תיירת בעירי פרק כ"ו - שדרות סיני 17 ו- 21. אמירה קהת
שדרות סיני 17
בשנת 1936 נראית כאן חורשה רחבת ידיים. בין עצי האורן חבוי צריף. בצריף מתגוררות מספר משפחות וביניהן משפחת פלדמן. יש בצריף גם מטבח ושירותים. באחוזה צריפים רבים, תנאי החיים בהם קשים, אך איש אינו מתלונן.
הבנות חסידה ולאה לבית פלדמן סיפרו לי: "האב, מנחם פלדמן, יליד טאיצ'בה-טייץ, סלובקיה, 1907, ושרה אדלר, ילידת בודפשט, 1901, נישאו בסלובקיה. נולדו להן שלוש בנות: חסידה, ילידת 1931 ולאה ילידת 1932 וכן בת נוספת, כאשר מנחם ושרה הודיעו להוריהם על כוונתם לעלות לארץ-ישראל עם שלושת בנותיהם, ההורים נתקו עמם את הקשרים. שנה וחצי חיכו "על המזוודות" לקבלת הסרטיפיקטים. מנחם היה בהכשרה בסלובקיה, כדי להתכונן לעלייתו ארצה.
המשפחה הגיעה לחיפה ונשלחה לבית-העולים בבת גלים. "בבית-העולים היו פשפשים ואמא ביקשה מאבא לקחת אותה משם רחוק "לקצה ההר". אבא לקח את הדברים כמשמעם, הזמין עגלה וסוס, הטעין את המיטלטלין, והמשפחה החלה בעלייה איטית לכרמל. העלייה התארכה וכשאמא שאלה - מדוע אנחנו נוסעים רחוק כל כך? אבא ענה לה "הרי רצית להגיע לקצה ההר...!" .
אחוזה, כידוע, הייתה אז בקצה הדרומי ביותר של חיפה. כאן באחוזה,"הילדים זכו בהרבה אוויר צח. אך היו כאן גם רוחות. כשהיינו ילדים אמרו לנו לשים אבנים בכיסים כדי שלא נעוף עם הרוח. הכול היה פתוח, היו בקושי בתים באחוזה!". אחת מהבנות נפטרה בארץ מדיפטריה ושתי בנות נוספות נולדו כאן: רבקה, ילידת 1935 וציונה, ילידת 1937. לפני שעברו לגור בצריף זה, הספיקו לגור בצריף אחר ברחוב מאפו 9, ובזמן המאורעות, כנראה בשנת 1939, גרו בקומה שנייה של בית ויצ"ו ברחוב חורב פינת אידר.
האב מנחם עבד אז בהדר כשרברב. מאוחר יותר פתח עסק עצמאי לפחחות במחסן מאחורי הצריף. שרה פלדמן הייתה מוכנה לכל עבודה: היא הייתה עוזרת, מבשלת ומנקה. הבת חסידה זוכרת שהיה להם כלב זאב. האם עבדה אז במסעדה במלון רוזינר, הוא מעון העולים שהפך לבית חולים ברחוב חורב 2. חסידה זוכרת שהילדים הלכו לקחת שאריות אוכל ממטבח המלון עבור הכלב.
השכן הקרוב היה ד"ר דנקוורט, (ראו פרק כ"ה), שהיה גם רופא השניים של בני המשפחה. שביל הוביל מביתם לרחוב מוריה. כיום שביל המעבר הוא בין בית 15 לבין בית הספר "זיכרון יוסף". הבנות הלכו לבית הספר "זיכרון יוסף" ולאחר מכן למדו בתיכון בהדר. הצריף נהרס ובית קטן נבנה במקומו.
בשנת 1947 ניצב כאן כבר בית גדול
כל יתר השטח סביבם, בשנות השלושים והארבעים, היה שטח בר. הבתים לא היו צפופים כמו שהם היום, והילדים קטפו שם פרחים. לא הייתה תאורה ברחובות, לא היו כמעט מכוניות ואוטובוס 4 הגיע לאחוזה רק מספר קטן של פעמים ביום.
חסידה נזכרת שכאשר החלה המלחמה, ההורים בחו"ל חידשו עמם את הקשר והתחננו שישיגו להם סרטיפיקטים. אך אז היה כבר מאוחר מדי, ורוב המשפחה נספתה. אח אחד של האב מנחם הצליח לעלות ארצה בשנת 1938 והיה לנוטר. אח של האם שרה הגיע כפליט מרומניה אחרי המלחמה. בזמן המאורעות של 1936-1939 כשמשפחת פלדמן התגוררה באחוזה. האב היה גם לנוטר. כשהאם הייתה בעבודה, הבנות חיכו בבית לבדן. לאה זוכרת שאמא נהגה להודיע מרחוק על שובה מהעבודה והבנות בכו משמחה כששמעו את קולה. אירוע הזכור היטב ללאה הוא הכרזת המדינה. מהגדנ"ע שלחו את הילדים להדביק כרוזים ברחובות. אחד מהילדים הלך קדימה כדי לוודא שהכלניות (החיילים הבריטים) לא נמצאים בסביבה. בערב ההכרזה כל התושבים התאספו ברחובות סביב הגן של חווקין" (כיום גן יצחק) . ההתרגשות הייתה עצומה והשמחה רבה.
אליעזר נפטר בשנת 1983, לאה נפטרה בשנת 1987. ארבעת הבנות חיות בארץ.
בתיק העירייה ישנה תכנית משנת 1938 שאושרה בשנת 1939. בתכנית המגרש נראה בניין קטן הקיים בלב המגרש. התכנית החדשה היא לבית בן קומת קרקע וקומה אחת, שיוצמד למבנה הישן. בעלת הבית היא גולדה ברגטל מקריית מוצקין. המתכננים הם המהנדסים איזנשטט את מאירשטיין. מרחוב יוסף 12, בהדר הכרמל.
זוהי תכנית הבית משנת 1938. מבנה קטן נראה "דבוק" לצד הבית
על משפחת ברגטל שמעתי מבת של חברים של משפחה זו. לא היו לה הרבה פרטים על משפחה זו, אבל מדף עד שמילא אדון ברגטל ב"יד ושם" בשנת 1956 עלו הפרטים הבאים:
אברהם בן משה ברגטל, יליד ירוסלב פולין בן משה אהרון ושרה, נולד כנראה בדרהוביץ. אחותו זוסיה שפיגל, ואחיו דוד, וילהלם ויהושע אוסקר, שגרו בדרוהוביץ נספו בשואה. נראה שאברהם הצליח לעלות ארצה בזמן, בעוד משפחתו נשארה בגולה ונספתה. סופר לי שד"ר ברגטל היה הווטרינר של העירייה ועבד בבית המטבחיים של העירייה. ואכן בספר הטלפונים של שנת 1964 נרשם שאברהם ברגטל הוא רופא וטרינרי.
רשימת דיירים של העירייה הצביעה על כך שבשני חדרים התגוררו אברהם וגולדה ברגטל, בעוד שבאחד מחדרי הדירה גר קורט הויזמן ובשני פאול אהרנצוייג. כך היה נהוג באותה תקופה, מי שהייתה לו דירה של שני חדרים - השכיר אחד מהם, ובעלי דירה של ארבעה חדרים - יכלו להשכיר גם שנים ושלושה חדרים ולחיות משכר הדירה.
