בתאריך 7.6.2009 הגיע לביקור בארכיון "אבא חושי" ד"ר רון לין.

ד"ר רון לין הוא נכדו של אבא חושי, ביקורו בארכיון היה לצורך ראיון שבקשה לערוך עימו הפרקטיקנטית המסייעת לי ליאת פרוזר-רומנו לצורך פרויקט סיום שהיא כותבת על הארכיון .

מיד עם בואו התעניין ד"ר לין בתצוגות המוצגות מחוץ לארכיון ובתוכו.
הצגתי בפניו את אתר הארכיון, קטלוג הארכיון ואופציות החיפוש בו, אופן השימוש בתיקי הארכיון ופרשתי בפניו את התכניות העתידיות בתחום הדיגיטציה של המסמכים.

(בשלב זה הכנסנו כמה תמונות סרוקות מארכיון אבא חושי למערכת ה"מרכז למדיה דיגיטלית" כרגע אנו מגבשים תוכנית וקריטריונים לסריקת המסמכים שבתיקים).

ב-2 ליולי 1950 ייסד שקמוני גאורג הרץ ז"ל את בית שפינוזה (Spinozaeum) בכרמל בחיפה.
ה-Spinozaeum היה מפעל חייו של שקמוני שאהד מאוד את שפינוזה וניסה בכל דרך להסיר את החרם מעליו ולהביא להכרה בגדולתו כיהודי.

ספריית בית שפינוזה (הכוללת כ-400 ספרים) נתרמה בזמנו לספריה שלנו, כעת נמצאים באוסף ארכיון "אבא חושי" חומרים ארכיונים שונים של בית שפינוזה שהגיעו אלינו בשני מיכלים בהם: חלופות מכתבים, קטעי עיתונות, מסמכים שונים ועוד.
בשלב זה אנו בשלבי סיום קטלוג חומרי הארכיון. ניתן להגיע לפריטים בחיפוש במערכת "חיפוש אחד": בית שפינוזה (הר הכרמל, חיפה)
ראוי לציון שעם קטלוג הפריטים קבלנו פנייה מחוקר בארה"ב שכותב ספר על שפינוזה, לאחר שיחת הטלפון טס החוקר היישר לישראל הגיע אלינו לארכיון ישב בו כמה ימים וצלם חומרים רבים ופריטים הנחוצים לו.

המסמכים בארכיון מעניינים ומעשירים, בחרנו בסקירה זו להציג בפניכם כמה מהם:
כשהוקמה אוניברסיטת חיפה בשנת 1966 הציע מר שקמוני שהמוסד יקרא על שם שפינוזה.

" החתומים מטה באים בהצעה לקרוא לאוניברסיטה של חיפה ההולכת ומוקמת בשם: "אוניברסיטת ברוך- שפינוזה הר הכרמל"...האוניברסיטה של חיפה צריכה שאף לה יהיה אופי משלה, שיהא הולם את הלך הרוח המיוחד של העיר חיפה: היא עיר תודעת הקדמה..."



ותשובת מר אליעזר רפאלי מהמכון האוניברסיטאי של חיפה להצעה



ביום גשום וערפילי הגיע ראש הממשלה מר דוד בן גוריון לחיפה...לאחר חיפושים לא פשוטים מצא את בית שפינוזה... ידיעה שהופיעה במדור "ניצוצות חיפה"



ומכתב שנשלח לאולפני הרצליה בו ניסה מר שקמוני לעניין את האולפנים בהפקת סרט על שפינוזה.


 מסמכים ופריטים נוספים נמצאים כאמור בארכיון "אבא חושי"

 הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י

טליה עמבר בעמדת סריקת השיקופיות


יערה לוי בעמדת הסריקה

ברמה הטכנית תהליך יצירת אוספים דיגיטליים ייחודים לספריית אוניברסיטת חיפה מתחיל בדרך כלל בהפיכת חומר ניירי לחומר דיגיטלי.
איך מתחילים ? סורקים...תמונות ומסמכים נסרקים ומעובדים עיבוד מינימלי לשם שמירה על אותנטיות מירבית. העיבוד בתוכנת photoshop כולל חיתוך שטחים ריקים בתמונה ,תיקוני צבע. ניקוי לכלוכים שאינם חלק מהתמונה, תיקון נזקי זמן וטבע, וחידוד התמונה במידת האפשר. מושגים כמו ביט, טיף ואימאג' נשמעים ללא הרף. להלן הגדרות קצרות של המונחים..

Digital image
קובץ אשר בשימוש עם תוכנה מתאימה יציג תמונה על מסך המחשב הניתנת לשמירה ו/או הדפסה

Scanner אמצעי קלט ה"מצלם" תמונה, מחלק אותה לנקודות, ומעביר אותה לקובץ תמונה דיגיטלית לשימוש במחשב. סוגי הסורקים בהם נעשה שימוש במדיה:

סורק שולחני – מעביר תמונות נייר (תמונות, ציורים, הדפסות) לקובצי תמונה על המחשב בגדלי A4 וa3.

סורק שקופיות – מעביר שקופיות בגודל 35 מ"מ לקובצי תמונה על המחשב.

