סיכום שנת פעילות (2011) בספריית הילדים
מה עשינו השנה, ומה מתוכנן בשנה הקרובה
סדנאות להורים וילדים
במהלך השנה קיימנו שש סדנאות אחר הצהריים, להורים וילדים מגילאי ארבע עד שבע.
הסדנאות התמקדו בספרי מידע מאוירים לילדים בנושאים שונים כמו חיות, כלי תחבורה וסביבה והעדפות אישיות של כל ילד בנושאים כמו תחביב, מקצוע, טיול ועוד.
בעזרת הספרים, כל ילד יוצר כעין יומן על עצמו, אותו הוא "כורך" לספר בסוף הפעילות ולוקח איתו.
בסדנאות השתתפו ילדי סגל אקדמי וסגל מנהלי של האוניברסיטה, וגם ילדים אחרים, מחיפה ומהסביבה, דוברי עברית וערבית כאחד. מיומנות מידע לתלמידי ביה"ס היסודי
3 כיתות ב' ו-3 כיתות ג' מביה"ס נופים השתתפו בפעילות "א"ב של אוריינות מידע", כאשר כל כיתה בילתה יום לימודים בספרייה. במסגרת פעילות זו בחר כל ילד בעל-חיים מסויים, כבסיס להפנמה של מיומנויות מידע, תהליך אותו עברה הכיתה במשותף. לעיונכם: סקירה ותמונות מהפעילות
לתיאור הפעילות בהרצאה שניתנה בכנס "מולטידע 2011":
פעילות לתלמידי החינוך המיוחד
כמדי שנה, גם השנה קיימנו עם תלמידי בי"ס גיל לילדים בעלי פיגור, פעילות של מדי שבוע
במהלך כל השנה ללא תשלום, כתרומה למען הקהילה. לסקירה בנושא
בקרוב: אולפן הקיץ של האוניברסיטה מגיע לספריית הילדים בסוף יולי, לפעילות סביב ספרי ילדות מוכרים משפת-האם המתורגמים לעברית.
בשנה הקרובה: יום עיון לספרני ספריות ציבוריות ובתי-ספר מתוכנן ל-19 בספטמבר.
סדנאות ופעילויות גם בשפה הערבית. הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד
מאות ספרים חולקו בשוק קח תן בספרייה יולי 2011
כשגלגלנו את הרעיון של "שוק קח תן" של ספרים, לא היינו בטוחים שהוא מוצלח בפורמט גדול כל כך של אוניברסיטה. אנשים נוהגים להחליף ספרים עם קרוביהם, חבריהם אבל לא עם אנשים אנונימיים. אולם אני שמחה לכתוב שהתבדינו. עד לבוקר אותו היום לא ידענו בכמה ספרים מדובר והאם המושג "שוק" מצדיק את עצמו. לא ידענו כמה שולחנות נשריין והאם הרחבה הגדולה בפטיו לא תעמוד שוממה.
לשמחתנו היה שיתוף פעולה גדול, בעיקר מאנשי הספריה שחלקם הביאו תיקים עמוסים בספרים איכותיים, אולם ספרים נוספים הגיעו גם מאנשי סגל אקדמי, מינהלי וסטודנטים מהיחידות השונות. מהבוקר ערמנו ספרים רבים והם המשיכו להגיע לאורך כל הבוקר. מאות רבות של ספרים הצטברו בתצוגה ונפרשו לאורך מספר רב של שולחנות בפטיו התחתון באגף החדש של הספריה. עוד לפני הפתיחה הגיעו מספר סטודנטים שהביאו באמתחתם ספרים וביקשו להקדים ולקחת בגלל שהיו קצרים בזמן והיתה חוויה אמיתית לראות אותם עורמים בתיקיהם ספרים ישנים וחדשים.
