אלבום לאבא חושי מאת חברת נוער עולי תימן מחזור ד', חות הלמוד נחלת יהודה
ב-1.12.1952, ל"ג בכסלו, תשי"ג, יצאה חברת נוער עולי תימן (מחזור ד') חוות הלימוד, נחלת יהודה, לטיול בחיפה וסביבתה.
חברת הנוער קבלה סיוע רב בארגון הטיול ממר אבא חושי ראש עריית חיפה באותם הימים...לאחר הטיול שלחו המטיילים אלבום למזכרת לאבא חושי ובו תמונות מתחנות שונות בטיול: הנמל והמפרץ, הדר הכרמל, עירית חיפה, פינה ממנה נשקף עמק זבולון, טיול בטבע, ברחובות חיפה, ביקור במפעל פיניציה ליצור זכוכית, בטכניון בהדר, במפעלי תנובה, בנמל, בשער העמקים, בקרית עמל, בבית שערים, בעפולה וליד הפסל של אלכסנדר זייד.
בנוסף לתמונות, צורף לאלבום מכתב בו הביעה חברת הנוער את תודתה העמוקה לאבא חושי על הטיול הנפלא שארגן להם, ההנאה המרובה מהטיול, היחס הנפלא מצד המארגנים והמדריכים והידע הרב שצברו בעקבות הטיול.
במכתב צורפה הזמנה לאבא חושי למסיבת הגמר ולטקס חלוקת התעודות שלהם שהתקיימה ב-27.8.1953 בשעה 18:00...
האלבום, מתוך ארכיון אבא חושי בספרייה, נסרק בימים האחרונים, אנו מצרפים חלק ממנו גם כאן:
ההקדשה בתחילת האלבום
מכתב התודה לאבא חושי. (לחצו על התמונות להגדלה)
הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י, אחראית ארכיונים ונדירים, ענף מדיה.
סרטים חדשים באוסף הספרייה
טוב לדעת: מגוון סרטי וידאו התווספו לאחרונה לאוסף הסרטים שלנו בספרייה. הסרטים הוזמנו ע"י אנשי סגל לצורכי לימוד, הוראה ומחקר. הסרט "עבודה" נתרם ע"י מר יעקב גרוס, מרצה בתכנית לתרבות הקולנוע באוניברסיטה.
רוקדים ביפו. מספר מיון בספרייה: DVD-5357
פייר דוליין יוצא להגשים את חלומו כאשר הוא מביא את "כיתות רוקדות", הארגון שהקים בארצות הברית, לעיר הולדתו יפו, ומלמד ילדים יהודים וערבים בני 11 לרקוד, להתחרות ולכבד זה את זה. הסרט עוקב אחר סיפורם המורכב של שלושה ילדים המתמודדים עם סוגיות הנוגעות לזהות ובעיות הנובעות מדעות קדומות וגזענות, כל זאת תוך כדי ריקוד עם מי שנתפס כאויב שלהם. הסרט מתלווה אל הילדים, שתוכניתו של פייר משנה את חייהם תוך ארבעה חודשים ומאששת את אמונתו כי ריקוד יכול לגשר על שנאה ויכול להניע צעדים ראשונים של שינוי אמיתי.
את לי לילה. מספר מיון בספרייה: DVD-5349
חלי מקדישה את חייה לטיפול בגבי, אחותה הסובלת מפיגור שכלי.
עבודה. מספר מיון בספרייה: DVD-5355
תרומה לספרייה ממר יעקב גרוס שעשה עיבוד חדש ועריכה דיגיטלית לסרט "עבודה" של הבמאי הלמר לרסקי. הסרט הציוני פיוטי, מתאר בפתוס לאומי, את דרכו של החלוץ המגיע לארץ ישראל, עובד, מזיע מוצא מים ורואה ברכה בעמלו. הסרט מדגיש את חוסנו וייחודו של החלוץ החדש. הלמר לרסקי אמן הצילום ובימאי הסרט, ידע לנצל את האור הבוהק הטבעי של ארץ ישראל, השיג ביטוי בעל עוצמה מיוחדת בפני גיבוריו ויצר סרט תעודה מרשים ויוצא דופן גם במבחן הזמן.
