Displaying items by tag: ספרים נדירים
ב-2.6.10 נערך במוזיאון "יד ושם" בירושלים מפגש של ספרנים המטפלים בספרים נדירים. המפגש היה מעשיר מאוד ופתח לנו צוהר לפעילות הרבה והחשובה הנערכת במקום.
בתחילת היום אירח אותנו מנהל ספריית "יד ושם" ד"ר רוברט רוזט שהציג את פעילות המוזיאון.
ראוי לציון שבמוזיאון עובדים כ-700 עובדים ופזורים בו כ-1,000 מחשבים. כמליון מבקרים מגיעים אליו מידי שנה יחידים וקבוצות. המוזיאון אף עובד עם בתי ספר בכל רחבי הארץ ומארגן סמינרים למורים בארץ ובחו"ל (גם ללא יהודים)
מר רוזט תיאר בפנינו את המכלול המוזיאוני החדש הכולל את המוזיאון לתולדות השואה ובו היכל השמות החדש, המוזיאון לאמנות השואה ואת הביתן לתערוכות. שטחו של המוזיאון החדש הוא כ-4,200 מטר מרובע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע.
המבנה הוא מבנה הלינארי דמוי החץ- 180 מטר אורכו - חודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר.
המוזיאון החדש מציג את סיפור השואה מנקודת מבט יהודית ייחודית על ידי חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות גם יחד, תוך שימת דגש על הסיפור האישי של הקרבן ומאפשר למבקר לספוג ולקלוט את שפע המידע באמצעות חוויה חושית רב ממדית. מה שלא התאפשר במוזיאון הישן.

בהמשך תיאר בפנינו מר רוזט את המכון הבינלאומי לחקר השואה הנמצא ב"יד ושם" הפועל לפיתוח ולתיאום של מחקר בין-לאומי, תכנון וישום פרויקטים אקדמיים, אמוץ פרויקטים משותפים למכוני מחקר, תמיכה באקדמאים צעירים החוקרים את השואה ופרסום מחקרים, פרוטוקולים של כנסים, מסמכים ומונוגרפיות בנושא השואה.
עם המכון עובדים צוותים שונים ברחבי העולם האוספים חומרים ועדיות.
במכון מתבצעים עבודות תרגום רבות להנגשת העדויות שנאספו במקומות שונים בעולם.
הפריטים שנאספים מקוטלגים וממויינים בשיטת מיון שפותחה ב"יד ושם" באמצעות תוכנת "ספיר" וזמינים ב-ULI (יש ספרים הניתנים להשאלה.)

במהלך היום נפגשנו גם עם גב' ליאת בן חביב מנהלת מרכז הצפייה הנמצא בליבו של אתר "יד ושם"
גב' בן חביב ספרה לנו על אוסף הסרטים מיונם וקטלוגם. מרכז הצפייה מקטלג סרטים על השואה מכל הז'אנרים ובמגוון שפות. המרכז אף מסריט מגוון עבודות שורשים של הציבור הרחב, ומתעד מפגשים עם נצולי שואה הנערכים בבתי אבות ברחבי הארץ (נקודה מעניינת בהקשר זה הינה תיעוד המפגשים עם הניצולים במהלך שלוש תקופות שונות של חייהם.) נכון לכתיבת שורות אלו נמצאים במרכז הצפייה כ- 3,800 סרטים הנתנים לצפייה במקום.
במהלך המפגש צפינו בסרטו הנוגע ללב של טל יפה " התעלומה במכולה הירוקה" המצורף להלן:

makolet menu

לקראת סיום היום נפגשנו עם מר דוד אייזיק אחראי "היכל השמות".
בהיכל השמות מונצחים היהודים שנספו בשואה באמצעות "דפי עד" בהם נרשמים שמותיהם ופרטיהם הביוגרפיים של הנספים.
בדרך זו מונצחים הנספים כאנשים ולא כמספרים אנונימיים, ומוחזרת להם זהותם האישית וכבודם, שנשלל מהם על ידי הנאצים.
הפעילות ב"היכל השמות" הינה הפעילות המרכזית ב-"יד ושם" והחלה בשנות החמישים של המאה שעברה
כאשר בין השנים 1955-1957 התבצע גל מאסיבי של איסוף. באותם שנים נערך מפקד בכל רחבי הארץ כולל תחנות איסוף במבצע זה נאספו כ- 800,000 שמות "דפי עד" אח"כ בשנות ה-70 וה-80 המשיכו לאסוף שמות בצורה לא כל כך מאורגנת.
בשנות ה-90 היתה "קפיצה" במסירת "דפי-עד" וב-92 החלו למחשב את דפי השמות בסוף שנת 99 סיימו להקליד כ- 2,000,000 שמות.
השמות ב"דפי עד" מופיעים בואריינטים שונים וקיימים ביותר מ-20 שפות. המאגר פתוח לחיפוש ברשת (שם נספה, הורה, מצהיר - מוסר "דף עד")
רביעי, 24 נובמבר 2010 00:00

יום עיון בנושא ספרים נדירים 2010

ב- 3.11.2010 נערך יום עיון מרתק בנושא ספרים נדירים מטעם איגוד ספרני היהדות בספריה הלאומית בירושלים. יום העיון נערך באולם ההרצאות בתוך אולם המוסיקה החדש.