עם הפתיחה הרשמית של השוק, אנשים מכל רחבי הקמפוס - אנשי סגל מינהלי ואנשי סגל אקדמי פקדו את רחבת הספרים עיינו, בדקו ולבסוף בחרו את הספרים המתאימים להם. היו כאלה שיצאו עם מספר שקיות מלאות והיו שהסתפקו בבודדים. מעט הספרים שלא נלקחו הועברו ישירות לכניסה לספריה לפינה"ספרים מחפשים בית חם" שם אנו מחלקים מדי יום עשרות ספרים מעודפי הספריה.
הופתענו מההיענות של עשרות האנשים שהגיעו לתת ולקחת ספרים. כל התהליך נעשה ללא רישום של מספר הספרים שכל אחד הביא או לקח, אלא מתוך הרגשה של שיתוף פעולה והדדיות. יתרון נוסף וחשוב הוא מחזור הספרים בשם הקמפוס הירוק אותו אנחנו מקדמים באוניברסיטה.
הכנת הסקירה: ריקי גרינברגמאות ספרים חולקו בשוק קח תן בספרייה יולי 2011
כשגלגלנו את הרעיון של "שוק קח תן" של ספרים, לא היינו בטוחים שהוא מוצלח בפורמט גדול כל כך של אוניברסיטה. אנשים נוהגים להחליף ספרים עם קרוביהם, חבריהם אבל לא עם אנשים אנונימיים. אולם אני שמחה לכתוב שהתבדינו. עד לבוקר אותו היום לא ידענו בכמה ספרים מדובר והאם המושג "שוק" מצדיק את עצמו. לא ידענו כמה שולחנות נשריין והאם הרחבה הגדולה בפטיו לא תעמוד שוממה.
לשמחתנו היה שיתוף פעולה גדול, בעיקר מאנשי הספריה שחלקם הביאו תיקים עמוסים בספרים איכותיים, אולם ספרים נוספים הגיעו גם מאנשי סגל אקדמי, מינהלי וסטודנטים מהיחידות השונות. מהבוקר ערמנו ספרים רבים והם המשיכו להגיע לאורך כל הבוקר. מאות רבות של ספרים הצטברו בתצוגה ונפרשו לאורך מספר רב של שולחנות בפטיו התחתון באגף החדש של הספריה. עוד לפני הפתיחה הגיעו מספר סטודנטים שהביאו באמתחתם ספרים וביקשו להקדים ולקחת בגלל שהיו קצרים בזמן והיתה חוויה אמיתית לראות אותם עורמים בתיקיהם ספרים ישנים וחדשים.
עם הפתיחה הרשמית של השוק, אנשים מכל רחבי הקמפוס - אנשי סגל מינהלי ואנשי סגל אקדמי פקדו את רחבת הספרים עיינו, בדקו ולבסוף בחרו את הספרים המתאימים להם. היו כאלה שיצאו עם מספר שקיות מלאות והיו שהסתפקו בבודדים. מעט הספרים שלא נלקחו הועברו ישירות לכניסה לספריה לפינה"ספרים מחפשים בית חם" שם אנו מחלקים מדי יום עשרות ספרים מעודפי הספריה.
הופתענו מההיענות של עשרות האנשים שהגיעו לתת ולקחת ספרים. כל התהליך נעשה ללא רישום של מספר הספרים שכל אחד הביא או לקח, אלא מתוך הרגשה של שיתוף פעולה והדדיות. יתרון נוסף וחשוב הוא מחזור הספרים בשם הקמפוס הירוק אותו אנחנו מקדמים באוניברסיטה.
הכנת הסקירה: ריקי גרינברגתיירת בעירי - פרק י"ט פינת מרגוע בלב אחוזה ומים זכים. אמירה קהת
במקום בו מתעקל רחוב סיני נמצאת אבן, יד זיכרון. ליד האבן שביל, המוביל לפינת מרגוע בלב אחוזה - גן הלוחם ע"ש משה ירוסט.