Bit depth (עומק הסיביות - 1-ביט, 8-ביט, 24-ביט)
כמות הנתונים (שחור ולבן או צבע) המאוחסנות לכל ביט של תמונה. 1-ביט = שחור ולבן, 8-ביט = 256 גוונים של אפור או 256 צבעים, 24-ביט = מיליוני צבעים.

TIFF Tagged Image File Format
תבנית קובץ גרפית שפותחה עבור סריקה. קובצי TIFF הם מפת סיביות (bitmap) המסוגלים להכיל נתונים רבים עבור כל סיבית או פיקסל. מחשבי מקינטוש ומחשבי PC יכולים לקרוא קובצי TIFF. לצרכי שימור דיגיטלי מומלץ לשמור את התמונה כקובץ TIFF. כדאי לדעת קבצי TIFF שומרים מידע רב עבור כל פיקסל, ולכן הם בדרך כלל קבצים גדולים.
להנגשה נוחה יותר למשתמשים הקבצים מוצעים גם בפורמטים של JPEG, JPEG2000 ובמקרים מסויימים PDF.


אורה זהבי וקרן ברנר בוחנות את אחד האלבומים שהגיעו ע"מ לגבש אסטרטגיית סריקה

להמחשה ראו תמונה כפי שהגיעו לסריקה וכיצד היא נראית בשלבי עבודה עד לרגע שהיא מוכנות לטעינה למערכת ומונגשות לכל.

התמונה מתוך אוסף יוסטוס מאייר שנתרם לספרייה ע"י אנדריאס מאייר. התמונות נמצאות בשלב קליטה ראשוני ועדיין לא זוהו.

כך הגיעה אחת התמונות


לאחר ניקוי וחידוד התמונה (תוך שמירה על אוטנתיות) היא נראית כך:



ולאחר טיפול נוסף מוכנה לטעינה:




 הכנת הסקירה: אורה זהבי וקרן ברנר

אני פונה צפונה, מביתם של אלזה גרץ ומרדכי טיטלמן ברחוב פרויד 8, בדרכי לכיכר הרברט סמואל. סביבי אין בתים, רק חורשות אורנים. בשנת 1936 האוויר צלול וריח האורנים נישא ברוח הקרירה. פה ושם ניתן להבחין במגרשים, שתחומם סומן באמצעות נטיעת ברושים.


נטיעות באחוזה בשנת 1924

את המקום אין להכיר. רק לפני כעשור, בשנת 1924, היה שטח זה ריק מבתים, ואם הגעתם לכאן בשעות הבוקר המוקדמות, יכולתם להבחין בנוטעי העצים למרגלותיו של ההר של ונטורה.
אני מתקרבת לכיכר הרברט סמואל, שתעבור גלגולים רבים, עד שתאבד לה צורתה המקורית. עתה, בשנת 1936, יש כאן שטח ריק, מעין כיכר מארכת מכוסה עפר, שדרך לא סלולה סובבת אותה ויורדת מזרחה בדרך פיק"א. בשנת 1935 גדרו כאן שטח לאוהלים בהם שיכנו מתיישבים חדשים, עד שנמצא להם מקום, "והיה גם שומר על סוס", סיפרו זקני אחוזה. ילדי אחוזה ישחקו כאן כדורגל והבריטים ירכבו כאן על סוסים.
הכיכר תישאר בצורתה זו עד שנת 1946, כפי שנראה בצילום מהאוויר. עם חלוף השנים יסללו כבישים באחוזה, הכבישים יקיפו את הכיכר מכל צדדיה ואוטובוסים יחוגו מימינה ומשמאלה. במרכז הכיכר יקימו קיוסק עשוי לבנים, ישתלו עצים, שיחים ופרחים, ומר מרדכי ליכטנשטיין ואשתו ציפורה ימכרו בקיוסק גזוז ועיתונים וגם כרטיסים מוקדמים לסרטים בקולנוע "מוריה".
מר ליכטנשטיין הוא בעל עור שחום, אך מבטאו יסגיר את מוצאו האשכנזי. לימים, כשאשתו צפורה תלך לעולמה, הוא יעזוב את אחוזה, ויעבור לגור עם בתו, שזקני אחוזה זוכרים שהייתה זמרת אופרה.


כיכר הרברט סמואל בשנת 1938. בפינה הימנית התחתונה ניתן לראות את בית היים
ברחוב חורב 26. בחלק השמאלי העליון של התמונה בתים ברחוב חורב וברחוב דישראלי.
שימו לב לנטיעות.


כיכר הרברט סמואל בשנת 1946. בצד העליון של התמונה נראה החניון של אגד.
 בצד השמאלי של התמונה נראים בתים ברחוב חורב וברחוב דישראלי.
 בצד הימני התחתון של התמונה שני בתים, האחד ברחוב גת והשניף לבן, ברחוב סמולנסקין.