שכנים ידעו לספר שבתם המבוגרת של אברהם וגולדה ברגטל נישאה לשבדי. אחרים סיפרו שבעלה השבדי של הבת נרצח והיא חזרה ארצה עם בנה. בתם השנייה נישאה לקצין מהצבא הבריטי. פרטים מסעירים כאלו נחקקו היטב בזיכרונם של ותיקי אחוזה, ובודאי שהיו בזמנם נושא לשיחות.
מאתר חברה קדישא בחיפה למדתי שאברהם ברגטל בן משה אהרון נפטר בשנת 1967, גולדה ברגטל בת חיים ברוך נפטרה ב-1966. שניהם נקברו בבית הקברות בחיפה.
בשנת 1986 נבנה בית בחלקו האחורי של הבית. כנראה שבהזדמנות זו גם הבית הקדמי עבר שינוי ונוספה לו עוד קומה.
הבית ברחוב סיני 17, 2005 רחוב סיני 17, 2010
שדרות סיני 21
על מגרש שגודלו כמעט דונם נבנה בשנת 1935 בית. בעל הבית היה משה אברהם פייגנבאום. בשנת 1947 בעלי הבית היו יששכר ומלכה רוזינר. בשנת 1948 הם הגישו לעירייה תכנית להקים על המגרש שני בניינים בני קומת קרקע וקומה א'. התכנית נערכה על ידי האדריכלית שרה לרנר. מתכנית זו ניתן ללמוד שעל המגרש הקדמי היה קיים באותה עת בית בן קומת קרקע בלבד.
משה רוזינר סיפר: יששכר רוזינר (אח של יונה רוזינר) ואשתו ומלכה בלימה הוניגווקס (אחות של רבקה) עלו מפרנקפורט בשנת 1938 בעקבות לחצה של רבקה. מלכה ורבקה היו בנות של ר' יהודה הוניגווקס. שני הזוגות עלו ארצה יחד, הגיעו לצפת, אבל נמלטו לחיפה בתקופת המאורעות. הם ניהלו חנות מכולת ברחוב מוריה 107, בכיכר קריית ספר, אותה קנו ממשה גראוור. המכולת קיימת עד היום בכיכר, ומוכרת בשם "המכולת של מוריס". בנם של יששכר ומלכה, שמואל, ואשתו יהודית רז, בנו בית בן שתי קומות ובעל שלוש דירות. סופר ששמואל המשיך לנהל את המכולת.
מלכה ויששכר רוזינר עם ילדיהם שמואל וארנה
בכתובת זיכרון הנמצאת בבית הכנסת "אליהו הנביא" ברחוב סיני נרשם: "מלכה בלימה רוזינר בת ר' יהודה הונגווקס. נפטרה ג' סיון תשכ"א - 1961. יששכר ב"ר יעקב רוזינר נפטר ה' תמוז תשכ"ג - 1963"
כתובת נוספת נמצאת בבית הכנסת: "שמואל הלוי רז בן יששכר ומלכה רוזינר נפטר י"ז תשרי תשנ"ג"
הבית ברחוב סיני 21, 2006
מקורות:
שיחות עם חסידה ולאה פלדמן בשנת 2005 ובשנת 2010
שיחה עם משה ויעקב רוזינר, אחיינים של יששכר ומלכה רוזינר.
שיחות עם בניהו סגל, עליזה ברנט, עדנה הייכל.
התמונה של משפחת רוזינר ניתנה לי באדיבותו של יעקב רוזינר
התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.
תיירת בעירי פרק כ"ו - שדרות סיני 17 ו- 21. אמירה קהת
שדרות סיני 17
בשנת 1936 נראית כאן חורשה רחבת ידיים. בין עצי האורן חבוי צריף. בצריף מתגוררות מספר משפחות וביניהן משפחת פלדמן. יש בצריף גם מטבח ושירותים. באחוזה צריפים רבים, תנאי החיים בהם קשים, אך איש אינו מתלונן.
הבנות חסידה ולאה לבית פלדמן סיפרו לי: "האב, מנחם פלדמן, יליד טאיצ'בה-טייץ, סלובקיה, 1907, ושרה אדלר, ילידת בודפשט, 1901, נישאו בסלובקיה. נולדו להן שלוש בנות: חסידה, ילידת 1931 ולאה ילידת 1932 וכן בת נוספת, כאשר מנחם ושרה הודיעו להוריהם על כוונתם לעלות לארץ-ישראל עם שלושת בנותיהם, ההורים נתקו עמם את הקשרים. שנה וחצי חיכו "על המזוודות" לקבלת הסרטיפיקטים. מנחם היה בהכשרה בסלובקיה, כדי להתכונן לעלייתו ארצה.
המשפחה הגיעה לחיפה ונשלחה לבית-העולים בבת גלים. "בבית-העולים היו פשפשים ואמא ביקשה מאבא לקחת אותה משם רחוק "לקצה ההר". אבא לקח את הדברים כמשמעם, הזמין עגלה וסוס, הטעין את המיטלטלין, והמשפחה החלה בעלייה איטית לכרמל. העלייה התארכה וכשאמא שאלה - מדוע אנחנו נוסעים רחוק כל כך? אבא ענה לה "הרי רצית להגיע לקצה ההר...!" .
אחוזה, כידוע, הייתה אז בקצה הדרומי ביותר של חיפה. כאן באחוזה,"הילדים זכו בהרבה אוויר צח. אך היו כאן גם רוחות. כשהיינו ילדים אמרו לנו לשים אבנים בכיסים כדי שלא נעוף עם הרוח. הכול היה פתוח, היו בקושי בתים באחוזה!". אחת מהבנות נפטרה בארץ מדיפטריה ושתי בנות נוספות נולדו כאן: רבקה, ילידת 1935 וציונה, ילידת 1937. לפני שעברו לגור בצריף זה, הספיקו לגור בצריף אחר ברחוב מאפו 9, ובזמן המאורעות, כנראה בשנת 1939, גרו בקומה שנייה של בית ויצ"ו ברחוב חורב פינת אידר.
האב מנחם עבד אז בהדר כשרברב. מאוחר יותר פתח עסק עצמאי לפחחות במחסן מאחורי הצריף. שרה פלדמן הייתה מוכנה לכל עבודה: היא הייתה עוזרת, מבשלת ומנקה. הבת חסידה זוכרת שהיה להם כלב זאב. האם עבדה אז במסעדה במלון רוזינר, הוא מעון העולים שהפך לבית חולים ברחוב חורב 2. חסידה זוכרת שהילדים הלכו לקחת שאריות אוכל ממטבח המלון עבור הכלב.
השכן הקרוב היה ד"ר דנקוורט, (ראו פרק כ"ה), שהיה גם רופא השניים של בני המשפחה. שביל הוביל מביתם לרחוב מוריה. כיום שביל המעבר הוא בין בית 15 לבין בית הספר "זיכרון יוסף". הבנות הלכו לבית הספר "זיכרון יוסף" ולאחר מכן למדו בתיכון בהדר. הצריף נהרס ובית קטן נבנה במקומו.
בשנת 1947 ניצב כאן כבר בית גדול
כל יתר השטח סביבם, בשנות השלושים והארבעים, היה שטח בר. הבתים לא היו צפופים כמו שהם היום, והילדים קטפו שם פרחים. לא הייתה תאורה ברחובות, לא היו כמעט מכוניות ואוטובוס 4 הגיע לאחוזה רק מספר קטן של פעמים ביום.
