דף ראשי

shar omri

שחר, עמרי

נולד ביום י"א באייר תשמ"ז (10.5.1987)
נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז' בתמוז תשע"ב (2012.6.27)
והוא בן 25

למד באוניברסיטת חיפה.

בנם הבכור של אירית ואָשֵׁר. נולד ביום י"א באייר תשמ"ז (10.5.1987) בכפר סבא, אח גדול לענבר ולוטם.

עמרי היה תינוק יפה-תואר ועטוף באהבה. בבית החולים נקרא בפי המיילדות "התינוק היפה". בבית, לאורך השנים, קראה לו אימו "הנסיך, אהוב ליבי, חיים שלי, אושר שלי, מתוקי, בייבי", וגם "רוחי, גלבי, עיני, נפשי".
בבגרותו התגאה עמרי בבכורתו ונהג להקניט את אחיותיו כי זכה לאהבת אימו שנים רבות מהן. כשכתב לאימו, הקפיד לציין בחתימתו "מבנך הבכור".

עמרי גדל בכפר סבא והיה ילד רגוע, שלֵו, שמח וחכם, שהחל לדבר בגיל מוקדם מאוד וקלט כל דבר במהירות. חברי המשפחה, האחיות בטיפת חלב, הגננות והמורות, נקשרו אליו בעבותות אהבה, שכן אישיותו הייתה ממגנטת.

עד כיתה ה' למד בכפר סבא בבית הספר היסודי בית החינוך על שם אופירה נבון. אחר כך עברה המשפחה להתגורר באילת בעקבות עבודתו של אביו, שהיה איש צבא קבע בחיל הים. במשך שלוש שנים למד עמרי בבית הספר היסודי "עציון גבר" ובחטיבת הביניים "אורט בגין" באילת. כשהיה בכיתה ח' חזרה המשפחה לכפר סבא. עמרי המשיך לחטיבת הביניים על שם שז"ר וסיים את לימודיו בתיכון "יצחק רבין" במגמת ביולוגיה.
עמרי אהב מאוד לבלות עם חברים. הוא נהנה מאוד ממוזיקה, הכיר שירים רבים בלועזית מערוץ ה-MTV ואהב "מוזיקה שחורה". הוא היה צנוע, אדיב ובוגר מאוד. היו לו יוזמות ורעיונות חדשים, בהם שיתף את הסובבים אותו. שמחת החיים שלו והאהבה לרעיו סבבו את עמרי בכל מקום אליו הגיע. אבי שוחט, חברו הטוב מילדות, כתב לו: "תמיד היית מאחר, תמיד ידעתי שייקח לך זמן, אבל תמיד-תמיד היית מופיע בסוף. עם החיוך שלך גרמת לשכוח הכול ולהתחיל לשמוח. ... יצאת מהשער עם חיוך על הפנים ואהבה בלב. אהבה לחיים, אהבה לכולם... היו לך כל כך הרבה בתים, כי כולם תמיד אוהבים אותך, בכל מקום הרגשת שייך – כי התחברת לכולם. ... אמרתי לך כמה אני מעריך את מה שאתה עושה, וכמה אתה משקיע בשביל להגן על המדינה. ... מכיתה ח' – אז נכנסת לחיי – כבשת אותי ברגע. בפעם הראשונה שהגעת אליי רצית להתקין לי משחקים על המחשב, באת עם הרולר-בליידס שלך וערימת משחקים, כל מה שהיה לך הבאת, כי תמיד הענקת מעצמך כל מה שאפשר".

סבו, שמואל דוד, אמו אירית ואביו אָשֵׁר שירתו בחיל הים. עמרי הצטרף אף הוא לחיל, לאחר גיבוש לסיירת מטכ"ל. עמרי התגייס ב-12 במרס 2006 לקורס חובלים. את הגיבוש ואת הקורס עבר בקלות יחסית ובסיומו הוסמך כקצין משמרת בסטי"ל (ספינת טילים). במשך שנה שירת בסטי"ל ולאחר מכן עבר לפקד על "דבורה" בבסיס חיל הים באשדוד, ושימש כסגן מפקד ספינת סיור "שלדג 843" במשך שנה. לאחר מכן יצא לקורס פיקוד ימי בן חמישה חודשים, אותו סיים בהצטיינות. במהלך הקורס יצא עם משלחת צה"ל לפולין. לאחר סיום הקורס חזר לאשדוד והיה מפקד ספינת "שלדג 844". גולת הכותרת של פרק זה בשירותו היה סיכולו של פיגוע וחיסול שלושה מחבלים שניסו לעבור את גבול ישראל-עזה. חברו ומפקדו, דוד סער סלמה, העיד: "רק שנה קודם באותה ספינה, באותו מקום ואותו אירוע – לא הצליחו לעשות את מה שאתה עשית. לבד, בקור רוח, כשברור לך בדיוק מה לעשות. אז הכרתי קצין שבאמת היה מפקד. את האירוע הזה לא אשכח אף פעם".