ההרצאה הראשונה נתנה ע"י מר יצחק יודולוב - מנהל מפעל הביבליוגרפיה בדימוס200px-incunabulum ונושאה : מה עושה את האינקונאבולה לאינקונאבולה? ההרצאה היתה מרתקת ונתנה סיכום ממצה ומעניין על ספרי העריסה.
ספרי עריסה : כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו משנת 1445 ועד שנת 1500. * (לבקשת המרצה אנו לא מביאים את תקציר ההרצאה כאן)

ההרצאה השניה ניתנה ע"י מר דוד בן נעים - אחראי על אוסף הספרים הנדירים וכתבי היד בספרית אוניברסיטת בר-אילן.
בהרצאה הוגדרו קריטריונים של ספרים וכתבי יד נדירים. למעשה מה שהופך ספר או כתב יד לנדיר הוא הזמן ומאורעות הזמן: גרוש ספרד ופורטוגל, רדיפות הכנסיה, רעידות אדמה ושריפות גרמו לנזק ממשי לספרים.
גם להוצאה יש משקל בקביעה של נדירות הספר. באופן עקרוני, כל הספרים עד שנת 1640 נחשבים לנדירים. (אצלנו כל מה שהודפס עד שנת 1800 נחשב לחומר נדיר).
מקום הדפוס - מהווה אף הוא פרמטר לנדירות הספר: דפוס בריטניה - עד 1850. דפוס אמריקה - עד 1880. דפוס המזרח הרחוק - עד 1948. דפוס המזרח התיכון - ארץ ישראל - עד 1890. דפוסים עבריים ממזרח אירופה (רוסיה) - עד 1836.

ישנם ספרים נדירים ויקרים במיוחד: סדורי צפת, דפוס הרב מנשה בן ישראל מאמסטרדם, דפוס סלויטא, דפוס משה שפירא. ספרי הומור וסטירה משנות ה-20 - נדיר כמו כן ספרי פולמוס מכל הסוגים. גם ספרים שיוצאים לאור במהדורה מצומצמת ומאוירים כל אחד ע"י האמן או נושאים חתימת האמן או המחבר - נחשבים נדירים.

בנוסף ספרים נדירים הם ספרים שיש להם כריכות מיוחדות וספרים מניאטוריים. הגדות מיוחדות של פסח, ספרי מסעות, ספרי ילדים שיצאו לאור במהדורות מוגבלות וכן גם דפים שהודפסו לרגל ארועים מסויימים, מודעות ומפות מיוחדות.

ההרצאה השלישית ניתנה ע"י דב הכהן: "הפוך בה והפוך בה: אמצעים מחקריים לחשיפת זהותם של יוצרים עלומי שם בספרות הלאדינו לסודותיה". ההרצאה עסקה בחיבורים אנונימיים בשפת הלדינו ובמהלך ההרצאה הראה המחבר כיצד על סמך רמזים בתוך הטקסט ניתן ללמוד מיהו המחבר של הספר.
לא ידוע על אינקונבולות בלאדינו למעט אחת מ-1490: סידור תפילה מנאפולי. זהו הטקסט המודפס הראשון בלאדינו שידוע עליו.
מהמאה ה-16 ידוע על 52 ספרים בלאדינו, מתוכם רק אחדים נושאים שמות מחברים, במקרים מסויימים אנו מוצאים רמזים לשם המחבר:
ספר "עצת השם" בלאדינו - שם המחבר לא מוזכר, אך יש מספר אותיות שחוזרות - רק ברמז ולא במפורש - בהקדמה
"שירים לט"ו בשבט" בלאדינו מ-1800 - שם המחבר לא מופיע על הספר, אלא רק בסוף השיר כותב המחבר בלאדינו את כינויו.
"ליבריקו די רומנסס" - מ-1908 - שם המחבר מוזכר רק בסוף הספר, באמצע המשפט.
"שבחי האר"י" - ספר נדיר מאד. יש רק הצילום בספרית יד בן צבי. 28 דפים. זהו ספר מוסר. חיפוש מדוקדק בטקסט יצביע על רמזים לשם המחבר.
מאותה תקופה קיימת סדרה של ספרי מקרא מתורגמים ללאדינו שהגיעו אלינו כמעט בשלמות, אל לא ידוע מי המתרגם.
הקורא או החוקר המבין את הקודים התרבותיים של השפה והתקופה יכול דרך סימנים ואינטרפרטציה נכונה להקיש את שמות המחברים של אותם טקסטים שנכתבו בעילום שם. כך לדוגמא הביא בפנינו מר כהן רמזים למחבר "שולחן הפנים"

בחלקו האחרון של הכנס התקיים רב-שיח מעניין: היש ערך לספרים נדירים בעידן דיגיטלי? ספרים נדירים בעידן של מהפכה. בהשתתפות: אלחנן אדלר, דב הכהן, אורלי סימון ודוד בן נעים.
האתגר כיום הוא לאסוף את הפרסומים. מתפרסם חומר אדיר מבחינת כמות. מה ראוי להאסף ומה לא?
האם זה נכון שספריית הקונגרס הודיעה שהיא הולכת לשמר את כל הארכיון של טוויטר - כל מיני מסרונים? אין לדבר סוף. האם כל מה שקיים רק בעותק אחד ראוי לשמר?
מה לגבי עלוני פרשת שבוע? מדובר בכמויות ענקיות. בונים על כך שהספריה הלאומית תשמר זאת.
האם דיגיטציה של ספר נדיר יכולה להחליפו? לפעמים רק כשרואים את המקור אפשר להבחין בפרטים. החוקר צריך לוודא בעצמו את הפרטים שמופיעים על גבי הספר. הרבה פעמים הצילום מעוות.
בזכות הדיגיטציה מחירי הספרים הנדירים ירדו מאד, דבר חשוב בעידן של תקציב מוגבל.
האופי של האוסף משתנה: ספריה שרוצה לתת שרות ולהתמקצע צריכה לשנות את האוסף שלה באותו תחום.
אם סורקים - מדוע צריך את המקור? הדיגיטציה עוזרת לחוקרים ומצילה את החומר. יש חשש ממשי שבעיתות מצוקה מוסדות יכולים למכור את החמרים המקוריים שלהם, אוצרות תרבות.
מגמות האספנות משתנות בעקבות הדיגיטציה. המכירות הפומביות עוברות למימד האישי, המיוחד. לדוגמא לאחרונה נמכרה חתימה של רב ב-40.000 דולר. יש הרבה פעמים ערך סנטימנטלי לספר, כמו ספרי ילדים שקראנו בילדותנו.
האם הדאגה לשימור ולעותקים דיגיטליים מוטלת רק על הספריה הלאומית? בחו"ל הנושא מסודר ומתוקצב הרבה יותר טוב מאשר בארץ. מי מבטיח לנו שהיברו בוקס, גוגל ועוד אתרים רבים אחרים יהיו קימים בעוד מספר שנים? זהו עסק מסחרי שיכול לפשוט את הרגל. זה מאד מדאיג.
אם יש חומר שיודעים שהוא חשוב וחיוני - יש לגבותו. אולי צריך שיהיה גוף ארצי שיבדוק מה יש ומה מיוחד בכל ספריה. יש סריקות של חמרים דיגיטליים בעולם - שאף אחד לא יודע עליהם ואין גישה. לעיתים הלינקים הם בעיתיים ולא תמיד מפנים למהדורה הנכונה. יש לשכלל זאת.

