150 שנה להתישבות הטמפלרים בארץ ישראל
ב-6.11.18 התקיים באודיטוריום מוזיאון הכט כנס חוקרים לציון מלאת 150 שנה להתיישבות הטמפלרים בארץ ישראל. אגודת הטמפלרים [ Tempelgesellschaft] נוסדה בגרמניה בשנת1861, וגיבשה עדה נוצרית משיחית, אשר נטלה על עצמה שליחות לברוא עם נוצרי חדש, 'עם האל', שיכשיר את הלבבות ואת ארץ האל, היא ארץ ישראל, לבואו מחדש של משיחם. מאוקטובר 1868 ועד אפריל 1948 פעלו כמה מאות משפחות טמפלריות בשבע מושבות בארץ, והיו לגורם משמעותי בתהליך המודרניזציה שלה בכל תחומי החיים. החותם אשר הותירו בנוף הארץ מוכר לכל העובר בחוצות ירושלים, יפו, תל אביב וחיפה, והוא משולב בנוף ההווה ומעניק לו נופך ייחודי. הכנס שארגנו הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה, הספרייה והמועצה לשימור אתרי מורשת, היה פתוח לציבור הרחב והציג את המחקרים העדכניים ביותר בתחומים שונים: היסטוריה של א''י, גיאוגרפיה היסטורית, אדריכלות, חקלאות וטכנולוגיה, ובמיוחד שימור המורשת הבנויה והמוחשית של הטמפלרים. לכנס הגיעו במיוחד כמה מצאצאי משפחות הטמפלרים שנולדו בארץ ופעילים כיום באגודה בגרמניה ובאוסטרליה.
עם סיום הכנס נפתחה בקומת הכניסה לספרייה תערוכה לציון האירוע. בתערוכה מוצגת מגילת אבן הפינה מבית הספר בשרונה שנחשפה תוך כדי עבודות השיפוצים בבית חולים ליולדות בקריה וכן חפצים, מסמכים ותמונות הקשורים להיסטוריה של אגודת הטמפלרים ולתרומתם לפיתוח החקלאות, התחבורה, הבנייה והתעשייה בארץ ישראל. התערוכה תהיה פתוחה מספר חודשים. לתמונות מהכנס ופתיחת התערוכה
למחרת הכנס ב-7.11.18 נערך יום סיור לשרונה במסגרתו ביקרו הטמפלרים באחד הבתים שגדלו בו - בית שהפך לימים למשרדו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. לתמונות מיום הסיור
לכתבה ששודרה בחדשות "כאן 11" על הסיור
נוסעים ותיירים בים התיכון
תערוכת "ויה מאריס" המוצגת בימים אלה בספרייה חושפת לקהל גם כמה מ"אוצרות" הספרייה, ביניהם ספרים וסריקות מאוסף הספרים הנדירים. ד"ר צור שלו מהחוג להיסטוריה כללית מתאר בסקירה הבאה כמה מהפריטים המוצגים.
בראשית העת החדשה, עידן הדפוס, נעו במרחב הים התיכוני, יחד עם עולי הרגל, נוסעים בעלי מטרות מגוונות – דיפלומטים, מסיונרים, סוחרים, יורדי ים ומלומדים. חלקם שהו באזור שנים ארוכות, למדו את השפות המקומיות ופתחו קשרים משמעותיים עם תושבים דומים להם במעמד ובהשכלה. אחרים שהו ימים ספורים בכל אתר, אך תיארו במילים ובאיורים את מסעותיהם. המסע הים תיכוני היה פעמים רבות מעין הרחבה של הביקור הלימודי המסורתי באיטליה (Grand Tour). ברוח זו, החיפוש אחר נופי ושרידי המורשת הקלאסית עמד במרכז. בנוסף לכך, עבור מלומדי התקופה, המזרח נתפס כאתר של ידע תיאולוגי, היסטורי ומדעי חשוב. שרים ואנשי כנסיה אירופיים שלחו סוכנים למרחבי הים התיכון, שילקטו בעבורם כתבי-יד ביוונית ושפות שמיות, יצירות אמנות ועתיקות. ב 1610 יצא ג'ורג' סאנדס (Sandys), אנגלי, בנו של הארכיבישוף של יורק, למסע ים תיכוני מקיף. הוא ביקר באיי הים התיכון, באיסטנבול, במצרים וגם בירושלים וארץ הקודש. המלומד הצעיר שיבץ בספר המסעות שלו קטעי ספרות ביוונית ולטינית. הספר זכה למספר מהדורות, גם אחרי מותו. הרופא והאנתיקוואר הצרפתי, ז'קוב ספון (Spon), שוטט בשנים 1675 ו 1676 יחד עם ידיד אנגלי במרחבי הים התיכון והלבאנט ותיעד מקומות, מונומנטים וחפצים. הוא פרסם את ממצאיו בשלושה כרכים שהשלישי ביניהם מוקדש כולו לתעתיקי כתובות ומטבעות. מעט מאוחר יותר האמן והנוסע ההולנדי קורנליוס דה ברוין (De Bruyn) סייר באזור ושהה בו כחמש-עשרה שנים. כשחזר למולדתו הוא פרסם את רשמיו ורישומיו בספר מסע מפורט ועשיר באיורים נאים מעשה ידיו, שהתפרסם מהר גם בתרגום לשפות אירופיות אחרות. דה ברוין יצא בהמשך למסע ארוך שני, אל רוסיה, פרס ואסיה הרחוקה.
