לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

בן שלישי למשה (שלמה) וריבה-רבקה, אח למיטל-טלי (חנה), להדס (תחיה) וליהודה (נתן). רפנאל, פאני בפי חבריו, נולד במושבה מזכרת בתיה ביום ה' באלול תשמ"ה (21.8.1985).
את החינוך שרכש בביתו השלים רפנאל בגני הילדים במזכרת בתיה ובהמשך, למד ברחובות בבית-הספר היסודי "סיני", בחטיבת-הביניים שב"ישיבת הדרום" ובבית-הספר התיכון "אמי"ת". בין היתר, השתתף בקורס מדריכי של"ח צעירים.
רפנאל היה מהחניכים הראשונים בסניף "בני-עקיבא" שבמזכרת בתיה. חבר שבט "עוז", מדריך שבט "אלעד" ומעמודי התווך של הפעילויות בסניף. מהכותבים, המביימים והמציגים הקבועים בהופעות ובטקסים של התנועה.
הכדורסל היה מאהבותיו הגדולות. כבר בגיל צעיר התבלט ביכולות אתלטיות מגוונות. שיחק כדורסל בקבוצת הילדים והנערים של "הפועל מזכרת בתיה" בתפקיד רכז והיה מכוכבי הקבוצה. רפנאל שיחק בקבוצת הנוער של "מכבי רחובות" והיה מקלעי השלשות המובילים של הקבוצה והליגה. הפסד אחד במחזור האחרון של הליגה מנע את זכיית הקבוצה באליפות והיא סיימה במקום השני.
בחודשי הקיץ הדריך רפנאל בקייטנות הכדורסל במתנ"ס שבמזכרת בתיה. אהבה רבה הייתה לו לילדים והם, מצדם, היו כרוכים אחריו והחזירו לו אהבה.
כבעל חוש שמיעה מפותח ורגיש, הצטרף לאחר בר המצווה לשליחי הציבור ובעלי הקריאה בתורה של בית-הכנסת הגדול במזכרת בתיה ואפילו לימד לבר מצווה והוא רק בן ארבע-עשרה.
בגיל חמש-עשרה החליט ללמוד באופן עצמאי לנגן בגיטרה. ברבות הימים, לאחר נפילתו, התברר שכתב שירים ואת חלקם אף הספיק להלחין ולשיר בהקליטו את עצמו באופן ספונטני.
רפנאל היה אחד הילדים המצחיקים ביותר. תמיד עשה חיקויים של מורים, חברים ובני משפחה. הכול קיבלו זאת ברוח טובה ונהנו עד מאוד. בהיותו בטירונות, שמעו המפקדים כי הוא יודע לחקותם וקראו לו כדי שיוכלו לחזות בביצוע בזמן אמת.
לפני גיוסו לצה"ל השתתף רפנאל בגיבושים ליחידות המובחרות והתקבל לסיירת "אגוז", אך החליט לדחות את גיוסו לצה"ל בשנה כדי ללמוד במכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה" שבמושב קשת ברמת הגולן.
רפנאל היה אדם של חברים ותמיד היה מוקף ידידים וידידות. הוא ראה בחברות ערך חשוב מאוד, אולי אפילו עליון. זמנו הפנוי הוקדש אפוא לשמירה על קשר ולביקורים אצל חבריו הרבים ברחבי הארץ.
לאחר נפילתו הגיעו לביתו המוני חברים שרכש לאורך תחנות חייו והתברר כי רבים מהם הגדירו עצמם כחבריו הטובים ביותר.

