצוגה.

21

להביא את העבר להווה, ולבנות את ההווה עם הפנים לעתיד...
זה הרעיון שעמד מאחורי ההחלטה להקים תערוכה שמתעדת את ההיסטוריה של ספריית אוניברסיטת חיפה ואת השינויים שחלו בה מאז פתיחתה לראשונה בתחילת שנות השישים ועד היום. המטרה הייתה להקים תצוגה ייחודית שתהווה מוקד ועניין בקרב הבאים בשערי הספרייה ומקור גאווה לעובדיה.

התערוכה: "הספרייה- מבט לאחור עם הפנים קדימה", מוצגת בימים אלה במסדרונות קומת הכניסה של האגף החדש של הספרייה.

התערוכה מציגה שלושה היבטים של הספרייה: ההיבט הגיאוגרפי והאדריכלי, ההיבט הטכנולוגי וההיבט האנושי.
המתבונן בתצוגה, שצועד לאורך המסדרון, יכול לנוע על ציר הזמן הלוך ושוב לאורך שלושת
הנושאים שבתערוכה ולצפות בשינויים שחלו בספרייה לאורך חמישים שנות קיומה ובעצם, לחוש את משק כנפי ההיסטוריה.

תהליך הכנת התצוגה החל באיסוף תמונות מאלבומים ישנים, עיון וצפייה בארכיון הדיגיטלי של הספרייה, חיפוש וחיטוט בתמונות ישנות מארכיון האוניברסיטה ואיסוף תמונות אישיות של חברי הצוות מ"ימי בראשית".

על מלאכת זיהוי התמונות מונו כמובן הספרניות הוותיקות שבינינו, אמירה קהת, יהודית צנר ואסתר צורי שמיד נרתמו לעבודה והחלו בהחלפת חוויות וקריאות התפעלות וצהלות שמחה מהגילויים החדשים:

"...את זוכרת את אלי לנצמן המורה בחוג לאומנות...זה עם המקטרת..."

"...אני בטוחה שזה שיושב מימין הוא פרופ' ארנון סופר בשיעור גיאוגרפיה..."

"...אני מכירה את בלה טוקטלי שהייתה ראש מנהל..."

ואנחנו, הצעירים יותר שבחבורה, עמדנו מן הצד נפעמים מהזיכרון החד של החברות ומההתלהבות ממלאכת הזיהוי.
תהליך זיהוי התמונות היה מרגש. מבעד לתמונות הישנות ניבטים המראות של פעם ומורגש השינוי שחל עם השנים: השינוי בלבוש, בטכנולוגיה, ואף במבנה הספרייה. ומוכרחים לציין כי השנים דווקא לא הוסיפו לחינו של המקום. מבעד לתמונות ניתן לראות את הספרייה (במקומה הנוכחי) שנבנתה בתחילת שנות השבעים, ספרייה רחבת ידיים ומוארת אשר חלונותיה הרחבים משקיפים על הנוף היפהפה. עם השנים הפכה הספרייה לצפופה וחשוכה. עוד ועוד מדפים וכונניות נוספו למבנה כדי להכיל את האוסף הגדל, עוד ועוד קירות גבס נבנו על מנת לשכן את העובדים שנוספו.

והיום במבט קדימה אנו שבים למקורות וחוזרים ומשפצים את הספרייה בדומה למבנה של פעם, אולם רחב ידיים גדול, פתוח ומזמין.

בחירת התמונות וניפוין היה אחד השלבים הקשים ביותר בתהליך העבודה. הבחירה בתמונה מסוימת והוויתור על תמונה אחרת גרם לתחושה של וויתור על פיסת היסטוריה. לאיכות התמונות שברשותנו היה משקל כבד בבחירה. נאלצנו לא פעם לוותר על תמונות בעלות ערך היסטורי משום שלא עמדו במבחן איכות התצוגה, דבר שגרם לאכזבה קשה.