Jacob Spon, Voyage d'Italie, Dalmatie, de Grèce, et du Levant, ... par Jacob Spon ... & George Wheler (Lyon, 1678).
ז'קוב ספון, מסע באיטליה, דלמטיה, יוון והלבאנט, שנערך על-ידי ז'קוב ספון וג'ורג' ווילר (ליון, 1678).
שער ספר המסע של ז'קוב ספון, רופא בהכשרתו ואנתיקוואר צרפתי פרוטסטנטי. יחד עם שותפו האנגלי ווילר, ספון הסתובב באגן המזרחי של הים התיכון ותיעד באדיקות אתרים ומונומנטים רבים. הוא התענין במיוחד בכתובות, שלהן הקדיש כרך שלם, וחזר מהמסע עם אוסף גדול של מטבעות וכתבי יד. ספון, שנפטר בגיל צעיר בעיר ז'נבה, היה בין הראשונים שניסו לתעד את המורשת הקלאסית הים תיכונית באופן שיטתי.
מראה הר פרנסוס ועתיקות דלפי
ספון ו-ווילר ביקרו בדלפי ב 1676. כשהגיע למעין הקסטלי, שמימיו, על פי המסורת, נסכו השראה שירית, ספון הנסער דימה עצמו במחיצת אפולו והמוזות וחיבר שיר ביוונית מודרנית על-פי לחן עממי צרפתי.
מראה העיר לפאנטו (נפְפַּקטוס)
לפאנטו (השם האיטלקי) היתה עיר נמל חשובה ומבוצרת על החוף הצפוני של מפרץ קורינתוס. השליטה בנמלים היתה חשובה תמיד ובמיוחד בעידן הספינות הכבדות שהונעו בחתירה, שדרשו תמיכה לוגיסטית מתמדת מן החופים. לפאנטו תוארה במפות רבות והתפרסמה גם בשל הקרב הימי הכביר שנערך ממערב לה ב-1571, בו הביסה הליגה הקדושה האירופית את הצי העות'מאני.
מפת הים התיכון
Cornelius de Bruyn, Voyage au Levant, ... enrichi d'un grand nombre de figures (Paris, 1725), Map of the Mediterranean.
האמן והנוסע ההולנדי קורנליוס דה ברוין (De Bruyn) סייר ושהה באזור הים התיכון המזרחי כחמש-עשרה שנים. בפתח ספרו המהודר, כאן במהדורה צרפתית שהתפרסמה לקראת סוף ימי חייו, הוא כלל מפה נפתחת של האזורים בהם ביקר. בפינה השמאלית-תחתונה הוא הוסיף הגדלה של האזור באיטליה ממנו יצא למסע.
תדמור
כבר מגיל צעיר, העיד על עצמו דה ברוין, השתוקקתי למסעות, ומשום כך, למדתי את אמנות הרישום, שאין יאה ממנה לנוסע המבקש למסור בדיוק רב את מראה עיניו. אך במקרה של תדמור, יעד קשה להשגה שלא הצליח להגיע אליו, דה ברוין נאלץ להעתיק את הפנורמה המרשימה שלו ממקור שראה כנראה בעיר חלב, אצל הולנדי אחר.
George Sandys, A Relation of a Iourney begun an. Dom. 1610... containing a description of the Turkish Empire, of Aegypt, of the Holy Land, of the remote parts of Italy and ilands adjoyning (London, 1670 (orig. 1615), frontispiece.
ג'ורג' סאנדס, ספר מסע שהחל בשנת האדון 1610, ... ובו תיאור האימפריה העות'מאנית, מצרים, ארץ הקודש, אזורים מרוחקים באיטליה והאיים הסמוכים (לונדון, 1670 (במקור 1615), עמוד שער.
שער המהדורה השישית של ספר המסע המצליח מאת ג'ורג' סאנדס (Sandys), אנגלי, בנו של הארכיבישוף של יורק, שהתפרסמה כ 25 שנים אחרי מותו. האיור עשיר בפרטים אלגוריים המתייחסים לאזור ולמסע – עלית ישוע השמיימה מהר הזיתים, הסולטן הטורקי המשעבד האוחז בעול, איסיס ואוזיריס, האלים המצריים, ועוד יסודות הממחישים את עוצמת האזור בתודעתו של הנוסע המלומד.
