לתדהמתנו קיבלנו בשורה קשה – על לכתו של סולימאן מאיתנו בפתאומיות בטרם עת.
כולנו הכרנו את סולימאן, השומר החייכן בכניסה לספרייה.
מעולם לא היינו עוברים על פניו בלי להחליף מילה, שלום או ברכה...
הוא היה אופטימיסט – מסוג האנשים שנעים לראות בכל יום מחדש.
נעים הליכות גם לסטודנטים. היה מחליף איתם בדיחה, הלצה וחיוך תוך שהוא מוודא שהם יכולים לצאת מהספרייה בלי שלקחו ב"טעות" משהו איתם.

הספרנים שהיו עושים איתו משמרת ביום שישי נוהגים לספר על החומוס והפיתות שהיה מביא להם לארוחת הבוקר, ככה סתם שהמשמרת שלהם תעבור ביתר קלות.

סולימאן שיתף פעולה עם כל מה שהתבקש ממנו, בשמחה, ברוח התנדבות – אם זה לקחת חלק בכיבוד הנכנסים והיוצאים בתחילת שנת הלימודים, אם זה בחלוקת אזני המן בפורים אם זה בצילום סרטון
הדרכה או אם זה לקבל קבוצה המגיעה לסיור, עד שמגיע המדריך/ה.

אכן אבידה גדולה של מי שהיה בשבילנו קצת כמו אבא של הספרייה.

אנו שולחים מכאן תנחומינו למשפחתו היקרה של סולימאן ובמיוחד
לחסן בנו – עובד אגף משק ומבנים.

יהי זכרו ברוך
צוות הספרייה


אנו מצרפים דברים לזכרו שכתבו הסטודנטים בפייסבוק הספרייה