משה ירוסט היה חייל שנפל במלחמת העצמאות בהגנו על המולדת החדשה. משה היה יליד ורשה 1929, בן לצבי ופנינה, משפחה ציונית שעלתה ארצה. בהיות משה בגיל חמש. המשפחה התיישבה בהדר הכרמל ברחוב תל-חי. משה היה תלמיד הריאלי וחניך ה"צופים" ובהיותו בכתה י"ב עלה להכשרה לקיבוץ דפנה במסגרת הפלמ"ח. משה נפל בבית שאן בחודש מרץ 1949, וגם בעיר זה הוקמה אנדרטה לזכרו.
יד לזכרו של משה ירוסט גן הלוחם ברחוב סיני, 2010
משפחת ירוסט לא הייתה תושבת אחוזה, אך היו לה מגרשים בקרבת רחוב סיני. צבי ופנינה החליטו לא להקים בתים על מגרשים אלה, אלא להנציח את זכר בנם בדרך שתשרת את שכונת אחוזה. את הגן מכירים דיירים בשכונה וגם אלו החוצים אותו בדרכם מרחוב חורב לרחוב סיני, אך בשנים האחרונות, לאחר שהוקם בסמיכות לו בית האבות "פסגות אחוזה" אפשר לראות על ספסלי הגן גם קשישים המתגוררים בבית ההורים.
בעת טיולנו באחוזה של שנת 1936 אין כאן לא אנדרטה ולא גן, אין כאן גני ילדים ולא בתי אבות. בתצלום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שכל השטח במקום זה עדיין ריק, למעט בית הועד ובריכת המים בצדו הימני של התצלום.
בית הועד היווה את תחילתו של גוש מבני ציבור, שכלל בית ספר, בית כנסת ומאוחר יותר גם בית הורים.
גוש זה היה למעשה הלב של שכונת אחוזה משנות השלושים ואילך. באותה תקופה, ועד אחוזה היה מוסד חשוב, שהיו לו תפקידים רבים אותם ממלאת כיום העיריה. לעירייה פנו אז רק בענייני מקרקעין, בעוד שאר הנושאים היו בטיפולו של הועד. "שם היה גן הילדים ובו היו מתקיימות כל מיני פעולות קהילתיות: חוגי התעמלות, חוגי ריקוד, כינוסים וכו'", סיפרה אחת התושבות הותיקות. הועד שלט גם על המים וגבה מסים. ועד אחוזה פעל עד שהתמזג עם ועד הר הכרמל, וכך סיים את תפקידו. כיום עומד במקום מועדון גמלאים.
בתיקי העירייה נמצא רישיון לבנין בן קומה אחת מספטמבר 1935. בתכנית נראה מבנה קטן ולידו בריכה. האדריכלים: רוטנברג.
משפחת ינובסקי העבירה לי צילום בו נראה קטע מבית הועד, לאחר שזה חדל לפעול.
ניתן לראות שמדובר במבנה פשוט ביותר, בדומה ליתר בתי השכונה בימים ההם.
בשנת 1957 מועצת פועלי חיפה בנתה כאן מבנה קטן נוסף.
מועדון הגמלאים ברחוב סיני, 2010 קטע מבית הועד הנטוש
מצאתי מעט מידע על ועד אחוזה ועל בית הועד בסיפורי הותיקים.
מלכה סגל מספרת בזיכרונותיה שבשנות ה-30 נבנה בית ועד השכונה בכספי דיירי השכונה. בתוך בית הועד היו כמה חדרים, שאחד מהם שימש מחסן הנשק הרשמי של השכונה. בשנת 1935 ראש הועד היה ד"ר זלוציסטי (ראו פרק ד'). מזכיר הועד באותו זמן היה מר קליין.