מספר מפקדו וחברו, יוני נכט: "לוחמים שעברו תחתיך, מפקדים ישירים ואלה שמעליהם, לא ידעו דַי בדברם עליך – מהללים, משבחים ובעיקר מתפעלים. מתפעלים מהדרך האלגנטית והמיוחדת בה התנהלת וניהלת – בקסם אישי ובחיוך מקיר לקיר, מבצע את המשימות המורכבות והמאתגרות ביותר שיש לתפקידים הייחודים שאיישת להציע... ידעת לשלב 'אווירת עמרי' בכל דבר. לוחם משכמו ומעלה, עושה הכול וגורם לכול להיראות כמעט קל. ... בזיכרוני תישאר תמיד מפקד 'שלדג 844', זה שחוזר מהים גם אחרי בט"ש (ביטחון שוטף) אינסופי עם חיוך ורק מבקש לקבל עוד משימות, לאתגר את לוחמיו ולעזור לחבריו".

אחרי שנת הפיקוד עבר להיות קצין "דבורים" בענף שטח והעניק הנחיה מקצועית בתחום כלי הבט"ש דבורות/שלדגים/גוררות/צרעות לכלל חיל הים. לאחר שנה של פעילות מונה לפקד על שש ספינות בבסיס אשדוד, כך הפך למפקד הסיירת הראשון במחזורו.

עמרי הוביל דור של מפקדי ספינות נערצים והתבלט כקצין מעולה ולוחם אמיץ. חברו לשירות הצבאי, מור סמדג'ה, סיפר: "עמרי היה מפקד אמיתי, שעשה מהפך בקרב החיילים שלו עוד מהרגע הראשון שעבר מחייך על הרציפים ... הוא הבין מה המשמעות של להיות מפקד אמיתי. לא להשתמש בכוח שלו כדי להרוס, אלא כדי לבנות".

רעיו לנשק מעידים כי לצד כישוריו המעולים והמקצועיות הבלתי מתפשרת בה דבק, אפיינו את עמרי אנושיותו, קסמו ושמחת החיים שלו שזיכו אותו בחברים רבים. הוא היה מפקד מסור, חבר נאמן, שהעביר לעמיתיו ולפקודיו תחושת ביטחון, רוח איתנה ונחישות, חיבק בחום, הצחיק, היה אהוב והקרין אנרגיות טובות. חבריו לקורס חובלים אמרו עליו שהוא היה "זה שלימד אותנו מה זה ערך החברות, הכבוד, המשפחה והצניעות ... עליך הסתכלנו כדי ללמוד ולהצליח. ... לימדת אותנו איך ניתן לעמוד בעומס ובקושי עם חיוך ואווירה טובה".

מיכל עמית, מש"קית חינוך, סיפרה: "היה בו משהו אחר, מן קסם שופע שלא היה לכל אחד. הייתה בו נוכחות גדולה, לב רחב ונדיב, חום אנושי ואור שקרן מעיניו".

בצבא ובאזרחות, עמרי היה אדם של נתינה ושל התגברות על קושי. לדוגמה, פעם התעקש לקחת את ערן מאורי, חברו, מ"בית לווינשטיין" למסיבת יום העצמאות, לאחר שערן נפצע במהלך שירותו הצבאי ונזקק לכיסא גלגלים; חבר העיד כי עמרי הגיע אליו כדי לנחמו על מות אביו, ונתן לו חיבוק חזק ואמיץ, בלתי נשכח; לאחד מפקודיו דאג לתלושי מזון כדי לתמוך בפרנסת משפחתו והעניק לו עידוד נפשי.

בתפקידו האחרון פיקד עמרי על סיירת "בזק" האמוּנה על הביטחון השוטף בגזרת עזה, וביצע אלפי שעות ים בשמירה על גבולה הדרומי של מדינת ישראל.

