אוסף החודש מוקדש הפעם לאוסף אלכסנדר וציפורה זייד בדגש על ציפורה זייד.
בחיפוש אחר שמה באוסף מתקבלות כ-70 תמונות. בתצלומים אלו, ציפורה אינה מופיעה רק כ“אשתו של”, אלא כדמות מרכזית ועצמאית, בעלת נוכחות ברורה ומשמעות היסטורית משל עצמה.

שורשיה של ציפורה נטועים בבית משפחת בקר בווילנה – משפחה יהודית עירונית של עבודה ומלאכה. אביה היה צבע-אמן, ואמה ניהלה בית רב-ילדים; סביבה שבה עבודה, אחריות יומיומית ועצמאות אישית היו ערכים מרכזיים. צילומים של הוריה ובני משפחתה הכלולים באוסף מדגישים את הרצף בין בית המוצא באירופה לבין הבית שנבנה בארץ: החלוציות שבה בחרה אינה נתק מוחלט מן העבר, אלא מימוש של ערכים שנרכשו בבית.

ציפורה עלתה לארץ ישראל עם אחותה בגיל צעיר מאוד. היא השתלבה במהירות במעגלי החיים של העלייה השנייה. קשריה עם אנשי עבודה, שמירה ותרבות הובילו אותה אל לב העשייה החברתית והפוליטית של התקופה.

מעורבותה של ציפורה זייד בארגון “השומר” לא התמצתה בנישואיה לאלכסנדר זייד. היא הייתה חלק ממעגל הנשים שפעלו סביב הארגון ודרשו הכרה פעילה בתפקידן. מחקרים מציינים כי נשים בשומר נאבקו על הכרה כחברות מלאות, ולא רק כ“עזר כנגד”. ציפורה נמנית עם קבוצת נשים שלקחו חלק בשיח זה: הן עבדו, רכבו, ובמקרים מסוימים אף נשאו נשק, והיו שותפות לאתוס השמירה – גם אם בפועל הודרו לעיתים מתפקידי לחימה רשמיים.
למידע נוסף בנושא זה ראו: סיני, ס. ויד טבנקין (2013), “השומרות שלא שמרו”: נשים ומגדר ב"השומר" ובקיבוצו – כפר גלעדי [1907–1939], יד טבנקין – מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית, רמת-אפעל, רמת-גן. הספר מצוי באוסף הספרייה (אוסף כללי, 14 ימים); HQ1781.I8 S5534 2013.

תמונה מעניינת במיוחד באוסף מציגה את ציפורה לצד מניה שוחט – מן הדמויות הבולטות שעיצבו את תפיסת השוויון והעשייה הנשית סביב ארגון השומר. גם אם אין עדות לשיתוף פעולה ישיר ביניהן, פועלה של ציפורה משקף מימוש יומיומי של ערכים שמניה שוחט ביקשה לקדם: שותפות, אחריות ושוויון מעשי בתוך מציאות חלוצית. בתצלום המשותף ניכר כי היה זה מפגש קרוב ומשמעותי.

מעבר לפעילותה הישירה, מילאה ציפורה תפקיד מרכזי ברשתות החברתיות והפוליטיות של אנשי השומר והעלייה השנייה. הבית שניהלה – תחילה בסג’רה ובהמשך בשייח’ אבריק – שימש מוקד מפגש לאנשי עבודה, שמירה, תרבות ופוליטיקה. מקורות בני התקופה מתארים את בית זייד כמרחב פתוח לאירוח, לשיח ולדיון, בעל חשיבות חברתית ופוליטית מכרעת.

אחת התמונות הבולטות באוסף מציגה את ציפורה לצד ספר העלייה השנייה – רגע טעון שבו הזיכרון הפרטי הופך לזיכרון ציבורי. ציפורה לא רק חיה את התקופה, אלא גם הייתה עדה להפיכתה לפרק כתוב, ממוסגר ומסופר בתולדות החברה הישראלית.

לאחר רצח אלכסנדר זייד בשנת 1938, המשיכה ציפורה לשמש דמות זיכרון פעילה. היא השתתפה באירועי הנצחה, שמרה על קשר עם מנהיגי היישוב, והייתה מקור ידע וזיכרון חי לדור המייסדים. בכך עברה מדמות שפעלה בתוך ההיסטוריה – לדמות המשפיעה על האופן שבו היא נזכרת.

קישור לאוסף

לפרטים נוספים פנו לכתובת הדוא"ל הבאה media@univ.haifa.ac.il