חסידה נזכרת שכאשר החלה המלחמה, ההורים בחו"ל חידשו עמם את הקשר והתחננו שישיגו להם סרטיפיקטים. אך אז היה כבר מאוחר מדי, ורוב המשפחה נספתה. אח אחד של האב מנחם הצליח לעלות ארצה בשנת 1938 והיה לנוטר. אח של האם שרה הגיע כפליט מרומניה אחרי המלחמה. בזמן המאורעות של 1936-1939 כשמשפחת פלדמן התגוררה באחוזה. האב היה גם לנוטר. כשהאם הייתה בעבודה, הבנות חיכו בבית לבדן. לאה זוכרת שאמא נהגה להודיע מרחוק על שובה מהעבודה והבנות בכו משמחה כששמעו את קולה. אירוע הזכור היטב ללאה הוא הכרזת המדינה. מהגדנ"ע שלחו את הילדים להדביק כרוזים ברחובות. אחד מהילדים הלך קדימה כדי לוודא שהכלניות (החיילים הבריטים) לא נמצאים בסביבה. בערב ההכרזה כל התושבים התאספו ברחובות סביב הגן של חווקין" (כיום גן יצחק) . ההתרגשות הייתה עצומה והשמחה רבה.
אליעזר נפטר בשנת 1983, לאה נפטרה בשנת 1987. ארבעת הבנות חיות בארץ.
בתיק העירייה ישנה תכנית משנת 1938 שאושרה בשנת 1939. בתכנית המגרש נראה בניין קטן הקיים בלב המגרש. התכנית החדשה היא לבית בן קומת קרקע וקומה אחת, שיוצמד למבנה הישן. בעלת הבית היא גולדה ברגטל מקריית מוצקין. המתכננים הם המהנדסים איזנשטט את מאירשטיין. מרחוב יוסף 12, בהדר הכרמל.
זוהי תכנית הבית משנת 1938. מבנה קטן נראה "דבוק" לצד הבית
על משפחת ברגטל שמעתי מבת של חברים של משפחה זו. לא היו לה הרבה פרטים על משפחה זו, אבל מדף עד שמילא אדון ברגטל ב"יד ושם" בשנת 1956 עלו הפרטים הבאים:
אברהם בן משה ברגטל, יליד ירוסלב פולין בן משה אהרון ושרה, נולד כנראה בדרהוביץ. אחותו זוסיה שפיגל, ואחיו דוד, וילהלם ויהושע אוסקר, שגרו בדרוהוביץ נספו בשואה. נראה שאברהם הצליח לעלות ארצה בזמן, בעוד משפחתו נשארה בגולה ונספתה. סופר לי שד"ר ברגטל היה הווטרינר של העירייה ועבד בבית המטבחיים של העירייה. ואכן בספר הטלפונים של שנת 1964 נרשם שאברהם ברגטל הוא רופא וטרינרי.
רשימת דיירים של העירייה הצביעה על כך שבשני חדרים התגוררו אברהם וגולדה ברגטל, בעוד שבאחד מחדרי הדירה גר קורט הויזמן ובשני פאול אהרנצוייג. כך היה נהוג באותה תקופה, מי שהייתה לו דירה של שני חדרים - השכיר אחד מהם, ובעלי דירה של ארבעה חדרים - יכלו להשכיר גם שנים ושלושה חדרים ולחיות משכר הדירה.
שכנים ידעו לספר שבתם המבוגרת של אברהם וגולדה ברגטל נישאה לשבדי. אחרים סיפרו שבעלה השבדי של הבת נרצח והיא חזרה ארצה עם בנה. בתם השנייה נישאה לקצין מהצבא הבריטי. פרטים מסעירים כאלו נחקקו היטב בזיכרונם של ותיקי אחוזה, ובודאי שהיו בזמנם נושא לשיחות.
מאתר חברה קדישא בחיפה למדתי שאברהם ברגטל בן משה אהרון נפטר בשנת 1967, גולדה ברגטל בת חיים ברוך נפטרה ב-1966. שניהם נקברו בבית הקברות בחיפה.
בשנת 1986 נבנה בית בחלקו האחורי של הבית. כנראה שבהזדמנות זו גם הבית הקדמי עבר שינוי ונוספה לו עוד קומה.
הבית ברחוב סיני 17, 2005 רחוב סיני 17, 2010
שדרות סיני 21
על מגרש שגודלו כמעט דונם נבנה בשנת 1935 בית. בעל הבית היה משה אברהם פייגנבאום. בשנת 1947 בעלי הבית היו יששכר ומלכה רוזינר. בשנת 1948 הם הגישו לעירייה תכנית להקים על המגרש שני בניינים בני קומת קרקע וקומה א'. התכנית נערכה על ידי האדריכלית שרה לרנר. מתכנית זו ניתן ללמוד שעל המגרש הקדמי היה קיים באותה עת בית בן קומת קרקע בלבד.
משה רוזינר סיפר: יששכר רוזינר (אח של יונה רוזינר) ואשתו ומלכה בלימה הוניגווקס (אחות של רבקה) עלו מפרנקפורט בשנת 1938 בעקבות לחצה של רבקה. מלכה ורבקה היו בנות של ר' יהודה הוניגווקס. שני הזוגות עלו ארצה יחד, הגיעו לצפת, אבל נמלטו לחיפה בתקופת המאורעות. הם ניהלו חנות מכולת ברחוב מוריה 107, בכיכר קריית ספר, אותה קנו ממשה גראוור. המכולת קיימת עד היום בכיכר, ומוכרת בשם "המכולת של מוריס". בנם של יששכר ומלכה, שמואל, ואשתו יהודית רז, בנו בית בן שתי קומות ובעל שלוש דירות. סופר ששמואל המשיך לנהל את המכולת.
מלכה ויששכר רוזינר עם ילדיהם שמואל וארנה
בכתובת זיכרון הנמצאת בבית הכנסת "אליהו הנביא" ברחוב סיני נרשם: "מלכה בלימה רוזינר בת ר' יהודה הונגווקס. נפטרה ג' סיון תשכ"א - 1961. יששכר ב"ר יעקב רוזינר נפטר ה' תמוז תשכ"ג - 1963"
כתובת נוספת נמצאת בבית הכנסת: "שמואל הלוי רז בן יששכר ומלכה רוזינר נפטר י"ז תשרי תשנ"ג"
הבית ברחוב סיני 21, 2006
מקורות:
שיחות עם חסידה ולאה פלדמן בשנת 2005 ובשנת 2010
שיחה עם משה ויעקב רוזינר, אחיינים של יששכר ומלכה רוזינר.
שיחות עם בניהו סגל, עליזה ברנט, עדנה הייכל.
התמונה של משפחת רוזינר ניתנה לי באדיבותו של יעקב רוזינר
התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.
זה לא לילדים... על נושאים רגישים בספרי ילדים מאויירים. על עוני ואי שוויון
ומה קורה בספרות הילדים כיום?
בספרי הילדים לגיל הצעיר הנושא של עוני ואי-שוויון כמעט ואינו מיוצג. הנושא של כסף מטופל רק מהזווית של בזבוזים וצרכנות ולא מהזווית של פערים. יחד עם זאת נראה לי כי דווקא כיום ילדים חשופים יותר מתמיד, ומגיל צעיר מתמיד, לנושא של כסף ו"למי יש יותר" - גם דרך אמצעי התקשורת והפרסומות, וגם דרך השוואה הדדית כמו: "קנו לי מחשב" ו-"לי קנו משחק טלביזיה חדש". וכך, הילד נשפט לעתים עד כמה הוא "שווה" לפי כמה כסף יש לו.
