רק בבנובמבר 1942, אחרי הניצחון בקרב הימי של Midway באוקיינוס השקט, הניצחון במדבריות על-אלמיין, נחיתת כוחות בחופי אלג'יר ובלימת הנאצים בסטלינגרד יכול היה להכריז צ'רצ'יל " זוהי עדין לא ההתחלה של הסוף, אבל זה אולי הסוף של ההתחלה..."

לעומת זאת ביולי 1942, אחיזת הנאצים באירופה היתה זו של אגרוף פלדה, תוך שיתוף פעולה מקומי עם הנאצים או אדישות, גורלה של יהדות אירופה נחרץ, והשלב התעשייתי של הפתרון הסופי החל עם הפעלת מחנות ההשמדה.

שלא יספרו לכם סיפורים, זוהי צרפת, מדינה ריבונית ובית המחוקקים הריבוני שלה, שהחליטו על כניעת צרפת לנאצים ועל פריס, עיר פתוחה.
לרעת הצרפתים הפיקוד הצבאי היה ללא יכולת, ולטובת הנאצים: מזל והרבה תעוזה. לא היה הפרש ניכר בציוד, ולצרפתים מטוס יירוט הטוב ביותר בזמנו. בתקופה הקצרה של המערכה על צרפת, הטייסים הצרפתים הספיקו להפיל כאלף מטוסים נאצים, שיחסרו עת הקרב על שמי אנגליה. אחרי ה"קול קורא" של DeGaulle המזמין כל צרפתי להמשיך בהתנגדות איפה שהוא נמצא, בית דין צבאי צרפתי הוציא גזר דין מוות נגד DeGaulle, וממילא עד שהיה ברור לאן נוטה גורל המלחמה (לא לפני 1943) השתתפות הצרפתים להתנגדות הייתה של בודדים בלבד.

צרפת שיתפה פעולה באופן עמוק עם הנאצים ולעיתים הצרפתים הקדימו לפעמים בלהט את הנאצים בצווי דיכוי שונים נגד היהודים על מנת להוציאם בהדרגה ממעגלי החברה בצרפת. היהודים הצטוו לענוד כל הזמן את הטלאי הצהוב ורובם הגדול עשה זאת.

 כמה העיזו להסתתר כמו אימי וילדיה. ארלט הייתה בת בכורה של אבי, שנולדה ב- 28/11/1935. ב- 16/07/1942, הילדים היו בחופשת קיץ וכמה שהסתתרו אצל כפריים, חזרו לפריס.

אני לא הכרתי את ארלט, כי נולדתי לאחר מותה והבן אדם היחיד החיי שהכיר אותה ויכול לספר, זהו רוברט, אחי הבכור החורג. כנראה שממנו (אבי לא סיפר דבר) ירשתי והטמעתי את הכאב על חייה שנגדעו באבם, כאב שאינו מרפה ואפילו גובר עם הזמן, כאשר ברור שהילדה הקטנטונת הזו הצילה את חייהם של שני האחים, האחים שלי.
טיפין, טיפין אני מגלה עוד ועוד פרטים על תנאי המאסר, השהייה הארוכה ב- Vel'd'Hiv' שארכה 6 ימים בחום לוהט, ללא אוכל ומים עם השירותים שהפסיקו לעבוד מהר מאוד מרוב לחץ, וברעש מתמיד. הם נלקחו למחנות ( Pithiviers,Beaune-La-Rolande ) רחוק מפריס כדי שמעשה הנבלה יוכלו להתבצע באין מפריע ובחשאי. האכזריות הייתה נוראית. אחד מהביטויים שלה היה קריעת הילדים מאמהותהם בתחילת אוגוסט (03/08/1942 ) על ידי השוטרים ללא רחמים, במכות רצח ובהזנקת מים קרים.

האמהות נלקחו מיד ל- Auschwitz והילדים נשארו עזובים במחנות. הקטנים היו בוכים, צורחים, כשהם מלוכלכים מצרכיהם, בלי שמישהו ייתן להם לשתות, לאכול, ירחץ אותם. אל מול היאוש הזה הילדים גדולים יותר ( גדולים...משש, שבע עד מקסימום 12 ) התחילו לטפל בהם. השוטרים היו שומרים רק שלא תהיה בריחה. עזרה כל שהיא, לא באה בחשבון מצידם.

ארלט נלקחה ל- Auschwitz ב- 17/08/1942(שבועיים אחרי האמהות) על פי הרישומים מ- Pithiviers . יכול להיות שקודם עברה דרך מחנה Drancy בקרבת פריס, שם הילדים העזובים התמזגו עם מבוגרים יותר על מנת לתת רושם חיצוני שהם לא לבד, עזובים לנפשם ובכדי לא לעורר חשדות (כן, הצרפתים חשבו על הכול כדי שהזוועה תתבצע בשקט, אבל למי היה אכפת?). ב- 22/08/1942 הטרנספורט של ארלט הגיע ל- Auschwitz , ושם ללא סינון הילדים נלקחו ישר לתאי הגז.

החלטתי שארלט תיזכר מעצם הטרגדיה, אבל גם מעצם מעשיה. גיבורה, כה קטנה וכה גדולה מדוע שהיא לא תיזכר גם על הצלת נפשות?

כתבתי שני שירים בצורת סונטה, אחד מהצד שלי ( אחיה הקטן), אחד מהצד שלה, מעבר למוות , לפריצת השכחה.

