אירוע השקת התכנית בנוכחות נציגי המשפחה, תלמידי התכנית ומוזמנים, החל באגף החדש של הספרייה. יצחק לבנת, ראש המשפחה, הציג בפני האורחים את ההיסטוריה המשפחתית שלו, על רקע תערוכת תמונות שנאצרו על-ידי צוות הספרייה ומבוססת על הספר "מנודים - סיפור אהבה" המבוסס על סיפורה של המשפחה. על רקע התמונות ממחנות הריכוז סיפר יצחק: "עד שהגענו למחנה, לא הייתה לי זהות. כשהטביעו לי את המספר על היד, שמחתי כי סוף-סוף הייתה לי זהות; אמנם לא היה לי שם אבל הייתה לי זהות"...המשך קריאה


יצחק לבנת באירוע פתיחת התערוכה בספרייה. 

זהו סיפורם של הדי ויס (Hedy Weisz) וטיבור שרדר (Tibor Schroeder) אשר חיו עד למלחמת העולם השנייה בעיירה נודג'סולוש ( Nagyszolos ) לרגלי הרי הקרפטים (סעליש בפי היהודים). בעיירה - מיקרוקוסמוס רב-תרבותי – חיו בסובלנות הדדית במשך דורות רבים הונגרים, רותנים, גרמנים, צוענים ויהודים.

הדי, השלישית מבין חמשת ילדי משפחת ויס היהודייה, ואהובה הנוצרי טיבור שרדר נפגשו והתאהבו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, תקופה בה יחסים רומנטיים ונישואין בין יהודים לנוצרים הוצאו אל מחוץ לחוק וגררו עונשים מרחיקי לכת.

טיבור היה בנו החורג של אחד מהקצינים הבכירים ביותר בצבא ההונגרי ששיתף פעולה עם הצבא הנאצי - הקצין הממונה על יחידת העיתונות והדוברות של הצבא ההונגרי האחראי על הפצת ידיעות מטעם הצבא. עובדה זו הקשתה אף יותר על זוג האוהבים.
למרות המציאות הקשה, כשפנה טיבור לאביו החורג וביקש את ברכתו לנישואין עם הדי, הסכים האב, אך ביקש לשמור את דבר האירוסין בסוד עד לתום המלחמה. בראשית 1944, פנה טיבור לאביה של הדי וביקש את ידה. לאחר שהאב, ווילמוש, ווידא כי אביו של טיבור והדי עצמה רוצים בשידוך, נתן אף הוא את ברכתו.

בעוד הדי ומשפחתה מוכנסים לגטו ועומדים בפני גירוש אל הלא נודע, הוגה טיבור תכנית להצלתה ומעמיד בכך את חייו בסכנה מיידית. הוא מבריח את הדי אל מחוץ לגטו, לקרון רכבת ששימש כמקום מסתור ומבקש ממנה לחכות לו עד שובו בבוקר. הדי נותרת לבדה בקרון אך מקץ מספר שעות בוחרת לחזור לגטו, לאביה, אחיותיה ואחיה בגטו. היא משאירה לטיבור מכתב:

טיבור היקר לי מכול,
סלח לי שאני כותבת לך את הדברים הללו. אני עושה זאת משום שלא הייתי מסוגלת לעמוד מול העצב בעיניך, לו הייתי ניצבת מולך ומספרת לך על החלטתי. אינני יודעת אם חזרתי לגטו תשנה משהו או תשפיע איכשהו על עתידה של משפחתי, או על גורלנו. אני רק יודעת שעלי לשוב ולהתייצב יחד איתם מול הגורל הזה. אינני יכולה לנטוש עכשיו את אחי, את אחיותיי ואת אבי, בשעה זו, שעת מצוקתם הגדולה מכול.
סלח לי יקירי
באהבה,
הדי