מי עזר לאיש המוזר? עמנואל בן סבו, 2010
נריה מתעצב למול האיש המוזר שהוא רואה בתחנת הרכבת, קשיש מוזנח-למראה המנגן בחליל, ולרגליו כובע עם מטבעות. אביו מסביר לו כי ייתכן שהאיש, שהיה מכובד ובעל אמצעים בארץ מוצאו, לא מצא עבודה בארץ, ועתה נאלץ לנגן ברחוב כדי שלא לרעוב. נריה אינו שוכח את האיש, הוא אוסף סכום כסף מדמי הכיס שלו, וחוזר עם אביו למקום כדי לחפש אותו...
באיורים נראה האיש מכובד ומעורר אהדה, למרות מראהו המוזנח. הספר מעביר מסר של נתינה מתוך יחס של כבוד גם כלפי אדם שכבר אין לו שום-דבר, אפילו לא בית משלו.
יום-הולדת לילד אחר טלי עדו, קוראים, 2010
בספר זה אי-השוויון הוא "קרוב" הרבה יותר, ומתבטא בהבדלים בין ילדים באותה הכיתה:
"פתאום שמתי לב שהבגדים שלו ישנים,
ולא בדיוק במידה שלו - אפילו קצת קטנים."
"אף אחד לא מבקר בביתו - הוא גר בשכונה רחוקה,
וכששואלים אותו על משפחתו - הוא עונה בשתיקה."
הילד ששמו יוסף הוא בודד ותוקפן, כועס ולא שייך. הוא אינו משתתף בפעילויות הכיתה, וההורים שלו אינם מגיעים לאסיפות הורים. הסיבה לכך שיוסף שונה באופן בולט מאחרים היא המצב הכלכלי של משפחתו - העוני.
ומה יקרה כאשר יגיע יום-הולדתו של יוסף, אותו חוגג כל ילד בכיתה ביחד עם בני משפחתו? אז מתגלה כי למעשה יוסף הוא ילד ככל הילדים, והדומה בינו לבין השאר עולה על השונה.
כמה כסף מקדה בן-נאה, מי-לי, 2006
ספר זה מתייחס לשאלת העוני-עושר בהקשר רחב ומורכב יותר, כי ההבדלים בין האנשים הם לא רק ב"כמה כסף" יש להם, אלא גם ביחס השונה של אנשים שונים כלפי כסף, רכוש ואי-שוויון:
"אבל כמה כסף צריך
על מנת שנהיה מאושרים?
והאם זה הכרחי שלכולכם יהיה בדיוק
את כל מה שיש לאחרים?"
הכסף אינו קובע את הערך שלך לעומת אחרים, ויותר מכך - הוא גם לא בהכרח קובע אם תהיה מאושר או לא:
"כי כל הדברים שאני הכי אוהבת
אור של שמש, צליל של שיר,
חבוק חזק-חזק וריח של ים,
הם ממילא - בחינם."
הכנת הסקירה: תמי צוק
זה לא לילדים... על נושאים רגישים בספרי ילדים מאויירים. על עוני ואי שוויון
ומה קורה בספרות הילדים כיום?
בספרי הילדים לגיל הצעיר הנושא של עוני ואי-שוויון כמעט ואינו מיוצג. הנושא של כסף מטופל רק מהזווית של בזבוזים וצרכנות ולא מהזווית של פערים. יחד עם זאת נראה לי כי דווקא כיום ילדים חשופים יותר מתמיד, ומגיל צעיר מתמיד, לנושא של כסף ו"למי יש יותר" - גם דרך אמצעי התקשורת והפרסומות, וגם דרך השוואה הדדית כמו: "קנו לי מחשב" ו-"לי קנו משחק טלביזיה חדש". וכך, הילד נשפט לעתים עד כמה הוא "שווה" לפי כמה כסף יש לו.
מי עזר לאיש המוזר? עמנואל בן סבו, 2010
נריה מתעצב למול האיש המוזר שהוא רואה בתחנת הרכבת, קשיש מוזנח-למראה המנגן בחליל, ולרגליו כובע עם מטבעות. אביו מסביר לו כי ייתכן שהאיש, שהיה מכובד ובעל אמצעים בארץ מוצאו, לא מצא עבודה בארץ, ועתה נאלץ לנגן ברחוב כדי שלא לרעוב. נריה אינו שוכח את האיש, הוא אוסף סכום כסף מדמי הכיס שלו, וחוזר עם אביו למקום כדי לחפש אותו...
באיורים נראה האיש מכובד ומעורר אהדה, למרות מראהו המוזנח. הספר מעביר מסר של נתינה מתוך יחס של כבוד גם כלפי אדם שכבר אין לו שום-דבר, אפילו לא בית משלו.
יום-הולדת לילד אחר טלי עדו, קוראים, 2010
בספר זה אי-השוויון הוא "קרוב" הרבה יותר, ומתבטא בהבדלים בין ילדים באותה הכיתה:
"פתאום שמתי לב שהבגדים שלו ישנים,
ולא בדיוק במידה שלו - אפילו קצת קטנים."
"אף אחד לא מבקר בביתו - הוא גר בשכונה רחוקה,
וכששואלים אותו על משפחתו - הוא עונה בשתיקה."
הילד ששמו יוסף הוא בודד ותוקפן, כועס ולא שייך. הוא אינו משתתף בפעילויות הכיתה, וההורים שלו אינם מגיעים לאסיפות הורים. הסיבה לכך שיוסף שונה באופן בולט מאחרים היא המצב הכלכלי של משפחתו - העוני.
ומה יקרה כאשר יגיע יום-הולדתו של יוסף, אותו חוגג כל ילד בכיתה ביחד עם בני משפחתו? אז מתגלה כי למעשה יוסף הוא ילד ככל הילדים, והדומה בינו לבין השאר עולה על השונה.
כמה כסף מקדה בן-נאה, מי-לי, 2006
ספר זה מתייחס לשאלת העוני-עושר בהקשר רחב ומורכב יותר, כי ההבדלים בין האנשים הם לא רק ב"כמה כסף" יש להם, אלא גם ביחס השונה של אנשים שונים כלפי כסף, רכוש ואי-שוויון:
"אבל כמה כסף צריך
על מנת שנהיה מאושרים?
והאם זה הכרחי שלכולכם יהיה בדיוק
את כל מה שיש לאחרים?"
הכסף אינו קובע את הערך שלך לעומת אחרים, ויותר מכך - הוא גם לא בהכרח קובע אם תהיה מאושר או לא:
"כי כל הדברים שאני הכי אוהבת
אור של שמש, צליל של שיר,
חבוק חזק-חזק וריח של ים,
הם ממילא - בחינם."
הכנת הסקירה: תמי צוק
ארכיון קיבוץ כפר מסריק
אוסף הארכיון מחולק לנושאים שונים המשקפים מחד את התפתחות הקיבוץ לאורך השנים ומאידך את חיי הקיבוץ בתחומים שונים כגון תעשיה, חקלאות, תחבורה וחיי היומיום במכבסה, מאפיה, חדר האוכל וכד'. כך לדוגמא ניתן למצוא תמונות המתעדות את ניצני ראשית התעשייה בארץ כמו מפעל "נעמן" מפעל ללבנים אדומות , מפעל "אסקר" המייצר זפת וצבע, ותמונות של אירועים חשובים בחיי הקיבוץ כמו טקס הנחת אבן הפינה של הקיבוץ. בנוסף, ניתן למצוא בין התמונות תיעוד של חלק מחברי הקיבוץ טרם הגעתם לארץ, בתפוצות השונות שבמזרח אירופה.