לארלט, אחותי הבכורה, לנצח קטנטונת,

צרפת בגדה בך, אחותי, ומסרה אותך, לתליין.
לא הכרתיך. אך בעצב גדול הבטתי בתמונתך,
איני יודע על מסעך האחרון הישר אל הכבשן.
אבא, נחוש לחיות עוד, עמוק בליבו קברך.

אימי, אימם לרוברט וז'אן-קלוד, האם זוכרת?
הצלחת להצילם, אצלם זיכרונך לעד למשמרת.
כה קטנה וכה חכמה.היית להם לעדה גורלית
מאיפה ידעת להקריב עצמך למציאות קטלנית?

עוד לא בת שבע ב- Vel d'Hiv המחניק, הלוהט,
הרועש, המסריח, לא נשארת לבד כי עם אימא.
במחנה, הופרדתן, כיצד שרדת בבדידות איומה?
עזובה, קטנה. האם הצלחת על הבלגן להשתלט?.

שוטרים מנעו בריחה ובקרנות בהמות העלו כולם.
איזה סיוט בדרכך אל תא הגז? את תזכרי לעולם!

קולות,
איפה אתם יקיריי, האם זוכרים אותי? זוהי ארלט!
שנים עברו, ולא שכחתי אף רגע מה 16 ביולי ההוא.
כוחות משטרה, מי היה מאמין, עם השחר ובשקט,
הרובע הקיפו לפי סימן על בתי היהודים התנפלו.

כשהשוטר תפס את אמא, הייתי בחצר עם האחים
רוברט וז'אן-קלוד. השוטר ניגש. סלדתי את הפנים.
לא גיליתי לו דבר, שיקרתי לו, והם היו לחופשיים!
רוב השכנים הביטו אדישים חלקם נראו די מרוצים.

השוטרים דחסו אותנו בבניין גדול, צועקים, ובכוח.
הזמן נעצר במקום מחליא זה, בחום אימים, רועש,
ריח צרכים, כול אחד ללחם רעב, לטיפת מים לוחש.
במחנה, נקרעו הילדים מהאמהות. חייבים לסלוח?

התינוקות בכו, עזובים, מלוכלכים ורעבים. עזרתי.
הנסיעה בקרון בהמות, סיוט! הגענו והתפשטתי....

1.8.07 יומני היקר!

בעוד מספר ימים אמורות להתחיל החפירות לשם בניית האגף החדש של הספריה.
היום בצהרים התאספנו כל החברים באולם קוברסקי בספריה והרמנו כוס יין לרגל המאורע.
האוירה היתה מרוממת, ותחושת התרגשות של לפני מאורע היסטורי עמדה באויר.
החברים היו נרגשים.
אני כבר מחכה בקוצר רוח לתחילת החפירות.

10.8.07 אטימת החלונות

אתמול במהלך היום אטמו פועלים את כל חלונות המחלקה הפונים לכיוון החפירות.
תחושת אפלוליות וקרירות מסוימת פשטו במחלקה.

15.8.07 תחילת החפירות

היום החלו החפירות.
במידה והיו חששות מוקדמים הם נתבדו, רעש החפירות כמעט שאינו מורגש.
לעומת זאת הבחנו שעקב הסגירה ההרמטית של המחלקה ואי כניסת אור שמש ואויר לחדר התחיל להיעשות מעט קר.
שמתי לב שאם אני נוטה יותר ויותר להנמיך את קור המזגן, יסמין המחזיקה תחת שולחנה תנור חימום לימות הקיץ הקרים, החלה להביא שמיכת פוך קצרה לשעות הצהרים הקרות במיוחד.

15.9.07 התגברות הרעש

נראה שהשמחה על עוצמת רעש החפירות היתה מוקדמת מידי.
ככל שחולפים הימים הולך וגובר רעש החפירות.
יש תחושה של השתנות הדינמיקה הקבוצתית במחלקה.
אנשים יותר ויותר מכונסים בעצמם, פחות שיחות, פחות סיפורים, מאידך פחות ויכוחים.
לשם מה לצעוק אם בלאו הכי לא שומעים.
מהנהלה הומלץ לנו להשתמש באטמי אוזנים.
אני מקווה שכשנחזור מחופשת סוכות תפחת עוצמת הרעש.

15.10.07 פליטי השירותים הטכניים.

לא רק שעוצמת הרעש לא פחתה, נראה שמידי יום היא הולכת ומתחזקת כאלו הולכים ומתקרבים אלינו.
זהר היתה ראשונת הנוטשות את המחלקה עקב הרעש והמחסור בחמצן ובאור השמש ועברה לחדרו של הראש האקדמי.
כעבור מספר ימים נטשו בעקבותיה נירה ויסמין- לכתבי-עת, נטשה - לחדר נדירים, נוגה- ליעץ ואריאן בהתאם לרעש ולזמינות מקום פנוי.

וכך ניתן לראות לאחרונה פליטים של מחלקת השירותים הטכניים הסובבים כה וכה בספריה.
את אותן פליטות טכניות ניתן לזהות לפי ערמות הספרים שהן נושאות בידן האחת מ/אל מחלקת השירותים הטכניים, כאשר הן מקפידות שידן השניה תהיה פנויה לשם הגנה על אוזניהן במעין רפלקס מותנה לשם הגנה מפני הרעש למרות שהן כבר לא במחלקה וכבר אינן חשופות לרעש.
אני מקווה שהן תשובנה אלינו במהרה.




 18.10.07 הנחת היסודות לבניין החדש.

מהנהלה נמסר לנו שבשבוע הקרוב יחלו בהנחת הכלונסאות לבניין החדש.
נאמר לנו שבנוסף להתגברות הרעש, עקב העבודה על הקיר החיצוני של הספריה, יתכנו אף זעזועים שיורגשו בתוך הספריה.
הרהורי נטישה החלו לעלות במחשבתי.

