בשנים 1977-1979 פעלה משלחת פולקלוריסטית לאיסוף סיפורי-עם יהודיים בבית שאן. שולבו בה אנשי בית שאן והאיזור, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת חיפה ואסע"י.
משלחת זו היתה הראשונה מסוגה בישראל. בנוסף לעבודה השוטפת, התגוררו הרושמים במשך שמונה ימים במקום. על החוויה המיוחדת שמפגש זה עורר אצל כל אחד מן המשתתפים כתב יצחק קינן, ראש המועצה דאז:
"לא בכל יום מתלכדת עיר שלמה אבות ובנים, כדי לאסוף ולשמר את הסיפורים והאגדות מארצות מוצאם. במפגשים הארוכים, אל תוך שעות הלילה המאוחרות, ישבו יחד דור המספרים, דור המתרגמים ודור האוספים בצוותא עם אנשים האקדמיה – אנשי עמל הכפיים עם אנשי המחקר – ועל אף פער הדורות היו אלה מפגשים טבעיים ואמיתיים, שבהם מצאו שפה משותפת פרופ' דב נוי והרב תורג'מן, דר' עליזה שנהר וגב' חיה בר-יצחק עם גב' חביבה דיין וגב' זהרה בוחבוט." (שנהר, בר יצחק, 1981, עמ' 7).

שיטת המשלחת הוכיחה עצמה כמוצלחת ביותר. חברי משלחת אסע"י רשמו כ 300 סיפורי עם, רובם בשבועיים של רישום מרוכז (כ 210 סיפורים בין ה 17 בינואר ל 3 בפברואר 1978). פרוייקט בית שאן שם לו כמה מטרות: איסוף סיפורי עם מפי תושבי המקום, העלאת המודעות לחשיבות המורשת התרבותית, התנסות של הסטודנטים ברישום סיפורי עם. הוא שימש מודל לפרוייקטים דומים שניזונו מניסיונו. כל הסיפורים שנאספו בבית שאן שמורים בארכיון, חלק מהם ראו אור בדפוס.