סיפור על אלבום מרתק שנשלח אלינו מקנדה, על בלה שניטלנדר והקמת בית חרושת למלט בנשר, על  חנה יריב עורכת בויקיפדיה שבודקת כעת בעקבות תמונה מהאלבום האם יש להקדים את תיארוך שנת ההקמה של העיר נשר בשנה, ועל קבוצת פייסבוק נהדרת שסייעה לספרייה במלאכת זיהוי התמונות. 

יום אחד בשנת 2016 הגיע לתיבת הפניות של המרכז למדיה דיגיטלית בספרייה פנייה מהגברת נעמי קרוזו. נעמי המתגוררת בוונקובר, קנדה סיפרה כי ירשה מאביה, בלה שניטלנדר, אלבומי תמונות משפחתיות לצד תמונות היסטוריות, ביניהם אלבום המתעד את הקמתו של בית החרושת למלט בנשר. לדבריה, בלה התעניין בצילום ויחד עם גיסו, הרמן ארנו מילר, שלמד צילום מקצועי בארץ מוצאם בבודפשט, הם צילמו את הקמת בית החרושת בנשר, את נופי ארץ ישראל, ותמונות רבות נוספות מהווייתם בארץ. נעמי בחרה לפנות דווקא לספרייה שלנו היות וראתה פרויקטים רבים נוספים של אוספי תמונות היסטוריות, סרוקים, מקוטלגים ומונגשים בספרייה.
כעבור זמן קצר נשלח אלינו האלבום בדואר רשום מקנדה וזכה לכינוי "אוסף נעמי קרוזו – אלבום נשר", כשפתחנו אותו ראינו שמדובר באלבום נדיר וייחודי ממספר בחינות. האלבום הוכן בתשומת לב רבה, עם דגש על סידור נושאי ואף אמנותי של תמונות בכל דף. כל דף מספר סיפור מסוים. יתרה מזו, הסיפור האישי של בלה שניטלנדר והיותו בין הדמויות המרכזיות שעמלו על הקמת המפעל בנשר, הפכו את סיפורו של האלבום למרתק אף יותר והעניקו לו חשיבות היסטורית מיוחדת.

בלה שניטלנדר היה בין יותר מ- 50 מהנדסים ואדריכלים דוברי הונגרית שעלו לארץ בין השנים 1930-1920. טרם עלייתו ארצה, למד בלה הנדסה אזרחית בבודפשט, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא ונפצע בה, לאחר חזרתו למולדתו בהונגריה, חווה קושי לסיים את לימודיו בשל היותו יהודי. חוויה זו גרמה לבלה לרצות לעזוב את ארצו והוא בחר בהודו הרחוקה, בה שמע כי ניתן למצוא עבודה במקצועו. בשנת 1922, בלה בן ה-24 יחד עם אשתו ארזבט אלישבע מילר בת ה-23, הפליגו למזרח הרחוק. האנייה בה הפליגו בני הזוג, עצרה בנמל יפו והם ירדו לביקור קצר. בלה רצה לפגוש חברים מהאוניברסיטה שבאו לארץ ישראל מספר שנים קודם לכן. חברים אלה סיפרו לו שגם בארץ ניתן למצוא עבודה ושכנעו את הזוג הצעיר לא להמשיך להודו. תחילה עבד בלה בתוכנית השקייה בזיכרון יעקב במימון הברון דה רוטשילד ועם התחלת בניית בית החרושת למלט, בשנת 1924, שימש מנהל מחלקת הבנייה במפעל נשר. הוא היה אחראי על הקמת מבנים במפעל ובשכונת נשר, כולל הרחובות בהם התגוררו מהנדסי המפעל. בלה עצמו, יחד עם אשתו ושתי בנותיו, תמר (אגי) שנולדה ב-1927 ונעמי קרוזו שנולדה ב-1939, התגוררו בשכונה החדשה בנשר במשך 33 השנים הבאות. בנוסף לפרויקט בית החרושת בנשר, בסוף שנות העשרים של המאה שעברה, התבקש בלה לתכנן שיפוצים במתחם הכנסייה הפרנציסקנית בנצרת. אחיו לואיס, שהיה גם הוא מהנדס וחי בברלין באותו זמן, בא לארץ ישראל לסייע לו בפרויקט.