נילוס
סאנדס הוסיף לתיאור מצרים תרשים של פסל אל הנהר נילוס שראה בותיקן. הוא סבר שאספסיאנוס הביא אותו ממצרים. אך המחקר המודרני טוען כי הפסל, שנחשף ברומא בראשית המאה ה 16, הוא העתק רומי של מקור הלניסטי, יתכן מאלכסנדריה. כך או כך, סאנדס משחזר במו רגליו את הקשרים המורכבים בין תרבויות הים התיכון ומוסיף להם נדבך משלו.
הפירמידות של גיזה
הפירמידות, והתרבות המצרית העתיקה בכלל, עוררו ענין עצום בקרב אירופים בתקופת הרנסאנס, עוד טרם פענוח הכתב ההירוגליפי. סאנדס מקדיש תיאור ארוך לפירמידות ולביקורו במקום, כאשר הוא משלב את מה שקרא במקורות עם מראה עיניו. האיור מדגיש לא רק את האתר, אלא גם את חבורת הנוסעים. עם זאת, איורים רבים בספרו של סאנדס, במיוחד אלו של ארץ הקודש, הועתקו ישירות מספרו של צווילארט, המוצג כאן אף הוא.
תודה לד"ר צור שלו החוג להיסטוריה כללית
תערוכת ויה מאריס
׳אהבתי את הים התיכון בכל מאודי׳, כתב פרננד ברודל, אחד מהחוקרים המשפיעים במאה העשרים, ומי שהיווה מקור השראה לדורות של היסטוריונים של הים התיכון, ואנחנו ביניהם. מעט מקומות מסמלים את החיבור בין אזורנו, הלבנט, ובין הים התיכון טוב יותר מדרך הים המתפתלת לאורך חופיו. לאורך אלפי שנים לא רק חיברה ויה מאריס עשרות ומאות אתרים ויישובים לאורך קו החוף עצמו, אלא אף היוותה נקודת מפגש בין איזורי פנים היבשת והים התיכון.
הספרייה והמרכז לחקר ההיסטוריה של הים התיכון באוניברסיטת חיפה מזמינים אתכם לתערוכת ויה מאריס במבואת הספרייה, שם מותחת דרך הים קורים של קישוריות ים תיכונית על פני רשתות תרבותיות, כלכליות, ופוליטיות.
בתערוכה נחשפת לראשונה כתובת עתיקה המזהה בודאות עם הנציב הרומי בשנים שלפני מרד בר-כוכבא: גרגיליוס אנטיקווס. האבן ששוקלת 700 ק"ג הועברה אחרי מאמץ רב לאזור התערוכה בספרייה.
מוצגים נוספים בתערוכה כוללים ספרים נדירים ורפרודקציות של מפות נדירות מן המאות 16-18 שמקורן באוספי המפות העשירים של מוזיאון ישראל ושל המוזיאון הלאומי הימי בחיפה, בו יש תצוגה קבועה של מפות, גלובוסים ואטלסים.
וכן פריטים ארכיאולוגים בינהם: עוגנים גדולים, כד ענק משוחזר ומטילי עופרת מתקופתו של דומיטיאנוס. המטילים נמצאו כחלק ממטענה של ספינה שנטרפה על שובר הגלים החיצוני של הנמל בעת שזה כבר החל בתהליך של קריסה הדרגתית אל תוך הים. במקום נמצאו כששה מטילים דומים, שהיוו ככל הנראה חלק ממשלוח לצרכי מסחר או תעשייה בלבנט. הכתובת על חלקם העליון של המטילים אומרת Imp(eratoris) Domit(iani) Caesaris Aug(usti) Ger(manici), ומאפשרת לנו לתארך את הפקת המטילים לשנים 83 עד 96 לספירה. משקלם של המטילים מוטבע עליהם, והוא נע בין 60 ל 70 קילוגרמים. כמו כן מוטבע עליהם גם שם המכרה בו הופקו, בדרדניה אשר בחבל קוסובו של זמננו.
כתובת עתיקה שנמצאה בחוף דור חושפת לראשונה את זהותו של הנציב הרומי לפני מרד בר כוכבא הארץ 30.11.16 ובאנגלית
תגלית בים: כתובת עם שם מושל יהודה בימים שלפני מרד בר כוכבא Ynet, 30.11.16
ממצא נדיר: המילה 'יהודה' על אבן מהתקופה הרומית nrg, 30.11.16
הג'רוזלם פוסט, גלי צה"ל, רשת ב', i24news
העברת האבן למתחם התערוכה
תמונות מאירוע הפתיחה
התערוכה הוקמה בשיתוף ד"ר צור שלו וד"ר גיל גמבש שעומדים בראש המרכז לחקר הים התיכון הקדם מודרני ובניצוחה של פרופ' שרון פוליאקין אוצרת האוניברסיטה. הפקת התערוכה: ג'ני כרמל, ספרייה. תודות לעדינה צור ג'יג'י ודנה לוטן מהספרייה.