לכשייסלל רחוב חורב, הכיכר תפצל אותו בקטע שבין רחוב גת לרחוב דישראלי לשני מסלולים נפרדים בני נתיב אחד כל מסלול. מודעה שתתפרסם בשנת 1949 ב"פלסטיין פוסט" תצביע על קיומו של הקיוסק בשנה זו. לכשאבוא להתגורר בשכונת אחוזה בסוף שנות הששים, הקיוסק יעמוד שם, הכביש יקיף עדיין את הכיכר מכל צדדיה, ניתן יהיה לחצות אותה על שביל חצץ, לשבת לנוח על ספסל בצל העצים.
על קיר הבית בחורב 16, הנמצא מול רחוב דישראלי, והנראה הן במפה של שנת 1938 והן בצילום משנת 1946, יהיה שלט עם שמה של הכיכר.
שלט זה ייעלם בהחבא תחת המרקיזה שמעל הכספומטים אחרי שיפוצו של "בנק לאומי" והשם המקורי של הכיכר ישכח מלב תושבי אחוזה.
כביש חורב יורחב פעם אחר פעם וינגוס בכיכר. בהרחבה האחרונה של הכביש, שיהפוך דו-מסלולי, עם חניות בצדדיו, הכיכר תדחק הצידה ותיוותר מצומקת ומוסתרת מאחרי בית המאפה "אריאל". רק העצים הוותיקים והנאמנים יעמדו על משמרתם ויזכירו ימים טובים יותר של "כיכר הרברט סמואל".


עצים, שריד מכיכר הרברט סמואל, 2009


מאפיית אריאל, במקום בו עמד הקיוסק, 2009

דרך פיק"א תהיה ריקה מבתים גם בשנת 1938, פרט למוסך של אגד שיבנה כאשר יגיע קו האוטובוס מס' 4 עד לכיכר הרברט סמואל.
עתה, בשנת 1936, יש שטח ריק במקום בו יוקם בשנות השמונים מרכז חורב. הבתים של אחוזת הרברט סמואל מתרכזים לאורך הציר הראשי של רחוב חורב, ברחוב סיני וברחוב מאפו, ובין האורנים ניתן לראות מספר צריפים. אלו הוקמו על-ידי מתיישבי אחוזה הראשונים, בציפייה לרגע בו יקימו את בתיהם על המגרשים.
אני פוסעת לאורך הכיכר.
הבית שיעמוד ברחוב חורב 18 ופינת רחוב גת לא קיים עדיין ויבנה רק בתחילת שנות החמישים. תפתח כאן חנות הספרים של בן-הלל, שתירכש ע"י משה מנפרד רייס ואשתו שולמית פרידמן. רייס יליד וינה 1922, נמלט מציפורני הנאצים עם אחיו ואחותו ויעלה ארצה בשנת 1939. משה ירכוש גם את החנות הסמוכה והוא ושולמית אשתו יפתחו שתי חנויות, זו לצד זו: חנות לכלים ומתנות ופרפומריה לדברי קוסמטיקה. את שתיהן אפקוד בסוף שנות הששים, שכן החנויות בבניין זה יהוו את המרכז המסחרי של הכיכר. כשייצא הזוג לגמלאות, יהפכו החנויות לחנות הספרים "סטימצקי", שתיסגר עם פתיחת הקניון. חנות השוקולדים "ממתקי עלית" של אדון הוגו וגברת גולשמידט, תהפוך ברבות הימים לחנות הממתקים "הנזל וגרטל" של נסים לוי, ותימכר בחודש יוני בשנת 2009.


"הנזל וגרטל" - מכירת חיסול, 2009

טובה וראובן פישר יגיעו לאחוזה בשנת 1946, ילוו כסף ויפתחו כאן מסעדה חלבית יחד עם שרה ועזריאל בראון. טובה וראובן יינשאו בשנת 1946 ויעברו להתגורר ברחוב קריית ספר.
שני הזוגות יעבדו לסירוגין, כשהנשים עובדות גם הן בחנות, ובנוסף לכך גם מטפלות בילדים ובבית. יותר מאוחר יביאו טבחית, שתבשל ותשחרר מעט את הנשים מעבודתן במסעדה.
ב-1963 תיסגר המסעדה, טובה פישר תפתח קונדיטוריה במוריה 107, ואני אטעם את העוגות הנפלאות שימכרו בה. החנות שתכירו יום אחד כחנות הצילום "זמיר" היא בשנות הארבעים חנות ירקות, השייכת ליונה ויוכבד אפלבאום, הדודים של יוסי זמיר. אחרי שיונה אפלבאום ילך לעולמו, בתו מקסימה תשכיר את החנות לספר, שיפתח במקום מספרה בשם "נעמי".
סניפו של "בנק לאומי" במבנה זה יקרא בראשית דרכו "קופת מלווה עולה", ישרת את האוכלוסייה היקית של אחוזה, ומנהלו יהיה מר קלוגר, אביו של חיים יבין.
"בנק לאומי" יעשה חיל והסניף הקטן ירכוש את חנות הדגים והעופות של ליפא ופולה גרינשפן, לאחר מכן יתרחב הבנק ויקנה את חנותו של יצחק פרל הזגג, שבה אתקן זכוכיות שהתנפצו ואקנה מסגרות לתמונות.
אדון פרל יצליח תמיד למצוא את מבוקשו, למרות אי הסדר ששורר בחנותו. יהיו כאן חנויות נוספות, כגון חנות נעלי הילדים של אירן, בה אקנה נעלים לילדי. יהיה כאן סניף קטן של אגד, שישרת את הנהגים שיגיעו לתחנה הסופית של אחוזה.
על המגרש הגדול בדרומה של כיכר הרברט סמואל יעמוד במשך שנים רבות חניון של אגד, אליו יגיעו אוטובוסים למנוחת לילה. ואז יום אחד ייעלמו האוטובוסים ובור ענק ייחצב במקום, יתמלא בטון ומלט ובשנת 1987 יקום במקומו של הבור "מרכז חורב". בחזיתו של הקניון תבנה רחבה גדולה, עליה יתקיימו בימי הקיץ אירועים. והצעירים שבינינו, אלו שלא הכירו את הכיכר שהצטמקה ונתביישה, יחשבו לתומם, ש"מרכז חורב" המתנשא מולם, הוא לב לבה של אחוזת הרברט סמואל.