כפועל יוצא מתחנות חייו המקצועיות של בלה שניטלנדר בארץ, התעניינותו המיוחדת בצילום, ואהבתו לטייל בארץ ולתעד נופים ואנשים שפגש, נולד אלבום נשר. התצלומים באלבום מתעדים סיפור מרתק של הקמת העיר סביב המפעל בנשר. צריפי הפועלים, שלושת הרחובות עם בתים מטופחים של מהנדסי המפעל, מבני ציבור וחינוך כגון בית הספר, המרפאה, הקנטינה, הצרכנייה - כל אלה היו פרי העיצוב של בלה. בנוסף, באלבום תמונות של ישובים יהודיים וערביים בארץ ישראל בשנות 1920; וכן תיעוד שיפוצים ובניה במתחם הבזיליקה הפרנציסקנית בנצרת (כיום בזיליקת הבשורה) בין השנים 1927 ו- 1931.

בשנת 1957, לאחר מות אשתו, עזב בלה את הארץ יחד עם בתו נעמי והמשיך בקריירה מקצועית בקנדה.

במהלך העבודה על האלבום בספרייה, שאפנו לשמר את הן את ערכו ההיסטורי והן את ערכו האמנותי של האלבום. על כן, בנוסף לסריקה באיכות גבוהה מאוד וקיטלוג כל תמונה ותמונה באלבום, נסרקו גם גם דפי האלבום ונוצרה "רשומת האלבום" בה ניתן "לדפדף" בין הדפים ולראות אותם בשלמותם. כל דף קיבל שם ייחודי המשקף את תוכנו. על מלאכת הזיהוי המדויק של התמונות הופקד, כתמיד, רוני קניגסברג.

לקראת סוף העבודה על האלבום וכאשר מספר רב של תמונות כבר היו באוויר, יצרה אתנו קשר גב' חנה יריב, עורכת הערך "נשר (עיר)" בוויקיפדיה וכן מנהלת קבוצת הפייסבוק "נשר של פעם". היא ראתה את אחת התמונות באלבום המציגה צריפי העובדים הראשונים בנשר, ועל התמונה תאריך "1923" בכתב ידו של בלה שניטלנדר או גיסו ארנו מילר

תאריך זה הביא את חנה להרהר מחדש בתאריך הרשמי הניתן עד כה להקמת העיר נשר – 1924. יתכן והערך בוויקיפדיה ישונה בעקבות התמונה ושנת יסוד נשר תצוין כ- 1923.
כמו כן, התרשמה חנה מתמונות נוספות באוסף קרוזו, המגלים גם מנהגי התקופה, ביניהם תמונת "משה בתיבה" שטרם הועלתה לאתר – תינוק בארגז מעץ בקישון בעת רחצה.

בנוסף לאלבום, שלחה לנו נעמי מעטפה לבנה עם תמונות מרתקות נוספות מהקמת המפעל בנשר וכן שיפוצי הבזיליקה הפרנציסקנית בנצרת. בין התמונות של הבזיליקה נמצאה גם תמונת גן הילדים. 

תהיתי האם התמונה שייכת למעשה לתמונות הקמת המפעל בנשר והגיעה לתמונות של נצרת בטעות. על מנת לברר זאת, שלחתי את התמונה לחנה אשר העלתה אותה לדף הפייסבוק של קבוצת "נשר של פעם".
עד מהרה התברר כי התמונה היא אכן תמונת גן הילדים הראשון לילדי העובדים בנשר, היא משנת 1932, ואחת הילדות בתמונה (יושבת ליד השולחן שלישית מימין) – היא אגי, אחותה של נעמי קרוזו!
הזיהוי הוא באדיבותו של פרופ' אליהו רייכנטל (Prof. Eliahu Reichenthal) מוותיקי נשר. רפיי ברייר, וותיק נשר נוסף, הוסיף גם כי הגן הוקם במבנה מכבסה לשעבר.

העבודה על אלבום נשר משקפת, אם כן, דרך חדשה ורעננה בעבודה על ארכיוני תמונות, והיא שיתוף המונים בזיהוי תמונות באמצעות רשתות חברתיות, כדוגמת פייסבוק. התקיים כאן שיתוף פעולה מבורך של וותיקי נשר בזיהוי התמונה, בתיווכה האדיב והנמרץ של חנה יריב באמצעות הקבוצה שהקימה. (שיתוף נוסף ראינו גם בזיהוי תמונות אוסף כפר יחזקאל שהוזכר בפייסבוק הספרייה). אנו מאמינים כי דרך זו תצבור תאוצה בהמשך, הן לגבי האלבום הנוכחי, והן לגבי אוספים ואלבומים שבתהליך העבודה או עתידים להתקבל אצלנו.