"אמנים במלחמת העולם הראשונה"
התערוכה בוחנת את האופנים שבהם אמנים תארו את השלכות המלחמה על גוף האדם ועל הסביבה, את הרס הערים והכפרים עד היסוד. האמנים הציגו את החורבן שגרמו טכנולוגיות מלחמה חדשות, הם ציירו את מראות שדות הקרב ותוצאות ההפגזות הכבדות וההפצצות מהאוויר בדימויים של בוץ, עצים שרופים וגדומים, שוחות ובורות מוצפי מים. האדמה החרוכה נראית כפצע מוגלתי פתוח, בניינים הרוסים דומים לפנים פצועים, וכלי מלחמה הרוסים כגופות פעורים.
אמנים וסופרים שהשתתפו במלחמה כתבו על הקרבות עקובי הדם ועל אנשים צעירים שנרצחו או נפגעו בגופם ובנפשם במלחמת שווא. המלחמה הייתה על כלום ונגמרה בכלום. התוצאה שלה ושל ההסכמים שנכרתו בעקבותיה הייתה מלחמת העולם השנייה.
מצגת מתמונות התערוכה: (הכנת המצגת: ד"ר אביבה לוין-בלואוסוב ותחיה דולינסקי)
לתמונות נוספות מאירוע הפתיחה
צילום והפקת התערוכה: ג'ני כרמל וצוות הספרייה
חובת הזכרון במציאות כפולת פנים
שני עולמות שונים מרכיבים את התערוכה:
עולם ששקע מול רקיע נעול – תבליטי דיוקנאות נטולי צלם אדם העשויים מעיסה של "קריעות" נייר עיתון האפויים עד שריפה, המגלמים סמליות לטקס ביהדות של גזירת קרע בבגדם של אבלים על מות יקירם.
עולם עומד וקיים – פורטרטים עזי צבע גדולי מימד וציורי דיוקנאות על-גבי קופסאות אריזה מקרטון,שנעשה בהם שימוש חוזר. הקופסא שהייתה פעם חדשה ומלאה, התרוקנה והפכה למיכל ריק של זיכרון המקפל בחיקו את העבר כפליט המטלטל ממקום למקום. אך בעיקר ניתן לראות בהם, על פי מונחיו של ולטר בנימין, דמויות המהלכות ומשוטטות לא רק במרחב הגלוי, אלא בנפשן פנימה, תוך שיבה אל העבר שנשכח והודחק במציאות כפולת פנים המטלטלת: בין עולם דינאמי וחי לעולם הדמויות המיוצגות בתבליטי עיסת הנייר השרופים, השוקעות כפצע פתוח אל אופל השכחה .
מתוך סרט וידיאו שנוצר בהשראת יצירותיה של שרה והמבוסס על צרור המכתבים של בני משפחתה, מוקרנת בחלל התערוכה ומושמעת בקול עדות היסטורית מתקופת השואה.
אל התערוכה נלווה סרט וידיאו "המכתבים" המוקרן במהלכה. הסרט הוכן בהשראת יצירותיה של שרה מלצר, בהתבסס על המכתבים מתוך העיזבון המשפחתי, ובנוי על רצף זמנים של: לפני, תוך-כדי ובסיום מלחמת העולם השנייה. בין המוצגים בסרט: מברק S.O.S. מלבוב ממאי 1940; מכתבים ממאי- יוני 1941 מלבוב; מכתב מיוני 1942 מדודתה של שרה מלצר שהוברח מקרון בדרכו למחנה ההשמדה בלז'ץ; מכתבים ומברקים מסיביר בין השנים 1940-1946 (ממשפחתה של שרה שניצלה הודות להגליה לסיביר), ולאחר מכן מכתבים בין השנים 1946-1948 ממחנות העקורים בגרמניה בטרם עלייתה של שרה מלצר לישראל.
Library of America באוניברסיטת חיפה
לאחרונה קבלה הספרייה תרומה הכוללת כ-100 ספרים מהוצאת עמותת Library of America.
העמותה נוסדה בשנת 1979 כדי לשמר ולהפיץ את מיטב נכסי התרבות הכתובים האמריקנים. ראוי לציון שהספרייה שלנו הינה אחת מ-50 ספריות במזרח התיכון ובאסיה שזכו לקבל תרומה זו. הספרים שנתרמו נחשבים כאוסף ליבה של יצירות מופת או בעלי משמעות היסטורית ומעשירים את הספרייה בלימודים אמריקנים בהיסטוריה ובספרות, ובתחומים רבים נוספים: מדע המדינה, פילוסופיה, סוציולוגיה, תקשורת, ועוד. בין 100 הספרים שהתקבלו נמצאים יצירותיהם של ויטמן, פו, פוקנר ובלדווין, וכתבים של מדינאים כגון ג'פרסון, פרנקלין, לינקולן וקנדי. בקומה המרכזית של הספרייה מוצגת בימים אלו תצוגה של אוסף הספרים שנתרם.
