לאחרונה התקבלה בספרייה תרומתו של חתן פרס ישראל, שמואל נח אייזנשטדט. אייזנשטדט היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בכיר במכון וון ליר בירושלים. הוא נחשב אחד מגדולי החוקרים שהטביעו את חותמם על הסוציולוגיה העולמית בת זמננו. זכה בפרסים רבים על עבודתו, בהם פרס ישראל לסוציולוגיה לשנת 1973, וכן פרס הזיכרון הבינלאומי על שם הולברג, בזכות הישגיו יוצאי הדופן באמנויות ובמדעי החברה, במשפטים ובתאולוגיה ובעבור חמישים שנות מצוינות והשפעה חשובה על התאוריה הסוציולוגית.

קבלת התרומה התאפשרה הודות לתיווכם של פרופ' יוסי ציגלר, הראש האקדמי לשעבר של ספריית אוניברסיטת חיפה, פרופ' עירית מאיר, ומיכאל אייזנשטדט, בתו ובנו של אייזנשטדט. התרומה כוללת אלפי ספרים במגוון נושאים: סוציולוגיה, מדעי המדינה, היסטוריה כללית, לימודי אסיה ועוד תחומי ידע אשר מעשירים את הספרייה ומשלימים את החסר באוסף. מפאת חשיבות התרומה ולאור בקשת המשפחה, טרם העברת עודפי הספרים שהספרייה אינה זקוקה להם, פנינו לחברי הסגל האקדמי באוניברסיטה על מנת שיבואו לבדוק את עודפי הספרים ולבחור את הספרים שהם מעוניינים לקלוט באוספים הפרטיים שלהם. ברצוננו להודות לפרופסור ציגלר ולילדיו של אייזנשטדט, על הסיוע בקבלת התרומה לספרייה ועל הדברים המרגשים שכתבו אודות האיש וחשיבות התרומה לספרייה ולאוניברסיטה.

להלן מספר דברים שכתבו פרופ' עירית מאיר הבת, ומיכאל אייזנשטדט הבן
ספרים רבותי, ספרים



מאז שאנו זוכרים את עצמנו, ספרים היו שם נרדף לחיים שלנו. ספרים רבותי, ספרים.
בבית תמיד היו ספרים – הרבה ספרים. ליתר דיוק – המון ספרים. ספרים היו מונחים על מדפים ועל שולחנות. לא היה חדר בבית שלא היו בו ספרים. לא היה מקום בו ההורים שלנו היו מבלי שהיו מוקפים בספרים.
לא ברור מתי באמת הבנו את המשמעות של הספר כספר ואת המשמעות של לגדול בבית עם הורים שספרים עבורם היא דרך חיים. אולי זה היה כשאבא הקדיש לנו את ספרו "חינוך ונוער: עיונים סוציולוגיים" שיצא לאור ב-1965. אולי הרבה לפני כן, ואולי באמת באמת רק שנים רבות מאוחר יותר. אבל הספרים היו תמיד אלמנט בעל נוכחות פיסית מרשימה לאורך כל החיים שלנו.

בבית היו ספרים. בחדרים של אבא באוניברסיטה היו ספרים. אמא למדה עם ספרים ועבדה בהוצאת ספרים. אבא היה בקשר עם אינספור הוצאות ספרים בכל רחבי העולם. ואנחנו, עוד כילדים קטנים, השתמשנו בעשרות ומאות הספרים שהיו בבית כתחליף לקוביות דומינו וקוביות משחק אחרות ואהבנו לשחק משחקי ספרים מוזרים כאלו ואחרים – זר באמת לא יבין זאת. עסקנו בסידור ספרים במשך שעות וימים רבים בחיינו. העברנו ספרים ממקום למקום ומחדר לחדר בבית. עזרנו לאבא למיין ספרים לפי שיטות שונות שלעתים רק הוא היה מודע להיגיון שבהן.