27.10.07 יוממני היקקקר

תנאי העבודה במחלקה הפכו לבלתי נסבלים.
הרעש הפך להיות משני לרעידות הבלתי פוסקות של החדר.
הקימה בבוקר הולכת והופכת קשה מיום ליום בידיעה מה מצפה לי במשך היום.
יותר ויותר אנשים החלו להגיע מאוחר יותר למחלקה, ולסיים מאוחר יותר על מנת להרוויח כמה שיותר שעות שקט עם סיום החפירות, בערך בסביבות 16:30.
16:30 היא גם השעה שבה החלו לשתות אצלנו במחלקה את הקפה של הבוקר, ברוגע וללא חשש...
היום נקראתי לרחל לבירור עקב טעויות כתיב שנתגלו בקטלוגים שעשיתי.
טענותי על כך שהטעויות נגרמו כנראה עקב תרעדת בלתי נשלטת של המקלדת (להלן תבנ"ה) נתקלו באזניים אטומות.
" על מידענים הנמצאים בחוד החנית של הטכנולוגיה, המשתנה תדירות, לדעת להתגבר גם על מצבי סביבה משתנים"
" אבל הם משתנים נורא מהר" ניסיתי להסביר, " המקלדת כל הזמן זזה"
אך הדברים נתקלו כאמור באוזניים אטומות.
בדיעבד בהחלט יתכן שרחל פשוט ישמה את המלצות ההנהלה והשתמשה באטמי אוזניים ועקב כך לא שעתה לטענותי.

15.10.07 חידושים בפילוסופיה

נתבקשתי על ידי אחד מחוקרי החוג לפילוסופיה לאתר בעבורו חומר על ה "פטרנליזם הדיסלקטי של שלגל"
כאשר ניסיתי לברר עימו כיצד הגיע לנושא זה התברר שהדבר נובע כנראה מטעות כתיב שארעה עקב תבנ"ה (ראה להלן ) כאשר הכנסתי נושאים לאחד הספרים שמינתי ותמורת ה "מטריאליזם הדיאלקטי של הגל" הוקלד בטעות ה " פטרנליזם הדיסלקטי של שלגל"
על מנת שלא לאכזב את המרצה ובכך גם להודות בטעותנו, הוחל לאחרונה ברכישה מזורזת של ספריו של שלגל.
אני מאמין שבעזרת עבודה מאומצת מחשבה ביקורתית וקמצוץ של יצירתיות אנו עוד נמצא נושא זה ובספר דברי הימים של הפילוסופיה עוד יכתב כי באוניברסיטת חיפה נתגלה לראשונה ה " פטרנליזם הדיסלקטי של שלגל"

29.10.07 שינוי היערכות במחלקת המדיה

מסתבר שתנאי העבודה הבלתי אפשריים נותנים אותותיהם גם במחלקות אחרות הצמודות לקיר החזית.
אדם אשר ניתח את תמונת המונה ליזה של לאונרדו דה-וינצי טען בתוקף שהמונה ליזה קרצה לו.
למרות שהוסבר לו שאכן מבע פניה של המונה ליזה יכול להטעות ולגרום לאדם להאמין שאוטוטו היא עומדת לקרוץ לו, היא לא קרצה לאיש כבר מאות שנים, המשיך אותו אדם לדבוק בתוקף בגרסתו.
כאשר אנשים נוספים החלו להתלונן על כך שהמונה ליזה קרצה להם ( אגב, לא תמיד באותה העין) הופנם במחלקת המדיה שהיא ניצבת בפני בעיה.
לנוכח מרכזיותה של התמונה בתולדות האומנות ופגיעה אפשרית בזכיות יוצרים העלולה להיגרם בעקבות שינוי סטטוס התמונה, הוחלט שלא להחליט לעת עתה ולחכות עם ההחלטה עד יעברו רעש ורעד.
מאידך, הוחלט לידע את המשתמשים המנתחים תמונה זו, כי יתכן והמונה ליזה תקרוץ להם אך אין לראות בקריצה זו איזה שהוא רמז או נסיון/ השתמעות כלשהיא להזמנה על רקע מיני והיא נגרמת כנראה מסיבות חיצוניות בלבד.
בנוסף הוחלט במחלקת המדיה על הפסקת חלוקת האוזניות לאנשים הבאים לצפות בסרטים או לשמוע מוסיקה כי בלאו הכי לא שומעים כלום וכך לפחות ניתן יהיה להאט את קצב הבלאי של האוזניות.


























03.11.07  בעיית מכרסמים

לאחרונה צצה בעיה חדשה במחלקה - מכת מכרסמים.
עקב הפגיעה הקשה בנישה האקולוגית שלהם בעטיין של החפירות, מצאו להם מכרסמים רבים מפלט בצל קירות מחלקתנו.
עקב מספרם הרב והזמן שידרש לשם לכידתם נתבקשו משכימי הקום במחלקתנו לעורר ולגרום כמה שיותר רעש ותכונה עם הגעתם לעבודה ובכך לאפשר עד כמה שניתן מעבר מסודר של המחלקה ממכרסמי הלילה, למקטלגי היום.
בנוסף לכך כנראה שעקב חוסר הבהירות בין זמני היום והלילה במחלקה, עקב אטימותה לעולם החיצון התברר שחלק מן המכרסמים התבלבלו כנראה והמשכו במלאכת הכרסום גם במהלך היום וכך מתחלפים להם רעשי החפירות עם קולות הכרסום.
מההנהלה נמסר שעל מנת להימנע מעוגמת נפש (גם אם היא אינה פותרת את צחנת הרפש) מומלץ לעובדים להימנע מהסרת אטמי האוזניים עד צאתם מן המחלקה.
הדבר היחיד אשר נותר בלתי מובן מבחינתי, הוא מדוע מצאו המכרסמים מפלט אך ורק במחלקתנו ולא גם במחלקות אחרות. אך על כך אין לי ולו שמץ של מושג.