לרשימת הספרים שנתרמו
לרגל קבלת תרומה מכובדת זו ערכה הספרייה ב-18.3.14 אירוע בו כיבדו אותנו בנוכחותן נציגות משגרירות ארה"ב בתל אביב: גב' הילרי אולסין-וינדקר, יועצת תקשורת וענייני תרבות, וגב' אן ולטר, מומחית לקשרי ציבור. ברכו את האורחים פרופ' חנן אלכסנדר, דיקן הסטודנטים וראש בית הספר הבינלאומי, ופרופ' יוסי ציגלר, הראש האקדמי של הספרייה. התוכנית כללה הרצאה של ד"ר ערן שלו מהחוג להיסטוריה כללית בנושא "ישראל השנייה": מקורותיה התנכיים של הרפובליקה האמריקנית, ונגינה של שירי ג'אז אמריקנים על ידי צמד גיטרות מהחוג למוסיקה, יהל קנול וניר קאופמן.
לאתר לתת לספרייה
See English article below
מימין לשמאל: גב' אן ולטר, פרופ' יוסי ציגלר, גב' הילרי אולסין-וינדקר וגב' צילה הראל
תצוגת האוסף שנרתם לספרייה בקומת הכניסה
Library of America" at the University of Haifa
A ceremony was held on Tuesday, March 18, 2014, honoring the presentation of 100 volumes of the Library of America book series to the Younes and Soraya Library at the University of Haifa, by the Embassy of the United States. Representatives of the United States Embassy in Tel Aviv, Mrs. Hilary Olsin-Windecker, Counselor for Press and Cultural Affairs and Ms. Anne Walter, Public Affairs Specialist, participated in the event along with Prof. Hanan Alexander, Dean of Students and Head of the International School, and Prof. Yossi Ziegler, Academic Director of the Library, who opened the ceremony attended by faculty, students and librarians. Dr. Eran Shalev, lecturer and researcher from the Department of General History gave a lecture entitled "The New Israel": the Hebraic Roots of the American Republic. The event was concluded with a selection of American jazz songs played by the guitar duo Yahel Knoll and Nir Kaufman, students in the university's Department of Music. The Library of America is a nonprofit publisher founded in 1979 to help preserve and foster appreciation for American works of literary merit and historical significance. The Library at the University of Haifa is one of fifty in the Middle East and Asia selected to receive the donation. The books represent a core collection of outstanding American writing – from Whitman and Poe to Faulkner and Baldwin, from Jefferson and Lincoln to Galbraith and Kennedy – and support American studies in history and literature as well as many other fields: political science, philosophy, sociology, communications and more. An exhibit of the donated book collection is currently on display on the main floor of the library.
About the Library of America
Library of America worldwide description
Support the Library
From left to right: Prof. Yossi Ziegler, Mrs. Hilary Olsin-Windecker,and Ms. Anne Walter
Dr. Eran Shalev: "The New Israel": the Hebraic Roots of the American Republic.
יובל ה- 100 לספריית אינזל -מסע בזמן
המו"ל אנטון קיפנברג והסופר שטפן צווייג יסדו בשנת 1912 את סדרת ספרי-אינזל. בהודעה שפורסמה ב-23.05.1912 הסביר אנטון קיפנברג את המטרה העיקרית של סדרת הספרים החדשה שעומדת להופיע בהוצאה:
"ספריית אינזל אמורה לשקף את הפעילות הכוללת של ההוצאה. היא תכלול יצירות קטנות יותר – סיפורים, נובלות, אוספי שירה, מסות, מחזות, נאומים ואגדות עם. אלו יהפכו לרכוש ההוצאה כתוצאה מאופני העריכה והעיבוד המיוחדים או עקב היותם מוגנים בזכויות יוצרים מלכתחילה. לאלה יתווספו יצירות מן העבר הקרוב והרחוק שלא בצדק נפלו לתהום הנשייה, או כאלה שאנו מבקשים להקנות להן מימד אקטואלי מיוחד, ולעתים נצרף גם ספרים מאויירים."
הרעיון לפרסם במידה שווה את מיטב הקלסיקה מן הספרות העולמית לצד סופרים עכשוויים, היכה שורש. חלפו רק שנתיים מיום ההודעה על הופעת הסדרה וההוצאה יכלה לבשר על מכירה של למעלה ממיליון עותקים. המיוחד והחדשני בספרי אינזל הייתה והיא עודנה הכריכה:
"הכרכים הכילו את מיטב היצירה של אותם ימים, הודפסו על נייר נטול עץ ונכרכו בכריכת נייר קשה. עטיפות נייר צבעוניות נתנו לסדרה את אופייה המיוחד, הדוגמאות והדפוסים בעלי הצבעוניות המשתנה הקנו מראה ייחודי לכל אחד מן הכרכים."
למרות משברים רבים יכלה הסדרה להמשיך ולהעיד על אופייה הייחודי – שמירה על מתכונת אינדיבידואלית לכל כרך וכרך. המשברים שעברה הוצאת אינזל היו למשל משבר הספרים בשנות העשרים של המאה שעברה ושתי מלחמות העולם. עקב חלוקת גרמניה היו להוצאה שני בתים: האחד בפרנקפורט בגרמניה המערבית והשני בלייפציג בגרמניה המזרחית לשעבר. לאחר המפנה ואיחוד גרמניה אוחדה גם הוצאת אינזל מחדש ויכלה להמשיך בהוצאת הסדרה בכוחות מאוחדים.
