נוטרות וגיוס בתקופת המרד הערבי:
רקע כללי
אלבום התמונות נמסר לקורפורל טית'ר בדצמבר 1938, עם תום שירות של שנתיים לערך בארץ-ישראל, במסגרת מאבקו של הצבא הבריטי כנגד המרד הערבי, בשלב השני והארוך שלו. המרד הערבי הציב אתגר בפני השלטון האזרחי והצבאי גם יחד, וכאשר הוברר כי כוחות המשטרה, חיל הספר העבר הירדני (Trans Jordan Frontier Police) וכוח הצבא הקטן יחסית אינם יכולים לתת מענה לקיום חיים סדירים בארץ, או להתמודד עם פעולות טרור בחזית רחבה, נשלחו לארץ כוחות צבא סדירים בהיקף גדול, שהגיע בשיאו לשתי דיביזיות לא מלאות, שתי טייסות של חיל האוויר המלכותי, אניות מלחמה, יחידות הנדסה, מודיעין וארטילריה. בצוק העיתים, חוזקו כוחות המשטרה והצבא גם בבני ארץ-ישראל עצמה, ערבים ויהודים. עם גבור המרד והתמיכה האזרחית הערבית בו באזורים הכפריים ובערים הגדולות, התגברו הטרור כנגד תשתיות כגון רכבות ומסילות ברזל, גשרים, כבישים, תחנות משטרה ומבני שלטון, וכמו כן נגד ההתיישבות היהודית באזורי ארץ שונים. אז הועצם שיתוף הפעולה הבריטי-יהודי דרך הנהגת היישוב, וגוייסו אלפי מתנדבים יהודים ליחידות צבא ומשטרה. התגייסות זו היתה רבת פנים, ועד היום מרבים לערבב מושגים ויחידות בהן שירתו מתנדבים ומגוייסים יהודים לעזרת השלטון הבריטי ולהגנת היישוב היהודי. חלקם שירתו במשטרה הארץ-ישראלית (Palestine Police) הרגילה; מעטים היו שהשתלבו בחיל הספר העבר ירדני (Trans-Jordan Frontier Force), ורבים אחרים גוייסו כ'גפירים', שבהגדרה הבריטית היו למעשה 'שוטרים מוספים' (Attached Policeman) ובעברית זכו לכינוי 'נוטרים'. הם צויידו בנשק תקני, אומנו במסגרות ייחודיות, לבשו מדים וחבשו כובעים מזהים, ושירתו במגוון תפקידי סיור, שמירה, אבטחה וסיוע לכוחות צבא ומשטרה. רובם שירתו ללא שכר, והמיעוט שירת לזמן קצוב בשכר מלא. ב-1938 מוסד ''חיל הנוטרים'' העבריים, והסוכנות היהודית הקימה מחלקה לנוטרות לשם הגיוס והתיאום עם שלטונות המנדט. מבחינה מנהלית, ההגדרה החוקית היתה חיל עזר משטרתי (Auxiliary Police Force). הכוחות אומנו עם זאת, על ידי קצינים ומדריכים של יחידות הצבא הבריטי. במסגרת זו נוצרו יחידות כגון המי''ע, היא ''משטרת היישובים העבריים'', (Jewish Settlement Police), שהיתה הגדולה ביחידות הנוטרים, ''המשמר הנע'' (מ''ן), שהיווה יחידת סיור ושירתו בה כ-500 מגוייסים עבריים (''הטנדר נוסע''), ומגוון הפעולות והמשימות שהוטלו על הנוטרים התרחב. יחידות מיוחדות התמחו בהגנה על הרכבות ומטעני ההדרים בעונות השיא, שמירה על נמלי הים, שדות התעופה והמנחתים, 'גדר הצפון' ועוד. היחידה המפורסמת ביותר, אך גם קצרת הימים שבכולן, היתה זו המכונה ''פלגות הלילה המיוחדות'' (Special Night Squads), בפיקודו של צ'רלס אורד וינגייט. למרות ההילה הרבה שנקשרה בה, ותרומתה לעיצוב תורת ההפעלה וערכי היסוד של ה''הגנה'' והפלמ''ח לימים, הרי שהיא התקיימה חודשים מספר בלבד, ופעלה בעיקר להגנת צינור הנפט מעיראק לחיפה, שהחל להזרים את המשאב היקר ב-1938. היא פעלה בעיקר מבסיסה שבקיבוץ עין-חרוד, ברמות הגליל התחתון המזרחי. אף על פי כן, מרבים עד היום רבים ''להשתייך'' ליחידה זו, בעוד שלמעשה הם שירתו ב'חיל הנוטרים' במסגרות שונות שלו. בשיא ההתגייסות, עוצב מבנה חיילי ממש, עם היררכיה פיקודית עברית, אימונים סדירים ויצירת תרבות צבאית מלאה (''זמר הפלוגות''), ונמנו על סך כל המתנדבים והמגוייסים כ- 15,800 איש ואשה, 1275 מהם בשכר מלא. מבחינה מרחבית נמנו בחיל הנוטרים תריסר גדודים לפי אזורי הארץ, ולכל אחד ניתן גם סימן זיהוי מיוחד על הכובע האוסטרלי רחב השוליים של המגוייסים (שקופל בשוליו השמאליים כדי להקל על נשיאת הנשק על כתף שמאל). עם תום המרד הערבי ודיכויו לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, ירד מספרם של הנוטרים, על אף שחלקם המשיך בשיגרה ואף נוספו להם תפקידי שמירה על בסיס הצבא הבריטי שהתפרסו בארץ-ישראל, על חופי הארץ ועל 'נתיני האוייב' שנעצרו במחנות מעצר, כגון הגרמנים הטמפלרים ואחרים. רבים מהנוטרים התנדבו לצבא הבריטי כבר ב-1941/2, ואחר כך המשיכו דרכם בחי''ל, החטיבה היהודית הלוחמת היא ה'בריגדה'. לקראת תום המלחמה שירתו כ -2500 נוטרים סדירים, ועוד רבבת מתנדבים שהיוו כעין חיל מילואים מאומן וזמין.
התרומה הגדולה של היווצרות 'חיל הנוטרים' והשירות ביחידות המשטרה וחיל הספר לסוגיהן, היתה לא רק ההגנה בפועל על יישובים עבריים שהותקפו, ועל תשתיות פיזיות ושלטוניות, אלא בעיקר בהנחת היסוד לכוח מגן עברי שאומן, הוכשר, החזיק באופן חוקי בנשק מגוון, ובכך טמון למעשה הגרעין ליחידות השדה, לקאדר המפקדים, ולמצבורי נשק ואמל''ח של ה''הגנה'' והפלמ''ח. היה זה הכוח העיקרי שעמד לרשות היישוב היהודי לקראת שנות המאבק על הקמת המדינה.
להרחבת הידע הכללי לרקע זה:
- אייל יגאל, האינתיפאדה הראשונה, דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ-ישראל 1939-1936, מערכות, תל אביב 1998.
- גלבר יואב, ספר תולדות ההתנדבות [א], מקומה של ההתנדבות לצבא הבריטי, המדיניות היישובית והציונית 1939-1923, יד יצחק בן צבי, ירושלים 1977.
- ירמיאש רבקה, כנפי האימפריה: חיל האוויר המלכותי הבריטי בארץ-ישראל ובעבר-הירדן, 1939-1919, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2008.
- פורת יהושע, ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1939-1929, עם עובד, תל-אביב 1988.
- ריבלין גרשון, לאש ולמגן- תולדות הנוטרות העברית, מערכות, תל אביב 1964.