בסיומו של יום העיון סיירנו ב"חלונות ארדון" ובספריית גרשום שלום.
"חלונות ארדון" או "חזון ישעיהו" היא היצירה המרהיבה של מרדכי ארדון הממוקמת בקיר המבואה של הספריה הלאומית וכוללת חלונות זכוכית ענקיים. העבודה בוצעה בצרפת בין השנים 1982-84. נושא החלונות הוא חזון הנביא ישעיהו - אחוות עמים, הומניזם ושלום. כל חלק מבין שלושת החלקים של הויטראג' מוקדש לחלק מהנבואה של ישעיהו.

400px-ardon88
חלונות ארדן. מתוך: ויקיפדיה

ספריית גרשום שלום מונה כ-3000 ספרים מהאוסף הפרטי של גרשום שלום בנושא קבלה ומדעי היהדות, בחלקם נדירים ובחלקם עם הערות בכתב ידו של גרשום שלום. האוסף גם כולל בתוכו ספרים בתחום הקבלה שלא מספרייתו הפרטית של גרשום שלום.
למידע נוסף אודות הספריה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י

לאחרונה חזרו מתהליך שימור ארבעה ספרים נדירים שהיו במצב פיזי לא טוב:
תלמוד בבלי. עם פרוש רש"י ותוספות ופסקי תוספות ורבנו אשר והמשניות עם פרוש הרמב"ם. 1715

תלמוד בבלי. הלכות ברכות. עם פרוש רש"י ותוספות ופסקי תוספות ופסקי הרא"ש ופרוש המשניות מהרמב"ם. 1728

משה בן יעקב, מקוצי, המאה ה-13. ספר מצוות הגדול. 1547.

Coccejus, Ohannes. Lexicon et commentaries sermonis Hebraici et Chaldaici

dsc 0056
ארבעת הספרים לאחר תהליך השימור.

תהליך השימור נעשה תוך הקפדה על שמירת האופי המקורי של הספרים. דיווח על שלבי העבודה ניתן לקרוא להלן בתיאורו של מר אליהו ברקוביץ, משמר הספרים מקרית ארבע איתו אנחנו עובדים.

תהליך ממוצע של שיקום ספר עתיק: אליהו ברקוביץ, קרית ארבע
1. הפרדתי את הספר מהכריכה.
2. מספרתי את הדפים.
3. פירקתי את הספר לדפים כפולים.
4. ניקיתי את הדפים מאבק ולכלוך.
5. רחצתי את הדפים (או את חלקם) במים פושרים עם מעט כוהל.
6. השלמתי את הנייר החסר במכונת LEAF-CASTING
7. ייבשתי את הדפים על לוח לבד.
8. תפרתי את הדפים יחד.
9. גזרתי פורזיצים מנייר פבריאנו ותפרתי אותם ל"בלוק" משני הצדדים.
10. הכנסתי את ה"בלוק" למלחציים כשהגב מופנה כלפי מעלה, והדבקתי פס נייר (כדי שהעבודה תהיה הפיכה) בדבק-
CMC
11. הדבקתי מעל הפס הנ"ל צינור נייר שטוח. והשארתי את הספר לייבוש.
12. במידה ומצב העור המקורי אפשר, הרמתי את העור והפרדתי בינו ובין כריכות העץ.
13. במידת הצורך, מילאתי את הפינות החסרות ואת הסדקים בעץ בחומר מיוחד.
14. סימנתי על כריכות העץ איפה חסר עור.
15. צבעתי יריעת עור עיזים בצבע המתאים לכריכה המקורית.
16. גזרתי מהעור טלאים, והדבקתי אותם על כריכות העץ.
17. הרכבתי את כריכות העץ על הספר.
18. גזרתי פס עור, רידדתי אותו בקצוות,והדבקתי אותו לפס בריסטול עם בליטות. כך נוצר "גב" הכריכה.
19. הדבקתי את גב הכריכה על גב הספר ואל כריכת העץ.
20. הדבקתי עור מקורי על כריכת עץ. (בצדדים).
21. עשיתי מנעולים מפליז.
22. גזרתי 2 יריעות עור, קיפלתי והדבקתי אותם, הרכבתי את המנעולים על היריעות.
23. קבעתי את היריעות על כריכות העץ במסמרי נחושת.
24. הדפסתי את שם המחבר ואת שם הספר על טלאי העור.
25. הדבקתי את הטלאי על גב הכריכה במקום המתאים.
26. אמרתי ברוך ה'.
27. נשמתי לרווחה!!

dsc 0080
ספר שעבר שימור. ברקע תמונות מחדר נדירים בספריה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י. צילום: ג'ני כרמל