9.11.07 סדנת התמודדות

בנסיון לעזור לאנשים להתגבר על המצוקות הנגרמות כתוצאה מהחפירות, ארגנה לנו ההנהלה סדנא להתמודדות עם מצבי שחק דחק דחף וטחב.
בסדנא למדנו על תיאוריות שונות ומענינות להתמודדות עם המצב, בהן תיאוריות "הילד המסתגל", "ההורה הבוגר", "העובד האומלל", ו "הקבלן החופר". היה מרתק.
מה חבל שהסדנא הסתימה טרם זמנה כאשר המנחה טענה שסדנא לחוד ומציאות לחוד ויש תנאים אלמנטריים כמו חמצן, יכולת לעמוד במקום ללא רעידות בלתי פוסקות והאפשרות לשמוע את מה שאתה אומר, שעליהן היא אינה מוכנה לוותר.
המנחה ציינה שהיא תשמח להמשיך ולהעביר לנו את הסדנא אך בזמן ובמקום אחרים (או לחלופין באותו זמן אך במקום אחר, או לחלופין (2) באותו מקום אך בזמן אחר).
לסיום היא המליצה לנו לצפות בסרטו של אפרים קישון - "תעלת בלאומיך" גם כדרך להתמודדות עם המצב אך גם בשל העובדה שתנאי הצפייה הנוכחיים במדיה לא רק שלא יפריעו לצפייה בסרט, במקומות רבים בסרט הם אף עדיפים על הפסקול המקורי.


























09.11.07 בדיקת רמת חמצן ו CO2 במחלקה

איש גדול ונמרץ נכנס בצהרים למחלקה ועשה תנועות החלטיות עם ידיו כלפי כל מיני כיוונים.
לשאלתי על פשר תנועותיו הוא הראה על מכשיר קטן שהחזיק באחת מידיו ואמר שהוא בודק את רמת החמצן ופליטת הCO2 במחלקה.
"כל המדדים תקינים" הוא אמר.
"יפה", אמרתי "אני שמח לשמוע"
"ואיך נראים לך האנשים? מתנהגים כרגיל?"
" Are you talking to me?" שאלתי
הסתכלנו כה וכה אך לא נמצא אף אחד מלבדי בחדר.
"לחלוטין" עניתי "תפקוד ושפיות האנשים במחלקה לא השתנו כהוא זה במהלך החודשים האחרונים"
" ושתדע לך" הוספתי "שכמידענים הנמצאים בחוד החנית של הטכנולוגיה, אנו ערוכים להתגבר גם על מצבי סביבה המשתנים קיצונית ואנו נמשיך לרכוש, לקטלג ולמיין ספרים ולהכניסם לאוסף בכל מצב, מלבד כמובן בימי ו"

 19.11.07 גנרל חורף
גנרל חורף חזר אלינו ליום אחד וכאשר הגענו בבוקר למחלקה מצאנו שלוליות מים אשר ניקוו ליד שולחנה של יסמין ממקום הנזילה הקבוע.
דמעות אושר הציפוני והתרגשות שאין לתאר אחזה בי לנוכח שלוליות אלו של יציבות בתוך הכאוס המשתולל של השינוי אותו אנו חווים בחודשים האחרונים.

26.11.07 יומני היקר

אכן ימים קשים עוברים עלינו לאחרונה.
לעיתים זה נראה כאילו מצויים אנו בחשכת ימי הביניים של הספריה, לפני המעבר לעת החדשה/ אגף החדש.
וכאשר נעבור...
קרני השמש החמימות ישובו לחמם ולהאיר את משכננו.
משבי רוח קרירים ישובו להרעיד את שערות החישה העדינות שבאפנו.
משבי רוח אשר יביאו אלינו את להג האנשים המשוחחים בפטיו
ואשר ישאו אלינו את ניחוחות הקפה המעוררים ואת ריחם המתקתק של המאפים, אותם קנו האנשים בבית הקפה של הספריה - The Library coffee shop

הספריה מעדכנת באופן שוטף במגוון ערוצים אודות משאביה ואפשרויות השימוש בהם. יחד עם זאת טוב תמיד להיות במקום בו מזוהה צורך מיידי בסיוע ספרייתי.

וכך במסגרת הקורסים אותם אני שומעת לגמול ההשתלמות, אני משתתפת הסמסטר בקורס של ד"ר מיה בניש-ויסמן "היבטים חברתיים ותרבותיים בחינוך בני נוער". מדובר בסמינר מחקר, בו הסטודנטים צריכים לבצע מחקר, לקרוא ספרות בנושא הנחקר ולכתוב את עבודת הסמינר המבוססת על סקירת הספרות והמחקר שבוצע.

במסגרת סקירת הספרות נתבקשו משתתפי הקורס לקרוא מאמרים באנגלית מכ"ע הנחשבים "הטובים ביותר" בתחום מחקרם העתידי. לאחר קבלת המשימה התעורר דיון בכיתה ונשאלה השאלה
 "כיצד יודעים מהם כ"ע נחשבים בתחום?" ...מיד לקחתי חלק בדיון ועדכנתי את המשתתפים אודות מאגר JCR-Journal Caitaion Report בו ניתן לבדוק מהי מידת החשיבות (ה-Impact Factor) של כ"ע בתחומי מחקר שונים.

