אלבום הקורפורל

על אודות אלבום הקורפורל

האוסף הדיגיטלי "אלבום הקורפורל" חושף אלבום תצלומים ייחודי ונדיר הכולל 142 תצלומים בשחור ולבן, אשר משקפים את הווי החיים בארץ-ישראל בחלק מהשנים הסוערות של המרד הערבי 1937-1938.
האלבום המקורי הוגש כמזכרת מהנוטר העברי הנס קשוב (1911-1984) לקורפורל הבריטי הרולד טית'ר, מי ששימש כמפקדו ומדריכו בתקופת שרותו של קשוב כחיל בצבא הבריטי, והפך לידידו. בחורף 1991, מסר מר טית'ר את האלבום לידיו של מר דן אשבל (כיום שגריר ישראל בפינלנד ואז, יועץ העיתונות בשגרירות ישראל באנגליה), כאות הוקרה ואהדה למדינת ישראל המותקפת על ידי טילים מעיראק ב'מלחמת המפרץ הראשונה'.אוסף "אלבום הקורפורל" כולל את כל תמונות האלבום המקורי שעברו תהליכי שימור דיגיטלי בספריית יונס וסוראיה נזריאן, והוא מוגש לציבור הרחב בליווי זיהוי התמונות וסקירת הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי של נסיבות צילומן. התמונות מהוות תיעוד ויזואלי מרתק של הנוף התרבותי והיישובי של ארץ ישראל בעיקר בגליל ובאיזור הצפון.

 

פרופ' יוסי בן ארצי, החוג ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה.
 
אלבום הקורפורל
אלבום הקורפורל
ב- 25 בינואר 1991, כשבוע לאחר תחילת מתקפת 'סופה במדבר' של כוחות הקואליציה הבין לאומית כנגד עיראק, במהלך 'מלחמת המפרץ הראשונה', ועם נפילת הטילים הראשונים ברחבי ישראל, הגיע לשגרירות ישראל בלונדון אזרח בריטי אשר ביקש להביע הזדהות ותמיכה עם מדינת ישראל. האזרח, הרולד טית'ר (Harold Teather), לא תרם ממון וגם לא חתם על עצומה כלשהי. הוא פשוט הגיש למר דן אשבל, אז יועץ העתונות בשגרירות וכיום שגריר ישראל בפינלנד, אלבום תמונות ישן, ובו הקדשה קצרה בכתב יד ו -142 תמונות של ארץ ישראל בשחור ולבן, כולן משנת 1938. במכתב שצרף לאלבום, הסביר את מניעיו ואת מקורו של האלבום, אותו הוא משיב בהוקרה לנציגי המדינה אותה הוא אוהד, את תקומתה הוא מלווה מאז היותו קורפורל צעיר בצבא הבריטי, ואת רעיו לנשק היהודים הצעירים, שהגישו לו אלבום זה, הוא מוקיר ודואג לשלומם.
מר אשבל, בוגר החוג לגיאוגרפיה של אוניברסיטת חיפה, ראה כי מדובר בתמונות נוף היסטוריות, ונועץ במורה ובראש החוג הוותיק פרופ' ארנון סופר, שמא תהיה מעוניינת האוניברסיטה במתנה מעין זו. פרופ' סופר הפנה את מר אשבל אלי, והאלבום הגיע בלווית המכתבים הנזכרים.
שנים רבות שכן האלבום במגירות חדר העבודה, ולא טופל מחמת אילוצי הזמן, ואולי גם מתוך אי הבנת האוצר הצילומי הגלום בו. ואולי לא בכדי, שכן אמצעי הדיגיטציה והפרסום ברבים של חומרים ויזואליים, היתה נחותה בהרבה מזו הקיימת בימינו. כיום מוצג האלבום באוספים הדיגיטליים של הספרייה.