חלק ראשון: עדינה צור ג'יג'י.
פורום הספרנים המטפלים בספרים נדירים נוהג להיפגש מספר פעמים בשנה, כל פגישה מוקדשת לנושא אחר הקשור לעבודה בחמרים נדירים. ביום שלישי ה-3.5.2011 ארגנתי מפגש לחברי הפורום באגף החדש בספריה שלנו. במפגש השתתפו בין השאר ספרנים מאוניברסיטת בן גוריון, ירושלים, תל אביב, בר אילן, בית אריאלה והספריה התורנית ברמת גן .
את יום העיון פתח המנהל האקדמי של הספריה פרופ' יוסי ציגלר מהחוג להיסטוריה כללית. פרופ' ציגלר דבר על פיסיונומיה בכתבי יד לטיניים, 1200-1500. הפיסיונומיה (אומנות פיצוח אישיותו של אדם על ידי ניתוח סימנים בגופו) הקדם-מודרנית אותה הוא חוקר תוך דגש על המקורות הלטיניים (כתבי יד ודפוסים מוקדמים) המשמשים אותו במחקר.
הוא פתח בדברי מבוא על גילויים מחדש במאה ה- 12 של המקורות הפיסיונומיים העתיקים (טקסטים פסאודו-אריסטוטליים לצד טקסטים משלהי העת העתיקה), והסביר כיצד נוצרה על בסיס תרגומים חדשים ללטינית מסורת ימיביניימית של שיח מדעי עשיר בתחום.

בהמשך תיאר פרופ' ציגלר חלק מהמקורות הלטיניים בהם משתמש למחקריו, מספר הפיסיונומיה של מיכאל סקוטוס, אסטרולוג החצר של הקיסר פרידריך השני בסביבות 1230 (במהדורת דפוס מוונציה, 1474) , ועד ספר הפיסיונומיה של רולנדוס סקריפטוריס, דיקן הפקולטה לרפואה בפריס סביב 1430 (בכתב יד מליסבון). בניגוד למסורת העשירה במאות ה- 16 וה-17 של ליווי הטקסט הפיסיונומי באיורים שמתרגמים את התיאור המילולי לתמונה, הפיסיונומיה המלומדת עד 1500 היא טקסטואלית.

ההרצאה מרתקת נוספת היתה הרצאתו של פרופ. מנחם קלנר מהחוג להיסטוריה של עם ישראל. : "ספרים נדירים וסיפוריהם"
ההרצאה עסקה בפילוסופיה יהודית של ימי הביניים. פרופ' קלנר הזכיר שני פילוסופים יהודים מהתקופה: הרלב"ג והרמב"ם. ודיבר על התאמה הרעיונית של הפילוסופים הללו להשקפה החרדית המסורתית של אותה תקופה. פרופ' קלנר הזכיר בדבריו את הפולמוסים שכתביהם עוררו. למעשה אם לא התעוררו פולמוסים - אזי לא התעמקו ברעיונות ולא קראו עד תום את הטקסטים.
לדוגמה הביא פרופ. קלנר את דברי הרב משה פיינשטיין ז"ל - פוסק בעולם החרדי המהלל את ספר פרוש הרלב"ג על חמישה חומשי תורה. להנחת פרופ. קלנר אין שום סיבה הגיונית שרב פינשטיין ירצה לשבח את הספר הנ"ל.
פרופ. קלנר העלה השערה שהרב לא קרא את הפירושים הנ"ל - הרלב"ג נכנס ל"מקראות גדולות" ובעקבות כך התקבל כקונצנזוס. במהלך הרצאתו תיאר בפנינו פרופ' קלנר מעניינים ומרתקים על האופן שבו הגיעו לידיו ספרים נדירים.

חלק שני - פלורה הראלי, אורה זהבי ושרון שרון שפירא-גלאובך תחום מדיה

הגב' עדינה צור-גיגי, מארגנת יום העיון לחברי פורום הספרנים המטפלים בספרים נדירים, פנתה אלינו, ספרניות תחום המדיה בספריית אוניברסיטת חיפה, בבקשה להציג את העשייה הדיגיטלית המתבצעת בספריה בנוגע לחומרי ספריה מיוחדים.

בחרנו להציג את העשייה הדיגיטלית המתקיימת בתחום המדיה משלושה היבטים: מבט כללי ועקרוני על תכני העשייה הדיגיטלית ועל המערכת הטכנולוגית באמצעותה מנוהל המרכז למדיה דיגיטלית של הספריה; הצגת מאגר נושאי המושתת על דיגיטציה של חומרי ארכיונים פיסיים; והצגת התמודדות הספריה עם שני סוגים של ארכיוני תמונות הסטוריות.
הרצאתה של אורה זהבי, ראש תחום המדיה, סקרה את האוספים הדיגיטליים של הספרייה והפעילות בתחום.

הסקירה הציגה את מערכת ניהול האובייקטים הדיגיטליים של הספריה, מערכת דיגיטול (DIGITOOL) ואת סוגי התכנים הדיגיטליים בהם עוסק תחום המדיה בספריית אוניברסיטת חיפה. בסקירה הוצגו העקרונות המנחים את יצירת הפרויקטים עצמם כמו גם הקשרים ההדוקים שלהם לפעילות האקדמית של האוניברסיטה, הן ככלי מחקר כשלעצמם והן כאמצעי לימוד והוראה.
ההרצאה לוותה במצגת שסקרה את האופנים בהם מנוצלות יכולות שונות של מערכת דיגיטול לטובת הנגשת החומרים הכלולים במרכז למדיה דיגיטלית והתאמתם לצורכי המידע של המשתמשים.

הרצאתה של שרון שפירא-גלאובך הציגה את פרויקט המאגר הארכיוני הדיגיטלי לתיאטרון בישראל. ספריית אוניברסיטת חיפה יצרה מאגר מידע מרובה פורמטים (טקסט, חומרים גרפיים, תמונות, אודיו ווידאו) הכולל את האובייקטים עצמם ואת רשומות המטאדטה העשירות מאד שלהם. המאגר מוקדש לתכני ארכיוני תיאטרון בישראל ויצירתו כוללת את המרת החומרים הפיסיים שנשמרו בארכיוני תיאטרון לפורמט דיגיטלי, את קיטלוגם ואת השמשתם לקהל לצורכי לימוד ומחקר.
ההרצאה התמקדה בהצגת הצרכים הספציפיים של מאגר העוסק בתחום התיאטרון, בהצגת השיקולים שהובילו לקביעת המבנה הלוגי של המאגר ובהצגת השיקולים המקצועיים ליצירת רשומות המטאדטה הייחודיות שלו.