התמונות התקבלו מארכיון קיבוץ כפר מסריק, קוטלגו, נסרקו ועובדו בפורמט המתאים לשימור לטווח ארוך. התמונות פתוחות לצפייה לקהל הרחב, באמצעות מערכת הדיגיטול של המרכז למדיה דיגיטלית. כמו כן ניתן לערוך חיפוש מילולי באוסף ולדלות את התמונות לפי חיפוש מדויק.
חברי קיבוץ במחנה ארעי ראשון בבת גלים, 1933
רבקה ינקוביץ, שמואל קרוס, חיה הופמן, משה פוקס, יצחק הולץ, יסוד הקיבוץ כפר מסריק ומחנה ארעי ראשון בבת גלים, 1933
הכנת הסקירה: פלורה הראלי, תחום מדיה
לא עוד "שעת סיפור"- הפעלה בספרייה לילדי בית ספר
מה חשוב לכם לדעת?
"נניח שאתם עובדים בספארי כמטפלים בחיות, ויום אחד מגיע בעל חיים חדש ולא מוכר. מה אתם צריכים לדעת על בעל החיים הזה כדי שתוכלו לטפל בו, שיחיה ולא ימות?"
הנושא שבחרנו לעבוד עליו כבסיס להקניית מיומנויות מידע הוא נושא האהוב על ילדים בגיל הזה, בנים ובנות כאחד - בעלי-חיים. כדי להמחיש את הנושא הנחקר, ולעזור בהעלאת שאלות רלבנטיות תיארנו סיטואציה מהחיים שדורשת חיפוש מידע לצורך פתרון בעיה, וכך, עוד לפני החיפוש, עשינו "סיעור מוחות" בדיון משותף. כתגובה הילדים מעלים מיד את השאלות הבסיסיות: מה הוא אוכל? ו- איפה הוא גר? אך בנוסף, גם שאלות אחרות, מגוונות, כמו:
איזה טמפרטורה הוא צריך? האם בעל החיים הוא חברותי? האם הוא מסוכן? מתי הוא מוליד ובאיזה תנאים? האם הוא זקוק לפעילות גופנית? מתי הוא אוכל - ביום או בלילה? איזה מחלות יש לו? ועוד.
איפה אפשר למצוא תשובות לשאלות?
בשלב הבא, שאלנו: "איפה אפשר למצוא תשובות לשאלות האלה?". התשובה המיידית של הילדים היתה: "בספרים", כנראה בגלל שהם נמצאים בספרייה, אך התשובה הנפוצה לאחר מכן הייתה: "באינטרנט".
בשלב זה, עודדנו אותם להכיר דרכים נוספות לעריכת מחקר: כמו תצפית בגן-חיות למשל, או התייעצות עם וטרינר או זואולוג, כשהמטרה היא שיכירו בקיומם של מקורות מגוונים ושונים למידע . מעניין שהילדים בגיל זה כמעט ואינם מכירים את המקור ה"קלאסי" - האנציקלופדיות הא"ב הכלליות כמו "יבנה" או "אביב", וגם כמעט ואינם ניגשים אליהם בחיפוש.
אני חוקר על...
כל ילד התבקש לבחור בעל חיים מסויים, ולחקור אותו תוך שימוש בספרים שבספריה - בעיקר, ספרי מידע מאויירים. כל ילד קיבל חוברת עבודה קטנה הכוללת את השאלות הבסיסיות - על מזון ומגורים, וכן - מקום ריק לשאלה נוספת, אותה עליו להוסיף בעצמו ולענות עליה, אבל רק לאחר שעיין בחומר. שלב זה חשוב במיוחד, כי פעמים רבות השאלות משתנות במהלך תהליך המחקר, או שנוספות שאלות חדשות לאחר הקריאה הראשונית.
שאלות מעניינות שהילדים הוסיפו היו למשל: כמה מינים של דולפינים יש? מי מטפל בגורים של הפנתר? מה האורך של סוס-ים? למה הוא אוכל את הטרף שלו על העץ? ועוד.
חיפוש ובחירת תמונה מהאינטרנט
כל ילד בתורו, הקליד את שם בעל-החיים שלו במחשב שבספרייה באמצעות אפשרות חיפוש תמונה בגוגל ובחר תמונה אותה הוא הדפיס במדפסת צבע צמודה, והדביק בדף הכריכה של חוברת העבודה. חשוב לשלב בתהליך גם חיפוש באינטרנט, כחלק בלתי נפרד ממקורות המידע, וכמובן, האינטרנט והדפסת הצבע מאוד מוסיפים להנאה ולהתלהבות של הילדים.
הצגת העבודה
חלק בלתי נפרד מתהליך המחקר, הוא להציג את העבודה ולספר עליה. הילדים מאוד נהנו ונענו לשלב הזה, במיוחד כיוון שעשינו זאת דרך משחק חידות- כל ילד הציג פרטי מידע על בעל החיים שבחר, והכיתה הייתה צריכה לנחש מהו.
מציאת מכנה משותף
לאחר שהילדים הכירו גם את בעלי החיים של חבריהם לכיתה, ביקשנו מהם להסתדר בקבוצות, תוך מציאת מכנה משותף בין החיות. המטרה היא לעודד את הילדים למצוא קשרים והקשרים רחבים מסוגים שונים כמו משפחה, סביבת מגורים, פרווה, צבע ועוד. בשלב זה הילדים תמיד מפתיעים אותנו ביכולת שלהם למצוא הקשרים, לאו דווקא טריוויאלים בין חיות שונות, כמו למשל: "הקבוצה של החיות המסוכנות".
אז מה היה לנו?
תהליך העבודה שנחווה יחד, במשותף, ככיתה, מאפשר ניסוי וטעייה, ודיון פתוח, יחד עם הדרכה צמודה. תהליך החקירה והלמידה המשותף לספרן, למורה ולתלמידים (וגם בין התלמידים לבין עצמם) הוא מעורר ומפרה, ומעודד הפנמה של דרך העבודה, כך שהתלמידים יוכלו להשתמש בו גם בהמשך, ככלי לעבודה עצמאית בנושאים אחרים.
תודה לאביבה לוין על עזרתה ותרומתה במהלך הסדנאות.
הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד. צילום: ג'ני כרמל ואלכסנדרה וולוך.
לא עוד "שעת סיפור"- הפעלה בספרייה לילדי בית ספר
מה חשוב לכם לדעת?
"נניח שאתם עובדים בספארי כמטפלים בחיות, ויום אחד מגיע בעל חיים חדש ולא מוכר. מה אתם צריכים לדעת על בעל החיים הזה כדי שתוכלו לטפל בו, שיחיה ולא ימות?"