נוטרות וגיוס בתקופת המרד הערבי: רקע כללי

אלבום התמונות נמסר לקורפורל טית'ר בדצמבר 1938, עם תום שירות של שנתיים לערך בארץ-ישראל, במסגרת מאבקו של הצבא הבריטי כנגד המרד הערבי, בשלב השני והארוך שלו.
המרד הערבי הציב אתגר בפני השלטון האזרחי והצבאי גם יחד, וכאשר הוברר כי כוחות המשטרה, חיל הספר העבר הירדני (Trans Jordan Frontier Police) וכוח הצבא הקטן יחסית אינם יכולים לתת מענה לקיום חיים סדירים בארץ, או להתמודד עם פעולות טרור בחזית רחבה, נשלחו לארץ כוחות צבא סדירים בהיקף גדול, שהגיע בשיאו לשתי דיביזיות לא מלאות, שתי טייסות של חיל האוויר המלכותי, אניות מלחמה, יחידות הנדסה, מודיעין וארטילריה. בצוק העיתים, חוזקו כוחות המשטרה והצבא גם בבני ארץ-ישראל עצמה, ערבים ויהודים. עם גבור המרד והתמיכה האזרחית הערבית בו באזורים הכפריים ובערים הגדולות, התגברו הטרור כנגד תשתיות כגון רכבות ומסילות ברזל, גשרים, כבישים, תחנות משטרה ומבני שלטון, וכמו כן נגד ההתיישבות היהודית באזורי ארץ שונים. אז הועצם שיתוף הפעולה הבריטי-יהודי דרך הנהגת היישוב, וגוייסו אלפי מתנדבים יהודים ליחידות צבא ומשטרה. התגייסות זו היתה רבת פנים, ועד היום מרבים לערבב מושגים ויחידות בהן שירתו מתנדבים ומגוייסים יהודים לעזרת השלטון הבריטי ולהגנת היישוב היהודי.
חלקם שירתו במשטרה הארץ-ישראלית (Palestine Police) הרגילה; מעטים היו שהשתלבו בחיל הספר העבר ירדני (Trans-Jordan Frontier Force), ורבים אחרים גוייסו כ'גפירים', שבהגדרה הבריטית היו למעשה 'שוטרים מוספים' (Attached Policeman) ובעברית זכו לכינוי 'נוטרים'. הם צויידו בנשק תקני, אומנו במסגרות ייחודיות, לבשו מדים וחבשו כובעים מזהים, ושירתו במגוון תפקידי סיור, שמירה, אבטחה וסיוע לכוחות צבא ומשטרה. רובם שירתו ללא שכר, והמיעוט שירת לזמן קצוב בשכר מלא.
ב-1938 מוסד "חיל הנוטרים" העבריים, והסוכנות היהודית הקימה מחלקה לנוטרות לשם הגיוס והתיאום עם שלטונות המנדט. מבחינה מנהלית, ההגדרה החוקית היתה חיל עזר משטרתי (Auxiliary Police Force). הכוחות אומנו עם זאת, על ידי קצינים ומדריכים של יחידות הצבא הבריטי. במסגרת זו נוצרו יחידות כגון המי"ע, היא "משטרת היישובים העבריים", (Jewish Settlement Police), שהיתה הגדולה ביחידות הנוטרים, "המשמר הנע" (מ"ן), שהיווה יחידת סיור ושירתו בה כ-500 מגוייסים עבריים ("הטנדר נוסע"), ומגוון הפעולות והמשימות שהוטלו על הנוטרים התרחב. יחידות מיוחדות התמחו בהגנה על הרכבות ומטעני ההדרים בעונות השיא, שמירה על נמלי הים, שדות התעופה והמנחתים, 'גדר הצפון' ועוד. היחידה המפורסמת ביותר, אך גם קצרת הימים שבכולן, היתה זו המכונה "פלגות הלילה המיוחדות" (Special Night Squads), בפיקודו של צ'רלס אורד וינגייט. למרות ההילה הרבה שנקשרה בה, ותרומתה לעיצוב תורת ההפעלה וערכי היסוד של ה"הגנה" והפלמ"ח לימים, הרי שהיא התקיימה חודשים מספר בלבד, ופעלה בעיקר להגנת צינור הנפט מעיראק לחיפה, שהחל להזרים את המשאב היקר ב-1938. היא פעלה בעיקר מבסיסה שבקיבוץ עין-חרוד, ברמות הגליל התחתון המזרחי. אף על פי כן, מרבים עד היום רבים "להשתייך" ליחידה זו, בעוד שלמעשה הם שירתו ב'חיל הנוטרים' במסגרות שונות שלו. בשיא ההתגייסות, עוצב מבנה חיילי ממש, עם היררכיה פיקודית עברית, אימונים סדירים ויצירת תרבות צבאית מלאה ("זמר הפלוגות"), ונמנו על סך כל המתנדבים והמגוייסים כ- 15,800 איש ואשה, 1275 מהם בשכר מלא. מבחינה מרחבית נמנו בחיל הנוטרים תריסר גדודים לפי אזורי הארץ, ולכל אחד ניתן גם סימן זיהוי מיוחד על הכובע האוסטרלי רחב השוליים של המגוייסים (שקופל בשוליו השמאליים כדי להקל על נשיאת הנשק על כתף שמאל). עם תום המרד הערבי ודיכויו לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, ירד מספרם של הנוטרים, על אף שחלקם המשיך בשיגרה ואף נוספו להם תפקידי שמירה על בסיס הצבא הבריטי שהתפרסו בארץ-ישראל, על חופי הארץ ועל 'נתיני האוייב' שנעצרו במחנות מעצר, כגון הגרמנים הטמפלרים ואחרים. רבים מהנוטרים התנדבו לצבא הבריטי כבר ב-1941/2, ואחר כך המשיכו דרכם בחי"ל, החטיבה היהודית הלוחמת היא ה'בריגדה'. לקראת תום המלחמה שירתו כ -2500 נוטרים סדירים, ועוד רבבת מתנדבים שהיוו כעין חיל מילואים מאומן וזמין.