הרצאתה של פלורה הראלי חתמה את חלקו של תחום המדיה ביום העיון והציגה את התמודדות הספריה בעבודה על שני פרויקטים של תמונות היסטוריות: הפרויקט הראשון הוא פרויקט חיפה וסביבתה והשני הוא ארכיון התמונות של האגף לקשרי צבור ופתוח משאבים של אוניברסיטת חיפה. שני הפרויקטים מתקיימים תחת קורת הגג של הספריה אולם מכיוון שהמקורות המספקים את החומרים לפרויקטים שונים זה מזה בתכלית השינוי, נדרשו מהספריה פיתוחים שונים על מנת שתוכל להעמיד את החומרים לרשות המשתמשים בצורה מיטבית ובארגון אחיד של החומרים.

פרויקט חיפה וסביבתה הוא פרויקט המתמודד עם תמונות היסטוריות של העיר חיפה וסביבתה. התמונות הנכללות בפרויקט נתרמות לספריה על ידי גופים ציבוריים, כגון: המחלקה לשימור אתרים של עירית חיפה, מוסדות חינוך, כגון: בית הספר הריאלי העברי בחיפה, וכן אוספי תמונות של צלמים ואנשים פרטיים. הספריה היא זו הסורקת, המקטלגת ומארגנת את החומרים על פי סטנדרטים מקצועיים ויוצרת את רשומות המטאדטה של האובייקטים הדיגיטליים. ייחודו של הפרויקט נובע מהעובדה כי למעשה, הספריה בונה ארכיון דיגיטלי שאינו קיים כארכיון פיסי.

פרויקט התמונות של האגף לקשרי צבור ופתוח משאבים של אוניברסיטת חיפה הוא פרויקט המתמודד עם ספק חומרים שאינו הספריה. התמונות הכלולות בו נסרקות ומתועדות על ידי אדם שאינו ספרן (בשונה משאר הפרויקטים הכוללים תמונות במרכז למדיה דיגיטלית). לצורך ארגון ותיעוד סדור של החומרים בנתה הספריה פלטפורמה מיוחדת המאפשרת לכוח אדם שאינו ספרני לתעד את התמונות על פי סטנדרטים ספרניים מבלי שידרשו להכשרה ספרנית מקצועית. זהו פתוח ייחודי של הספריה והוא משמש מודל עבודה לפרויקטים נוספים של הספריה כגון פרויקט הארכיון הדרוזי.

 
ב-30.4.12 התארח הפורום הארצי של הספרנים המטפלים בספרים נדירים בספריה של ישיבת הר עציון באלון שבות -גוש עציון. נהננו מיום מאורגן היטב שכלל הרצאות מרתקות ואירוח נעים של חברנו בפורום מנהל ספריית הר עציון הרב אהרון ביג'יל. 
לעיונכם תקצירי ההרצאות מיום זה שנכתבו ע"י גבריאל יצחק ורונה מאוניברסיטת בן גוריון.
 

הרצאה ראשונה מאת הרב יעקב מדן - בין מרטין לותר לרב יוסף קארו.
הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת הר עציון ואחד האישים הבולטים בדור הביניים של הציונות הדתית. מלמד גמרא, תנ"ך ומחשבת ישראל בישיבתו ובמוסדות נוספים.  הרב מדן הוא גם מחברם של מספר ספרים ומאמרים רבים בנושאים שבהם הוא עוסק. בהרצאתו תאר הרב מדן את השפעתם של השינויים בדרכי שימור הפצת והעברת המידע באמצעות עיון במפעלם של שני אישים שונים שפעלו בראשית השפעת הדפוס. מרטין לותר באומות העולם, ולהבדיל, רבי יוסף קארו , הצעיר ממנו בארבע שנים, בעם ישראל.

מרטין לותר ידוע בעיקר כמחולל התנועה הפרוטסטנטית בנצרות. עם זאת, יש הרואים בו, בעקבות הפילוסוף הגל, את מבשר המודרנה. המודרנה קוראת תגר על הסמכות הדתית ועל המסורת ושואפת לפתח גישה ביקורתית ורציונאלית. ככזו, היא  אף רואה בממסד הדתי, הנשען על סמכות ועל מסורת ומכיל בתוכו ממדים לא רציונליים ולא מדעיים, מחסום העומד בפני דרכה.

קווים אלה מאפיינים גם את מפעלו של לותר- הוא ערער על המסורת הקתולית ועל סמכותו המוחלטת של האפיפיור וקרא למאמינים לפתח את חייהם הדתיים בעצמם בלא להזדקק לסמכויות על כלשהן [אמנם, בד בבד עם ערעור סמכות האפיפיור חיזק לותר את סמכות השלטונות - אם מתוך אמונה כנה, אם מתוך הצורך למנוע אנרכיה שעלולה הייתה להיווצר כתוצאה מהתמוטטות הסמכות הדתית, ואם מתוך שאיפה למשוך את השליטים לצדו]. לדפוס, שהחל אז להיות נפוץ יותר ויותר, היה תפקיד מכריע בהתפשטות תנועתו של לותר. 