מפקדו וחברו, עירא ליף, כתב לו: "מהיום הראשון שהכרתי אותך, היה ברור שאיש רציני ומלא ערכים עומד מולי. זכיתי לראותך מתפתח מהיום הראשון בקורס חובלים. כשאביך שאל אותי איך הולך לך והאם אתה מצליח, אמרתי לו שהוא יכול לישון בשקט, בנו עוד יהיה מפקד גדול. כשבאת אליי בתום תפקידך בענף שטח כשעיניך נוצצות ובישרת לי שקיבלת את תפקיד מפקד סיירת 'בזק' ושאתה גאה להמשיך את המסורת ולסגור מעגל – לא היה גאה ממני".

הוצע לעמרי לצאת לתכנית "אופק" לשירות עתידי בחיל הים, כי היה ברור לַכּול שהוא עתיד להיות קצין מוביל בחיל. מפקדיו הועידו אותו לגדולות. הוא הספיק להיות מפקד סיירת "בזק" ארבעה חודשים עד מותו.

עמרי הצטיין בכל מקום אליו הגיע, וכהוקרה על כך קיבל ביום העצמאות האחרון לחייו את אות מצטיין הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, "על מצוינות, על מסירות ועל דוגמה אישית". במקביל קיבל תעודת הערכה ממפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג, בה נכתב: "המסירות, ההתמדה והערכים אשר גילית בעבודתך הינם מופת לרוח התנדבות המפעמת בעם ישראל. תעודת הערכה זו הינה אות להצטיינותך ולדוגמה שבמעשיך".

אביו של עמרי, אָשֵׁר, שירת בצבא קבע עד שנת 2005 ולאחר מכן המשיך בשירות מילואים בחיל. כך ישבו הבן ואביו בדיונים ואף עלו בקשר איש מול רעהו במסגרת התעסוקה המבצעית. במעמד בו קיבל עמרי את אות ההצטיינות ממפקד חיל הים, קיבל גם אביו, סגן-אלוף במילואים, תעודת הצטיינות על שירותו במילואים בחיל, ושניהם עלו על הבמה לקבלת התעודות בטקס זה.
בשלוש השנים האחרונות לחייו הייתה ספיר חברתו. "זו האחת", אמר עליה, והביע את שאיפתו להינשא בגיל צעיר ולהביא ילדים לעולם. עמרי התחבב בקלות על הוריה. אִימה של ספיר, מלכי אשכנזי, סיפרה: "כבר מהפעם הראשונה זו הייתה התמזגות טבעית. עמרי הוא כזה, הוא של כולם. זו הייתה המהות שלו: תמיד לחייך, לנשק, לחבק, לצחוק, לבלות, ליהנות, לעשות, להיות בכל מקום".

לילה אחד, בעת שעמרי ושלושה מחבריו עשו את דרכם חזרה לפנות בוקר מערב יחידה בתל-אביב, איבד הנהג שליטה על המכונית הצבאית וזו פגעה בגדר ההפרדה ובמשאית, התהפכה על צידה ועמרי קיפח את חייו. גם פקודו, סגן רפאל (רפי) בובליל, נהרג, ושני קצינים שהיו איתם נפצעו.

סרן עמרי שחר נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ז' בתמוז תשע"ב (27.6.2012). בן עשרים וחמש היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

אימו אירית כתבה לו: "אלוהים, כמה געגועים וכמיהה יש בי לחיבוק ונשיקה ממך, עמרי שלי! ללטף לך את הלחי עם חתימת הזקן שלך, להתרפק על החזה הרחב שלך ולהתפלא ולהתפעל שזה מה שצמח מהתינוק היפהפה שילדתי!... מסתכלת על אלבום התמונות שלך, גומעת את יופייך המדהים לתוכי, מסתכלת על החיוך המדהים הזה, רואה את האופטימיות, הביטחון, האהבה שאתה שופע לחיים – מנשקת ומנשקת את התמונות, כמו שנהגתי כשהיית איתי, כל פעם שחלפתי על פניך והייתי חייבת ללטף ולהגניב נשיקה, או סדרה של נשיקות. אני מודה לך, עמרי שלי, על עשרים וחמש שנים של נתינה אינסופית, של אהבה, הערכה, אפילו הערצה – שהענקת לי".
"אני לא יודע אם אתם יודעים ומודעים בכלל לכמות האהבה שקיבלתי מעמרי הבן שלי והענקתי לו," ספד לו אביו, אָשֵׁר, "היחסים שלנו נבנו על בסיס מוצק של רעות, נתינה ואהבת הזולת. עמרי שימש עבורי מצפן של נדיבות, אהבה וביטחון.... פשוט אין מילים איזה בן מקסים, חלום של כל אבא. חיוך מלא עוצמה, רגישות, חכם, מקצוען, מפקד, ידיד, חבר, אוהב. עמרי, אתה איתנו לנצח נצחים. דרכך תשמש אור ודוגמה להמון מפקדים, חיילים וחברים".