חניון אגד הישן בדרך פיק"א


מרכז חורב, 2009


רחוב חורב 18, 2006

מקורות:

שיחות עם דיירי אחוזה הותיקים: משפחת זמיר, מר משה רייס, גב' טובה פישר, מרים סמולנסק ז"ל ועוד רבים אחרים.

שיחות עם נסים לוי, בעל חנות "הנזל וגרטל" ואיתמר רוטלוי, חוקרי חיפה

התמונה משנת 1946 היא קטע מתמונה המצויה בארכיון התצלומים של לשכת העיתונות

התמונה בשחור לבן משנת 1924 נמסרה לי באדיבות מר חיים אברמוביץ

צילום חניון אגד הישן - צלם לא ידוע

התמונות הצבעוניות צולמו על- ידי

תמונות מראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל בין השנים: 1917-1918
תיעוד מרתק של ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עת נכבשה מידי הטורקים.
ניתן להגיע לתמונות דרך מערכת המרכז למדיה דיגיטלית ובאמצעות חיפוש במערכת  "חיפושאחד" התמונות נמסרו לסריקה ושימור דיגיטלי ע"י האספן ד"ר ירמיהו רימון, בעזרתו האדיבה של מר רוני קניסברג


גנרל אלנבי מתקבל על ידי נכבדי ירושלים,1917


גנרל אלנבי נכנס ברגל לירושלים 11 לדצמבר 1917

 מסרה: קרן ברנר

האוספים הדיגיטליים של ספריית אוניברסיטת חיפה מהווה ביטוי לאחד מעשרת הטרנדים המובילים שפרסמה ACRL Research Planning and Review Committee לשנת 2010. הרשימה שפורסמה לא מכבר מבוססת על ספרות מחקרית ומקצועית בתחומי הספריות האקדמיות והאקדמיה .
הסעיף הראשון ברשימה מדבר על גדילה והתרחבות של אוספי הספריה האקדמית בתחום האוספים המיוחדים כמו למשל פרסומי חוקרים, עבודות גמר (מ.א. וד"ר) וארכיונים אחרים של האוניברסיטה. כל אלו ועוד מהווים כבר היום חלק ממאגר המרכז למדיה דיגיטלית של ספרית אוניברסיטת חיפה.
ההכרה כי על הספריה לזהות את הצורך באיסוף, שימור והנגשה דיגיטלית לחומרים כאלו הוא עקרון מנחה בבסיס פעילותו של המרכז למדיה דיגיטלית.

האוספים הדיגיטליים מרחיבים את האוספים המיוחדים כל העת לתחומים שונים ומגוונים.
בתחום התיאטרון למשל הוקם ארכיון דיגיטלי כללי לתיאטרון בישראל הכולל את הארכיון הדיגיטלי של תיאטרון חיפה , הארכיון הדיגיטלי של פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר ,הארכיון הדיגיטלי של התיאטרון הקאמרי שנמצא בשלבי בנייה, אוספים של אישים מעולם התיאטרון בישראל ,ואוספי תמונות מהפקות תיאטרון מרחבי העולם. בנוסף לכך מתוך רצון לקחת חלק משמעותי בשימור תרבות ומורשת הוקם מאגר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל המורכב מאוספי תצלומים, גלויות ומסמכים שהתקבלו מאוספים פרטיים, מצלמים, ממוסדות ומארכיונים.
אוספים אלה מתעדים את תולדות היישוב בארץ ישראל במאה ה-20 ומאורגנים לרוב על פי שמות הצלמים, בעלי האוספים או שם היישוב.
המחויבות לשימור והנגשה דיגיטלית לקהל אקדמי (ובמקרים רבים גם לציבור הרחב) כוללת עבודה מאומצת ביצירת קשרים עם תורמי האוספים, תהליכי בחירה מיון וזיהוי חומרים, דיגיטיזציה ,קטלוג מדוקדק (המעניק ערך מוסף לחומרים בדמות מטהדאטה עשיר) והעלאת החומרים לסביבת האינטרנט באמצעות מערכת דיגיטול המאפשרת חיפוש, שמירה וארגון אישי של תוצאות נבחרות לשימושים שונים.

 הכנת הסקירה: קרן ברנר

אג'נדה אסטרטגית 2010-2013 לשימור נגישות לטווח ארוך של מקורות דיגיטליים (המסמך ההולנדי NCDD)

למדיה הדיגיטלית לסוגיה השונים אורך חיים מוגבל מזה של פריטי דפוס.

