- קור, פאול, לפעמים, דביר, 1997.
הספר מציג רגש והבעת פנים שונה בכל דף: "לפעמים אני צוחק, ולפעמים אני בוכה". הילד מוזמן להביע רגש באמצעות הבעת פנים - ושאר הילדים מנחשים מהן. אפשרות נוספת היא להציג את ההבעות באמצעות "קוביית הרגשות": זוהי קובייה שעל כל אחת מפאותיה יש פרצוף שמייצג רגש מסוים (הפרצופים לקוחים מתוך הספר), כאשר הקובייה עוברת מיד ליד.

- צרפתי, שולמית, כשאני שמח. קוראים, 2000.
הספר מתאר פעולה כלשהי לכל סוג של רגש, והילדים מחקים את הפעולה. לדוגמא: "כשאני כועס אני צועק" - כל הילדים יחד צועקים. או: "כשאני אוהב אני מחבק" - כל ילד מתבקש לקום ולחבק מישהו.

- ד"ר זוס, הימים הצבעוניים שלי, מודן, 1997
בכל יום יש לילד מצב רוח שונה, שמיוצג בצבע ובבעל חיים. הילדים מקבלים דף ריק ובו כתוב: "היום אני...", ועל הדף הם מציירים את מצב הרוח יחד עם הצבע ובעל החיים שבחרו.

- לכל ציור סיפור (סדרה), כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007
שלב אחרי שלב - איך לצייר וליצור סיפור ועלילה פשוטים סביב 4 בעלי-חיים.

- דותן, שלומית, איך מציירים צפור? פועלים, 2002.
ספור מחורז ומשעשע על ילדה שמנסה לצייר צפור, ובכל פעם מוסיפה לה עוד פרטים, אלא שלצפור יש חיים משלה. אפשר להקריא ובמקביל הילדים יציירו לפי "ההוראות" שבספר צפור, או כל חיה אחרת.

- אלון קוריאל, גיל-לי. מאחורי הדלת יש שביל. הקיבוץ המאוחד, 2012.
הספר: ילד יוצא מדלת ביתו במטרה להגיע למקום מסויים בלתי ידוע. לאחר שהוא הולך ברחוב הוא מגיע לדלת, הוא מאוד נרגש, דופק על הדלת, ואז פותחת לו - סבתא. ההפעלה: כדאי לעצור את ההקראה בדף שלפני הדלת הנפתחת, ולשאול את הילדים: מה לדעתכם מחכה לו מאחורי הדלת? לאחר השיחה מקריאים את הדף האחרון. מחלקים לילדים דף ובו כעין דלת נפתחת (למעשה שני דפים מודבקים כשבעליון גוזרים מראש "דלת") והם מציירים - לפי ההנחיה - סוף אחר לסיפור: משהו או מישהו, אמיתי או דימיוני, שמחכה להם מאחורי הדלת.