עדיין אליס. מספר מיון בספרייה: DVD-5331
פרופסור לבלשנות שמגלה בגיל מוקדם יחסית שלקתה במחלת האלצהיימר. אליס מנסה נואשות להאחז בזהות האישית שלה שהולכת ונעלמת ככל שהמחלה מתקדמת בעוד בעלה ושלושת ילדיה מנסים נואשות לשמור על הקשר המשפחתי שהולך ונפרם.
רפסודיה בולגרית. מספר מיון בספרייה: DVD-5329
הכנת הסקירה: עינת ריץ-נגלי, ענף מדיה.
הספרייה, המקום ללמידה
סרג' כהן, מענף מערכות מידע בספרייה המשתתף בסדנת כתיבת זכרונות באוניברסיטה מספר על היעץ שלנו מנקודת מבטו...
כאחראי על זרימת הביטים השוטפת ותקינות מחשבי האפליקציות של הספרייה, לא הייתי אמור לצאת אי פעם מבדידות משרדי, שם בתחתית המבנה. לימודי תואר שהפכו אותי לסוג של מידען וההבנה ששמונה שנות עבודה תרמו מעט מאוד להכרות הנפשות הפועלות, דרבנו אותי לצאת לאור הספרייה ולהשתלב בפעילות שרותי יעץ.
הספרייה של האוניברסיטה, על גלגוליה השונים, שזורה, לתקופה מסוימת, בחייהם של רבים: חוקרים, סטודנטים ואנשי קהילה, וגם מבקרים מזדמנים.
הספרייה מעוררת תחושות ורגשות רבים: הערצה ויראת כבוד למוסד המנסה לשרוד בתקופה לא קלה מחד, ותחושה של "קבר רעשני ופורה" הנותן אווירה של בית חם וחופשי, מאידך.
הספרייה היא ממלכתה הבלתי מעורערת של הספרנית. למי אין בראש (מספרות ילדים או יצירות אומנות שונות) את תמונת הספרנית ככיעור גס, חצוף ועז מצח המרתיעה באמצעות המראה והדיבור כל מועמד מלהיכנס לאולם הקריאה שלה? היא רזה ושטוחה כקרש, ננסית וקצרת רואי בצורה מפלצתית. מרכיבה מחצית משקפיים, לובשת חליפות מחויטות שיצאו מהאופנה עם צמה אסופה ואצבע שעוותית שהוקפאה לעמדת השתקה ""ssshhh....
ולא היא. בספריה מתחילים לבצבץ גברים פה ושם, אם כי, ולשמחתי, עדיין בצוות יש בעיקר נשים. ואין ספרנות יש מידענות. המרחב הפיזי משדר נוחות, ביטחון וברוכים הבאים. תחושה זו קשורה גם לסידור וטיב המטלטלים. כלומר כול הווית המקצוע הינה להפוך את הספרייה מקובלת יותר, בתקווה להפחתת המתח הקיים אצל המחפש מידע נואשות. באופן רחב יותר יש הרגשה שתמיד יבורך החוקר בבואו, יהיה מענה לשאלות בלי לשפוט ובתמיכה מלאה למחקר. הספרייה העכשווית מצטיירת כמקום ידידותי, מכוונת משתמש, הפועלת לספק חוויה חיובית ולהפיג את החששות מסטריאוטיפים שהשתרשו אודות המקצוע.
זה מובן מאליו, אבל זה מובן יותר במעשים. מדובר על "המידענית הנלהבת", בלבוש מקומי, שכבר מהמבט הראשון מקבלת את פני הבאים בחיוך רחב מלווה במסר הכי חשוב "בואו, בואו, אני כאן כדי לעזור עד כלות הזמן. לא תצאו מפה בידיים ריקות..". ל"מלכת עולם התוכן", על גווניה השונים, ראש פתוח וגמישות אינטלקטואלית שמקנים מיומנויות המאפשרות להראות עניין וכושר התמודדות עם כול קושיה, בניטרליות ובמסירות. קורה ויש הרגשה שהמחט לא נמצאה בערימת השחת והתשובה לא מספקת, אזי החוקר מועבר לייעוץ משלים, ללא כחל ושרק. יש הגינות.