הגורמים לכך מגוונים: חומרה ותוכנה המשתנות בתדירות גבוהה, קישורי אינטרנט הנעלמים כהרף עין מהרשת, תוכנות עיבוד המקשות על קביעה ברורה לגבי מידת האותנטיות של חומרים ורגישות רבה לשינויים של אובייקטים דיגיטליים המסכנים את יציבותם.

מסיבות אלו ועוד המידע הדיגיטלי מתאפיין בשבריריותו. הבטחת נגישות לטווח קצר היא נושא חשוב ומשמעותי בפני עצמו אך הבעיה המשמעותית והמדאיגה יותר היא נושא שימור והבטחת נגישות לטווח הארוך.
ראוי לציון ששימור והבטחת יציבות נגישות למקורות מידע בפורמטים שונים לצרכי מחקר והוראה הוא מטרה מרכזית חשובה וההכרחית לקיום סביבה אקדמית פורה.

הקואליציה ההולנדית
בהולנד, עשרה ארגונים מהסקטור הציבורי (ספריות, מוזיאונים, ארכיונים) חברו לקואליציה שבשיתוף פעולה שמה לה למטרה להבטיח את שימור הנגשת אובייקטים דיגיטליים בעלי עניין ציבורי לטווח הארוך.

בסקר שנערך בהולנד בשנת 2009 הוסקו המסקנות הבאות:

העדר מודעות לשבריריות האובייקטים הדיגיטליים

העדר ידע ומומחיות בטיפול בבעיות העולות בנושא יציבות אוביקטים דיגיטליים

ניהול הנתונים בשעת יצירת האובייקטים אינו טוב מספיק

תקציבי פרויקטים נגמרים לפני שטופלו נושאים הנוגעים לשימור לטווח הארוך

תפקידים ונושאים באחריות אינם מוגדרים באופן ברור

אפשרויות ויכולות אחסנה מוגבלות בד"כ בשל אמצעים מוגבלים של מוסדות קטנים
נפח קטן של כוח אדם בעל מומחיות

המוסדות עדיין לא הסתגלו לעידן הדיגיטלי ואין להם תוכניות אסטרטגיות מותאמות לנושאים שעידן זה מעלה NCDD מוצאת כי הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם הנקודות שעלו היא באמצעות שיתוף פעולה משמעותי בין המוסדות השונים המחזיקים במקורות דיגיטליים במגזר הציבורי.
שיתוף הפעולה יאפשר פיתוח מדדים ארגוניים - הגדרה ברורה של תפקידים ונושאי אחריות, תרשימי זרימה של תהליכי עבודה משעת יצירת אובייקט דיגיטלי ועד שימורו, בחירת קריטריונים לשימור, הבטחת איכות הקריטריונים, ושיתופיות בשירותים, ידע ומומחיות.
האג'נדה ההולנדית מבוססת על הקריטריונים הבאים:

כל ארגון העוסק ביצירה או ארכוב של אובייקטים דיגיטליים, אחראי על ארגון שימור והנגשה של חומרים אלו לטווח ארוך

חיזוק שיתופי פעולה בין ובתוך תחומים - הדו"ח ההולנדי איבחן ארבעה תחום עיקריים במגזר הציבורי- סביבה אקדמית, רשומות וארכיונים ציבוריים, מדיה, מורשת תרבות.

חיזוק שיתוף פעולה בתוך המוסדות בתחומים שהוגדרו באמצעות יצירת קריטריונים השואפים לאחידות בתהליכי יצירת ותחזוקת אובייקטים דיגיטליים משמעותית וחשובה ביותר להבטחת נגישות בטווח הקצר והארוך כאחד.

המוסדות המובילים בתחום לוקחים על עצמם תפקד מנהיגותי ועוזרים לכלל המוסדות לקדם נושאים אלו.

חיזוק שיתוף פעולה אדמיניסטרטיבי - דיון ותוכניות תקצוב ופעולה עם דירקטורים במשרד החינוך תרבות ומדע המכירים ותומכים בחשיבות הנושא.

לסיכום: רשת לאומית שעניינה הבטחת נגישות מקורות דיגיטליים תפעל בשני צירים: פיתוח מדדים וקריטריונים בתחומים הספציפיים בד בבד עם שיתוף פעולה בין תחומי בנושאים.
הערה: תחום מורשת תרבות הוא הדיפוזי מכולם ונראה כי האוספים פזורים בתחומים השונים שנמנו לעיל ועדיין אין מנהיגות טבעית שלוקחת פיקוד על התחום. ישנה שאיפה להתקדם ולמלא חלל זה בהתייעצות עם מוסדות העוסקים בתחום ומשרד החינוך, מדע ותרבות הממשלתי.

 הכנת הסקירה: קרן ברנר

תקשורת בין חוקרים בעידן הדיגיטלי מציבה אתגרים חדשים לספריות אקדמיות התומכות בקהיליה זו.