בתחילת דרכו כרפורמטור חיבר לותר את 95 התזות שלו, שהכילו את עקרונות דרכו, ותלה אותם על דלת הכנסייה שאותה ניהל. מאן דהו הדפיס את התזות והפיץ אותן באלפי עותקים, בכך החלה, למעשה, התנועה הפרוטסטנטית. בהמשך, תרגם לגרמנית את התנ"ך ואת האוונגליון, שנפוצו עד אז בעיקר בלטינית והיו מובנים, בדרך כלל, לכמרים בלבד והפך אותם לנגישים לציבור. גם כאן סייעה בידו המצאת הדפוס שאפשרה את הפצתו המהירה והרחבה. יש לציין שתרגומו של לותר נעשה מן הנוסח היווני לא מן הוולגטה הלטינית. נוסח הוולגטה הוא נוסח שהותאם לתפישות הקתוליות ופעמים רבות אינו משקף את המקור המקראי, הנוסח היווני הוא מדויק יותר וכזה גם תרגומו של לותר. גם בעולם היהודי גרם הדפוס למהפכה בעולם התורני. המקורות הפכו לנגישים יותר, מתוך כך, החלו הפוסקים להשתמש ביותר מקורות וממילא גם ה'תשובות' הפכו לארוכות יותר. 

באותה תקופה פעל גם מרן רבי יוסף קארו, מחבר ה'בית יוסף' וה'שולחן ערוך'. חיבוריו אלה אפשרו רכישת ידע הלכתי רחב בקלות יחסית ועם הדפוס שסייע להתפשטותם הפכו את היכולת לפסוק הלכה לנחלת חוגים רחבים יותר. בכך פיתח ה'שולחן ערוך', בסיועו של הדפוס, מגמות של הפחתת התלות בסמכות חיצונית. מגמה זו לא הייתה מובנת מאליה, כך למשל,  כותב רבי שלמה לוריא, בעל 'ים של שלמה', כי בעקבות ה"שולחן ערוך" - "רבו הנסמכים ומעטו היודעים". קבלת ה"שולחן ערוך" כספר פסיקה מרכזי נושאת אף היא, אפוא, אופי "מודרני". הפסיקה יצאה מידיהם של יחידים בעל סמכות הנשענים על מסורת והפכה לנחלתו של ציבור גדול יותר  הדפוס אמנם לא היה הגורם היחידי ליצירת ולהתפשטות ה"שולחן ערוך", תרמו לכך לא פחות  השינויים דמוגרפיים וההתעוררות המשיחית שהתרחשו בעקבות גירוש ספרד, עם זאת ודאי שגם לו היה חלק מכריע בדבר. מהפכת הדפוס היא כאין וכאפס לעומת מהפכת המידע העכשווית, בה נעשות כמויות מידע אדירות לנגישות בקלות מדהימה. מציאות זו משפיעה בהכרח על עבודת הספריה ויש להיות ערים לכך. 

הרצאה שנייה מאת הרב פרופ' יצחק קראוס -  למי שייכת הספריה, לרבי או לחסידים, הפרשה המשפטית מסביב לבעלות על ספריית חב"ד.

הרב פרופ' יצחק קראוס הוא ראש מכללת יעקב הרצוג, חיבר, בין השאר, את הספר "השביעי", העוסק בדמותו, בחייו ובמשנתו של השביעי והאחרון לאדמורי חב"ד- לובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון. ישנן תפיסות שונות של הספריה, תפקידה ומעמדה, הן בנוגע לספריות בכלל והן בנוגע לספריות ספציפיות. תנועת חב"ד מציגה תפיסה יוצאת דופן של אוסף ספרים שבבעלותה, שככל הנראה אין לו אח ורע. מדובר באוסף הספרים שהיה בידיו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, ה"נשיא השישי" במינוח החבד"י,  שעל הבעלות עליו נתגלעו חילוקי דעות בין נכדו היחיד של רבי יוסף יצחק, ברי (שלום דובער) גוראריה, שאינו איש חב"ד, לבין תנועת חב"ד וראשיה.

 מנהל ספריית חב"ד, שלום דובער לוין,  מתאר את הפרשה בספרו "ספריית ליובוויטש" ובחיבורו המוקדש  כולו לה "דידן נצח". לוין מספר שכשהגיע לנהל את הספריה התברר לו שהיא מחולקת לשני חלקים - האחד, שאותו נבחר לנהל, מסודר ומקוטלג, נמצא ברשותו של הרבי, הרב מנחם מענדל שניאורסון, השני, שאינו מסודר, היה אוסף הספרים הנדירים של חמיו וקודמו בתפקיד, רבי יוסף יצחק שניאורסון ומנוהל בידי רבי חיים ליברמן, הידוע בכינוי רח"ל. 

ספרייה זו הוחזקה בדירה בה גרו חתנו ובתו של רבי יוסף יצחק, הוריו של ברי, הרב שמריהו והרבנית חנה גוראריה, בבניין אגודת חב"ד, הידוע כ''770".  בערך בשנת תש"מ [1980] ביקש רח"ל, אליו הצטרפה גם הרבנית גוראריה, מלוין שיחליף אותו גם בניהול ספרייתו של רבי יוסף יצחק, לוין שאל על כך במכתב את מעסיקו, הרבי, ר' מנחם מנדל. הרבי השיב לו שהדבר "מופרך"  ועלול לערב גם אותו, את הרבי, ב"פוליטיקה" שאין הוא מעוניין לעסוק בה. 

בשנת תשמ"ה [1985] שמו הספרנים לב לכך שספרים >החלו להעלם מספרייתו של רבי יוסף יצחק. לאחר שהוצבו מצלמות התברר שברי, שנהג מדי פעם לשבות בדירה בה חיו הוריו כשברשותו שתי מזוודות כבדות, שעל תוכנן לא ידע איש, נוטל מן הספרים ולוקח אותם במזוודותיו. >בתחילה, פנו הספרנים לרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי ר' מנחם מנדל, אחותה של חנה, אמו של ברי. מאוחר יותר הוחלט לידע בכך את הרבי עצמו. >הרבי כינס את הגוף הנקרא "אגודת חסידי חב"ד" וטען בפניו כי במעשהו זה ברי ["הצד שכנגד" במינוח החבד"י] נלחם ב"אדמו"ר הזקן" [כוונתו למחולל תנועת חב"ד ואבי שושלת שניאורסון, רבי שניאור זלמן מלאדי]. >מאוחר יותר החל הרבי לדבר על כך בפומבי, הוא הורה לפנות לבית משפט פדרלי כדי להוציא צו שימנע מברי למכור את הספרים שבידו, עקב סירובו של ברי לדין תורה הוגשה נגדו תביעה נוספת בבית המשפט הפדרלי בה נדרש ממנו להשיב את הספרים שלקח ושאת חלקם כבר הספיק למכור. 