בהחלטתה זו, לחזור לגטו ולמשפחתה, הצילה למעשה הדי את אחותה עליזה ואת אחיה שנדור (שותי). ללא תמיכתה ומסירותה להם – הם לא היו שורדים את המאורעות שעמדו להתרגש עליהם.
האב וארבעה מילדי המשפחה גורשו לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחה איצוקה האחות הצעירה והיא בת 12 בלבד. שנדור, אחיה הצעיר של הדי, שרד את מחנה בירקנאו והגיע בינואר 45' בצעדת מוות למאוטהאוזן, שם פגש את אביו ווילמוש. משם, בצעדת מוות שנייה - ביום הולדתו ה-15 – הגיע למחנה גונסקירכן שבאוסטריה. ביחד עם אביו שוחרר על ידי האמריקנים. ווילמוש, אביו, מת מרעב ומטיפוס כשבועיים לאחר השחרור.

שנדור, אשר שינה את שמו לאיציק (כסמל לכינוי הגנאי ליהודים בהונגריה), הגיע בשחייה מאוניית מעפילים לחופי ארץ ישראל. הוא הצטרף למחתרת בנובמבר 47', ושירת עשר שנים בצה"ל. בישראל הקים משפחה וביסס עם אחיו מערכת עסקים מצליחה. הדי, בעלה אמיל ובתם חביבה היגרו לקנדה בשנות החמישים.

לאחר 25 שנה הדי (כעת כבר אלמנה), נפגשה עם טיבור בקנדה. הוא מעולם לא הפסיק לחפשה ולאהוב אותה. עבורה הרומן, תקופת החיזור והאירוסים לטיבור היו עכשיו "חלום נעים, אך רחוק". היא חשבה שטיבור מאוהב באישה שאינה קיימת עוד ולעולם לא תוכל להסביר לו את הדברים האיומים שחוותה. ומתוך מחשבה כי "היא לעולם לא תהיה עוד מי שהייתה" נישאה הדי לגבר אחר.

לעיונכם תמונות אחדות מאירוע פתיחת התערוכה (צילום: ג'ני כרמל)

אירוע השקת התכנית בנוכחות נציגי המשפחה, תלמידי התכנית ומוזמנים, החל באגף החדש של הספרייה. יצחק לבנת, ראש המשפחה, הציג בפני האורחים את ההיסטוריה המשפחתית שלו, על רקע תערוכת תמונות שנאצרו על-ידי צוות הספרייה ומבוססת על הספר "מנודים - סיפור אהבה" המבוסס על סיפורה של המשפחה. על רקע התמונות ממחנות הריכוז סיפר יצחק: "עד שהגענו למחנה, לא הייתה לי זהות. כשהטביעו לי את המספר על היד, שמחתי כי סוף-סוף הייתה לי זהות; אמנם לא היה לי שם אבל הייתה לי זהות"...המשך קריאה


יצחק לבנת באירוע פתיחת התערוכה בספרייה. 

זהו סיפורם של הדי ויס (Hedy Weisz) וטיבור שרדר (Tibor Schroeder) אשר חיו עד למלחמת העולם השנייה בעיירה נודג'סולוש ( Nagyszolos ) לרגלי הרי הקרפטים (סעליש בפי היהודים). בעיירה - מיקרוקוסמוס רב-תרבותי – חיו בסובלנות הדדית במשך דורות רבים הונגרים, רותנים, גרמנים, צוענים ויהודים.

הדי, השלישית מבין חמשת ילדי משפחת ויס היהודייה, ואהובה הנוצרי טיבור שרדר נפגשו והתאהבו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, תקופה בה יחסים רומנטיים ונישואין בין יהודים לנוצרים הוצאו אל מחוץ לחוק וגררו עונשים מרחיקי לכת.

טיבור היה בנו החורג של אחד מהקצינים הבכירים ביותר בצבא ההונגרי ששיתף פעולה עם הצבא הנאצי - הקצין הממונה על יחידת העיתונות והדוברות של הצבא ההונגרי האחראי על הפצת ידיעות מטעם הצבא. עובדה זו הקשתה אף יותר על זוג האוהבים.
למרות המציאות הקשה, כשפנה טיבור לאביו החורג וביקש את ברכתו לנישואין עם הדי, הסכים האב, אך ביקש לשמור את דבר האירוסין בסוד עד לתום המלחמה. בראשית 1944, פנה טיבור לאביה של הדי וביקש את ידה. לאחר שהאב, ווילמוש, ווידא כי אביו של טיבור והדי עצמה רוצים בשידוך, נתן אף הוא את ברכתו.