נושאי שימור ודיגיטציה של חומרים ופיתוח אוספים הם נושאים בהם עוסקות הספריות על בסיס יומיומי.
הרצון להבטיח את נגישותם של החומרים לטווח הקצר והארוך, נושא עימו לא מעט קשיים ותקלות.
מוסד Educopia הוא ארגון המארגן כנסים, סדנאות ומפרסם מדריכים, דוח"ות ופרסומים אחרים העוסקים בנושאים אלו. הפעילות ממוקדת בסיוע, עידוד, שיתוף מאמצים וידע ברמה הבינלאומית.
פנייתנו אליהם בבקשה לקבל ולפרסם את קבצי הספרים האלקטרוניים המתפרסמים בארגון, כחלק מאוסף ספריית חיפה אושרה בשמחה והרי הם לפניכם:

A guide to distributed digital preservation 
EBOOK
Schultz, Matt
Atlanta, GA : Educopia Institute 2010

Free culture and the digital library symposium proceedings 2005 EBOOK
Halbert, Martin
Atlanta, Georgia : MetaScholar Initiative, Robert W. Woodruff
Library, Emory University 2005

Strategies for sustaining digital libraries 
EBOOK
Skinner, Katherine
Atlanta, Ga. : Emory University Digital Library Publications c2008

 הכנת הסקירה: קרן ברנר

אחד הבלוגים המרתקים העוסקים בתחום הדיגיטיזציה הוא: Digitization 101 with Jill Hurst Wahl

בפוסט לסיכום שנת 2010, Jill Hurst-Wahl מזהה ארבעה טרנדים מובילים המאפיינים את התחום בשנה החולפת:
דיגיטיזציה אינה עוד פעילות יוצאת דופן אלא חלק מרוטינת עבודה בארגונים רבים.באוניברסיטאות רבות מוקדשים לנושא הדיגיטציה ולספריות דיגיטליות קורסים מעמיקים המכינים את הסטודנטים למספר הולך וגדל של משרות בתחומי הספריות הדיגיטליות למינהן.

שימור דיגיטלי הוא הנושא החם הבא וראיה לכך מספר הכנסים, הדיונים והמחקר בתחום זה. שימור לטווח רחוק בחברה הדיגיטלית הוא אכן נושא מכריע בלעדיו אנו עלולים לאבד את ההיסטוריה שלנו.

רוב המוסדות משקיעים כיום אנרגיה רבה ב-Repositories . הפעילות כוללת סריקה ודיגיטיזציה של חומרים וטיפול בחומרים ש"נולדו" דיגיטליים

שיתופי פעולה בין מוסדות הם עדיין תחום חשוב ופעיל. הניסיון מלמד ששיתופי פעולה מניבים תוכניות בעלות תוצאות מוצלחות.

 תקציר: קרן ברנר

הדרך מבית היים לבית גרץ-טיטלמן שברחוב פרויד קצרה מאד.

בשנת 1936 בית זה עדיין לא קיים ולכן אין כאן לא כביש ואף לא שביל. בשנים 1939-1938 יבנה כאן ביתם של ד"ר אילזה גרץ ומרדכי טיטלמן.
בית זה יעמוד בודד על מגרש גדול של כחמישה דונם בלב חורשות לפחות עד שנת 1946, כפי שניתן לראות במפה של פרידלנדר משנה זו. הכביש ייסלל רק לאחר מספר שנים וגם שמו של הרחוב יינתן לו בתקופה מאוחרת יותר.

אילזה גרץ, בתם של זלמה לבית יעקובזון ואברהם גרץ, נולדה בלייפציג שגרמניה בשנת 1901. אילזה למדה רפואה כללית ופסיכיאטריה באוניברסיטת ברלין והשתלמה בפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג, שם הייתה תלמידתו של הפילוסוף מרטין היידגר.

באוניברסיטה פגשה בסטודנטים יהודים, שהשתייכו לתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס", שחינכה לעלייה ארצה. בשנת 1928 עלו היא ואחיה הבכור היינץ ארצה.
היינץ היה אחד הבעלים של חברת דיזינגוף, האח פאול, היה למפיק סרטים בארה"ב ובצרפת, ואחותה של אילזה הייתה מעמלת רפואית בפריס. אילזה גרץ סיירה ברחבי הארץ ובהגיעה לכפר-גלעדי פגשה שם את מרדכי לואי טיטלמן, החצרן של הקיבוץ והרווק האחרון במשק. לואי נולד בקלרש, מולדביה בשנת 1888.
בשנת 1913 עלה ארצה ונמשך לאנשי "השומר". במסגרת זו שמר במסחה, במצפה, ביבנאל ועוד. בעקבות פרשת ניל"י השתתף במצוד אחר לישנסקי. בשנת 1917 הועבר מרדכי לדגניה. הוא היה בין חברי "השומר" שהתנדבו לגדודים העבריים בצבא הבריטי, שם רכש את ידיעותיו הבסיסיות הצבאיות ובמקביל קנה נשק למחסני "השומר". מרדכי הגיע לכפר גלעדי, ועסק בין השאר בחציבת סליק בקיבוץ. במאורעות 1921 יצא להגנת צפת ובמאורעות 1929 ירד לעזור למגני חיפה.
הוא נשלח לכפר גלעדי להביא תגבורת ונשק. הוא עשה זאת כשהוא מחופש לחולה אנוש,יחד עם מניה שוחט, שהתחפשה לאחות רחמנייה. שמואל אחיו עלה בעלייה השלישית, הגיע לכפר גלעדי והפך חבר משק בתל-יוסף.
הזוג נישא בשנת 1929 והתגורר בכפר גלעדי. שני בני הזוג היו אנשי "השומר".
בנם הבכור יאיר נולד בשנת 1930 בקיבוץ. לואי חלה לאחר שנתיים בשחפת, והזוג חזר לגרמניה עם תינוק בעריסה כדי לחפש שם מרפא. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 חזרו ארצה, אך לאכזבתם מצאו הרכב חברתי שונה בכפר גלעדי ועזבו את הקיבוץ.
לואי החל עובד בעבודות עפר בתל-אביב, ובהמשך מצא עבודה בירושלים. המשפחה התגוררה בבית וגן בירושלים, שם פתחו מעון ילדים. אילזה עבדה גם במחיצתו של הממציא משה ויבושביץ, אחיהם של מניה שוחט, נחום וגדליהו וילבושביץ.
זה האחרון הקים סדנאות מחקר, שהיו בתחומי התעניינותה של אילזה: חקירות פסיכו-טכניות וארגון שיטות עבודה. בנם יונתן ובתם אנה נולדו בירושלים. בשנת 1937 נולד גם בנם אורי. הסבתא זלמה גרץ עזבה את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ועלתה ארצה בשנות השלושים. עם בניית נמל חיפה, עברה המשפחה לעיר חיפה ולואי החל לעבוד בנמל.