אם "במלכות עולם התוכן" קל לחפש מידע והחוקר ייצא מהמבוך וידו על העליונה, עדיין קשה למצוא דעת וכאן מתחילה מלאכתו של החוקר. וכאשר זרם מבקשי העידוד פוסק לרגע, ב"מלכות עולם התוכן" מציאת הנחמה הינה בהמשך ניהול הבית ביד רמה, תוך שימוש אינטנסיבי בטלפון נייד. יש שיאמרו שגם תור כדי יעץ, יש מחיצה במוח הדואגת בראש ובראשונה לענייני הילדים והמשפחה. האינסטינקט האימהי ממשיך לפעול גם בשיא העיסוק הטכנולוגי.
הספרייה נתפשת כמקום חי ותוסס, שבו השקט המוזיאוני שאפיין את ספריית העבר, פינה את מקומו לפעילות רוחשת. זו ספריה המדריכה את ציבור המשתמשים באופן שוטף ומספקת סביבה לימודית בזכות עצמה, עבור יחידים או עבור קבוצות. אם בציבור המשתמשים עסקינו, לתחושתי הוא משקף את הפסיפס של החברה הסובבת. חברה רב-תרבותית הנאבקת להיות גם פלורליסטית ולא פרטיקולרית מחשש שפרטיקולריזם הינו מתכון המאיים על היתכנות לדיאלוג בין חברי קבוצות תרבותיות שונות ועלול להוביל עד לבדלנות.
מהדלפק אני ראה שיש יותר צמאות למידע מאשר צמאים. האם זה בגלל שציבור הסטודנטיות גדול יותר מציבור הסטודנטים? או בשל העובדה שגבר לא ישאל לאיזה כיוון לנסוע, לא משנה מאיזה מוצא הוא? סוג של קבוע זכרי. וגם בגוון השאלות, יש הבדל: בעוד שהסטודנטיות ממוקדות בנושאי מגדר, רגש, זוגיות ומשפחה, חינוך, טיפול בילדים, בריאות, סיעוד... עבור הסטודנטים הכול מעניין חוץ מנושאים אלה.
אני בא מרקע ריאלי, לא בחרתי להיות שם. פשוט להוריי הייתה התבונה לא לנתב אותי לפי עניין אינטלקטואלי טהור, שנטה לכיוון ההיסטוריה, אלא לתחומי לימוד קצת יותר מעשיים. לא שהייתה להם תפישה אליטיסטית של החברה אלא ניסו לתעל על פי האופציות הכלכליות והבנתם במה שצופן העתיד. ומה שהיה נראה חוף מבטחים בזמנם היו מקצועות בתחומי הרפואה והטכנולוגיה. תפשתי שאפשר לשלב בין העניין האישי לבין דרישות השוק. מדוע הקריירה חייבת להגדיר את האדם? כהעשרה עצמית, להיות בסביבה של לימודים הומניסטיים מהווה יותר מתחביב, זהו סוג של סגירת מעגל.
כתב: סרג' כהן, ענף מערכות מידע ספריתיות
ספרני אוניברסיטת הרווארד מבקשים יעוץ מצוות הערכה בספרייה
בימים האחרונים קיבלה ד"ר לין פורת, ראש תחום השב"ס ואחראית צוות הערכה בספרייה, פנייה מפתיעה מספריית אוניברסיטת הרווארד, ללמוד על פעילות צוות הערכה, על הדרך בה מוטמעים הסקרים ועוד. ד"ר פורת שוחחה ארוכות עם הפונים וענתה על כל שאלותיהם, ולדבריהם - הספרייה שלנו היא הראשונה מחוץ לארה"ב שהם מבקשים ללמוד ממנה. יש לציין, כי כבר בשנת 2007 החלה פעילות הערכה שוטפת בספרייה, שהייתה הראשונה בישראל לעשות זאת. הפונים הגיעו בהמשך להמלצתו של סטיב הילר, אוטוריטה בתחום הערכת ספריות בארה"ב.
ד"ר לין פורת וסטיב הילר בכנס בנלאומי להערכת ספריות, אדינברו, סקוטלנד, 2015
Dr. Lynne Porat, Head of Interlibrary Loans and Assessment, received a request from Harvard University library for advice on how to inculcate a "Culture of Assessment". Their assessment librarian approached Lynne following a recommendation from Steve Hiller, an authority in the field. Lynne provided detailed explanations to all their questions, and in particular, about library assessment activities in a non-American country. The University of Haifa library began conducting routine evaluations of its activities for the benefit of its users in 2007 and was the first Israeli university to do so.
In the picture: Dr. Lynne Porat and Steve Hiller at an international conference on library assessment, Edinburgh, Scotland, 2015.