מאחר ומשתתפי הקורס צריכים בהמשך לחפש מאמרים גם במאגרי המידע בפסיכולוגיה הרחבתי את ההסבר למאגר PsycNET -- APA, יתרונות המאגר, שיטות החיפוש ומיקוד החומר ועוד.
לאחר השיעור נשלח למרצה דוא"ל בו קישורים לדף מדריכי הספריה, קישור למדריך למאגר PsycNET -- APA וקישור למדריך למאגר JCR לדירוג כ"ע. כמו כן הסברתי בדוא"ל כיצד מגיעים למאגרי המידע של הספריה, וכיצד למצוא את המאגר המבוקש. המרצה העלתה את הדוא"ל שלי כמו שהוא להיילרן והסטודנטים כבר החלו בעבודתם. עם כתיבת שורות אלו הגיעה אחת הסטודנטיות בקורס לדלפק היעץ וסייענו לה למצוא מקורות מידע לסקירת הספרות בקורס המדובר.

לדעתי, ערכם של הספרנים השומעים קורסים שונים באוניברסיטה רב מאוד, היות וכך אנו מגיעים לליבם של הקורסים עצמם, עוזרים נקודתית לסטודנטים בנושאים המתעוררים בכל שיעור, וממתגים את מקומנו כנותני שירות ייעוץ ותמיכה למחקר והוראה, לא רק בתחומי הספריה עצמה, אלא גם במהלך ההוראה בקמפוס.

 הכנת הסקירה: ענת אוסטר

דלפק היעץ בקומת הכניסה לספרייה.

במפגשים שלנו עם הקהל המגוון הפוקד את דלפקי היעץ, אנו נתקלים לא פעם בבקשות חיפוש לא שגרתיות, מעניינות ומעוררת מחשבה. לעיתים למחפש המידע קשה להגדיר את מטרות החיפוש ומונחי המפתח במיוחד אם מדובר בנושא רגיש, עדין או טעון עבורו.

לדוגמא: חיפושי מידע הקשורים ביחסים בין אישיים, יחסים רומנטיים, יחסים חד מיניים, נושאים בעלי רגישות פוליטית או חברתית ועוד. מבוכה וחוסר נוחות של מחפש המידע, עשויה להקשות על ספרן היעץ בעריכת ראיון יעץ ממצה, אשר יוביל למונחי מפתח מתאימים, הבנה לגבי המידע המבוקש ויכולת למתן מענה לפניית הלקוח המתקשה גם כך.

ספרן היעץ נדרש לרגישות ואינטואיציה חדה במיוחד, אשר יאפשרו לו להבין מהם צרכי מבקש השירות, ולהענות לצרכי מידע אלו, גם במקרים בהם המידע הנדרש עמום, בלתי בהיר וחסרים לגביו פרטים חשובים. במקרים מורכבים, בהם מחפש המידע מתקשה להגדיר את מבוקשו, עלינו לגלות רגישות, והבנה אשר יאפשרו לנו לבצע ראיון יעץ מפורט ככל שניתן, כזה שיאפשר אחזור מידע מתאים ומספק למרות קשייו של מבקש השירות.

"דוגמא מהשטח": בימים האחרונים פנתה אליי בדלפק סטודנטית כבדת ראייה, אשר חיפשה מידע לגבי קשרים רומנטיים הנוצרים בין סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה.
כאשר ניסיתי לברר באילו קשרים מדובר: אהבה, רומנטיקה, חברות וכד'. לא הצליחה הסטודנטית להסביר את עצמה, היא היתה נבוכה מאוד, והמידע שהתקבל מראיון היעץ היה לא ברור ובלתי מספק.
חיפוש שנעשה בעקבות מידע זה לא סיפק לגמרי את הסטודנטית וממהלך השיחה הבנתי בעקיפין כי כנראה מדובר ביחסים חד מיניים או קשרים אשר גרמו לה למבוכה רבה. יעצתי לסטודנטית לעבור על רשימת המאמרים שמצאנו, לחפש מונחים נוספים מתאימים ולהתייעץ עם המנחה לגבי מונחי חיפוש אחרים. בסיטואציה זו מלבד המגבלה הפיזית אשר הקשתה על הסטודנטית, נוספו מבוכה וקושי להגדיר במדויק את הנדרש, מצב אשר דרש ממני מעורבות רגישה, אמפטיה רבה ונסיון כן להענות לדרישות המחקר של הסטודנטית, תוך מתן כבוד לקשייה ולמצב בו הייתה שרויה.

 הכנת הסקירה: ענת אוסטר

שרון טל, ספרנית תחום כתבי-עת, קבלה את פרס העובדת המצטיינת של הספרייה בטקס הרמת כוסית לכבוד חג הפסח 2015. 

מימין לשמאל: שרון טל, נטע סטרלסקי ויסמן וחומי רקם

אני ורחל כעת גמלאיות ומגיעות לעתים רחוקות לאוניברסיטה בכלל, ולקפיטריה בפרט. טמונה בי תחושת אשם על הבגידה באפי, אבל בעצם אני מתגעגעת לטעם הטוב של הארוחות עם רחל.

