בחיפוש אחר הצלם ומגיש האלבום: הנס קָשׁוּב

בדף הכריכה הפנימית של האלבום, מופיעה ההקדשה הבאה, בזה סדר המילים ומיקום המשפטים:
With the best Wishes
   for my Corporal Theater
                 from the Jews soldier
                 and good friend
                             Hans Kassub
Palestine
        Mount Tabor   6.12.38

מיהו אותו הנס קשוב, פקודו וחברו של המדריך אשר אימן וליווה אותו, אף כי טעה בכתיבת שמו:
Theater   ולא Teather?
שם נדיר כמו קשוב צלצל לי מיד מוכר. בדעתי עלו שמה של גב' עפרה קשוב, לשעבר מנהלת האירועים בעיריית חיפה, ושמו של בעלה דורון, אשר זכרתי כי היה מנהל רשתות קו-אופ צפון וקלאבמרקט. בחיפוש מהיר ברשת, עלה שמה של גב' שרה קשוב לבית ועקנין, אשר הלכה לעולמה ב14 ביולי 2013. צויין שם כי היא אלמנתו של הנס קשוב ז''ל, וכי מקום מנוחתה בבית העלמין כפר סמיר שבחיפה לצידו של בעלה שנפטר בשנת 1984. צלצלתי לעפרה, והיא אישרה לי מיד את דבר הקשר, ושלמעשה למרות עבודתה בחיפה גרה תמיד ברמות השבים - יישוב אותו הקימו יהודים ממוצא גרמני (ייקים) ב- 1933. דורון, אשר שהה בחופשה, אישר עד מהרה כי באותו הנס עסקינן, וכי הוא אכן אביו מולידו. הוא ידע לומר כי אביו שירת במסגרת הצבא הבריטי בתקופת המרד הערבי, אולי אף ביחידות המפורסמות של וינגייט, והבטיח לספק מידע ביוגרפי מירבי. על אודות האלבום הוא כמובן לא ידע, ועל מר Teather מעולם לא שמע, אך ניאות מיד לשתף פעולה עם הפרויקט שהחל להיקרא: 'אלבום הקורפורל'.

 

הנס קשוב – חייו ומשפחתו


הנס קשוב (1911-1984) נולד  ב–1911, עלה לארץ מברלין בשנת 1929 בהיותו בן 18 ושהה בחדרה ובקיבוץ עין חרוד. הוא התגייס ל'חיל הנוטרים' (כפי הנראה בשנת 1937), וצורף ליחידה ששהתה באזור הגליל במשך מרבית שנות שירותו. לימים התנדב גם לצבא הבריטי ושירת ככל הנראה בחי''ל (חטיבה יהודית לוחמת, היא ה'בריגדה'). עם שחרורו החל לעבוד בחברת החשמל הארצישראלית, ועבד בה עד לצאתו לגמלאות.

בשנת 1941 נישא הנס לשרה לבית ועקנין. שרה (ילידת 1920) היתה בתו הבכורה של הרב המרוקאי בירושלים דוד ועקנין. זמן קצר לאחר נישואיהם יצא הנס למלחמה ושהה במצרים, איטליה ולוב, ושב הביתה בשנת 1945. הרב דוד ועקנין, אשר עלה לארץ ב-1918 כאלמן עם בת יחידה, נישא ללאה לבית ויזמן, ונולדו להם 10 ילדים. שרה הבכורה נמשכה לתנועת הנוער בירושלים, ומדריכיה, אפרים קצ'לסקי (קציר), לימים הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, ומשה ברעם (לימים חבר כנסת ושר) שכנעו אותה לצאת להכשרת 'הנוער העובד' ולהגשים את אידיאל ההתיישבות בקיבוץ. הגרעין אליו השתייכה שהה ליד ביתו של השומר הנודע אלכסנדר זייד בגבעות שיך-אבריק, ולנכדיה סיפרה כי זכרה את סוסו השב הביתה ללא רוכבו, ביום הירצחו. לאחר שקבוצתה הקימה את קיבוץ אלונים, שרה נאלצה לצאת לעיר הסמוכה חיפה ולסייע בפרנסת בני משפחתה, וכך הכירה את הנס קשוב, החייל המגוייס.


אביה של שרה אשר קרע עליה 'שבעה' עם צאתה לגרעין התיישבותי ולחיי חילונות, עבר לימים טרגדיה נוספת, כאשר בנו יוסף נפל בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות [http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=7292] . הוא מת משברון לב. לאחר מותו נטלה לאה ועקנין את ילדיה הצעירים, ועברה לחיפה, שם גרה כאם שכולה בדירה קטנה בבת גלים, עד מותה ב-1979. כל אותן שנים, לא ידעה לאה כי לבנה יוסף נולדה בת ימים מספר לאחר נפילתו. אם הילדה עברה לקיבוץ אושה ליד חיפה, והסתירה מבתה את זהותו של אביה מולידה. כאשר חגגו לאם 70 וערכו לה מסיבה, הגיעו חברים מהקיבוץ בו חיה קודם לכן. הם שאלו את בתה אם יש לה קשר למשפחת אביה האמיתי. רק אז גילתה לה אמה מיהי המשפחה הענקית אליה היא משתייכת. ורק האם השכולה, שצמה בכל יום א' לזכר בנה, לא ידעה עד יום מותה כי במרחק רבע שעת נסיעה מביתה בבת-גלים, חיה שנים כה רבות ילדתו, נכדתה..