התרומה הגדולה של היווצרות 'חיל הנוטרים' והשירות ביחידות המשטרה וחיל הספר לסוגיהן, היתה לא רק ההגנה בפועל על יישובים עבריים שהותקפו, ועל תשתיות פיזיות ושלטוניות, אלא בעיקר בהנחת היסוד לכוח מגן עברי שאומן, הוכשר, החזיק באופן חוקי בנשק מגוון, ובכך טמון למעשה הגרעין ליחידות השדה, לקאדר המפקדים, ולמצבורי נשק ואמל"ח של ה"הגנה" והפלמ"ח. היה זה הכוח העיקרי שעמד לרשות היישוב היהודי לקראת שנות המאבק על הקמת המדינה.
להרחבת הידע הכללי לרקע זה:
– אייל יגאל, האינתיפאדה הראשונה, דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ-ישראל 1939-1936, מערכות, תל אביב 1998.
– גלבר יואב, ספר תולדות ההתנדבות [א], מקומה של ההתנדבות לצבא הבריטי, המדיניות היישובית והציונית 1939-1923, יד יצחק בן צבי, ירושלים 1977.
– ירמיאש רבקה, כנפי האימפריה: חיל האוויר המלכותי הבריטי בארץ-ישראל ובעבר-הירדן, 1939-1919, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2008.
– פורת יהושע, ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1939-1929, עם עובד, תל-אביב 1988.
– ריבלין גרשון, לאש ולמגן- תולדות הנוטרות העברית, מערכות, תל אביב 1964.
אלבום התמונות שבפנינו הוגש לקורפורל טית'ר על ידי חייליו היהודים לקראת עזיבתו את ארץ ישראל בדצמבר 1938. מתוך מכתבו עולה, כי הוא שירת במהלך השנתיים שקדמו לכך ברגימנט של דרום סטאפורדשייר [South Staffordshire Regiment] אשר הוזעקה לארץ ישראל כדי להצטרף למהלכי השלטון הבריטי לדיכויו של ה'מרד הערבי', שנמשך מאפריל 1936 ועד קיץ 1939. הרגימנט [ מושג של מסגרת צבאית בסדר גודל של חטיבה, שמבוסס בדרך כלל על גיוס מאזור גיאוגרפי מוגדר המעניק לה את השם] הוצב תחת מפקד חטיבת חי"ר 16, שהיתה אחראית על מרחב גדול מאזור נחל אלכסנדר ועד טבריה והגליל התחתון, במסגרת דיביזיה 8.
בסיס היחידה היה בטבריה, אך מפעם לפעם היא מוקמה במוצבי חוץ על הר תבור, בכפר כנא שבגליל התחתון, בג'יסר אל מג'אמע [ 'גשר נחלים' ליד נהריים ואתר גשר הישנה] ובביה"ס כדורי. תפקידו של הקורפורל טית'ר היה לאמן מחלקה של יהודים, אשר גוייסו לעזרת המשטרה הארצישראלית והצבא הבריטי, במסגרת מה שנקרא לימים 'חיל הנוטרים'. אחד המגוייסים, הנס קשוב, הפך לידידו הקרוב של טית'ר, והעניק לו את אלבום התמונות כשי עם חזרתו לבסיס האם באנגליה כ'מדריך בכיר' [ Senior Instructor], בסוף 1938. קורפורל טית'ר עצמו שהה באנגליה עד שהועבר כמדריך צבאי למערב אפריקה, שם אימן חיילים מקומיים בצפון ניגריה, עד שובו ושחרורו מהצבא ב-1944.
במשך שנים רבות עקב אחר התפתחותה של מדינת ישראל ואחר המאבקים לקיומה. 'לבי יוצא לאומתכם בעימות הנוכחי', כתב לשגרירות ישראל. הוא חש גאווה רבה על כך שניתנה לו הזדמנות לתרום את תרומתו הצנועה ללידתה של מדינת ישראל. על כן, מצא לנכון למסור כאות הוקרה, את האלבום ואת התמונות שבו, שמא יהיה בהם ענין למוזיאון בישראל. נראה שטית'ר לא שמר על קשרים עם חייליו לשעבר, באשר הטיל ספק אם בעת כתיבת המכתב ב-1991, עדיין נמצאים הם בחיים, אבל קיווה שאולי קרובים שלהם עדיין נמצאים בישראל. הוא סיים את מכתבו בהצדעה ובברכה, 'יהא האלוהים עימכם'. ביתו של מר טית'ר ורעיית ורה נמצא היה בכתובת אותה מסר כדלקמן:
13 Chpel Lane, Farndon, Newark, NOTTS NG24 3SR, Nottinghamshire, Tel. Newark 73336
את ביתו ניתן כמובן לזהות בנקל בעזרת תוכנת המפות ותצלומי הלווין של GOOGLE, משם עולה כי בילה את שנותיו בעת מסירת האלבום בבית אנגלי טיפוסי בסביבה ירוקה ושקטה, בשכונת Farndon, השייכת לעיירה Newark-on-Trent על גדות נהר TRENT, במחוז נוטינגהמשייר, ליד כביש A46.