בעוד הדי ומשפחתה מוכנסים לגטו ועומדים בפני גירוש אל הלא נודע, הוגה טיבור תכנית להצלתה ומעמיד בכך את חייו בסכנה מיידית. הוא מבריח את הדי אל מחוץ לגטו, לקרון רכבת ששימש כמקום מסתור ומבקש ממנה לחכות לו עד שובו בבוקר. הדי נותרת לבדה בקרון אך מקץ מספר שעות בוחרת לחזור לגטו, לאביה, אחיותיה ואחיה בגטו. היא משאירה לטיבור מכתב:

טיבור היקר לי מכול,
סלח לי שאני כותבת לך את הדברים הללו. אני עושה זאת משום שלא הייתי מסוגלת לעמוד מול העצב בעיניך, לו הייתי ניצבת מולך ומספרת לך על החלטתי. אינני יודעת אם חזרתי לגטו תשנה משהו או תשפיע איכשהו על עתידה של משפחתי, או על גורלנו. אני רק יודעת שעלי לשוב ולהתייצב יחד איתם מול הגורל הזה. אינני יכולה לנטוש עכשיו את אחי, את אחיותיי ואת אבי, בשעה זו, שעת מצוקתם הגדולה מכול.
סלח לי יקירי
באהבה,
הדי

בהחלטתה זו, לחזור לגטו ולמשפחתה, הצילה למעשה הדי את אחותה עליזה ואת אחיה שנדור (שותי). ללא תמיכתה ומסירותה להם – הם לא היו שורדים את המאורעות שעמדו להתרגש עליהם.
האב וארבעה מילדי המשפחה גורשו לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחה איצוקה האחות הצעירה והיא בת 12 בלבד. שנדור, אחיה הצעיר של הדי, שרד את מחנה בירקנאו והגיע בינואר 45' בצעדת מוות למאוטהאוזן, שם פגש את אביו ווילמוש. משם, בצעדת מוות שנייה - ביום הולדתו ה-15 – הגיע למחנה גונסקירכן שבאוסטריה. ביחד עם אביו שוחרר על ידי האמריקנים. ווילמוש, אביו, מת מרעב ומטיפוס כשבועיים לאחר השחרור.

שנדור, אשר שינה את שמו לאיציק (כסמל לכינוי הגנאי ליהודים בהונגריה), הגיע בשחייה מאוניית מעפילים לחופי ארץ ישראל. הוא הצטרף למחתרת בנובמבר 47', ושירת עשר שנים בצה"ל. בישראל הקים משפחה וביסס עם אחיו מערכת עסקים מצליחה. הדי, בעלה אמיל ובתם חביבה היגרו לקנדה בשנות החמישים.

לאחר 25 שנה הדי (כעת כבר אלמנה), נפגשה עם טיבור בקנדה. הוא מעולם לא הפסיק לחפשה ולאהוב אותה. עבורה הרומן, תקופת החיזור והאירוסים לטיבור היו עכשיו "חלום נעים, אך רחוק". היא חשבה שטיבור מאוהב באישה שאינה קיימת עוד ולעולם לא תוכל להסביר לו את הדברים האיומים שחוותה. ומתוך מחשבה כי "היא לעולם לא תהיה עוד מי שהייתה" נישאה הדי לגבר אחר.

לעיונכם תמונות אחדות מאירוע פתיחת התערוכה (צילום: ג'ני כרמל)

רעות אלוש אוספת ספרים שנתרמו עבור מתנ"ס עין הים.

רעות אלוש אוספת ספרים שנתרמו עבור מתנ"ס עין הים.