דף ראשי

bianu mark

ביאנו, מארק

נולד ביום ט"ז באדר תשל"ד (10.3.1974)
נהרג ביום ח' בתשרי תשס"ד (4.10.2003) בפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה.
והוא בן 29

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לתקשורת. 

מארק, בן פלורנס ואדריאן, נולד בט"ז באדר תשל"ד (10.03.1974) בבוקרשט בירת רומניה. כשהיה בן חמישה חודשים עלתה המשפחה לישראל, לחיפה. מארק גדל בחיפה. למד בבית הספר היסודי "דוד ילין" ובתיכון "עירוני ה". אחרי שירות צבאי בחיל האוויר למד באוניברסיטת חיפה, וסיים תואר ראשון בתקשורת.

בתום לימודיו החל מארק לעבוד ככתב בתחנת הטלוויזיה בכבלים המקומית בחיפה, בתוכנית "חדשות היום". הוא כיסה עניינים עירוניים וענייני איכות הסביבה, עם הזמן היה לכתב בולט ומוערך, וסיקר גם הרבה אירועי טרור בעיר ובסביבה. כן החל ללמוד לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת חיפה.

ביום 6.06.2001 נישא מארק לנעמי לבית וולובסקי. בהזמנה לחתונה צוטטו מילותיו של אלתרמן: "אתך נותרתי בשניים, עם רוח על המים / עם פרח בר פשוט, אתך עד קץ אשוט...". השניים הקימו בחיפה את ביתם. 
בשבת בצהריים, ח' בתשרי תשס"ד (4.10.2003), פוצצה מחבלת-מתאבדת את חומר הנפץ שנשאה בתיקה בתוך מסעדת "מקסים", בשד' ההגנה בכניסה הדרומית לחיפה, סמוך לים.
בפיגוע נפגעו עשרות מיושבי המסעדה ההומה אדם. 21 אנשים נהרגו במקום, ביניהם מארק ורעייתו נעמי, שהגיעו למסעדה לארוחת צהריים.

בן 29 היה במותו. מארק הותיר הורים ואחות.
הוא הובא למנוחות בחלקת הגיבורים בבית העלמין שדה יהושע בחיפה, לצד רעייתו.
החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, בו למד מארק לתואר שני, הקים אתר אינטרנט ובו מספרים על מארק מרצים ותלמידים, ונפרדים ממנו.

ממקום שבתו בארצות הברית כתב פרופ' גבי וימן: "איני יודע לאן הייתה דרכו השאפתנית של מארק מובילה אותו - לקריירה תקשורתית או למסלול של מחקר אקדמי. גם הוא לא ידע ונהנה מהשילוב שבין השניים. הוא תכנן להתפתח כעיתונאי גם בתקשורת הארצית ובמקביל חשב כבר על לימודי הדוקטורט. איני יודע אם היה מתפתח כאיש תקשורת או כחוקר תקשורת, אך בכל אחד מהם היה מצליח, כי מארק לא נכשל בדבר, מארק היה תמיד חדור רצון להצליח ודרכו הייתה רצופה הצלחות.
חלק מהצלחות אלה, כולל הקבלה ללימודי תואר שני בחוג שלנו, לא נקנו בקלות. מארק השקיע בהם עקשנות, חריצות ועבודה קשה. וכן, גם את החיוך הרחב והחם של מארק. ואני יושב כאן, מוקף בזרים שאבלים על מארק שלא הכירו ונזכר בחיוך הרחב, החם שבו בחר להיפרד ממני. החיוך של מארק".