החיפוש אחר הצלם ומגיש האלבום: הנס קָשׁוּב

בדף הכריכה הפנימית של האלבום, מופיעה ההקדשה הבאה, בזה סדר המילים ומיקום המשפטים:
With the best Wishes
for my Corporal Theater
from the Jew[i]s[h] soldier
and good friend
Hans Kassub
Palestine
Mount Tabor   6.12.38

מיהו אותו הנס קשוב, פקודו וחברו של המדריך אשר אימן וליווה אותו, אף כי טעה בכתיבת שמו:Theater   ולא Teather?
שם נדיר כמו קשוב צלצל לי מיד מוכר. בדעתי עלו שמה של גב' עפרה קשוב, לשעבר מנהלת האירועים בעיריית חיפה, ושמו של בעלה דורון, אשר זכרתי כי היה מנהל רשתות קו-אופ צפון וקלאבמרקט. בחיפוש מהיר ברשת, עלה שמה של גב' שרה קשוב לבית ועקנין, אשר הלכה לעולמה ב14 ביולי 2013. צויין שם כי היא אלמנתו של הנס קשוב ז"ל, וכי מקום מנוחתה בבית העלמין כפר סמיר שבחיפה לצידו של בעלה שנפטר בשנת 1984. צלצלתי לעפרה, והיא אישרה לי מיד את דבר הקשר, ושלמעשה למרות עבודתה בחיפה גרה תמיד ברמות השבים – יישוב אותו הקימו יהודים ממוצא גרמני (ייקים) ב- 1933. דורון, אשר שהה בחופשה, אישר עד מהרה כי באותו הנס עסקינן, וכי הוא אכן אביו מולידו. הוא ידע לומר כי אביו שירת במסגרת הצבא הבריטי בתקופת המרד הערבי, אולי אף ביחידות המפורסמות של וינגייט, והבטיח לספק מידע ביוגרפי מירבי. על אודות האלבום הוא כמובן לא ידע, ועל מר Teather מעולם לא שמע, אך ניאות מיד לשתף פעולה עם הפרויקט שהחל להיקרא: 'אלבום הקורפורל'.

