כרטיסי הקטלוג היו דומים לרשומות הביבליוגרפיות המוכרות לנו היום, אך תהליכי העבודה סביבם היו שונים מאד! הקטלוג לא היה מאגר מידע, כבהווה, אלא ארונות מגרות שהוגבהו באמצעות רגליים, על מנת שלא נצטרך, רחמנא ליצלן, להתכופף. היו בהם מדפים נשלפים, שניתן היה להניח עליהם מגרות, לנוחיות המשתמש בקטלוג.

כרטיסי הקטלוג הגיעו לספריה מהספק עם חור בחלקם התחתון, אשר נועד להשחלת מוט, שהחזיק את הכרטיסים במקומם בתוך המגרה.
הספר עבר תחילה תהליך קיטלוג. התוצר של תהליך הקיטלוג היה כרטיס מודפס במכונת כתיבה שבראשו שם המחבר הראשון של הספר, או כותרו (אם היו לספר יותר משלושה מחברים, או עורך/עורכים בלבד - בהתאם לכללי הקיטלוג). בשלב הבא התבצע תהליך המיון: נקבע והודפס, בפינה השמאלית העליונה של הכרטיס, מספר המיון של הספר (מיקומו על המדף), ונקבעו נושאיו.
כרטיס זה הפך ל"כרטיס הראשי": בצדו האחורי הודפסו כל העיולים הנוספים השייכים אליו: מחברים נוספים, כותרו, סדרה ונושאים שונים, שנודעו בשם "מעקב".
בשלב זה נשלחו הכרטיסים לבית דפוס לצורך שכפול, וכשחזר לספריה סט כרטיסים השייך לספר מסוים - נעשו על גבי כל כרטיס "השלמות", כלומר: בראש כל כרטיס נכתב העיול לפיו יכורטס כרטיס הקטלוג במגרות השונות - במגרות הנושאים, שהיו כבר אז באנגלית בלבד לפי המערכת הנושאית של ספריית הקונגרס האמריקאית, ובמגרות המחברים והכותרים (כל שפה בנפרד - בעברית, בערבית ובלועזית).

דמיינו לעצמכם מה קרה כשספר אבד, כשהיה צורך בשינוי מספר המיון, או כשנוספו לו כרכים!
כרטיסי הקטלוג השונים נאספו מהמגרות באמצעות המעקב, השינויים נעשו בנפרד בכל כרטיס וכרטיס באמצעות מכונת הכתיבה, והכרטיסים הוחזרו שוב למגרות....
סימון מיקום הספר באוספי הספריה השונים (יעץ, מדיה, שמורים ועוד) נעשה באמצעות מעטפת פלסטיק שקופה ש"הולבשה" על הכרטיס, ועליה צוין שם האוסף בצבעים שונים.

והיום...לא פעם אנו מוצאים בעיתוני עיצוב שימושים שונים לארונית כרטיסי הקטלוג הישנה

במטבח



בחניות למלאכת יד


מעמד נאה למקלדת ומחשב נייח



אצלנו היא עדיין נמצאת למזכרת  בקומה הראשונה באגף הצפוני...

 הכנת הסקירה: אמירה קהת תוספות: כאן