רות יעקובי סיפרה: "בבית ועד אחוזה היו שלושה חדרים: חדר המנהל, חדר המזכיר קליין, קבלת הקהל עם מרכזיית טלפון (שהיה אז הטלפון היחיד בשכונה), וחדר המזכירה. שם שכנו הארכיון ומחלקת החשבונות והתיוק. המזכירה הנאמנה של מר קליין הייתה גב' מתילדה ברונשטיין, רווקה שתמכה באמה "
"מזכירת הועד הייתה מלכה בראונשטיין". סיפר לי אחיין שלה, "כאשר הוועד התקשה לשלם משכורות, שולם לה הכסף באמצעות.... כמה מגרשים באחוזה" הרי לכם דרך יפה להפוך לבעל מגרשים באותם הימים. מלכה הייתה, לדברי האחיין שלה, "האישה הראשונה באחוזה". היא עלתה ארצה בשנת 1925 והייתה פקידה בצריפים של החלוצים הראשונים ברחוב סיני. פקידה נוספת בצריף הייתה ציפורה, שנישאה לאפרים מרכוס. כמו רבים אחרים באותם זמנים, מלכה לא הפכה לאישה עשירה הודות למגרשים שקיבלה. בצר לה, כמו לרבים אחרים, נאלצה למכור את מרביתם.
בחדר המזכיר, סופר לי, עמד ארון ברזל סגור אשר כלל רובים איטלקיים, אלו היו שייכים רשמית למשטרת אחוזה, אך מעשית שימשו בסודיות את התושבים למטרות שמירה. רובים אלו הוכחו כיעילים ביותר בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) עת איימו כנופיות של ערבים מטירה על תושבי השכונה".
משה ינובסקי, האגרונום והעגלון של השכונה, סיפר בזיכרונותיו שהיה יוצא עם אביו מבית הועד לשמור על השכונה, כנראה לאחר שהצטיידו באותם רובים איטלקיים. מאחר שבית הועד ניצב בראש פסגה, ניתן היה לצפות ממנו למרחקים. קיימו קשר מורס מעל גג בית הועד עם הישובים בצפון עד חניתה ובדרום עד עתלית. מאוחר יותר עברו לאיתות מבתים גבוהים יותר, כמו הבית ברחוב סיני 11.
מזכיר אחר של הועד היה אהרון מלץ (ראו פרק י"א). גם יוסף בלכמן (פרק ט' ) שימש כיו"ר ועד אחוזה.
ועוד סיפרו הותיקים: בתחילה חיו התושבים בלי חשמל, בלי מים זורמים ובלי תחבורה ציבורית. "עוד בשנת 1924 נמצא במורד אחת הגבעות מעיין דל שהפיק בקושי, בימי הקיץ, שני מטרים מעוקבים ביממה. לאחר פעולה מאומצת של ניקוי המעיין וסביבתו החל המעיין להפיק 15 מ"ק."
יוסף סגל, מנהל בית הספר "זיכרון יוסף" ומראשוני השכונה סיפר: "בהתחלה נבנו שתי בריכות מים בוואדי, הרחק מכאן, ולא פעם הלכנו אל המעין בשביל קומקום מים. אחרי כן הביאו מים אל הצריפים בפחים טעונים על חמור, שני פחים למשפחה ביום".
גם בנו, בניהו סגל, סיפר על הימים הראשונים: "את המים שאבו ממעין שהיה סמוך לשכונה ושם גם כבסו את הבגדים, שקיבלו מהעזרה הסוציאלית. יותר מאוחר הקימו במרכז השכונה (במקום שהיום המבנה של הגנים ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז ומשם לקחו מים לכל השכונה. רק הרבה שנים אחרי כן התקינו צינורות מים לכל בית.".
לאה ארז טננבוים סיפרה: את המים היינו מביאים ממעיין שתייה שהיה בוואדי מרוחק בארבעה פחים שהיו נישאים על גבי חמורים. בדרך מהמעיין היו המים נשפכים, ולא נותרה בפח אלא מחצית כמות המים שמילאנו. בחצר עמדה חבית בה מילאנו את המים ששימשו לכל דבר: שתייה, רחצה, בישול וכביסה".
חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום (פרק ג' ) סיפר: מים לא היו.... כדי להתרחץ חיממו את המים בפרימוס. בימי חול רחצו את הפנים והידיים ובערבי שבת היו ממלאים גיגית במים. יושבים בתוכה והשני היה יוצק את המים המחוממים".
היכן היה אותו מעיין? זהו מעיין ונחל אחוזה. על השביל היורד אל המעיין מספרת הגב' סגל: "בעלי ואני עבדו כפועלים ואחת העבודות שלנו הייתה סלילת השביל מהשכונה ועד למעיין, שנמצא במורד ההר כשני ק"מ מהשכונה. השביל היה מכוסה קוצים וברקנים ובעלי ואני ניקינו אותו והכשרנו אותו למעבר. מאוחר יותר הקימו במרכז השכונה, במקום שבו ניצבים היום מבני הגנים (ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז, ומשם לקחו מים לכל השכונה".
"במקביל הוחל בחיפושים אחרי מקורות מים נוספים" מספר ד"ר נתנזון. "עבודות נטיעה, שדרשו במקומות רבים בניית טרסות הועילו לתהליך אגירת המים והצטברותם במקורות המעיינות. בקיץ 1925, הודות לעבודות שבוצעו על ידי הנהלת אחוזה, הפיקו המעיינות 45 מ"ק ליממה בעונת הקיץ, ובחורף 400-500 מ"ק. בשלב זה אישרה האספה הכללית של "אחוזה" ברומניה בניית מפעל מים במקום. ישראל מרכוס הגיע לארץ וחתם עם הקבלנים גליקשטיין וקטינקה חוזה להקמת מפעל המים.
העבודות החלו בפברואר 1926. הממונה על העבודות במקום היה אגרונום ישראלי, שעסק גם במפעל המים". במהלך שנת 1927 הוקם מפעל המים, שסיפק מים לבתים ועבודות הבנייה".
ב"רשימת חדרים באחוזה" מיוני 1946 נרשמו הבעלים בכתובת זו: חברת פתוח אחוזה בע"מ. הדיירים: "אחוזת שמואל" - גן ילדים ציבורי בית הספר "זיכרון יוסף" (2 חדרים). לפי עדותו של מר משה רייס, דייר ותיק ברחוב, גן הילדים היה כאן גם בשנת 1957 עת נכנס לגור ברחוב סיני 6א. טובה (דופלט) בן דוב הייתה אחת מהגננות של גן ילדים זה, ובזיכרונותיה סיפרה שהגן שימש כ"סליק" של ההגנה.
רות יעקובי סיפרה כי "ניסו לפתוח בית קולנוע במבנה של בית הועד אך הדבר לא הצליח בגלל רעש, וגם... מי בכלל הלך אז לקולנוע"...?
גן ילדים ברחוב סיני, 2009 גן הם ברחוב סיני, פינת מרגוע, 2010
כשתעברו בפעם הבאה ברחוב סיני, סורו לבקר בגן הלוחם, שבו על אחד הספסלים, הביטו בילדים המשחקים בגן המשחקים ובקשישים היושבים ונהנים מיופי המקום, וזכרו כי כאן, במקום בו טפטפות מרוות היום את הדשאים, הביאו פעם מים בפחים, להרוות את צימאונם של חלוצי אחוזה.
מקורות:
ארד, יודית וגיא, רונית. אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת ארץ-ישראל. תשנ"ב, 1991-2. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
ארליך, אלינורה. בתים מספרים על אחוזה. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א1990-.91 (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
נתנזון, אפרים. ישראל מרכוס - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו"אחוזה")
על הכרמל. בתוך: יהדות רומניה בתקומת ישראל. תל-אביב, שיר, 1992-1997 , עמ'
87
שיחה עם אריה בראונשטיין.