 

הנס קשוב – חייו ומשפחתו

הנס קשוב (1911-1984) נולד  ב–1911, עלה לארץ מברלין בשנת 1929 בהיותו בן 18 ושהה בחדרה ובקיבוץ עין חרוד. הוא התגייס ל'חיל הנוטרים' (כפי הנראה בשנת 1937), וצורף ליחידה ששהתה באזור הגליל במשך מרבית שנות שירותו. לימים התנדב גם לצבא הבריטי ושירת ככל הנראה בחי"ל (חטיבה יהודית לוחמת, היא ה'בריגדה'). עם שחרורו החל לעבוד בחברת החשמל הארצישראלית, ועבד בה עד לצאתו לגמלאות.

בשנת 1941 נישא הנס לשרה לבית ועקנין. שרה (ילידת 1920) היתה בתו הבכורה של הרב המרוקאי בירושלים דוד ועקנין. זמן קצר לאחר נישואיהם יצא הנס למלחמה ושהה במצרים, איטליה ולוב, ושב הביתה בשנת 1945. הרב דוד ועקנין, אשר עלה לארץ ב-1918 כאלמן עם בת יחידה, נישא ללאה לבית ויזמן, ונולדו להם 10 ילדים. שרה הבכורה נמשכה לתנועת הנוער בירושלים, ומדריכיה, אפרים קצ'לסקי (קציר), לימים הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, ומשה ברעם (לימים חבר כנסת ושר) שכנעו אותה לצאת להכשרת 'הנוער העובד' ולהגשים את אידיאל ההתיישבות בקיבוץ. הגרעין אליו השתייכה שהה ליד ביתו של השומר הנודע אלכסנדר זייד בגבעות שיך-אבריק, ולנכדיה סיפרה כי זכרה את סוסו השב הביתה ללא רוכבו, ביום הירצחו. לאחר שקבוצתה הקימה את קיבוץ אלונים, שרה נאלצה לצאת לעיר הסמוכה חיפה ולסייע בפרנסת בני משפחתה, וכך הכירה את הנס קשוב, החייל המגוייס.

אביה של שרה אשר קרע עליה 'שבעה' עם צאתה לגרעין התיישבותי ולחיי חילונות, עבר לימים טרגדיה נוספת, כאשר בנו יוסף נפל בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות [http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=7292] . הוא מת משברון לב. לאחר מותו נטלה לאה ועקנין את ילדיה הצעירים, ועברה לחיפה, שם גרה כאם שכולה בדירה קטנה בבת גלים, עד מותה ב-1979. כל אותן שנים, לא ידעה לאה כי לבנה יוסף נולדה בת ימים מספר לאחר נפילתו. אם הילדה עברה לקיבוץ אושה ליד חיפה, והסתירה מבתה את זהותו של אביה מולידה. כאשר חגגו לאם 70 וערכו לה מסיבה, הגיעו חברים מהקיבוץ בו חיה קודם לכן. הם שאלו את בתה אם יש לה קשר למשפחת אביה האמיתי. רק אז גילתה לה אמה מיהי המשפחה הענקית אליה היא משתייכת. ורק האם השכולה, שצמה בכל יום א' לזכר בנה, לא ידעה עד יום מותה כי במרחק רבע שעת נסיעה מביתה בבת-גלים, חיה שנים כה רבות ילדתו, נכדתה.