ספרים רבותי, ספרים. ספרים בכל מני שפות. ספרים בכל השפות (כמעט בכולן). ספרים על כל נושא אפשרי או בלתי אפשרי. ספרי קריאה. ספרי מדע והגות במגוון מדהים של תחומים. ספרי בלשים. ספרי אמנות וקטלוגים מחנויות של המוזיאונים המובילים בכל רחבי תבל. ספרי תנ"ך בשלל שפות, הגדות של פסח ומגילות אסתר ממסורות שונות. ספרים חדשים וספרים ישנים. וכמובן אינספור כתבי עת על ספרים כדי שתמיד ניתן יהיה לדעת אלו ספרים חדשים נוספו ואיך אפשר להשיג אותם.
אבא הכיר את כל חנויות הספרים בירושלים לפני ולפנים. הוא לא הכיר רק את החנויות, אלא גם את המוכרים והבעלים. הוא היה מטייל ברחבי העיר מחנות ספרים אחת לשנייה ויודע מה יוכל למצוא היכן. הוא תמיד היה מגיע אליהן לגלות מה חדש על המדף. ואנחנו התלווינו אליו בסיורים רבים כאלו ולמדנו גם אנו להכיר את החנויות ואת הספרים, המוכרים והבעלים.
אבל לא רק בירושלים. ולא רק בישראל. אלא בכל עיר ועיר שאבא הגיע אליה היה מיד הולך לחנויות הספרים במקום לראות מה החמיץ, מה התחדש, לעלעל, לעיין ולקנות כמובן. וכשאנחנו טיילנו ברחבי העולם תמיד נשלחנו לחנויות ספרים ספציפיות בעיר זו או אחרת כדי למצוא שם את הספר המסוים שאבא בדיוק היה חייב לקרוא באותו הרגע.

אבא הכיר כל ספר וספר בספרייה רחבת היריעה שלו. עד לימיו האחרונים הוא ידע היכן כל ספר נמצא. והוא ידע איזה ספר הוא צריך כדי למצוא את הציטוט לספר הבא שכתב, או למאמר הבא שהכין. הוא הכיר את ספריו גם כאשר כבר לא היה מקום על המדפים, והספרים נערמו ערמות ערמות על שולחנות העבודה שלו, על הכסאות והכורסאות, על הספה שבחדר העבודה, ולבסוף גלשו אל הרצפה ועצבו מחדש את חלל החדר כעמודים דוריים במקדש יווני.
אמא גם היא אהבה ספרים. היא אהבה לקרוא ספרות מקורית, ספרות מתורגמת, ספרות קלאסית. יחס מיוחד היה לה לספר הספרים, התנ"ך. ספרי התנ"ך בבית היו מלאים בפתקאות שכתבה, מציינת לעצמה פסוקים יפים, פרשנות מיוחדת, מראי מקום רלבנטיים לתערוכות במוזיאון ישראל, שבו הדריכה למעלה משלושה עשורים. היא אמנם נהגה להתלונן פעם אחר פעם על ריבוי הספרים בבית, והיא כמובן צדקה. אבל גם לה היו לא מעט ספרים משלה שלא הייתה מוכנה לוותר עליהם בעד שום הון שבעולם.

אבא לא רק קרא את ספריו וזכר את הכתוב בהם. הוא גם כתב ספרים, כתב הרבה מאוד ספרים שיצאו לאור בעברית, באנגלית ובעוד מגוון שפות מכל רחבי העולם ובכלל זה ערבית, סינית, יפנית, קוריאנית, פורטוגזית ועוד. תהליך הכתיבה אצל אבא היה תהליך מרתק ומיוחד במינו. הוא היה כותב כמה מילים על כל עמוד, מפוזרות על פני כל העמוד. מזכירותיו הנאמנות היו מפענחות את כתב היד, ומדפיסות את המילים על העמוד בדיוק במקום שבו הן נכתבו. בשלב הבא אבא היה משבץ מילים נוספות בין המילים המודפסות, שולח שוב להדפסה, ממשיך למלא את החללים בין המילים המודפסות, עד שלאט לאט כל העמוד היה מתמלא. תהליך הכתיבה אצלו לא היה תהליך לינארי, הוספת עוד משפט ועוד שורה, אלא תהליך של מילוי, כמו צייר הממלא את הדף במקביל מכמה כיוונים. מילוי של המרחבים בין מילות המפתח שהוו את השלד הרעיוני של הספר. אצלו הספרים באמת קרמו עור וגידים.