לאתר מכון גתה
איזכור התערוכה באתר אוניברסיטת לייפציג שם הגו את רעיון הפוסטרים
פתיחת התערוכה בספרייה:
ב-4.3.14 נפתחה בספרייה תערוכה לציון 100 שנה להוצאת אינזל. התערוכה מוצגת בקומה ראשונה באגף הצפוני בספרייה וכוללת
כ-25 פוסטרים של עטיפות ספרים יפהפיות.
פתיחת התערוכה התקיימה במעמד חגיגי בהשתתפות: מנהלת מכון גתה בישראל, הגב' גריט פרידלר, מנהלת היחידה למידע
וספריית מכון גתה, הגב טוני בודה סגנית מנהלת ספריית מכון גתה, הנהלת הספרייה שלנו ונציגי מכון בוצריוס לחקר חברה והסטוריה גרמנית.
התערוכה בקומה הראשונה באגף הצפוני בספרייה.
ספרים של הוצאת אינזל המוצגים בויטרינה ליד דלפק היעץ בקומת הכניסה לספרייה
מנודים – סיפור אהבה
אירוע השקת התכנית בנוכחות נציגי המשפחה, תלמידי התכנית ומוזמנים, החל באגף החדש של הספרייה. יצחק לבנת, ראש המשפחה, הציג בפני האורחים את ההיסטוריה המשפחתית שלו, על רקע תערוכת תמונות שנאצרו על-ידי צוות הספרייה ומבוססת על הספר "מנודים - סיפור אהבה" המבוסס על סיפורה של המשפחה. על רקע התמונות ממחנות הריכוז סיפר יצחק: "עד שהגענו למחנה, לא הייתה לי זהות. כשהטביעו לי את המספר על היד, שמחתי כי סוף-סוף הייתה לי זהות; אמנם לא היה לי שם אבל הייתה לי זהות"...המשך קריאה
יצחק לבנת באירוע פתיחת התערוכה בספרייה.
זהו סיפורם של הדי ויס (Hedy Weisz) וטיבור שרדר (Tibor Schroeder) אשר חיו עד למלחמת העולם השנייה בעיירה נודג'סולוש ( Nagyszolos ) לרגלי הרי הקרפטים (סעליש בפי היהודים). בעיירה - מיקרוקוסמוס רב-תרבותי – חיו בסובלנות הדדית במשך דורות רבים הונגרים, רותנים, גרמנים, צוענים ויהודים.
הדי, השלישית מבין חמשת ילדי משפחת ויס היהודייה, ואהובה הנוצרי טיבור שרדר נפגשו והתאהבו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, תקופה בה יחסים רומנטיים ונישואין בין יהודים לנוצרים הוצאו אל מחוץ לחוק וגררו עונשים מרחיקי לכת.
טיבור היה בנו החורג של אחד מהקצינים הבכירים ביותר בצבא ההונגרי ששיתף פעולה עם הצבא הנאצי - הקצין הממונה על יחידת העיתונות והדוברות של הצבא ההונגרי האחראי על הפצת ידיעות מטעם הצבא. עובדה זו הקשתה אף יותר על זוג האוהבים.
למרות המציאות הקשה, כשפנה טיבור לאביו החורג וביקש את ברכתו לנישואין עם הדי, הסכים האב, אך ביקש לשמור את דבר האירוסין בסוד עד לתום המלחמה. בראשית 1944, פנה טיבור לאביה של הדי וביקש את ידה. לאחר שהאב, ווילמוש, ווידא כי אביו של טיבור והדי עצמה רוצים בשידוך, נתן אף הוא את ברכתו.
בעוד הדי ומשפחתה מוכנסים לגטו ועומדים בפני גירוש אל הלא נודע, הוגה טיבור תכנית להצלתה ומעמיד בכך את חייו בסכנה מיידית. הוא מבריח את הדי אל מחוץ לגטו, לקרון רכבת ששימש כמקום מסתור ומבקש ממנה לחכות לו עד שובו בבוקר. הדי נותרת לבדה בקרון אך מקץ מספר שעות בוחרת לחזור לגטו, לאביה, אחיותיה ואחיה בגטו. היא משאירה לטיבור מכתב:
טיבור היקר לי מכול,
סלח לי שאני כותבת לך את הדברים הללו. אני עושה זאת משום שלא הייתי מסוגלת לעמוד מול העצב בעיניך, לו הייתי ניצבת מולך ומספרת לך על החלטתי. אינני יודעת אם חזרתי לגטו תשנה משהו או תשפיע איכשהו על עתידה של משפחתי, או על גורלנו. אני רק יודעת שעלי לשוב ולהתייצב יחד איתם מול הגורל הזה. אינני יכולה לנטוש עכשיו את אחי, את אחיותיי ואת אבי, בשעה זו, שעת מצוקתם הגדולה מכול.