אילזה גרץ ומרדכי לואי מיטלמן עם ארבעת ילדיהם


במרכז: משה וילבושביץ ומניה וילבושביץ שוחט בבית טיטלמן

באחוזה עומדים בשנת 1936 רק בתים מועטים ורובם מרוכזים ברחובות חורב, סיני, מאפו ודישראלי. גם ברחובות ויתקין, סמולנסקין וגת עומדים כבר מספר בתים.
משפחת טיטלמן תקנה מגרש בן חמישה דונם במקום שומם למדי, בטווח הליכה למרכז אחוזה.
הנוף המשקיף ממנו, חוף הכרמל, ישבה את לבם. את ביתם יבנו כאן בשנים 1938-1939, בקרבת הבית של האחיות היים ברחוב חורב 26.
הבית יבנה בחלקים: תחילה קומה על עמודים ועוד חדר על הגג, בהדרגה יוסיפו חדרים נוספים לבית. חמש שנים תתגורר המשפחה בבית ללא חשמל, כשאור העששיות משמש להם תאורה בערבים. סביב הבית גינה יפה, שתתפשט גם במורד הוואדי.
לפני הבית יגדלו שלוש שורות של ברושים גבוהים, שניים מהם יראו גם בשנת 2009. הבית מרוחק מהכביש, ונמוך ממנו. בזמן הבנייה ייחצב בבית "סליק" ובו נשק של ההגנה. אל הסליק ניתן להגיע דרך דופן של ארון. במרוצת השנים יורחב רחוב פרויד, הגינה היפה תצטמצם, והבית יתקרב לכביש. הדרך שתיכבש ליד ביתם, תשמש מעבר לערבים מטירה, שיעלו לאחוזה למכור את מרכולם או לגנוב פרות או רכוש אחר.
בזמן המאורעות של 1939 יהיו בני משפחת טיטלמן עדיין הדיירים היחידים ברחוב וה"הגנה" תציב על גג ביתם עמדה. ילדי המשפחה זוכרים שבגלל ריחוקם משכנים, הגפירים-הנוטרים פחדו להגיע אליהם הביתה לשמירה, ואב המשפחה מרדכי לואי נאלץ ללוות אותם לבית ואף לעבור איתם את הלילה.
ב-1 באפריל 1940 יתחילו תושבי אחוזה לשלם מסים לעיריית חיפה עבור שרותי העירייה וביניהם הארת רחובות העיר. מכתבה של אילזה לראש העירייה בבקשה להאיר את הרחוב (שהייה עדיין ללא שם) באפריל 1940 נענה על ידי מהנדס העיר באותו חודש בהתנצלות, על שאין באפשרות העירייה להתקין תאורה ברחוב, כיוון שאין עדיין פנסי רחוב בשכונתה.