בערב פסח תשע"ד הוענקה תעודת הוקרה מהספרייה לאיריס ביתן-טולדנו ולערן גולדנברג על פעילותם בפרוייקט פיתוח משחקים דיגיטליים עבור הספרייה. הפרוייקט נערך במסגרת שיתוף פעולה של הספרייה עם החוג להוראה, למידה והדרכה - המגמה לטכנולוגיות בחינוך במסגרת הקורס "מבוא למשחקים דיגיטליים ולמידה". מצורפת לעיונכם סקירה קודמת שלנו בנושא:

 
ברכות לאיריס ולערן! מצורפות תעודות הערכה שקבלו:

יסמין אלעד ותמר צוק אחראיות ספריית הילדים בספרייה שלנו מלוות כבר קרוב לשנה את פרוייקט החידוש, ההפעלה והתמיכה בספריית בית הספר "שלוה" בחיפה.

את המיזם התנדבותי יזם ארגון הסגל המנהלי באוניברסיטה והספרייה שמחה להירתם למשימה. במסגרת פעילות זו נתרמו לאחרונה יותר מ-500 ספרים לספריית בית הספר. הספרים נתרמו ע"י אנשי סגל רבים באוניברסיטה: אקדמי ומנהלי (בהם גם ספרים שנקנו מתרומות יעודיות לנושא)


איסוף תרומות הספרים.

בית ספר שלוה הוא בית ספר יסודי בשכונת קריית אליהו בחיפה. בבית הספר קיים חדר-ספרייה, אך הספרים בו היו ישנים מאוד והספרייה תפקדה באופן חלקי ביותר. בתחילת עבודתן של יסמין ותמר הועבר סקר בין ילדי בית הספר בו נבדקו ההעדפות הקריאה של הילדים ונושאים המעניינים אותם. בהמשך לתוצאות הסקר התקבלה החלטה להקדיש את כספי התרומות שהועברו לנושא מסגל האוניברסיטה, לרכישת ספרי מידע שמייצגים את הנושאים שהילדים ציינו בסקר כמו: ספורט, מדעים, בעלי חיים, גוף האדם ועוד.

בנוסף לחידוש האוסף שלא התעדכן בשל בעיה תקציבית, מטרת הפרוייקט היא להפוך את ספריית בית הספר למקום פעיל, מושך ותורם להעשרה והרחבת אופקים. הליווי של אנשי הספרייה נמשך בתמיכת הסגל המנהלי באוניברסיטה כאשר בכל שבוע למשך כשעתיים מגיעות יסמין ותמר לספרייה. ראוי לציון שמנהלת בית הספר הגב' אורלי דמבינסקי תומכת ומעורבת בפרוייקט ועושה רבות להצלחתו למען ילדי בית הספר.
 לעיונכם: מכתב תודה ששלחה מנהלת בית הספר לספרייה לאחר קבלת התרומה

אנו מודים לכל מי שנרתם לפרוייקט באוניברסיטה: לספרנים ולאנשי הסגל שתרמו מספריית ילדיהם (ולעתים מספריית ילדותם) ולכל אנשי הספרייה: רונית, עדנה ויהודית שעזרו בריכוז הספרים וטטיאנה לוגובסקי שעזרה במיונם ובאריזתם.

היכרותי עם הספרייה נעשתה בסוף שנות השישים, כאשר שכנה בבניין הרב-תכליתי. בניין זה, הנמצא בחלקו הדרומי של הקמפוס, היה בזמנו הבניין היחיד בשטח, כשסביבו השתרעו רק חורשות ירוקות. כאשר תוכנן הבניין הרב-תכליתי, תוכננה לו, בזמנו, ספריה קטנה, שגדלה עד מהרה, ותוך זמן קצר נוספו לה חדרים ונסגרו חלקי מסדרונות, שהפכו לשמש כדלפק השאלה, כחדר המנהל והמזכירות וכחדרי עבודה (כיום שוכן שם המכון לחקר האבולוציה, והמסדרונות נפתחו מחדש).

היה בספריה אולם קריאה גדול למדיי, בצמוד אליו אולם לכתבי-עת, ובהמשך המסדרון "חדר גיאוגרפיה" וחדרים לשירותים הטכניים. הייתה "מחלקה" לצילום מסמכים והשאלה בין-ספרייתית, שהכילה מכונת צילום אחת, עליה שלטה ביד רמה הספרנית סופי.
מכונת צילום נוספת הועמדה, עם הזמן, בקצה המסדרון, לשירות הקוראים...
על מחשבים בספרייה טרם שמענו אז.  באוניברסיטה היה קיים מחשב ענק (קרוב לוודאי של חברת IBM), ששימש את כלל המוסד. באותה תקופה השתמשו בכרטיסים מנוקבים לעבודה במחשב...
קטלוג הספרים ומפתח למאמרים בעברית, שכנו במגירות בתוך ארונות.

כיום נותרו בספריה רק ספרנים מעטים מאלה שהתחילו את דרכם בבניין הרב-תכליתי.
חלקם עברו מן העולם הזה, אחרים פרשו, ובודדים עברו לעבוד בספריות אחרות.

