תערוכות

תערוכות קודמות

מרבית החיילים והקצינים שגויסו אל החזית באוגוסט 1914 סברו שהם ישובו הביתה במהרה, עד חג המולד, עטורים בזרי תהילה לאחר ניצחון קל וסוחף. ספק אם מי מהם העלה בדעתו את האפשרות של מלחמה ממושכת, טוטלית, ואכזרית בקנה מידה חסר תקדים. שצף הפטריוטיות שסחף את בני אירופה, כמו גם את היהודים יושבי הארצות הלוחמות ובני הקולוניות האירופיות מעבר לים אט-אט פינה מקומו לפסימיזם חדש. עם תום המלחמה, בנובמבר 1918, התגלו ממדי הזוועה: מעל 16 מיליון הרוגים (מתוכם כמעט 7 מיליון אזרחים), 21 מיליון פצועים, ומעל 6 מיליון עקורים ומהגרים. המלחמה, כך נתברר, הייתה לשבר זמן. ואכן, מעבר להיותה פרק בהיסטוריה צבאית, המלחמה מציינת גם את המעבר מעידן של אימפריות שושלתיות רב-לאומיות למדינות-לאום המתמודדות בדרכים חדשות עם מיעוטים אתניים ודתיים החיים בתוכן; את אובדן התוקף של ההבחנות המסורתיות שבין ברבריות ותרבות, בין חזית לעורף. ועם זאת, בצד האלימות, ההרס והניהיליזם הפוליטי, הביאה עימה המלחמה אף שינויים חסרי תקדים במעמד האישה, חדשנות באמנות הפלסטית, בתיאטרון, בספרות ובקולנוע, ועודדה הוגים ויוצרים לחשוב באופנים חדשים ורדיקליים על יחסו של האדם אל סביבתו הטבעית כמו גם אל המכונה והטכנולוגיה.
נהוג היה לתאר את המלחמה כהתפרצות של "ברבריות חדשה", אך תיאורים אלה עלולים להשכיח מאיתנו את העובדה שהזמן הממושך בו בילו הלוחמים בחזיתות השונות - באם המדובר בחפירות בחזית המערב או בשוחות בחזיתות האחרות ובשדות המערכה (לרבות בארץ-ישראל) - היה גם זמן של קריאה וכתיבה, של הגיונות ומחשבות על החיים בעולם הישן ובעולם החדש הניצב בפתח. לצד מכונת הירייה, גדר התיל והקסדה העט שימש הן את החייל הפשוט שכתב גלויות הביתה (כמו "פאדי" בשיר הלכת המפורסם הכותב לחברתו באנגלית רצוצה ועילגת), והן את "משוררי החפירות" (דוגמת וילפריד אוואן או סיגפריד ששון) שעיבדו את חוויותיהם הטראומטיות באמצעים אסתטיים כדי ליצור ספרות ושירה מסוג חדש. תערוכה זו, "בין השוחות", מבקשת להחזיר את העט אל החפירה. תערוכה זו מלווה את סדרת ההרצאות והאירועים השונים שיתקיימו במהלך שנה זו באוניברסיטת חיפה לציון מאה שנה למלחמה הגדולה. בין השאר, התערוכה נועדה לחשוף בפני קהל הסטודנטים והמבקרים מעט מן המצוי במדף הספרים העשיר במחקרים היסטוריים העוסקים במלחמת העולם הראשונה, כמו גם בספרי זיכרונות והגות, באלבומי אמנות, ספרות רומאנים, שירה, ועוד. ספריית נזריאן משמשת כאכסניה גם לאוצרות נוספים כגון אוספי תצלומים, סרטים, מפות וכרזות. נוסף על כך, לצורך התערוכה אותרו גם חפצים שונים שהיו ברשותם של חיילים יהודים בצבאות השונים.
ולבסוף, התערוכה משמשת תזכורת כי שאף שחלפה מאה תמימה, עדיין אנו חיים בצלה של המלחמה ההיא.

אריה דובנוב, אוצר התערוכה