ברי טען שבהיותו נכדו היחיד של רבי יוסף יצחק, הרי הוא היורש החוקי של הספרים. תנועת חב"ד טענה לעומתו שהאוסף מעולם לא היה רכושו הפרטי של רבי יוסף יצחק אלא של התנועה וממילא יש להשאירם ברשותה ולא להעבירם לברי. טענה זו גובתה במסמכים שנכתבו עם ייסוד האוסף ברוסיה ובנייר מכתבים של הספרייה שהודפס עם העברתה לריגה שבלטביה שבו בהם נכתב שכוונתו של רבי יוסף יצחק היא להקים ספריית מחקר ציבורית. נמסר, שרבי יוסף יצחק אף אמר לרח"ל  שיש לרכוש עבור הספריה גם ספרי חול ואף ספרים אנטי דתיים כדי שתוכל למלא את ייעודה כספריית מחקר. מעניינת עדותה של הרבנית חיה מושקא בפני בית המשפט, עדות, שעקב גילה המתקדם ומעמדה נתנה בביתה, בה אמרה בין השאר ש"הרבי שייך לחסידים ולכן גם ספריו שייכים לחסידים". בית המשפט הפדרלי קיבל את טענת התנועה והספרים, שחלקם, כאמור, נמכר בינתיים, הוחזרו לידיה. 

בעוד שכלפי חוץ נראתה הפרשה כסכסוך פשוט על רכוש בעל ערך כספי רב, ספרים נדירים במקרה זה, הרי שבחב"ד ניתנה לו פרשנות מיסטית מרחיקת לכת. הרבי, רבי מנחם מנדל, הציג את הדברים כתוצאה של "קטרוג" על פעולתה של חב"ד ב"הפצת המעינות" כלומר בהפצת תורתה, האמורה, לכאורה, להיות אזוטרית, ברבים.
נטילת הספרים בידי ברי פורשה כאיום על מוסד ה"נשיאות" החבד"י בכלל והזכייה בבית המשפט הפדרלי כאישור שמימי להמשך פעילויות ההפצה ואף להגברתן, אישור שאף הוכר, באמצעות בית המשפט, בידי "אומות העולם". 
המאורע אף נתפש כבשורה משיחית וכצעד נוסף לקראת הגאולה. גם אמירתה של הרבנית חיה מושקא לפיהם "הרבי שייך לחסידים" הפכו למעין פתגם המגדיר את תפקיד ה"רבי" ואת יחסו לקהלו. פרשנות זו הקבילה את הפרשה לפרשת מאסרו של מחולל התנועה רבי שניאור זלמן מלאדי בכלא הרוסי ושחרורו ממנו, שגם היא פורשה בחב"ד בצורה דומה. תאריך הזכייה במשפט, ה' טבת, הפך לחג חבד"י, בדומה ליום שחרורו של רבי שניאור זלמן, יט כסלו. 

תפישה זו התבטאה בין השאר בכך שתלמידי ישיבת חב"ד העבירו את המקום לימודם בזמן המשפט לבית המשפט, בקבלת ההודעה על הזכייה במשפט בשירה, בה חזר על עצמו הביטוי המדרשי "דידן נצח" שהפך לסיסמה חבדי"ת, בריקודי שמחה סוערים ובהגדרתה של הזכייה כ"נצחון" וכ"חרות".
 

כיום מצויים הספרים במקום שממנו נלקחו. ספרים שנותרו על שולחנו של רבי יוסף יצחק ביום פטירתו ונלקחו ממנו בידי ברי - לא הוחזרו למקומם במדף אלא, בהוראת הרבי, לשולחן ממנו נלקחו. עקב המאורעות, זכו הספרים זכו למעין הילה, כנראה אין מעיינים בהם ותפקידם העיקרי הוא במשמעות המיסטית שלהם. 

לפנינו מקרה, כנראה ייחודי ויוצא דופן, של הענקת "קדושה" לאוסף ספרים, ושל ספריה שהיעוד העיקרי של שימורה אינו למדני, מחקרי או אספני, אלא מיסטי. 

הרצאה שלישית מאת פרופ' שמואל גליק - הצנזורה בספרות השו"ת והחשיבות למהדורות השונות לספרות המחקר.

פרופ' שמואל גליק הוא ראש מכון שוקן למדעי היהדות. ידוע בפרסומיו על ספרות השו"ת, אותה הוא חוקר ומתעד. 

הצנזורה בספרות השו"ת, הן זו החיצונית והן זו הפנימית, היא ייחודית ושונה באופייה מהצנזורה בספרות היהודית בכלל. בעוד בספרות התורנית בכלל נמחקו מאימת הצנזור ביטויים בודדים, בספרות השו"ת הושמטו תשובות שלמות. 

בדרך כלל נעשתה צנזורה זו בחשאי בידי העורכים או המדפיסים והיא מגודרת כ'חיצונית' כיוון שהמניעים שלה לא היו יהודיים פנימיים אלא החשש  מפני תגובת הסביבה הנכרית. התשובות שהושמטו עסקו בנושאים שחשיפתם עלולה הייתה לפגוע בקהילה - כגון דיני ממונות, חרמות, גיורים ושאר פעילויות שהיו אז בלתי חוקיות. 