בתחילת אוגוסט 2004 התגייס רפנאל לצה"ל לסיירת "אגוז" ועבר בהצלחה את המסלול הארוך והמפרך של לוחם ב"צוות פישר". רפנאל הוסמך כמקלען ? "נגביסט".
עם סיום המסלול נשלח להדריך בקורס מפקדי כיתות של היחידות המובחרות "אגוז" ומקבילותיה ? "דובדבן" ו"מגלן". לאחר שהדריך מחזור אחד ביקש והתעקש לחזור לצוות שבינתיים הפך ל"צוות ג'ינו", עמו יצא לקרב שממנו לא שב.
ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) פתחו מחבלי החיזבאללה בהרעשה ארטילרית לאורך גבול הצפון, בחסותה תקפו בטילים סיור של צה"ל, הרגו, פצעו וחטפו שני חיילי מילואים: רב-סמל אהוד (אודי) גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב. רפנאל וחבריו מסיירת "אגוז", שהיו בחופשה, הוזעקו לשוב מיד לבסיסם.
בעקבות חטיפת החיילים ונפילת שמונה חיילים נוספים החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמת לבנון השנייה. בשבוע הראשון, על-פי החלטת הרמטכ"ל, התנהלה מלחמה אווירית.
ביום כ"ג בתמוז תשס"ו (19.7.2006), שבוע לאחר החטיפה ובעקבות קטיושות רבות שירה החיזבאללה, החלה לחימה קרקעית של יחידות מובחרות שבמהלכה נפלו שני לוחמים מיחידת "מגלן" סמוך לאביבים.
ביום כ"ד בתמוז תשס"ו (20.7.2006) הוטלה על רפנאל וחבריו מסיירת "אגוז" המשימה לצאת למלחמה באזור מרון א-ראס, צפונית לאביבים. אחת ממטרות הכניסה לאזור מרון א-ראס הייתה להפסיק את ירי הקטיושות ופצצות המרגמה על היישובים בישראל מאביבים ועד צפת.
"נופלים ההולכים ראשונה". רפנאל כ"נגביסט" בחוליית החוד היה בין מובילי הכוח שפגעו במחבלים אשר נסעו ברכב בין מרון א-ראס לבינת ג'בל. כעבור מספר דקות ספג הכוח מטר טילים ופצצות. חמישה מלוחמי סיירת "אגוז" וביניהם רפנאל נפלו בקרב.
בצהרי יום שישי, כ"ה בתמוז תשס"ו (21.7.2006), חודש לפני שמלאו לו עשרים ואחת, ליוו אלפים את רפנאל למנוחת עולמים בבית-העלמין במזכרת בתיה. רפנאל נקבר סמוך לאוהל קברו של הרב שמואל מוהליבר, מאבות הציונות המעשית ומיוזמי הקמתה של המושבה.
לאחר מותו הועלה רפנאל לדרגת סמל-ראשון. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
לאחר השבעה, עת החזירו את חפציו של רפנאל, התגלו בנרתיקו דפים מקופלים. אז התברר כי רפנאל שלח ידו בכתיבה. על שני דפים נמצאו כתבים שהוריו רואים בהם את צוואתו.

האחד מהם הוא השיר "מדינה, שלום, דגל ולאום":
"הלילה ירד, החשכה השתררה
אנשים הלכו לישון אבל בלית בררה
ורק בחוץ המסיבה דופקת לו בראש
רק הילדה הנחמדה ממשיכה לדרוש
'אנשים טיפשים מתקרבת מלחמה
אם תמשיכו ככה לא תהיה לנו אומה'
והילדים הטיפשים ממשיכים להתמסטל
המשטרה מגיעה: 'כולם להתקפל'
מתחילה פה הפגנה 'מדינת משטרה'
ותראו בתוך שתי דקות הבעיה פתורה.

מדינה, שלום, דגל ולאום
היום כולם נראים כמו חלום
והילד הקטן שמחכה לאורח
מחזיק ביד נשק במקום איזה פרח.

ותראו אותנו לאן הגענו
רצינו שוויון ואחדות ותראו איך נפגענו
אפילו בצחוק עוד נותרה גזענות
הרשתות הגדולות הורסות את החנות
ובבית אישה עם שישה ילדים
שמעדיפה לקנות אוכל במקום בגדים
והמים אשר לא נותרו באף פינה
תסתכלו לאן הגענו, איזו מין מדינה.

מדינה, שלום, דגל ולאום
היום כולם נראים כמו חלום
והילד הקטן שמחכה לאורח
מחזיק ביד נשק במקום איזה פרח."

בין חפציו של רפנאל נמצאה הרשימה הבאה שכתב ללא כותרת:
"ישבתי וקראתי את מה שכתוב על הקלטת של ערן ודובי. היום כשאני נמצא בצבא בתור 'מפקד' (כי זה בקורס מ"כים), אני רואה את החשיבות בחינוך החיילים מאז שהם מתגייסים. לא כל אחד בא עם חינוך טוב מהבית ובטח היום שהממשלה לא מעודדת אותך להגן על הבית אלא לתת אותו, זה אפילו עוד יותר קשה. יצא לי לשאול את עצמי הרבה פעמים מה יקרה אם יום אחד גם אני איעלם, איזה חור (קטן, גדול ) יישאר? האם באמת נפלתי במטרה להגן על המולדת או שאני בעצם כלי משחק בידיהם של פוליטיקאים שדואגים רק לכיסא שלהם. אני נמצא עכשיו במרחק של שבועיים מסוף הקורס.
כל מה שאני חושב עליו זה איך יהיה במבצעית. ומה נעשה וכמה, וכמה עמוק בשטח האויב. תמיד צריך לזכור: 'אתה מגן על המדינה ולא המדינה עליך'. עצם העובדה שאתה חייל בצה"ל (לפחות איפה שאני נמצא), אומרת לי שאני פה כדי שהאזרחים במדינה יהיו בטוחים, וככל שהם יודעים פחות, עדיף. כמו שבעזרת השם אימא לא תדע מה עשיתי ומה אני עושה, ככה גם צריכה כל אם בישראל שבנה משרת בקרבי. ולא בטוח עדיין אם קצונה זה אני, מה שבטוח זה שככל שקרבי מתבכיין (גם במסלול וגם בתור לוחם), לא הייתי מחליף את זה בשום דבר בעולם, ובטח לא את ההרגשה של סיום מסלול".