הנושא שבחרנו לעבוד עליו כבסיס להקניית מיומנויות מידע הוא נושא האהוב על ילדים בגיל הזה, בנים ובנות כאחד - בעלי-חיים. כדי להמחיש את הנושא הנחקר, ולעזור בהעלאת שאלות רלבנטיות תיארנו סיטואציה מהחיים שדורשת חיפוש מידע לצורך פתרון בעיה, וכך, עוד לפני החיפוש, עשינו "סיעור מוחות" בדיון משותף. כתגובה הילדים מעלים מיד את השאלות הבסיסיות: מה הוא אוכל? ו- איפה הוא גר? אך בנוסף, גם שאלות אחרות, מגוונות, כמו:
איזה טמפרטורה הוא צריך? האם בעל החיים הוא חברותי? האם הוא מסוכן? מתי הוא מוליד ובאיזה תנאים? האם הוא זקוק לפעילות גופנית? מתי הוא אוכל - ביום או בלילה? איזה מחלות יש לו? ועוד.
איפה אפשר למצוא תשובות לשאלות?
בשלב הבא, שאלנו: "איפה אפשר למצוא תשובות לשאלות האלה?". התשובה המיידית של הילדים היתה: "בספרים", כנראה בגלל שהם נמצאים בספרייה, אך התשובה הנפוצה לאחר מכן הייתה: "באינטרנט".
בשלב זה, עודדנו אותם להכיר דרכים נוספות לעריכת מחקר: כמו תצפית בגן-חיות למשל, או התייעצות עם וטרינר או זואולוג, כשהמטרה היא שיכירו בקיומם של מקורות מגוונים ושונים למידע . מעניין שהילדים בגיל זה כמעט ואינם מכירים את המקור ה"קלאסי" - האנציקלופדיות הא"ב הכלליות כמו "יבנה" או "אביב", וגם כמעט ואינם ניגשים אליהם בחיפוש.
אני חוקר על...
כל ילד התבקש לבחור בעל חיים מסויים, ולחקור אותו תוך שימוש בספרים שבספריה - בעיקר, ספרי מידע מאויירים. כל ילד קיבל חוברת עבודה קטנה הכוללת את השאלות הבסיסיות - על מזון ומגורים, וכן - מקום ריק לשאלה נוספת, אותה עליו להוסיף בעצמו ולענות עליה, אבל רק לאחר שעיין בחומר. שלב זה חשוב במיוחד, כי פעמים רבות השאלות משתנות במהלך תהליך המחקר, או שנוספות שאלות חדשות לאחר הקריאה הראשונית.
שאלות מעניינות שהילדים הוסיפו היו למשל: כמה מינים של דולפינים יש? מי מטפל בגורים של הפנתר? מה האורך של סוס-ים? למה הוא אוכל את הטרף שלו על העץ? ועוד.
חיפוש ובחירת תמונה מהאינטרנט
כל ילד בתורו, הקליד את שם בעל-החיים שלו במחשב שבספרייה באמצעות אפשרות חיפוש תמונה בגוגל ובחר תמונה אותה הוא הדפיס במדפסת צבע צמודה, והדביק בדף הכריכה של חוברת העבודה. חשוב לשלב בתהליך גם חיפוש באינטרנט, כחלק בלתי נפרד ממקורות המידע, וכמובן, האינטרנט והדפסת הצבע מאוד מוסיפים להנאה ולהתלהבות של הילדים.
הצגת העבודה
חלק בלתי נפרד מתהליך המחקר, הוא להציג את העבודה ולספר עליה. הילדים מאוד נהנו ונענו לשלב הזה, במיוחד כיוון שעשינו זאת דרך משחק חידות- כל ילד הציג פרטי מידע על בעל החיים שבחר, והכיתה הייתה צריכה לנחש מהו.
מציאת מכנה משותף
לאחר שהילדים הכירו גם את בעלי החיים של חבריהם לכיתה, ביקשנו מהם להסתדר בקבוצות, תוך מציאת מכנה משותף בין החיות. המטרה היא לעודד את הילדים למצוא קשרים והקשרים רחבים מסוגים שונים כמו משפחה, סביבת מגורים, פרווה, צבע ועוד. בשלב זה הילדים תמיד מפתיעים אותנו ביכולת שלהם למצוא הקשרים, לאו דווקא טריוויאלים בין חיות שונות, כמו למשל: "הקבוצה של החיות המסוכנות".
אז מה היה לנו?
תהליך העבודה שנחווה יחד, במשותף, ככיתה, מאפשר ניסוי וטעייה, ודיון פתוח, יחד עם הדרכה צמודה. תהליך החקירה והלמידה המשותף לספרן, למורה ולתלמידים (וגם בין התלמידים לבין עצמם) הוא מעורר ומפרה, ומעודד הפנמה של דרך העבודה, כך שהתלמידים יוכלו להשתמש בו גם בהמשך, ככלי לעבודה עצמאית בנושאים אחרים.
תודה לאביבה לוין על עזרתה ותרומתה במהלך הסדנאות.
הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד. צילום: ג'ני כרמל ואלכסנדרה וולוך.
ארכיון ביה"ס הריאלי
"מטרה אחת לנו: להקים דור של עוזרים חדשים לגאולת ארצנו ושחרור עמנו... שאיפתנו לתת לתלמידים את היסודות העיוניים שיכשירום לעבודה עצמית וחופשית, להכשירם הכשרה טכנית, שאין להקנותה, לפי דעתנו, אלא על ידי מלאכת ידיים... להרגיל את בנינו לסדר ודיוק בעבודה... לפתח בהם ההכשרה הציבורית והחברתית, הכשרון לשלטון עצמי, שידעו לתפוס את מקומם הראוי בחברה ואשר יהיו מסוגלים להתמסר לענייני הציבור. אנשי מעשה שיהיו מוכשרים לעבוד עבודת ארצנו. אנשים שכל מילה תהיה להם מעשה...דבר מובן מאליו הוא שהחינוך הגופני צריך לתפוס מקום בראש, כי דרושים לנו אנשים בריאים בגופם ובעלי משמעת חזקה". (מתוך: אתר בית הספר הריאלי).
שיעור חקלאות (שנה לא ידועה)
תלמידות בשיעור תפירה 1932
המורה רינה מציזיני ותלמידיה (שנה לא ידועה)
הארכיון מעניק עדות ומשמעות ויזואלית לדבריו של ד"ר בירם, הכוונות בהחלט הפכו למעשים. צוות המחנכים המרשים של בית הספר הריאלי העברי בחיפה לדורותיו הורכב מאנשי מדע ורוח, אנשי ערכים אשר ראו במעשה החינוכי יעוד ותכלית.
אם אתם מזהים את המצולמים בסקירה זו ובתמונות נוספות בארכיון נשמח אם תכתבו לנו!
הכנת הסקירה: קרן ברנר
זה לא לילדים... נושאים רגישים בספרי ילדים מאויירים - "שני אבאים"
הנושא של הומוסקסואליות נחשב כרגיש מאוד וכמעט שאין לו איזכורים כלל בספרי ילדים לגילאים הצעירים. יחד עם זאת, אין ספק שגם ילדים צעירים נתקלים יותר ויותר בנושא: לעתים הם מכירים בן-משפחה שהוא הומוסקסואל, או רואים דמות כזו בטלביזיה בתוכניות ריאליטי או בסדרות (כאשר לפעמים הדמות מאוד סטריאוטיפית ולא מציאותית). כמו כן, כיום ישנם גם יותר ויותר ילדים המשתייכים למשפחות חד-מיניות - במקרה כזה רצוי שיהיה בסיפורים איזכור למשפחה כזו בין שאר סוגי המשפחות, זאת גם כדי לתת לילד תחושה שהמשפחה שלו היא "נורמאלית", וגם כדי להקל על חבריו להבין את הסיטואציה.
