- דיל, פני, עשרה משחקי מחבואים. כנרת, 2001.
- ויינשטין, עשי, מחבואים. קוראים, 2000.

שני הספרים עוסקים ב'סיפור' של מחבואים - הסתרה או התחבאות, חיפוש ולבסוף - גילוי.
כדי להפעיל את הילדים החבאנו בספרייה חפצים או בובות של בע"ח (כאלו הנמצאים כמעט בכל בית), בהתאמה לחלק מהפריטים המתוארים בסיפור, והם נדרשו לקום ולחפש ולהביא אותם.

-טולה, הרווה, משחקים בנקודות. אנונימה, 2011.
תוך מעקב משותף אחר ההוראות הניתנות מדף לדף, מומחשים מושגים כמו צבע, ימין ושמאל וכו' באופן אקטיבי ומשעשע. הנחנו את הספר במרכז המעגל והזמנו בכל פעם ילד אחר ללחוץ, ללטף, לנער, לנשוף על הספר ועוד...בהתאם להוראות שהקראנו מתוכו.

- שניר, מיריק, אני צובעת ענן. הקיבוץ המאוחד, 1996.
הספר עוסק בתהליך של ציור: בכל עמוד ילדה מציירת פריט בצבע מסויים (כחול לשמיים, צהוב לשמש וכו'), ובעמוד האחרון היא יוצרת מכל הצבעים קשת. שמנו על שולחן קטן במרכז מעגל ההקראה דף לבן גדול וצבעים ע"פ הסיפור. בכל עמוד ילד אחר התבקש לקום ולבחור את הצבע הנכון, ולצייר איתו משהו על הדף (רוב הילדים רק ציירו פס של צבע). לבסוף נוצר שילוב של כל הצבעים.

- צרפתי, שולמית, היום הכחול. קוראים, 2002. (ושאר ספרי הסידרה)
ספרי הסידרה: היום הכחול, היום האדום, היום הצהוב וכו' בנויים על יום חווייתי בהשראה של צבע מסויים.
לגבי כל צבע מוזכרים מספר פריטים: מאכל, בע"ח, חפץ, וגם הרגשה. ההפעלה כללה בחירת צבע האהוב על כל ילד, התחלקות לקבוצות ע"פ הצבע, גזירה מז'ורנלים צבעוניים של פריטים מצבע זה, והדבקתם על בריסטול המשותף לקבוצה.

- מקדונל, פטריק, צור והציור. מטר, 2006.
צור מצייר קוים ישרים, מפותלים, עיגולים, ריבועים וכו' עד לצורות מורכבות יותר כמו בית, עץ ועוד, והילדים עוקבים אחריו, ומציירים במקביל להקראה עד לשלב שבו הם מציירים באופן חופשי ציור שלם.

- שניר, מיריק, לאיבוד הלך לי זבוב. הקיבוץ המאוחד, 1996.
הסיפור עוסק בילד המנסה לגרש זבוב, תוך כדי תנועות כגון מחיאת כפיים, קפיצה על הרגליים וכולי. לבסוף הזבוב נעלם, והילד מצטער שאינו חוזר. בהפעלה ניתן לחקות את צליל הזמזום של הזבוב, כאשר תוך כדי כך כל הילדים יחד מחקים את התנועות של הילד בסיפור. (רצוי להכין 'זבוב' גדול שילווה את ההקראה)

- פוזנר, מרים, גם אתם יכולים? מט"ח, 2004.
- קארל, אריק, מכף רגל ועד ראש. מודן, 1997.
הספרים מתארים תנוחות ותנועות של בעלי-חיים, תוך הזמנת הילדים לחיקוי.

- מרטין, דוד, לכולנו יש פופיק. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006.
לבעלי חיים ולבני-אדם איברים דומים, שגם עושים איתם פעולות דומות: "יש לנו ידיים, ידיים גם לך. כף אל כף הן מוחאות - גם שלך?" במהלך הקראה, הילדים מצביעים על האיברים ומפעילים אותם - עד לסוף בו כולם מדגדגים זה את זה וצוחקים.

- כדורי, אלי, ידיים. צבר, 2003
הטקסט והאיורים מזמינים לחקות תנועות ידיים שמבטאות רגשות שונים: "יש ידיים מדברות וידיים ששותקות". בפעם השנייה שהקראנו, ביקשנו מהילדים לעשות את אותן תנועות עם הרגליים.

- וייל, עוזי, פה. מודן, 2001.
- וייל, עוזי,אף. מודן, 2001.
- וייל, עוזי,עיניים. מודן, 2001.
- וייל, עוזי, אזניים. מודן, 2001.
- על איברי הפנים והחושים: "יש לי פה. ובפה יש לי חיוך. אתה יכול לחייך?"
אפשר לשאול את הילדים מה עוד אפשר לעשות עם אברי הפנים.

- קור, פאול, לפעמים, דביר, 1997.
הספר מציג רגש והבעת פנים שונה בכל דף: "לפעמים אני צוחק, ולפעמים אני בוכה". הילד מוזמן להביע רגש באמצעות הבעת פנים - ושאר הילדים מנחשים מהן. אפשרות נוספת היא להציג את ההבעות באמצעות "קוביית הרגשות": זוהי קובייה שעל כל אחת מפאותיה יש פרצוף שמייצג רגש מסוים (הפרצופים לקוחים מתוך הספר), כאשר הקובייה עוברת מיד ליד.

- צרפתי, שולמית, כשאני שמח. קוראים, 2000.
הספר מתאר פעולה כלשהי לכל סוג של רגש, והילדים מחקים את הפעולה. לדוגמא: "כשאני כועס אני צועק" - כל הילדים יחד צועקים. או: "כשאני אוהב אני מחבק" - כל ילד מתבקש לקום ולחבק מישהו.

- ד"ר זוס, הימים הצבעוניים שלי, מודן, 1997
בכל יום יש לילד מצב רוח שונה, שמיוצג בצבע ובבעל חיים. הילדים מקבלים דף ריק ובו כתוב: "היום אני...", ועל הדף הם מציירים את מצב הרוח יחד עם הצבע ובעל החיים שבחרו.

- לכל ציור סיפור (סדרה), כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007
שלב אחרי שלב - איך לצייר וליצור סיפור ועלילה פשוטים סביב 4 בעלי-חיים.

- דותן, שלומית, איך מציירים צפור? פועלים, 2002.
ספור מחורז ומשעשע על ילדה שמנסה לצייר צפור, ובכל פעם מוסיפה לה עוד פרטים, אלא שלצפור יש חיים משלה. אפשר להקריא ובמקביל הילדים יציירו לפי "ההוראות" שבספר צפור, או כל חיה אחרת.

- אלון קוריאל, גיל-לי. מאחורי הדלת יש שביל. הקיבוץ המאוחד, 2012.
הספר: ילד יוצא מדלת ביתו במטרה להגיע למקום מסויים בלתי ידוע. לאחר שהוא הולך ברחוב הוא מגיע לדלת, הוא מאוד נרגש, דופק על הדלת, ואז פותחת לו - סבתא. ההפעלה: כדאי לעצור את ההקראה בדף שלפני הדלת הנפתחת, ולשאול את הילדים: מה לדעתכם מחכה לו מאחורי הדלת? לאחר השיחה מקריאים את הדף האחרון. מחלקים לילדים דף ובו כעין דלת נפתחת (למעשה שני דפים מודבקים כשבעליון גוזרים מראש "דלת") והם מציירים - לפי ההנחיה - סוף אחר לסיפור: משהו או מישהו, אמיתי או דימיוני, שמחכה להם מאחורי הדלת.