תיירת בעירי - פרק י"ט פינת מרגוע בלב אחוזה ומים זכים. אמירה קהת
במקום בו מתעקל רחוב סיני נמצאת אבן, יד זיכרון. ליד האבן שביל, המוביל לפינת מרגוע בלב אחוזה - גן הלוחם ע"ש משה ירוסט.
משה ירוסט היה חייל שנפל במלחמת העצמאות בהגנו על המולדת החדשה. משה היה יליד ורשה 1929, בן לצבי ופנינה, משפחה ציונית שעלתה ארצה. בהיות משה בגיל חמש. המשפחה התיישבה בהדר הכרמל ברחוב תל-חי. משה היה תלמיד הריאלי וחניך ה"צופים" ובהיותו בכתה י"ב עלה להכשרה לקיבוץ דפנה במסגרת הפלמ"ח. משה נפל בבית שאן בחודש מרץ 1949, וגם בעיר זה הוקמה אנדרטה לזכרו.
יד לזכרו של משה ירוסט גן הלוחם ברחוב סיני, 2010
משפחת ירוסט לא הייתה תושבת אחוזה, אך היו לה מגרשים בקרבת רחוב סיני. צבי ופנינה החליטו לא להקים בתים על מגרשים אלה, אלא להנציח את זכר בנם בדרך שתשרת את שכונת אחוזה. את הגן מכירים דיירים בשכונה וגם אלו החוצים אותו בדרכם מרחוב חורב לרחוב סיני, אך בשנים האחרונות, לאחר שהוקם בסמיכות לו בית האבות "פסגות אחוזה" אפשר לראות על ספסלי הגן גם קשישים המתגוררים בבית ההורים.
בעת טיולנו באחוזה של שנת 1936 אין כאן לא אנדרטה ולא גן, אין כאן גני ילדים ולא בתי אבות. בתצלום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שכל השטח במקום זה עדיין ריק, למעט בית הועד ובריכת המים בצדו הימני של התצלום.
בית הועד היווה את תחילתו של גוש מבני ציבור, שכלל בית ספר, בית כנסת ומאוחר יותר גם בית הורים.
גוש זה היה למעשה הלב של שכונת אחוזה משנות השלושים ואילך. באותה תקופה, ועד אחוזה היה מוסד חשוב, שהיו לו תפקידים רבים אותם ממלאת כיום העיריה. לעירייה פנו אז רק בענייני מקרקעין, בעוד שאר הנושאים היו בטיפולו של הועד. "שם היה גן הילדים ובו היו מתקיימות כל מיני פעולות קהילתיות: חוגי התעמלות, חוגי ריקוד, כינוסים וכו'", סיפרה אחת התושבות הותיקות. הועד שלט גם על המים וגבה מסים. ועד אחוזה פעל עד שהתמזג עם ועד הר הכרמל, וכך סיים את תפקידו. כיום עומד במקום מועדון גמלאים.
בתיקי העירייה נמצא רישיון לבנין בן קומה אחת מספטמבר 1935. בתכנית נראה מבנה קטן ולידו בריכה. האדריכלים: רוטנברג.
משפחת ינובסקי העבירה לי צילום בו נראה קטע מבית הועד, לאחר שזה חדל לפעול.
ניתן לראות שמדובר במבנה פשוט ביותר, בדומה ליתר בתי השכונה בימים ההם.
בשנת 1957 מועצת פועלי חיפה בנתה כאן מבנה קטן נוסף.
מועדון הגמלאים ברחוב סיני, 2010 קטע מבית הועד הנטוש
מצאתי מעט מידע על ועד אחוזה ועל בית הועד בסיפורי הותיקים.