בעברית מוזכר הנושא רק בספרי ילדים בודדים, שאותם אציג להלן:
שני אבאים/ מקדה בן-נאה. מי-לי, 2003
בספר המתאר משפחות מסוגים שונים - חד-הוריות, גרושות וכו', מוצגת בדף הראשון משפחה חד-מינית ובה שני אבאים (ועל שמה גם שם הספר): "לבן יש שני אבאים / ולמרות שזה נשמע קצת מוזר, / אצלם בבית, כמעט הכל - / אותו הדבר."
שני ה"אבאים" באיור נראים בדיוק כמו כל אבא, בניגוד לסטריאוטיפים נפוצים. ובדף הסיום מציצים מהחלונות כל סוגי המשפחות: "יש כל מיני דרכים / ולכל בית צורה קצת שונה, / אבל כל עוד מקבלים / המון אהבה - / אתם במשפחה הנכונה."
כל צבעי הקשת / סמדר שיר. ידיעות אחרונות, 2010
גם בקובץ הסיפורים הזה מוצגות משפחות מסוגים שונים, כאשר אחת מהן היא משפחה ובה שתי אמהות. הסיפור "מתן מחכה לעכביש" הוא סיפורו של הבן הבכור במשפחה כזו, ולמעשה הדגש בסיפור הוא בעיקר על הקשר שבינו ובין האח הצעיר שנולד במשפחה, כשהמסגרת המשפחתית הייחודית מתוארת ומוזכרת תוך כדי כך. עבור הילד מתן, גם "אמא גל" וגם "אמא הלית" הן האמהות שלו, ולשתיהן הוא קורא "אמא". הן מסבירות לו על "בנק הזרע", דבר הגורם לו להרגיש חשוב במיוחד, ובעקבות ביקור של שתי האמהות בגן, הגננת אינה משתמשת עוד במונחים "אמא של שבת" או "אבא של שבת", אלא ב"ילד השבת" או "ילדת השבת".
זוג יונים בנים / נדב שכטמן. צבעונים, 2010
"לא נאה! לא נסכים, מה פתאום!
שני יונים בנים בתבה - זה איום!"
כשנח מבקש מכל בעלי-החיים להביא את בת-זוגם לתיבה, היון יוני מתעצב ודואג - כי מה יעשה וחברו הטוב והאהוב הוא מני - שגם הוא בן? האמנם רק בגלל זה לא יוכל מני להינצל מהמבול ביחד איתו?
את הסכמת נח להביא את מני איתו לתיבה הוא מקבל, אך שאר השכנים לתיבה מתנגדים נחרצות. עד שהיונה הצחורה פונה אליהם בקריאה נרגשת ומשכנעת אותם כי הגיעה השעה: "דעות קדומות להטביע במי המבול, ולהקים יקום חדש עם אהבה בו ללא גבול." וכך, ניצלים גם שני היונים בנים - יוני ומני, וגם היונה, ויחד עם כל החיות הם חוזים בקשת בענן המופיעה לאחר תום הסערה.
ספר זה הוא היחיד העוסק באופן ישיר בהומוסקסואליות וכן בדעות הקדומות נגדה, ולדעתי הוא עושה זאת בצורה נפלאה - מובנת לילדים, מומחשת באמצעות סיפור תנ"כי מוכר, וגם מאוד נוגעת ללב ומשכנעת, בליווי איורים צבעוניים ואסתטיים של יונים.
הכנת הסקירה: תמי צוק
More...
זה לא לילדים... נושאים רגישים בספרי ילדים מאויירים - "שני אבאים"
הנושא של הומוסקסואליות נחשב כרגיש מאוד וכמעט שאין לו איזכורים כלל בספרי ילדים לגילאים הצעירים. יחד עם זאת, אין ספק שגם ילדים צעירים נתקלים יותר ויותר בנושא: לעתים הם מכירים בן-משפחה שהוא הומוסקסואל, או רואים דמות כזו בטלביזיה בתוכניות ריאליטי או בסדרות (כאשר לפעמים הדמות מאוד סטריאוטיפית ולא מציאותית). כמו כן, כיום ישנם גם יותר ויותר ילדים המשתייכים למשפחות חד-מיניות - במקרה כזה רצוי שיהיה בסיפורים איזכור למשפחה כזו בין שאר סוגי המשפחות, זאת גם כדי לתת לילד תחושה שהמשפחה שלו היא "נורמאלית", וגם כדי להקל על חבריו להבין את הסיטואציה.
בעברית מוזכר הנושא רק בספרי ילדים בודדים, שאותם אציג להלן:
שני אבאים/ מקדה בן-נאה. מי-לי, 2003
בספר המתאר משפחות מסוגים שונים - חד-הוריות, גרושות וכו', מוצגת בדף הראשון משפחה חד-מינית ובה שני אבאים (ועל שמה גם שם הספר): "לבן יש שני אבאים / ולמרות שזה נשמע קצת מוזר, / אצלם בבית, כמעט הכל - / אותו הדבר."
שני ה"אבאים" באיור נראים בדיוק כמו כל אבא, בניגוד לסטריאוטיפים נפוצים. ובדף הסיום מציצים מהחלונות כל סוגי המשפחות: "יש כל מיני דרכים / ולכל בית צורה קצת שונה, / אבל כל עוד מקבלים / המון אהבה - / אתם במשפחה הנכונה."
כל צבעי הקשת / סמדר שיר. ידיעות אחרונות, 2010
גם בקובץ הסיפורים הזה מוצגות משפחות מסוגים שונים, כאשר אחת מהן היא משפחה ובה שתי אמהות. הסיפור "מתן מחכה לעכביש" הוא סיפורו של הבן הבכור במשפחה כזו, ולמעשה הדגש בסיפור הוא בעיקר על הקשר שבינו ובין האח הצעיר שנולד במשפחה, כשהמסגרת המשפחתית הייחודית מתוארת ומוזכרת תוך כדי כך. עבור הילד מתן, גם "אמא גל" וגם "אמא הלית" הן האמהות שלו, ולשתיהן הוא קורא "אמא". הן מסבירות לו על "בנק הזרע", דבר הגורם לו להרגיש חשוב במיוחד, ובעקבות ביקור של שתי האמהות בגן, הגננת אינה משתמשת עוד במונחים "אמא של שבת" או "אבא של שבת", אלא ב"ילד השבת" או "ילדת השבת".
זוג יונים בנים / נדב שכטמן. צבעונים, 2010
"לא נאה! לא נסכים, מה פתאום!
שני יונים בנים בתבה - זה איום!"
כשנח מבקש מכל בעלי-החיים להביא את בת-זוגם לתיבה, היון יוני מתעצב ודואג - כי מה יעשה וחברו הטוב והאהוב הוא מני - שגם הוא בן? האמנם רק בגלל זה לא יוכל מני להינצל מהמבול ביחד איתו?
את הסכמת נח להביא את מני איתו לתיבה הוא מקבל, אך שאר השכנים לתיבה מתנגדים נחרצות. עד שהיונה הצחורה פונה אליהם בקריאה נרגשת ומשכנעת אותם כי הגיעה השעה: "דעות קדומות להטביע במי המבול, ולהקים יקום חדש עם אהבה בו ללא גבול." וכך, ניצלים גם שני היונים בנים - יוני ומני, וגם היונה, ויחד עם כל החיות הם חוזים בקשת בענן המופיעה לאחר תום הסערה.
