פס תמונות

משלחות אתנולוגיות היסטוריות

פרוייקט רישום סיפורי עם בבית שאן

בשנים 1977-1979 פעלה משלחת פולקלוריסטית לאיסוף סיפורי-עם יהודיים בבית שאן. שולבו בה אנשי בית שאן והאיזור, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת חיפה ואסע"י.
משלחת זו היתה הראשונה מסוגה בישראל. בנוסף לעבודה השוטפת, התגוררו הרושמים במשך שמונה ימים במקום. על החוויה המיוחדת שמפגש זה עורר אצל כל אחד מן המשתתפים כתב יצחק קינן, ראש המועצה דאז:
"לא בכל יום מתלכדת עיר שלמה אבות ובנים, כדי לאסוף ולשמר את הסיפורים והאגדות מארצות מוצאם. במפגשים הארוכים, אל תוך שעות הלילה המאוחרות, ישבו יחד דור המספרים, דור המתרגמים ודור האוספים בצוותא עם אנשים האקדמיה – אנשי עמל הכפיים עם אנשי המחקר – ועל אף פער הדורות היו אלה מפגשים טבעיים ואמיתיים, שבהם מצאו שפה משותפת פרופ' דב נוי והרב תורג'מן, דר' עליזה שנהר וגב' חיה בר-יצחק עם גב' חביבה דיין וגב' זהרה בוחבוט." (שנהר, בר יצחק, 1981, עמ' 7).

שיטת המשלחת הוכיחה עצמה כמוצלחת ביותר. חברי משלחת אסע"י רשמו כ 300 סיפורי עם, רובם בשבועיים של רישום מרוכז (כ 210 סיפורים בין ה 17 בינואר ל 3 בפברואר 1978). פרוייקט בית שאן שם לו כמה מטרות: איסוף סיפורי עם מפי תושבי המקום, העלאת המודעות לחשיבות המורשת התרבותית, התנסות של הסטודנטים ברישום סיפורי עם. הוא שימש מודל לפרוייקטים דומים שניזונו מניסיונו. כל הסיפורים שנאספו בבית שאן שמורים בארכיון, חלק מהם ראו אור בדפוס.

איסוף סיפורים בבית שאן
איסוף סיפורים בבית שאן
המספרים בבית שאן מדברים ביניהם
המספרים בבית שאן מדברים ביניהם

פרוייקט רישום סיפורי-עם בעיירה שלומי

איסוף הסיפורים בעיירה שלומי שעל גבול הצפון התנהל מטעם אוניברסיטת חיפה והחטיבה לפולקלור בשיתוף פעולה עם המועצה המקומית ובמימונו של "המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח" במשרד החינוך והתרבות.  מרכזת הפרוייקט, חיה בר-יצחק, היתה חברת משלחת אסע"י לבית שאן ואחת החוקרות העיקריות באותה משלחת.

העיירה שלומי היתה בשנים 1979 – 1981 "סדנת מחקר" של אוניברסיטת חיפה.  במהלכה נאספו 100 סיפורי עם.  בפרוייקט השתתפו חוקרים מתחומים שונים: חוקרי פולקלור, אשר בדקו גישות של רישום בשדה, שאלוני מספר וסיפור.  חוקרי הפיוט, התרבות החומרית, תיעוד היסטורי ולשוני. הסיפורים שנאספו בפרוייקט הוקלטו בשפת המקור.  כן נעשה שימוש בסרטי וידיאו-טייפ וצולמו מספרות קשישות אגב היגוד סיפורים.
המחקר התמקד בשני אספקטים: אספקט אחד היה מחקר טקסטואלי, שבחן את האיכויות האסתטיות של הסיפורים, ההתפלגות הז'אנרית, נוסחים ומקבילות לסיפורים ותהליכי הקלטותם בארץ.
האספקט השני היה קונטקסטואלי, ובחן בעיקר את אמנות הביצוע של המספר, הסיטואציה ההיגודית והתהליכים התקשורתיים שהתרחשו באמצעות הסיפור.
כיוון המחקר היה דו-סיטרי: אוניברסיטת חיפה תרמה לחיי הרוח של שלומי.  במקום נוסדו חוגים לסיפורי-עם ולפיוט, ונדון שילוב ההיבטים השונים של הפולקלור – תרבות חומרית,  אתנו-מוסיקולוגיה, סיפור עממי ואנתרופולוגיה.