נזכרתי, לא מכבר, בדמות מן העבר הרחוק:  גב' ליס מלר, ששימשה, במשך למעלה מעשור, כמנהלת מחלקת הרכש של הספרייה. אני מביאה בפניכם את סיפור חייה, וקווים לדמותה  המיוחדת. 
היכרותי עם ליס מלר הייתה שטחית. מחלקת הרכש שכנה בקומה התחתונה של הבניין, הרחק ממשרדי. כשעלתה לקומה העליונה של הספרייה, ראיתי לפני אישה קטנה וגרומה, בעלת מראה נערי עם תספורת קצרה, שלבשה תמיד מכנסיים ונעליים שטוחות, וסיגריה הייתה נעוצה בזווית פיה. היא הייתה אישה בעלת דעות מוצקות, שחייתה לבדה. רק עם פרסום ספר שיריה בעברית, נודע לי שלספרנית העניינית וה"יבשה" יש נפש של משוררת...
מצאתי בויקיפדיה את קורות חייה: 

"ליס מלר (Lies Moeller) שנולדה בגרמניה בשנת 1906 הייתה בתו של איש דת מני, ממתנגדי המשטר הנאצי. עם עליית הנאצים לשלטון עודד אביה של ליס מלר את בתו לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לבוניה. היא עלתה לארץ בשנת 1935, ואחרי ניסיונות שלא הצליחו לחיות בקיבוץ עין החורש, התיישבה בחיפה, ופתחה חנות ספרים שקנתה לה שם" (הכוונה כנראה לחנות בשם "רינגרט").

ד"ר אברהם גרינבוים, שעבד בספריה בזמנה של ליס מלר, מספר (1): "את רוב ימיה עשתה בגרמניה, על אף שנולדה בשווייצריה... ובארץ העדיפה להגדיר את שווייצריה כארץ מוצאה.
על התקרבותה ליהדות השפיעו, לפי המסופר, הרב הברלינאי יואכים פרינץ...  בשנת 1933 החליטה להתגייר, ומספר שנים לאחר מכן עלתה ארצה. שנים רבות עבדה כזבנית בחנות הספרים החיפנית "רינגרט", ועם סגירת החנות ב-1964 עברה, למה שהיה אז ספריית "המכון האוניברסיטאי", כמנהלת מחלקת הרכישה.
שם עבדה עד 1972... אישה צנומה, מקומטת, מעשנת בשרשרת, ובעלת מרץ רב בספריה ומחוצה לה... ליס מלר אף שלחה ידה בשירה בגרמנית (עברית לא הצליחה ללמוד על בוריה), וזכתה לכך שטובי המשוררים תרגמוה לעברית  (יעקב אורלנד, לאה גולדברג, אפרים גילאי, עזרא זוסמן, שלמה טנאי, טוביה ריבנר, ישראל רינגל וש. שלום).
שיטותיה האינדיבידואליסטיות במידת-מה, כספרנית, לא התאימו לרוח הטכנוקרטית שהשתלטה במשך הזמן, לטוב ולרע, גם על ספריית האוניברסיטה; וכאשר ראתה כי עולם זר סוגר עליה, פרשה בשקט לפינתה. בשנים שנשארו לה עבדה כמתנדבת בספריות קטנות, והמשיכה כמנהגה לארח אנשי רוח וידידים בדירת הגג שלה ברחוב ארלוזורוב. ליס מלר שיוותה משמעות משלה למושג הישן "ספרן sans diplome".

ליס מלר הוציאה מספר ספרי שירה, שניים מהם, בשפה העברית ("סהר צעיר" 1959,ו"שירים",  1979) מצויים בספרייתנו.  "היא הייתה מיודדת עם הצייר יעקב וכסלר, שאף אייר את ספריה בגרמנית ובעברית. ליס  מלר הלכה לעולמה ביום 3 בנובמבר 1977, בת שבעים הייתה במותה. לפני פטירתה הביעה את רצונה להיקבר בקיבוץ עין החורש, שבו עשתה את צעדיה הראשונים בארץ, ושהיו לה בו ידידים נאמנים".  היום קרוי על שמה פרס ספרותי, שמעניקה אוניברסיטת חיפה." (2)

להלן שיר, שתורגם בידי לאה גולדברג, מתוך ספרה  "סהר צעיר": (3)
 

פריחה צנועה
בצל עמוק 
חולמת על הדר ועל גדולה 
העלים ממנה והלאה

מי יראם!

אך הזמורות הירוקות לעד
מגששות אדמה קשה
מכות שרש
מרחיקות עם האבק הנשא ברוח
וחובקות אבנים

         

הכנת הסקירה: אמירה קהת 

ביבליוגרפיה:

לNT meomit
נעמי היקרה,

בדרך כלל מתחילים מהעבר מה היה, מתי ואיך...וזאת נסינו להעביר כחלק מתפקיד מחלקה האחראית על המידע האור-קולי, בתמונות.
ואני מבקשת לפתוח בסיפר ה"סגירה" closing
עקבתי אחריך בחודש האחרון (בטח שמת גם לב) וראיתי כיצד בצורה אלגנטית, אחראית עברת על התיקים, מסמכים, קלטות, מכשירים ,בדקת, זרקת, ספרת ללו, אמרת מה לעשות עם...עוד קיטלוג ועוד אחד...ואף היום הגעת מוקדם לסיים משהו ..(שלא בדיוק הבנתי מהו).
אין זה מובן מאילו שעובדת תדאג מה יהיה עם מחליף, מי ימשיך את העבודה ובכלל שתעביר בצורה כזו תפקיד . ועשית זאת בצורה הראויה להערכה שאפשרית באמת רק ממי שכה אוהב את עבודתו ומרגיש חלק ממנה . והרי כבר לפני חצי שנה הודעת בעצם ,אני לא עוזבת עד שיהיה מישהו אחר..עד שאוכל להעביר לממשיך, ממשיכה את העבודה שלי..

והחשוב מכל וגם זה לא מובן מאילו היום בספריה התקן נשאר, ונעמי גאה גם בהצלחה הזאת, ואת נעמי האחת, תחלפנה שתים לו ועינת.
האחריות לתפקידך, עליו היית אחראית מעל דור (25 שנה) הם שהפכו אותך לספרנית הוידיאו המיתולוגית, ואת האוסף שפותח במדיה לאוסף הטוב ביותר. וברור שתשאירי תמיד מזוהה עם וידיאו, סרטים וקולנוע!- ועוד ימים יגידו.