סלח לי יקירי
באהבה,
הדי
בהחלטתה זו, לחזור לגטו ולמשפחתה, הצילה למעשה הדי את אחותה עליזה ואת אחיה שנדור (שותי). ללא תמיכתה ומסירותה להם – הם לא היו שורדים את המאורעות שעמדו להתרגש עליהם.
האב וארבעה מילדי המשפחה גורשו לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחה איצוקה האחות הצעירה והיא בת 12 בלבד. שנדור, אחיה הצעיר של הדי, שרד את מחנה בירקנאו והגיע בינואר 45' בצעדת מוות למאוטהאוזן, שם פגש את אביו ווילמוש. משם, בצעדת מוות שנייה - ביום הולדתו ה-15 – הגיע למחנה גונסקירכן שבאוסטריה. ביחד עם אביו שוחרר על ידי האמריקנים. ווילמוש, אביו, מת מרעב ומטיפוס כשבועיים לאחר השחרור.
שנדור, אשר שינה את שמו לאיציק (כסמל לכינוי הגנאי ליהודים בהונגריה), הגיע בשחייה מאוניית מעפילים לחופי ארץ ישראל. הוא הצטרף למחתרת בנובמבר 47', ושירת עשר שנים בצה"ל. בישראל הקים משפחה וביסס עם אחיו מערכת עסקים מצליחה. הדי, בעלה אמיל ובתם חביבה היגרו לקנדה בשנות החמישים.
לאחר 25 שנה הדי (כעת כבר אלמנה), נפגשה עם טיבור בקנדה. הוא מעולם לא הפסיק לחפשה ולאהוב אותה. עבורה הרומן, תקופת החיזור והאירוסים לטיבור היו עכשיו "חלום נעים, אך רחוק". היא חשבה שטיבור מאוהב באישה שאינה קיימת עוד ולעולם לא תוכל להסביר לו את הדברים האיומים שחוותה. ומתוך מחשבה כי "היא לעולם לא תהיה עוד מי שהייתה" נישאה הדי לגבר אחר.
לעיונכם תמונות אחדות מאירוע פתיחת התערוכה (צילום: ג'ני כרמל)
תצוגת ספרים בספרייה
תצוגת ספרים על "תוכן משתמשים, ויקי, Web 2.0, רשתות חברתיות" מאוספי הספרייה. לעיונכם בקומה המרכזית של הספרייה מ- 19.12.12 עד 5.01.13.
במצגת מבחר תמונות של הספרים המוצגים בתצוגה.
הספרייה מבט לאחור עם הפנים קדימה. מאי 2011
להביא את העבר להווה, ולבנות את ההווה עם הפנים לעתיד...
התערוכה: "הספרייה- מבט לאחור עם הפנים קדימה", מוצגת בימים אלה במסדרונות קומת הכניסה של האגף החדש של הספרייה.
התערוכה מציגה שלושה היבטים של הספרייה: ההיבט הגיאוגרפי והאדריכלי, ההיבט הטכנולוגי וההיבט האנושי.
המתבונן בתצוגה, שצועד לאורך המסדרון, יכול לנוע על ציר הזמן הלוך ושוב לאורך שלושת
הנושאים שבתערוכה ולצפות בשינויים שחלו בספרייה לאורך חמישים שנות קיומה ובעצם, לחוש את משק כנפי ההיסטוריה.
תהליך הכנת התצוגה החל באיסוף תמונות מאלבומים ישנים, עיון וצפייה בארכיון הדיגיטלי של הספרייה, חיפוש וחיטוט בתמונות ישנות מארכיון האוניברסיטה ואיסוף תמונות אישיות של חברי הצוות מ"ימי בראשית".
על מלאכת זיהוי התמונות מונו כמובן הספרניות הוותיקות שבינינו, אמירה קהת, יהודית צנר ואסתר צורי שמיד נרתמו לעבודה והחלו בהחלפת חוויות וקריאות התפעלות וצהלות שמחה מהגילויים החדשים:
"...את זוכרת את אלי לנצמן המורה בחוג לאומנות...זה עם המקטרת..."
"...אני בטוחה שזה שיושב מימין הוא פרופ' ארנון סופר בשיעור גיאוגרפיה..."
"...אני מכירה את בלה טוקטלי שהייתה ראש מנהל..."
ואנחנו, הצעירים יותר שבחבורה, עמדנו מן הצד נפעמים מהזיכרון החד של החברות ומההתלהבות ממלאכת הזיהוי.
תהליך זיהוי התמונות היה מרגש. מבעד לתמונות הישנות ניבטים המראות של פעם ומורגש השינוי שחל עם השנים: השינוי בלבוש, בטכנולוגיה, ואף במבנה הספרייה. ומוכרחים לציין כי השנים דווקא לא הוסיפו לחינו של המקום. מבעד לתמונות ניתן לראות את הספרייה (במקומה הנוכחי) שנבנתה בתחילת שנות השבעים, ספרייה רחבת ידיים ומוארת אשר חלונותיה הרחבים משקיפים על הנוף היפהפה. עם השנים הפכה הספרייה לצפופה וחשוכה. עוד ועוד מדפים וכונניות נוספו למבנה כדי להכיל את האוסף הגדל, עוד ועוד קירות גבס נבנו על מנת לשכן את העובדים שנוספו.