 הכנת הסקירה: ד"ר אביבה לוין-בלאוסוב 

הזיהוי  של תמונת גן הילדים הראשון לילדי העובדים בנשר בקבוצת הפייסבוק "נשר של פעם"

איסוף, סריקה וקטלוג של תמונות היסטוריות של ארץ ישראל הוא פרויקט הדגל של מחלקת המדיה בספריית אוניברסיטת חיפה במהלך העשור האחרון.
מה שהחל כשיתוף פעולה יזום עם מעבדת ביתמונה, והחוג ללימודי ארץ ישראל, נמשך במאמץ שילוב אוספי תמונות היסטוריות ממוסדות ואנשים פרטיים, באמצעות המתווך ומדריך טיולים לשעבר מר רוני קניגסברג, אשר אף מסייע רבות בזיהויי החומר שמתקבל.

בהמשך לקליטה וטיפול בעשרות אלפי תמונות, בכללן אוספים של גופים כמו ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, קרית מוצקין, ארכיונים עירונים וקיבוציים לצד אוספים פרטיים, והפרסום הנלווה לכך, הפכנו למבוקשים ואנו מקבלים פניות ממוסדות ציבוריים ואנשים פרטיים בבקשה לשמר את אוספי התמונות שלהם, בדרך השיטתית והמעמיקה המאפיינת את עבודתנו.

התעניינות זו נובעת בראש ובראשונה מהתבוננות באוספים הדיגיטליים של הספרייה, מהכרה בגודל ובמשמעות המפעל, והן מדלייה אקראית של תמונות שלנו בחיפוש בגוגל.
הצימאון לתיעוד ויזואלי גדל. התשתיות הטכנולוגיות והיכולות של הספרייה ממלאות בדיוק את הנישה שנוצרה כתוצאה מצימאון זה. ההכרה בחשיבות של עבודתנו, שיש בה משום שליחות היסטורית, מקננת בנו ספרני המדיה, אך החיבור לקהל וניסיון להבין את צרכיו תמיד היו בין המשימות העיקריות שנשא בחובו הפרויקט.

לאורך זמן חשנו פעמים תסכול מסוים כמפיצי מידע ללא תגובת הקהל. ואולם לאחרונה, במיוחד בעקבות הכנסת חידוש של אייקון "משוב על האובייקט" לצד כל תמונה במרכז למדיה דיגיטלית, קיבלנו מספר תגובות המאירות, מתקנות, והמרחיבות את המידע אודות התמונות השונות.
הציבור החל לשתף אתנו פעולה תוך מתן אישור ועדות לשימוש באוספים. תופעה זו מתבררת כחובקת הן את העולם האקדמי והן את הציבור הרחב.

אחת ההתקשרויות המשמעותיות עד כה הייתה עם ד"ר אסתר ינקלביץ, חוקרת המתמחה בחקר בתי הספר החקלאים בארץ ישראל בתקופת הישוב. ד"ר ינקלביץ פנתה אלינו באמצעות המשוב ובהמשך זיהתה חלק מתמונות בנושאים חקלאים באוסף מיקו (משה) שורץ, שהיה חסר להם מיקום מדויק או המיקום היה שגוי, כצילומי בית הספר החקלאי כדורי הר תבור. לדוגמא, התמונה שזוהתה אצלנו כ"עובדי המשתלה" תוקנה כ"משתלה בכדורי הר תבור", או לצילום בשם "יוצאים לעבודה בשדה חיטה" התווסף זיהוי המקום "תלמידים יוצאים לעבודה בשדה בית הספר החקלאי כדורי הר תבור"; כמו כן, התמונה שזוהתה באופן שגוי כ"מבנה בית הספר החקלאי כדורי, אילניה", תוקנה כ"הבניין המרכזי של בית הספר החקלאי כדורי הר תבור". לתמונות נוספות מבית הספר כדורי אף נוסף זיהוי מדויק של אנשים הנראים בתמונה, כמו התמונה עם זיהוי חלקי מאוד "בדיקת זפק העופות" זוהתה על ידי ד"ר אסתר ינקלביץ כ"מדריך העופות זאב גורפינקל עם תלמידי מחזור ח' בבית הספר החקלאי כדורי הר תבור"