עם המעבר לחיפה, תתחיל אילזה להתעניין ברכישת מגרש והקמת מעון לילדים בביתה.
בידי המשפחה תשובתו של האדריכל-מהנדס גדליהו וילבושביץ, המעידה על פניה של אילזה ל"הסתדרות נשים ציוניות" בעניין הקמת "קייטנה" בבית. הנריטה סאלד, מ"הלשכה לעליית הנוער"
תענה לאילזה ב-2 באפריל 1939 ממקום מושבה במלון "עדן בירושלים":
" גב' גרץ היקרה, הנני מרגישה, כי מחובתי לכתוב אליך מלים אחדות לאחר שיחתנו האחרונה בשאלת תכנית להקמת מוסד לחנוך ילדים, המבוסס על עקרונות מסוימים, ולפי דעתי עקרונות בריאים מאד. אני מצטערת מאד, על אי יכולתי לקבל את הזמנתך ולהשתתף בוועדה, שתעזור לך בהגשמת תכניתך. כפי שהסברתי לך, הגיע הזמן שעלי למעט בהשתתפות בעבודות ציבוריות ואין עלי לקבל פעולות חדשות, נוסף לאלה שכבר מוטלות עלי. מאד הייתי רוצה לקחת חלק בהגשמת המפעל החינוכי שאת מתכננת, מפעל שיתבסס על הרעיון החשוב מאד בפתוח חיינו כאן בארץ. הרעיון שחיינו צריכים להיות פשוטים מאד במובן המקיף אבל עשירים ומפותחים במובן הרוחני..... תקוותי היא, כי תצליחי בעצם הרעיון ובחיפושיך אחרי שותפים שיוכלו לעזור בפיתוחו ובהתגשמותו".
ואילזה אכן תצליח. בתחילת שנות הארבעים אילזה תפתח בקומה הראשונה של הבית מעון לילדים קשי חינוך, מפגרים ואוטיסטים מרחבי הארץ. על החוסים ימנו גם ילדי משפחות מפורסמות. אילזה תשמור על שם משפחתה מהבית, השם המופיע על התעודות המקצועיות שלה, והמעון יקרא "בית אילזה" או "אליזה".
בגלל קשיי פרנסה ייאספו לבית במשך השנים גם ילדים של אנשי צבא ודיירים משתנים יגורו בבית בשכירות. בשנת 1941, כנראה לאחר פטירתה של סבתא זלמה, תתגורר בקומה ב' משפחת יגר.
משה יגר, יליד 1902, זוכר את בעל הבית, מרדכי טיטלמן כאיש שקט, שאוהב להשקות את הפרחים הגדלים על המדרון, ואת אילזה כאישה פעלתנית וחברמנית. ילדי שתי המשפחות יערכו בערבי ששי קבלת שבת משותפת והילדים ישבו יחד וישירו שירי שבת.
בקיץ יתגוררו בבית דיירים נוספים, כגון וילבושביץ, שגם ילך לעולמו בביתם בשנת 1944. בזמן מלחמת העולם השנייה יוקם בהמשך רחוב פרויד שדה תעופה קטן עבור מטוסים קלים. לאחר המלחמה ישמש שדה התעופה בעיקר כמחנה ומקום פעילות לתנועות הנוער. גם אני אלך ברגל עם חברי לצופים משבט "משוטטי בכרמל" מצריף השבט ברחוב דישראלי עד לרחוב פרויד. הכביש או הדרך החצי סלולה יסתיים בשדה התעופה. בשנות התשעים ייסלל המשכו של כביש פרויד עד לחוף הים ויקרא ד"ר אברהם ויינשל ודרך משה פלימן.




שנת 1945 תתפרסם מודעה ב"פלסטיין פוסט" בלשון זו: ד"ר א. גרץ ו-ב. בלומנפלד מודיעים על בית לילדים בגילאי 7-14 בכרמל. "יש מבט לים, בלב חורשות, כל הנוחיות, מזון משובח". במודעה מיוני 1946 ידובר על "בית קיץ לילדים בגילאי 5-12. המחנה פתוח לכל, לאו דווקא לילדים בעלי צרכים מיוחדים". גם ב-1947 תתפרסם מודעה נוספת בה יצוין "בית גרץ ברח' פרויד אחוזה 8, בית עם גן בן 5 דונם, מדרגים מוצלים, אויר טוב, השגחה מלאה, משחקים, רחצה, טיולים שעורים, צוות מנוסה".


מודעה מתוך ה"פלסטיין פוסט", 1945

כזכור, רחוב פרויד היה בתחילה דרך ללא שם. אורי, בנם של אלזה ומרדכי, סיפר שכאשר נתנו שמות לרחובות באחוזה, פנה מהנדס העיר מר ליונל ווטסון לאילזה, וכתושבת ראשונה של הרחוב ביקש ממנה להציע שם לרחוב. אילזה הייתה פסיכואנליטיקאית יונגיאנית, אך מאחר שיונג לא אהד יהודים, היא הציעה לקרוא לרחוב בשם המורה היהודי שלה "פרויד".
מרדכי (לואי) טיטלמן נולד בנר ראשון של חנוכה 1888 ונפטר בנר ראשון של חנוכה, 16.12.1968
אילזה גרץ טיטלמן נולדה ב- 18.1.1901 ונפטרה ב- 31.8.1970.
הבית ייהרס בשנת 1994 ומשפחת טיטלמן תבנה על המגרש בית גדול. שניים מילדי המשפחה גרים בבית עד היום. בגלל קרבתו לכביש פרויד הסואן, יבנה הבית כך שהוא יראה מהרחוב כחומה בצורה, אך הנוף המרהיב של חוף הכרמל נשקף ממנו גם בשנת 2009.


הבית העומד ברחוב פרויד 8 בשנת 2009


מקורות:
שיחות עם יאיר טיטלמן תלם ומשה יגר בשנת 2005.

שיחות עם אורי ודניאלה טיטלמן בשנת 2009.

העתקי התמונות והמכתבים נמסרו לי באדיבות משפחת טיטלמן

המודעה מתוך ה"פלסטיין פוסט" היא מתוך האתר של אוניברסיטת תל-אביב
התמונה משנת 2009 צולמה על-ידי

פרקים על בני הזוג בספר: "אנשי "השומר" בחייהם ובמותם" מאת גרשון גרא. תל-אביב : משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תשנ"א 1991.

הערך "טייטלמן אילזה לבית גרץ" בספרם של לוי, נסים ויעל: רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799. איתי בכור הוצאה לאור, זכרון יעקב, 2008.