ספר זה הוא היחיד העוסק באופן ישיר בהומוסקסואליות וכן בדעות הקדומות נגדה, ולדעתי הוא עושה זאת בצורה נפלאה - מובנת לילדים, מומחשת באמצעות סיפור תנ"כי מוכר, וגם מאוד נוגעת ללב ומשכנעת, בליווי איורים צבעוניים ואסתטיים של יונים.
הכנת הסקירה: תמי צוק
טרנדים בתחום הדיגיטיזציה 2010
בפוסט לסיכום שנת 2010, Jill Hurst-Wahl מזהה ארבעה טרנדים מובילים המאפיינים את התחום בשנה החולפת:
דיגיטיזציה אינה עוד פעילות יוצאת דופן אלא חלק מרוטינת עבודה בארגונים רבים.באוניברסיטאות רבות מוקדשים לנושא הדיגיטציה ולספריות דיגיטליות קורסים מעמיקים המכינים את הסטודנטים למספר הולך וגדל של משרות בתחומי הספריות הדיגיטליות למינהן.
שימור דיגיטלי הוא הנושא החם הבא וראיה לכך מספר הכנסים, הדיונים והמחקר בתחום זה. שימור לטווח רחוק בחברה הדיגיטלית הוא אכן נושא מכריע בלעדיו אנו עלולים לאבד את ההיסטוריה שלנו.
רוב המוסדות משקיעים כיום אנרגיה רבה ב-Repositories . הפעילות כוללת סריקה ודיגיטיזציה של חומרים וטיפול בחומרים ש"נולדו" דיגיטליים
שיתופי פעולה בין מוסדות הם עדיין תחום חשוב ופעיל. הניסיון מלמד ששיתופי פעולה מניבים תוכניות בעלות תוצאות מוצלחות.
תקציר: קרן ברנר
טרנדים בתחום הדיגיטיזציה 2010
בפוסט לסיכום שנת 2010, Jill Hurst-Wahl מזהה ארבעה טרנדים מובילים המאפיינים את התחום בשנה החולפת:
דיגיטיזציה אינה עוד פעילות יוצאת דופן אלא חלק מרוטינת עבודה בארגונים רבים.באוניברסיטאות רבות מוקדשים לנושא הדיגיטציה ולספריות דיגיטליות קורסים מעמיקים המכינים את הסטודנטים למספר הולך וגדל של משרות בתחומי הספריות הדיגיטליות למינהן.
שימור דיגיטלי הוא הנושא החם הבא וראיה לכך מספר הכנסים, הדיונים והמחקר בתחום זה. שימור לטווח רחוק בחברה הדיגיטלית הוא אכן נושא מכריע בלעדיו אנו עלולים לאבד את ההיסטוריה שלנו.
רוב המוסדות משקיעים כיום אנרגיה רבה ב-Repositories . הפעילות כוללת סריקה ודיגיטיזציה של חומרים וטיפול בחומרים ש"נולדו" דיגיטליים
שיתופי פעולה בין מוסדות הם עדיין תחום חשוב ופעיל. הניסיון מלמד ששיתופי פעולה מניבים תוכניות בעלות תוצאות מוצלחות.
תקציר: קרן ברנר
הספריה מסייעת בבניית פורטל האוניברסיטה. דצמבר 2010
ועדת ההיגוי הכינה סקיצה לפורטל והספריה, בהמשך לנסיונה בפעילות " צוות הערכה" בדקה את צרכי משתמשי הפורטל לפני גיבוש התכנים, עיצוב ויישום הפורטל.
הנבדקים אותרו לאחר קול קורא שנשלח לכל קהילת האוניברסיטה. נענו כ- 30 מתנדבים חברי סגל מנהלי ואקדמי. הוחלט לזמן את כל המתנדבים ולקיים שני מפגשים, כאשר כל קבוצה תכיל נציגי סגל אקדמי וסגל מנהלי.
למשתתפים נשלחו מראש סקיצה של מבנה הפורטל והרציונל שמנחה את הצוות המוביל, וכן את
השאלות הבאות:
1. אלו תכנים יגרמו לך להכנס לפורטל?
2. אלו מהתכנים הקיימים חשוב יותר בעיניך?
3. מה היית מוסיף לפורטל?
4. מה היית גורע מהפורטל?
5. דיון פתוח: מה דעתך על הפורטל?
התקיימו שני מפגשים ב- 07.12.2010, 14.12.2010, בני שעתיים כל אחד. בסך הכל נכחו כ-19 משתתפים (במפגש הראשון 12 ובמפגש השני 7).
קבוצות המיקוד התנהלו בשיטת Nominal Group Technique בשיטה זו על כל משתתף להביע דעתו בתורו על שאלה הנשאלת ע"י המנחים. נערכים מספר סבבים עד שכל המשתתפים סיימו להביע דעתם; כך נוצרת רשימה של תשובות. בסוף כל שאלה נדרש כל משתתף להצביע על שלוש האופציות החשובות ביותר מהרשימה, לדעתו. יתרון שיטה זו היא בכך שכל משתתף חייב לקחת חלק פעיל בתהליך.המפגשים אורגנו ע"י דבורה בן דרור ונציגי אגף ממ"מ - מובילי פרויקט הפורטל. את המפגשים הנחו מטעם הספריה: ד"ר לין פורת, ריקי גרינברג ונעמי גרידינגר.כל מפגש תועד במצלמת וידיאו לצורך ניתוח ואימות התוצאות. כמו כן, תשובות המשתתפים נרשמו על לוח בחדר והוקלדו לקובץ אקסל במחשב.
תשובות המשתתפים הוצגו על הלוח בחדר והוקלדו למחשב
ההצעות שזכו לדרוג הגבוה ביותר הן:
· כניסה ישירה למערכות וטפסי הארגון
· צורך בהתאמה אישית
· מערכת מהירה, דינמית, עדכנית, נוחה לשימוש
· שולחן העבודה שלי - היבטים כלליים ומקצועיים
· אבחנה ברורה בין חברתי למקצועי
· הסתרה של כל הפונקציות החברתיות -ניתן לאחדן בקישור אחד בלבד
· ספר טלפוני ארגוני - בעלי תפקידים ותמונות
· לוח אירועים כללי
· "חשבון שלי" בכל מערכות הארגון (כמו תקציבי מחקר, משכורת, נוכחות, היילרן, חשבון סלולארי ועוד..)
אחריהן דורגו ההצעות הבאות:
· שקיפות לסטטוס משימות
· צ'ט אונליין
· מבזקים / הודעות
· סטטוס פרויקטים באוניברסיטה
· שיווק פנימי של יחידות באוניברסיטה
· חידושים אקדמיים
· תקציבי מחקר
· חיפוש יעיל
· לוחות זמנים ארוכי טווח לרוחב הארגון (ברמה ארגונית, פקולטטית ואישית - יידוע על כנסים, אירועים, פעילויות ועומסים)
בדיון הפתוח הועלו דעות ורעיונות מגוונים בנושא הפורטל. בחרנו לציין כאן כמה מהרעיונות שעלו ועוררו עניין בקבוצות: חיזוק התקשורת הרוחבית והזהות הארגונית, אפשרות התאמה לפי שיוך סגלים, מחשוב טפסי הארגון והפשטת המונחים והז'רגון המקצועי בתוכם, מבדקי שימוש תקופתיים בפורטל, הצגת נתוני השימוש ושינויים בהתאם
ושקיפות דיוני ההנהלה.
הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, נעמי גרידינגר וריקי גרינברג