כתיבת ספר היא תהליך מרתק ומאתגר שאנו למדנו להכיר לאורך השנים, ועד היום אנו נדהמים ומביטים ביראת כבוד במכלול האדיר של ספרים שאבא כתב, אנו שהיינו שם כשהוא חקר ולמד, שהיינו שם והרעשנו ופגענו בריכוז שלו כשהוא ניסה לכתוב עוד פרק, לעשות הגהות על פרק קודם ובעיקר לעבור ולתקן את ההערות והערכים הביבליוגרפים הבלתי נגמרים. רק היום אולי אנו מסוגלים להבין איזו עבודת נמלים זו הייתה, עבודה שהיום אפשר לעשות את חלקה בדרכים מהירות פי כמה.
תמיד ידענו שיש אינספור ספרים בבית. זה היה חלק מה DNA המשפחתי שלנו. אך רק כאשר אבא, ולאחר מכן אמא, הלכו לעולמם והגענו לרגע הבלתי נמנע של פרידה מהאוספים הבלתי נדלים של ידע ותרבות שהיו טמונים בספרייה בבית, רק אז למעשה התחלנו להבין איזו כמות אדירה של ספרים ההורים שלנו צברו לאורך השנים והותירו לנו כצוואה רוחנית ותרבותית מעשירה ומחכימה. גילינו אוספים של יצירות מופת בספרות שאבא רכש עוד כשהיה נער, ספרים שאבא ואמא הקדישו זה לזו לאורך חייהם, ספרים המקפלים בתוכם את ההיסטוריה של מדינת ישראל, שההורים היו שותפים להקמתה ושהיתה יקרה להם עד מאוד. נחשפנו שוב למגוון העצום של תחומי ידע שהיו אצורים בספרים בבית: סוציולוגיה, כמובן, אך גם היסטוריה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, מדעי המדינה, תרבויות העולם, תולדות עם ישראל, יהדות, אסלאם, נצרות, פילוסופיה, בלשנות, ספרות. לא היה תחום ממדעי הרוח והחברה שלא היה מיוצג בספרייה שלהם, ואף מעבר לתחומים אלה.
כיום הספר הוא מצרך פחות מבוקש משהיה בעבר. בעולם שלנו, שבו כל מידע כמעט ניתן להשגה בלחיצת קלידי מחשב, הספרים של פעם הולכים אולי מעט לאיבוד. מי יודע איך אבא ואמא היו מתמודדים עם קריאת ספרים במחשב או בטאבלטים, עם סיורים וירטואלים במוזיאונים שכל כך אהבו, ועם מצב שבו לא צריך לחפש ספר בספרייה כי המידע הרי נגיש במחשב. אבל הם חיו בזמן אחר, שבו הידע, החכמה והתרבות נאצרו בסימני דפוס על דפי ניר כרוכים, בספרים. זמן שבו איסוף מידע התרחש באיטיות הראויה, שאפשרה למידע להפוך לידע, בתהליך ארוך וסבלני של מיזוג וניפוי.

אנו, הילדים והנכדים, התברכנו בהורים שלנו ובאהבתם לספרים שלא ידעה גבולות. למדנו מהם לאהוב ספרים, לאהוב ספרות ולהעריך את הספר כספר, כיצירה מדעית או אמנותית, כאפשרות לגעת בקדושה, תחושות המלוות אותנו לאורך כל ימי חיינו. אנו ממשיכים לפקוד חנויות ספרים בכל עת ובכל שעה, ברחבי העולם, ובבתינו אנו מטפחים את הספריות שלנו. אך היה לנו ברור שלא נוכל להכיל את כל הספרייה של ההורים בבתים שלנו. שמחנו מאוד לתרום את החלק הארי של ספרייתם לאוניברסיטת חיפה, שהסכימה לשמש להם בית חם, בתקווה שעוד רבים לאורך השנים והדורות יינקו מהם את הידע הרב הטמון בהם בצמא ובשקיקה, בדיוק כפי שאנו ינקנו ידע והמון אהבה לידע ולספר מהורינו.