הרצון להציג אירועים משמעותיים ואישים בעלי תפקידם מרכזים וחשובים בחיי הספרייה הנחה אותנו בבחירת התמונות, אך המספר המוגבל של תמונות שתערוכה מסוג זה יכולה להכיל אילץ אותנו לנפות ולוותר על תמונות רבות שהתאימו לתצוגה.

שלב הכתיבה היה מורכב לא פחות. ניגשנו למלאכת הכתיבה בחרדת קודש וידיעה שבעצם אנחנו מתעדים את ההיסטוריה של המקום ואת מה שיישאר לעתיד. התחושה של כובד האחריות שנטלנו על עצמנו לוותה אותנו לאורך כל הדרך.
מקורות המידע היחידים שעמדו לרשותנו היו העבודה המתודולוגית של רונית בירן- ענבל* שראיינה את מר אליעזר רפאלי, הנשיא הראשון של אוניברסיטת חיפה, ואת פרופ' שמואל סבר המנהל הראשון של הספרייה, והרבה הודות לזיכרון החד של הוותיקות בחבורה שהצטרפו לצוות הספריה עוד בימים שהיא שכנה בבית הספר הגבוה בבית ארדשטיין.

תהליך ההפקה והתיאום עם החברה שעיצבה והקימה את התצוגה לווה לא פעם בתקלות ובבעיות שנדרש להן פתרון מיידי ועמידה בלוח זמנים צפוף שנגזר מחנוכת המשכן במסגרת כנס חבר הנאמנים. כדוגמה לכך היה התהליך של בחירת אחת התמונות המרכזיות בתצוגה.
בתערוכה שתי תמונות קיר גדולות, האחת שאמורה לבטא את העבר ולפתוח את התערוכה, והשנייה, המסכמת, שאמורה לבטא את הספרייה של היום. בחירת התמונה הראשונה הייתה קלה. היה ברור לכולם שבוחרים צילום שמבטא את הספרייה של פעם, כאשר אוסף הספרים מהווה את מרכז התמונה.
צילום התמונה העכשווית כבר הייתה סיפור אחר. לצוות היה ברור שהיא צריכה לבטא את רוח הזמן, את הטכנולוגיה המתקדמת, ואת המבנה המודרני, כאשר לספר המודפס שמור עדיין מקום מכובד. אלא שמבטו של הצלם המקצועי שנשלח מטעם החברה היה שונה לחלוטין. הוא התבונן על הספרייה במונחים שיווקיים בלבד: דוגמנית (סטודנטית) שעומדת בחזית, וכל השאר משמש כתפאורה. ושוב בזמן בלתי אפשרי נאלצנו לגייס את כישורי הביום שלנו ובשירותה של ה"דוגמנית" הנאה שלנו, סטפני, הגענו בסופו של דבר לתוצאה משביעת רצון.
התערוכה המוצגת היא חדשנית ודינאמית, כאשר עם הזמן ניתן להוסיף לה פרקים נוספים מההיסטוריה של המקום. אנו מקווים שנדע להמשיך ולתעד את הנעשה בספרייה, לשימור העבר עם הפנים לעתיד.

ולסיום, אנחנו מקווים שהצלחנו לסקרן אתכם לבוא ולצפות בתוצאה.

וזו ההזדמנות להודות לכל התורמים להקמת התערוכה: על מלאכת איסוף החומרים, כתיבת הטקסטים ותרגומם, העריכה וההפקה נמנים חברי צוות הספרייה: יוסף בראנס, ריקי גרינברג, ג'ני כרמל, יהודית צנר, אסתר צורי, אמירה קהת ויריב שוק. התערוכה עוצבה והוקמה על ידי חברת "איגלו".

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ג'ני כרמל

לחצו לצפייה בתמונות
22

* העבודה "הספרייה באוניברסיטת חיפה" נכתבה במסגרת שיעור מתודולוגי ב', בהנחיית דר' רון פוקס.
עמוד 2 מתוך 3