והיום במבט קדימה אנו שבים למקורות וחוזרים ומשפצים את הספרייה בדומה למבנה של פעם, אולם רחב ידיים גדול, פתוח ומזמין.
בחירת התמונות וניפוין היה אחד השלבים הקשים ביותר בתהליך העבודה. הבחירה בתמונה מסוימת והוויתור על תמונה אחרת גרם לתחושה של וויתור על פיסת היסטוריה. לאיכות התמונות שברשותנו היה משקל כבד בבחירה. נאלצנו לא פעם לוותר על תמונות בעלות ערך היסטורי משום שלא עמדו במבחן איכות התצוגה, דבר שגרם לאכזבה קשה.
הרצון להציג אירועים משמעותיים ואישים בעלי תפקידם מרכזים וחשובים בחיי הספרייה הנחה אותנו בבחירת התמונות, אך המספר המוגבל של תמונות שתערוכה מסוג זה יכולה להכיל אילץ אותנו לנפות ולוותר על תמונות רבות שהתאימו לתצוגה.
שלב הכתיבה היה מורכב לא פחות. ניגשנו למלאכת הכתיבה בחרדת קודש וידיעה שבעצם אנחנו מתעדים את ההיסטוריה של המקום ואת מה שיישאר לעתיד. התחושה של כובד האחריות שנטלנו על עצמנו לוותה אותנו לאורך כל הדרך.
מקורות המידע היחידים שעמדו לרשותנו היו העבודה המתודולוגית של רונית בירן- ענבל* שראיינה את מר אליעזר רפאלי, הנשיא הראשון של אוניברסיטת חיפה, ואת פרופ' שמואל סבר המנהל הראשון של הספרייה, והרבה הודות לזיכרון החד של הוותיקות בחבורה שהצטרפו לצוות הספריה עוד בימים שהיא שכנה בבית הספר הגבוה בבית ארדשטיין.
תהליך ההפקה והתיאום עם החברה שעיצבה והקימה את התצוגה לווה לא פעם בתקלות ובבעיות שנדרש להן פתרון מיידי ועמידה בלוח זמנים צפוף שנגזר מחנוכת המשכן במסגרת כנס חבר הנאמנים. כדוגמה לכך היה התהליך של בחירת אחת התמונות המרכזיות בתצוגה.
בתערוכה שתי תמונות קיר גדולות, האחת שאמורה לבטא את העבר ולפתוח את התערוכה, והשנייה, המסכמת, שאמורה לבטא את הספרייה של היום. בחירת התמונה הראשונה הייתה קלה. היה ברור לכולם שבוחרים צילום שמבטא את הספרייה של פעם, כאשר אוסף הספרים מהווה את מרכז התמונה.
צילום התמונה העכשווית כבר הייתה סיפור אחר. לצוות היה ברור שהיא צריכה לבטא את רוח הזמן, את הטכנולוגיה המתקדמת, ואת המבנה המודרני, כאשר לספר המודפס שמור עדיין מקום מכובד. אלא שמבטו של הצלם המקצועי שנשלח מטעם החברה היה שונה לחלוטין. הוא התבונן על הספרייה במונחים שיווקיים בלבד: דוגמנית (סטודנטית) שעומדת בחזית, וכל השאר משמש כתפאורה. ושוב בזמן בלתי אפשרי נאלצנו לגייס את כישורי הביום שלנו ובשירותה של ה"דוגמנית" הנאה שלנו, סטפני, הגענו בסופו של דבר לתוצאה משביעת רצון.
התערוכה המוצגת היא חדשנית ודינאמית, כאשר עם הזמן ניתן להוסיף לה פרקים נוספים מההיסטוריה של המקום. אנו מקווים שנדע להמשיך ולתעד את הנעשה בספרייה, לשימור העבר עם הפנים לעתיד.
ולסיום, אנחנו מקווים שהצלחנו לסקרן אתכם לבוא ולצפות בתוצאה.
וזו ההזדמנות להודות לכל התורמים להקמת התערוכה: על מלאכת איסוף החומרים, כתיבת הטקסטים ותרגומם, העריכה וההפקה נמנים חברי צוות הספרייה: יוסף בראנס, ריקי גרינברג, ג'ני כרמל, יהודית צנר, אסתר צורי, אמירה קהת ויריב שוק. התערוכה עוצבה והוקמה על ידי חברת "איגלו".
הכנת הסקירה: ג'ני כרמל
לחצו לצפייה בתמונות
* העבודה "הספרייה באוניברסיטת חיפה" נכתבה במסגרת שיעור מתודולוגי ב', בהנחיית דר' רון פוקס.