הגעת בשעה 7:30 , מוקדם בבוקר להתחיל את היום לאחר לילה באופרה, או בקורס ציור וגם כדי להספיק לסיור , טיול א אירוע אחר.
לאחר צפייה באלפי שעות של תמונות נעות הוא הרי הקולנוע, ואיתו דרמות, קומדיות, סרטים דוק ומנטרים, אירועי מלחמה ועד ז'אנרים (ואנו לעיתים התמלאנו קנאה).
נאמר שהחיים זה סרט ואנו בוחרים את האפיזודות והדרך בה נשחק, ואת נעמי היא רוקמת האפיזודות והאירועים במציאות חייה.
ולמעשה נעמי היא גם מעין "קפסולת סרט", כי הרי רק היא יודעת מה יש בכל אחד מהקופסאות, התקליטורים שנותרים לעמוד בטורים ושורות ומחכים לעוד דור של צופים ומתרגשים. 
בין ברגמן, לשקספיר, בין סינטרה לרוברט דה נירו, בין ימי מלחמה קשים בהיסטוריה לפלאות האנימציה וההרפתקאות, בין קשיי אכילה לשימפנזים ביער, כל אלה עברו חלפו את נעמי ב26 שנותיה האחרונות .
בין סרטי 16 ממ"מ, וידיאו, NTSC, PAL SECAM. בין DVD, וידיאו וקובץ דיגיטלי היא מריצה ומריצה .....בודקת כתוביות בגרמנית, פרסית, יפנית, קוריאנית, צרפתית עברית ונו תגידו מה עוד....
רגע יש גם עוד....כי אם חוג חדש נפתח (למשל טיפול באמנויות) וכשצריך עצה למסלול של טיול, אירוע ושמחה תמיד אפשר גם אפשר.
אולי הכוח באמת מהקולנוע הבונה אירועים וסצנות. אבל לא מדובר באשליה אלא כאן במציאות!
מציאות של פיתוח אוסף סרטים, מציאות של אחריות, הקפדה ושמירה על כל פרט וגם אם משהו נקרע באמצע אל דאגה זה יתוקן ויטופל יתוקן וימשיך להיות בחדר קטן, בגלריה, באולם כי העיקר המסך!
ולענין הפרישה:
פרישה (spreading) - מקורה בשורש המקראי פתח לרווחה, כגון כנפיים, פתיחה לרווחה (של מפרש, כנפיים,) ובטוחה אני כי פניך מועדות לעוד...ופרושות תמיד.
ופריסה (slicing) - מקורה בשורש המקראי פרס, קרע, שבר לשניים) וכך אנו מרגישים.
נוסף לזה, קיים גם ביטוי הנכתב תמיד בסמ"ך: בפרוס החג – ביטוי שמקורו בלשון חז"ל. ומשערים שהמילה "בפרוס" מקורה במילה היוונית paros שפירושה "לפני".
ואת אכן נמצאת בפרוס חג - לפני שמחות וחגיגות החל בנישואי גלעד, ובהמשך הרחבת משפחתו, הוספת מסלולי ונתיבי טיולים, ועוד ועוד. 
וכמו הסרט חייו של אדם מורכבים מהרבה תחנות   
בהם הוא עוצר מביט לאחור    
מנפנף לשלום לעבר שהיה
וממשיך עם פניו אל העתיד
כל תחנה ותחנה היא משמעותית בחייו של אדם
ומטביעה היא בו את חותמה
גם את מגיעה עכשיו לתחנה נוספת בחייך
מביטה את אלינו מנפנפת לפרידה
וממשיכה כתמיד לעוד לדרך
ואנו מאחלים לך הרבה בריאות ושמחה וכבר מתגעגעים באהבה.

 כתבה: אורה זהבי ראש תחום מדיה


לנעמי

לקראת סוף הסרט, כמעט בדקה התשעים,   

רצינו לומר לך מילים על הזמן
חלקן זכרונות מימים רחוקים
וחלקן - מעכשיו ומכאן

נזכור איך תיקנת מכשירים סוררים,    
מדריכים הזויים של צריבה              
איך הדבקת מדבקות DVD
בדיוק וברוב אהבה

ובכל צהרים, עת זמן לאכול,
איך ליקטת את דסי וריקי
ואיך לפעמים, ביאוש מסויים, את אומרת:
"אויש יודית – תפסיקי!"

איך שיבצת את הקיר בתמונות
של מרלין, של קלינט ושל צ'ארלי
איך הפכת משרדון מכוער
לתפארת עולם ויזואלי

עוד נזכור איך בצוק העיתים נאלצת
לותר על רומן לא גמור
והחלפת בדוד אלון
את חברת מעגל-סגור

ואת זה שאנחנו יודעים כי קשיחות     

היא ציפוי לרגישות ולעומק
ואת זה שאדום הפושה בלחיים
הוא, אצלך, בדרך כלל, סומק               

את מרבה לעמוד על שלך – זה נכון
אך אנחנו יודעים שמתחת
עומדת יושרה אנושית נדירה
וטוב לב וראיה מפוכחת

ונדביק עבורך את קטעי הנשיקות
שעשרות השנים לא הניסו
כמו אותו המקרין האוהב, האהוב
מהסרט ההוא – סינמה פרדיסו 


 כתבה: שרון שפירא- גלאובך, תחום מדיה