אחותו ענבר אמרה: "עמרי, אחי היקר לי מכול, לפני שלושה שבועות ראית סרט עם ספיר. הסרט היה על אנשים שעובדים לא כדי להרוויח כסף, אלא להרוויח זמן כדי להמשיך לחיות. האנשים התחלקו לשתי קבוצות: העניים, שלהם לא היה הרבה זמן לחיות, והעשירים, שלהם היו מאות שנים. כשנגמר הסרט אתה אמרת שאם היית בסרט בטוח היית מהעשירים. אז לצערי הרב, אחי היקר, אצל העשירים לא זכית להיות אבל עם זאת, אתה היית ותמיד תהיה הבן אדם הכי עשיר שיש בעולם – וכשאני אומרת עשיר אני מתכוונת בכל המובנים: אם זה חברה, חברים, עבודה טובה, כסף, קריירה מבטיחה, משפחה, חוכמה, אהבה, חוש הומור... והכי חשוב: ידעת איך לחיות. שלך לעולם, ענבר אחותך הקטנה".

"לימדת אותי שצריך להיות נדיבה," סיפרה אחותו לוטם, "לאהוב את כולם ולחיות את החיים. לדעת לתת ולא רק לקבל, להיות שמחה... חלמתי אותך, אמרת לי להגיד לאימא שהכול בסדר איתך שם למעלה".
סבתו, אסתר דוד, כתבה לו לאחר מותו: "לעמרי נכדי הבכור והאהוב. מיום הולדתך אתה היית כל עולמי. אם הייתי יכולה לתת לך את הירח הייתי מביאה. אם הייתי יכולה לתת לך חיים הייתי מוכנה לתת את חיי וגופי בשבילך... עמרי, תודה על עשרים וחמש שנים נפלאות שחיינו לצידך ואיתך. נתגעגע לשמחת החיים שלך, לצחוקך המתגלגל. לא נשכח לעולם את האהבה הגדולה שהרעפת עלינו. כל יום הולדת, כל חג, לא החמצת הזדמנות להיפגש איתנו ולהיות ביחד".

"אתה זן מיוחד, נדיר במינך, יחיד בדורך ואין שני לך," ספדה לו חברתו, ספיר אשכנזי, בלוויה, "אני לא רוצה לדבר בשבחך כי כל מי שהגיע לפה היום לכבד אותך בדרכך האחרונה יודע שאתה נסיך. אבל נסיך מהאגדות, לא סתם. ... למרות כל הכאב הבלתי נתפס והצער שלא ייגמר, אני מתנחמת בעובדה שעשית תמיד כל מה שרצית ואיך שרצית – גם אם כולם התנגדו. אני סמוכה ובטוחה שהלכת לי ככה בין הידיים כאדם מאושר, השמח בחלקו... תודה בייבי, על מה שהיית ומה שתמיד תהיה בשבילי ובשביל כולם. אוהבת לנצח ולעולמי עולמים".

אלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים, כתב לעמרי לאחר מותו: "ייצגת עבורי את כל הטוב והיפה שיכול להיות בארץ שלנו. ייצגת עבורי את מהותו העמוקה של מפקד באשר הוא. אתה אחד ממפקדי השטח הטובים ביותר שהכרתי בצה"ל בכלל ובחיל הים בפרט. ייצגת עבורי את מלוא העומק והמשמעות של המנהיגות כמפקד ומנהיג טבעי ואמיתי. ייצגת דרך עשייתך את הטוהר של הפיקוד. איש אמת, בגובה העיניים, דוגמה אישית מדהימה, איש של אנשים שיודע היטב איך להתחבר ולחבר אליו דרך סגנונו הכֹּה מיוחד את כולם - את מפקדיך, והכי חשוב את לוחמיך. ידעת את מלאכת הפיקוד על בוריה... ייצגת עבורי ועבור כולנו את דמות המפקד המושלם המשלב הנעה אישית ומיוחדת טבולה בערכים חזקים ובעיקר בהמון אהבה לאנשיך. מורשתך תלווה את חיל הים ודורות של קצינים ילמדו את דרכיך. אני מצדיע לך מפקד יקר. מחבק ואוהב".

המשפחה הקימה אתר לזכרו, ובו סיפור חייו, תמונות, סרטונים ומכתבים שנכתבו עליו ואליו לאחר מותו: omrishahar.co.il .