לפעמים תשובות אלה לא הודפסו כלל ולפעמים הושמטו רק ממהדורות מסוימות. כך, למשל, משו"ת הב"ח הושמטה תשובה ד הדנה בתקנה שנועדה למנוע, מסיבות ביטחוניות, היווצרות של שכונת מגורים יהודית ובסנקציות כלפי מפרי התקנה, דוגמא אחרת היא משו"ת מהר"מ אלשקר, שם הושמטה תשובה ד העוסקת בנערה שהמירה את דתה וחזרה ליהדות. אחד הדפוסים בו בלטה צנזורה מסוג זה הוא דפוס סדילקאב, אולם היא הייתה קיימת כמובן גם במקומות אחרים. 
לפעמים, הודפסו התשובות ה'בעייתיות' אולם ננקטו אמצעים שונים להסתרתן מהצנזור - איחודן עם תשובות אחרות, העברתן לסוף הספר,מחיקת תמצית התשובה מהמפתח תוך השארתה בגוף הספר, השארת גיליון חלק במקום התשובה המושמטת, והוספת התשובה לגיליון הספר אחרי שעבר את ביקורתו של הצנזור. 

צנזורה פנימית היא זו הפועלת, לפעמים בגלוי בידי אנשים שנבחרו לכך מטעם הציבור ולפעמים בחשאי מטעם המדפיסים, ממניעים יהודיים פנימיים -  מחלוקת הלכתית אידאולוגית, הגנה על כבוד הבריות ושיקולים כלכליים ומסחריים. 

דוגמא ידועה היא תשובת הרמ"א המקלה ב'סתם יינם' שהושמטה במהדורת אמשטרדם תע"א על רקע הפולמוס החריף שפרץ בנושא. השמטה זו הניעה בעל "חכמת אדם", ר' אברהם דנציג עצמו, לשער שתשובה זו, המופיעה במהדורות אחרות של שו"ת הרמ"א, היא מזויפת ואינה של הרמ"א. 

דוגמא אחרת היא מתשובה של ר' אברהם דנציג עצמו. בתשובה הכלולה בספרו "חכמת אדם" הוא פוסק שנייר אינו מקבל טומאה, בספר מאוחר שלו, "נשמת אדם" הוא קובע שנייר מקבל טומאה, בהתאם לכך שונה הפסק גם במהדורות הבאות של "חכמת אדם". ה"חתם סופר" הכיר רק את המהדורה הראשונה של "חכמת אדם" ולכן תמה כאשר שמע שיש המייחסים לר' אברהם דנציג דעה לפיה נייר מקבל טומאה. 

תשובה אחרת ש"הועלמה" היא תשובת ה"חתם סופר" שהודפסה בחוברת בשם "כוכבי יצחק" בידי נמענה ר' אלעזר הורביץ, המתירה לבצע "מציצה" באמצעות ספוג. עקב "פולמוס המציצה" נמנעו המדפיסים לכלול אותה בתשובותיו. הרב שמואל ואזנר מעיד בספרו "שבט הלוי" שראה את כתב היד המקורי של התשובה ואת הערת אחד ממשיכיו של תלמידי החתם סופר, הרשומה בגיליון התשובה, לפיה אין להדפיס תשובה זו.  

בשו"ת "דברי דוד" של ר' דוד מלדולה מתוארת השמדת כל עותקי חיבורו של ר'  אברהם סופינו, "קונטרס על עניין שבת החתונה" משום שהיה בהם, לדעת המשמידים, משום פגיעה בכבודם של חכמים אחרים. עותק יחיד של החבור, שנחשב לאבוד, נמצא במכון שוקן וממנו יצא לאור בהוצאת מוסד הרב קוק.

צנזורה מעניינת נעשתה בשו"ת "שאילת יצחק", מאת הרב יצחק קוסובסקי שחור.  ספר זה, שיצא בבני ברק בשנת תשנ"ג, כולל  גם כמה הספדים. בעוד על כל ההספדים נכתב במפורש על מי נאמרו, כלול בספר הספד "על אחד הרבנים" כשברור מתוכנו שהוא נאמר על הראי"ה קוק. במהדורת תשס"ו של הספר הושמט הספד זה לגמרי.  לדברי המו"ל שנשאל על כך  הדבר נעשה מטעמים מסחריים, כדי לאפשר את הפצתו גם בחוגים המתנגדים לראי"ה. 

לתופעת הצנזורה בספרות השו"ת ישנן השלכות על בחירת המצאי של הספרייה. ישנה לפעמים נטייה להסתפק במהדורה אחת לכל כותר. ברם, כפי שהראנו, צנזורה, פנימית או חיצונית, עלולה ליצור שינויים, לפעמים מהותיים, בין המהדורות. רצוי, ואולי אף הכרחי, לכל הפחות כשמדובר בספרי שו"ת, להחזיק במצאי מספר רב ככל הניתן של המהדורות.     

סיור בספרייה: הפגישה כללה גם סיור מודרך בספרייה, בהדרכתו של מנהל הספריה וחבר הפורום, ר' אהרון ביג'ל.

ר' אהרון עמד על הייחוד של הספריה המשרתת מוסדות בעלי אופי שונה - ישיבה ומדרשה לצד מכללה הכפופה לדרישות המל"ג, והאתגרים העומדים בפניה. הוא סיפר על שיטת המיון הייחודית של הספרייה, שיסודותיה הונחו כבר לפני כשלושים שנה בידי ר' יוסף אביבי, ועל רמת הקטלוג הגבוהה הנהוגה בה. תאר את האוספים המיוחדים של הספרייה, ביניהם אוסף ישיבת "עץ חיים" האשכנזית באמשטרדם ואוסף הרב דוד תמר, והסביר את מקומה של הספרייה בחזון הכללי של  הישיבה.

הספרייה, כקמפוס כולו, מטופחת ומתוחזקת היטב. יש בה גם תצוגה של תשמישי קדושה שנאספו מקהילות שחרבו בשואה, תערוכה, שנפתחה לאחרונה, על הגאון מווילנה, ושלטי זיכרון לתלמידי הישיבה שנפלו במערכות ישראל.

red bullet תודה לעדינה צור ג'יג'י, ענף שירותים טכניים 

להרצאות המוקלטות ותמונות מן המפגש באתר ישיבת הר עציון

עמוד 2 מתוך 2