יהי זכרם ברוך וצרור בנשמתנו לעולם
מיכאל, עירית ואליק אייזנשטדט וכל בני המשפחה.




 להלן מספר דברים שכתב פרופ' ציגלר

מתרבות האיכרים של ניופאונלנד בשולי קנדה לאדוונטיסטים של היום השביע במדגסקר - על ספרים מספרייתו של ש.נ. אייזנשטדט שנקלטו בספריית יונס וסוראיה נזריאן באוניברסיטת חיפה

הספרייה קלטה לאחרונה 1444 פריטים מעיזבונו של שמואל נח אייזנשטדט (1923-2010) שהיה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר. מדובר בכעשרה אחוזים מספרים בספרייתו שהועברו אלינו בתיווכה של בתו, פרופסור עירית מאיר מהחוגים ללשון עברית ולהפרעות בתקשורת. פרופסור אייזנשטדט זוכה פרס ישראל לסוציולוגיה (1973), פרס בלצן (Balzan, 1988), פרס א.מ.ת. (2005) ופרס הולברג (The Holberg International Memorial Prize, 2006), הוא מחשובי הסוציולוגים במחצית השנייה של המאה העשרים. מחקריו בסוציולוגיה השוואתית, שמתרכזים בניתוח שינויים חברתיים ותהליכי מודרניזציה בהקשרים הרחבים של תרבות, מערכות אמונה, וסדר פוליטי, שילבו תמיד תאוריה סוציולוגית עם מחקר אמפירי והיסטורי, והותירו חותם עמוק על מגוון של דיסציפלינות. ספרייתו העשירה שיקפה את ההיקף העצום של תחומים ונושאים בהם הוא התעניין, ואת מעמדו המרכזי בקהילה האקדמית בארץ ובעולם.

הספרים שנקלטו לאוסף הספרייה נדפסו בין ראשית המאה העשרים והעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, במגוון של שפות (עברית, יידיש, אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, הולנדית, רוסית, ופולנית). הם מאפשרים לשרטט פרופיל אינטלקטואלי של חוקר יוצא דופן זה, שהתאפיין באופק מחקרי רחב במיוחד. הם מכסים תחומים מגוונים במדעי היהדות ותולדות עם ישראל (עם דגש על ספרות עברית מוקדמת, תרגומי מקרא, ותולדות הציונות), במדעי הדתות (עם דגש על האסלאם, דתות העולם העתיק, אסיה ואמריקה הלטינית, מיתולוגיות והיסטוריה של פולחן), בתולדות המחשבה המדינית (ממרקס לוובר, עם דגש על תנועות פועלים בארה"ב, גרמניה ואנגליה במבט משווה), בפילוסופיה והיסטוריה של הסוציולוגיה, בסוציולוגיה של הידע, של החינוך ותרבות הנוער, בסוציולוגיה של ערים, עירוניות, שינויים טכנולוגים, ומודרניזציה, בפילוסופיה של תרבויות, בהיסטוריה של אירו-אסיה (עם דגש על המרחב האסיאתי ממלזיה לקוריאה ומסין ויפן לווייטנאם ולהודו), ובאמנות (עם דגש על אמנות אסלאמית, מצריים העתיקה, תורכיה ומזרח אסיה). בתקופה המאוחרת של חייו ושל מחקרו כתב ספרים אודות גלובליזציה תרבותית, אתנולוגיה של תרבויות ואסלאם רדיקאלי.

אוסף הספרים של ספריית האוניברסיטה שלנו הפך באופן משמעותי עשיר יותר הודות לתרומת הספרים הזו, ופערים שהיו בו הצטמצמו. תלמידים וחוקרים מכל התחומים שנזכרו לעיל אסירי תודה על כך לפרופסור אייזנשטדט ז"ל ולבני משפחתו.




 תודה לערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים על הכנת הסקירה