אנדריאס מאייר ואביו

גבוה, זקוף, שער נוטה לבלונד, כזה היה אנדריאס כאשר פגשתיו לראשונה כאשר באתי לביתו במטרה לשכנעו לאפשר הוספת אוסף תמונותיו, מראשית ימיה של המושבה נהריה ועוד, לפרויקט ספרית אוניברסיטת חיפה ״תמונות היסטוריות של א״י״.
לדמותו נוספה העגה היקית אשר לא עזבה אותו אפילו לאחר עשרות שנים בארץ ותוך כדי שיחה התברר כי גם התחביר העברי עדיין לוקה בחסר ומספר פעמים צריכים היינו להשתמש במילים אנגליות ורצוי גרמניות.
בעיה אחרונה זו לא מנעה חדות לשונו או/ואת הציניות הדקה המטובלת בהומור מיוחד המסוגל להעליב רבים.
בהיותי בעל חינוך אירופאי מבית שנעטף במשך השנים בחספוס צברי מהסביבה הרי שלא רק שהבינותי וקבלתי בחיוך אלא שאף השכלתי לענות באותה מטבע. ולראיה, באחת מפגישותינו האחרונות פנה אלי אנדריאס ואמר לי בזו הלשון ״אני אוהב לשוחח עמך״ אמר, ״אתה מבין הומור ולא נעלב מדברי״.
לא קל היה לשכנע את האיש להצטרף לפרויקט אך לבסוף כשנעתר התגלה לי, ולצופים באוספיו, אדם רב פעלים אשר ידו היתה בכל דבר מעשה בנהריה, ולאורך כל שנותיה, עד שעזב בגלל אכזבתו מראש העיר הנוכחי אשר לדבריו ״מוחק כל סממן של עשיית המיסדים״.

הוא ספר לי שאביו אמר לו, עוד בנעוריו, שבנגוד לאחיו הרי שלו ״אין ראש ללימודים״ ולכן הפך להיות שולית מסגר והיוה הצעד הראשון שלו לבסיס עשיתו בנהריה ובא״י.
מבנית הגדרה הראשונה לשכן שטראוס, דרך מסגריה קטנה (בה עמדה המחרטה עליה החל סטף ורטהיימר את האימפריה שלו) ומשם למוסך, לסדנה לתיקון אופניים, ייצור רובי צילצל לדיג תת ימי, הנחת צינורות השקיה ואחרים ברחבי הגליל המערבי, הנחת צינור הביוב של תל אביב לים ועוד.
בעת בנית מצודת המשטרה (טאגארט) בתרשיחא היה זה שוב אנדריאס שזכה במכרז לבנית חלק מהספקת המים למצודה וכאשר צולם הסרט ״יהודית״, בגליל המערבי ובחיפה, היה זה אנדריאס שעסק בבנית/״הריסת״ כל שקשור היה בברזל ובפח.
לא רק זאת, בגלל מראהו הוא השכיל לקבל תפקיד משני וקטן של קצין סורי בסרט וכמובן, ״התחכך״ בגלימות הוליווד, השחקנית סופיה לורין ועוד.

אין לשכוח, כמובן, את ״הימיה״ בנהריה שעל חבריה נמנה גם אנדריאס ושעסקה לא רק בספורט אלא גם בהורדת מעפילים מהאוניות אלי חופה הגיעו ובהורדת והשטת אספקה חיונית לישוב בעת המצור על נהריה בתש״ח.
כשנקרא התגיס ועזר בשחרור הגליל המערבי ועכו. יש לציין העובדה שכבר בפגישתי השניה עימו הוא הראה לי עבודותיו באומנות הברזל וגם את שאר אוספיו, מסמכים ותמונות לרוב כאשר הוא מדגיש במיוחד אוסף תמונותיו וגלויותיו של אביו דר׳ אוטו מאייר, מימי שירותו בצבא הקיסר במלח״ע 1.
אוסף זה סרב אנדריאס למסור עד שיום אחד, מספר חודשים לפני פטירתו, הוזמנתי לביתו ותוך כדי שיחה על דא והא, בחדר עבודתו כרגיל, הוא הפתיע אותי באומרו שהוא נותן בידי את הדיסק עם כל החומר של אביו.
יחד עם הדיסק הוא נתן לי במתנה את הספר ״זו לא אשמת המולדת !? שמרו את המכתבים לאחר כך״.
בספר זה המספר סיפורו של דר׳ אוטו מאייר מגיוסו כתותחן ועד עליתו לדרגת סגן ״קרירה צבאית של יהודי גרמני״ חוזה התותחן אוטו מאייר את השינוי שיחול בעם הגרמני כלפי המיעוט היהודי אחרי המלחמה, מיעוט הרואה עצמו כגרמני שורשי בגרמניה והמוכן למסור נפשו למען ״ארץ האבות״.
ולמרות חזונו (אשר לדאבון כולנו גם התגשם) הרי שבמכתביו הוא מדגיש העובדה שלמרות שהוא חווה אנטישמיות סביבו הרי ש״אין הדבר אישי נגדי״!
הדברים הנ״ל בתוספת נצחונה של המפלגה הנאצית בשנת 1933 וסילוקו בשנים שלאחר מכן מפעילות חברתית עניפה בעירו הביאה אותו לנטוש את ״ארץ האבות״ שהכזיבה ולעלות, בשנת 1937, ארצה עם כל משפחתו.

אנדריאס הלך לעולמו בהשאירו מאחוריו, לדעתי, שני מסרים חשובים. האחד הוא המסר שהעביר מאביו והקובע חד משמעית ש״ארץ האבות״ האחד והיחיד לעם היהודי הינה ארץ ישראל.
והשני, עם תושיה ועבודה קשה הגענו להישגים אדירים בארצנו הקטנה, הישגים אשר בעזרת הראש היהודי והכפיים היהודיות רק ילכו ויתעצמו ולא חשובה העגה והציניות.
אם נסכם חייו הרי במילותיו הוא, בפגישה לפני האחרונה עימו בביתו, ״עשיתי כמה דברים בימי חיי״ ואכן בדיוק כך, הוא עשה!

כמה תמונות מאוסף אנדריאס מאייר בספרייה:


מכולה למגורים הכוללים מקלחת חיצונית, נהריה בשנות השלושים של המאה העשרים לערך



אנדריאס מאייר חורש במטע הפרי, נהריה 1938


אנדריאס מאייר עובד על תיקון צנרת המים בשדה, 1938


 רוני קניגסברג