מדריך העופות זאב גורפינקל עם תלמידי מחזור ח' בבית הספר החקלאי כדורי הר תבור

בנוסף, במקום "שעור מעבדה, בית הספר החקלאי כדורי, אילניה" – "המורה לכימיה ד"ר אברהם רוזנברג במעבדה עם תלמידי מחזור ח', בית הספר החקלאי כדור הר תבור". מלבד בית הספר החקלאי כדורי הר תבור, ד"ר ינקלביץ זיהתה גם תמונות מבית הספר החקלאי כדורי אשר בטול כרם, והוסיפה לתמונה "טרקטור מתוצרת אנטרנשיונל" זיהוי המקום: "טרקטור מתוצרת אנטרנשיונל, בית הספר החקלאי כדורי טול כרם", בעוד שם התמונה "מקצרה מכנית" שונה ל"מקצרה מכנית, בית הספר החקלאי כדורי טול כרם". למדנו מד"ר ינקלביץ כי בפועל היו שני בתי ספר על שם כדורי, אחד בטול כרם ששימש אוכלוסייה ערבית ואחד בכפר תבור עבור היהודים. בנוסף לבתי הספר החקלאים, התעניינותה של ד"ר ינקלביץ בישוב חקלאי סג'רה (אילניה), הניבה זיהויים לתמונות מישוב זה, ביניהן הצילום של "רועת אוזים" שהתברר כדיוקנה של "שרה עפרוני חוזרת ממרעה האווזים בסג'רה"


שרה עפרוני חוזרת ממרעה האווזים בסג'רה 

להקת ברווזים בדרך למרעה" שונה ל " אווזים חוזרים מהמרעה, סג'רה (אילניה).
לסיכום, בעקבות פגישתנו עם ד"ר ינקלביץ, התבררו פרטים חדשים ושונו זיהויים של כ 30 תמונות של בתי ספר חקלאיים וכן של הישוב סג'רה (אילניה). ד"ר אסתר ינקלביץ העניקה לנו מהידע וההתמחות שלה, ובעיקר השתמשה בתמונות לצורך מחקרה.

גם מהציבורי הרחב, התקבלו פניות חשובות המתקנות מידע בנוגע לתמונות.
לדוגמא, המשתמשת בשם חנה ענבי הגיבה לתמונה מאלבום המשפחתי של משפחת כהן מהמושבה כנרת וכתבה כי היא נצר למשפחה זו, בתה של עדנה כהן ונכדה של יהודה צבי ואשתו חנה, הנראים בתמונה. בעקבות עדות לארוע משפחתי המופיע בתמונה, הציעה חנה כי תאריך התמונה הוא לפחות 1940 או יותר, ולא 1938 כפי שתוארך קודם לכן. בנוסף, תיקנה חנה מתוך ידע אישי ומשפחתי את תיארוך התמונה "ילדי המושבה עם הגננת לאה במרכז, במהלך אירוע ברית מילה לישראל כהן, הבן של צבי וחנה כהן", משנת 1928 לשנת 1932.


ילדי המושבה עם הגננת לאה במרכז, במהלך אירוע ברית מילה לישראל כהן, הבן של צבי וחנה כהן

משתמש אחר, רביע חמיסה, הצביע על זיהוי שגוי של כפר ערבי בגליל המערבי כשפרעם, כאשר למעשה מדובר בכפר מעליא, כ 15 ק"מ ממזרח לנהרייה, ובתמונה נראה הגרעין העתיק של הכפר ובלבו המבצר הצלבני .



לשיתוף המשתמשים ולתגובות שהגיעו מחוקרים באקדמיה ומהמגזר הרחב ערך רב והם עדות לחשיבות שיתוף מידע בטיוב מאגר התמונות ההיסטוריות, במיוחד לאור העובדה כי בראשית הדרך קיבלנו אוספי תמונות גדולים ללא זיהויים מספקים, כמו האוספים של אופנהיים ושוורץ. למעשה, חיכינו לתגובות המומחים וגם אנשים בעלי הכרות אישית עם הדמויות המופיעות בתמונות.
כולנו תקווה כי שיתוף פעולה זה וסיוע מהקהילה ימשך ואף יגדל. בנימה אישית ברצוני להוסיף, כי אין סיפוק רב יותר למקטלגת מההכרה כי עבודתה נחוצה ומשמשת קהלים רחבים.

 הכנת הסקירה: אביבה לוין-בלואוסוב