מלכה סגל מספרת בזיכרונותיה שבשנות ה-30 נבנה בית ועד השכונה בכספי דיירי השכונה. בתוך בית הועד היו כמה חדרים, שאחד מהם שימש מחסן הנשק הרשמי של השכונה. בשנת 1935 ראש הועד היה ד"ר זלוציסטי (ראו פרק ד'). מזכיר הועד באותו זמן היה מר קליין.
רות יעקובי סיפרה: "בבית ועד אחוזה היו שלושה חדרים: חדר המנהל, חדר המזכיר קליין, קבלת הקהל עם מרכזיית טלפון (שהיה אז הטלפון היחיד בשכונה), וחדר המזכירה. שם שכנו הארכיון ומחלקת החשבונות והתיוק. המזכירה הנאמנה של מר קליין הייתה גב' מתילדה ברונשטיין, רווקה שתמכה באמה "
"מזכירת הועד הייתה מלכה בראונשטיין". סיפר לי אחיין שלה, "כאשר הוועד התקשה לשלם משכורות, שולם לה הכסף באמצעות.... כמה מגרשים באחוזה" הרי לכם דרך יפה להפוך לבעל מגרשים באותם הימים. מלכה הייתה, לדברי האחיין שלה, "האישה הראשונה באחוזה". היא עלתה ארצה בשנת 1925 והייתה פקידה בצריפים של החלוצים הראשונים ברחוב סיני. פקידה נוספת בצריף הייתה ציפורה, שנישאה לאפרים מרכוס. כמו רבים אחרים באותם זמנים, מלכה לא הפכה לאישה עשירה הודות למגרשים שקיבלה. בצר לה, כמו לרבים אחרים, נאלצה למכור את מרביתם.
בחדר המזכיר, סופר לי, עמד ארון ברזל סגור אשר כלל רובים איטלקיים, אלו היו שייכים רשמית למשטרת אחוזה, אך מעשית שימשו בסודיות את התושבים למטרות שמירה. רובים אלו הוכחו כיעילים ביותר בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) עת איימו כנופיות של ערבים מטירה על תושבי השכונה".
משה ינובסקי, האגרונום והעגלון של השכונה, סיפר בזיכרונותיו שהיה יוצא עם אביו מבית הועד לשמור על השכונה, כנראה לאחר שהצטיידו באותם רובים איטלקיים. מאחר שבית הועד ניצב בראש פסגה, ניתן היה לצפות ממנו למרחקים. קיימו קשר מורס מעל גג בית הועד עם הישובים בצפון עד חניתה ובדרום עד עתלית. מאוחר יותר עברו לאיתות מבתים גבוהים יותר, כמו הבית ברחוב סיני 11.
מזכיר אחר של הועד היה אהרון מלץ (ראו פרק י"א). גם יוסף בלכמן (פרק ט' ) שימש כיו"ר ועד אחוזה.
ועוד סיפרו הותיקים: בתחילה חיו התושבים בלי חשמל, בלי מים זורמים ובלי תחבורה ציבורית. "עוד בשנת 1924 נמצא במורד אחת הגבעות מעיין דל שהפיק בקושי, בימי הקיץ, שני מטרים מעוקבים ביממה. לאחר פעולה מאומצת של ניקוי המעיין וסביבתו החל המעיין להפיק 15 מ"ק."
יוסף סגל, מנהל בית הספר "זיכרון יוסף" ומראשוני השכונה סיפר: "בהתחלה נבנו שתי בריכות מים בוואדי, הרחק מכאן, ולא פעם הלכנו אל המעין בשביל קומקום מים. אחרי כן הביאו מים אל הצריפים בפחים טעונים על חמור, שני פחים למשפחה ביום".
גם בנו, בניהו סגל, סיפר על הימים הראשונים: "את המים שאבו ממעין שהיה סמוך לשכונה ושם גם כבסו את הבגדים, שקיבלו מהעזרה הסוציאלית. יותר מאוחר הקימו במרכז השכונה (במקום שהיום המבנה של הגנים ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז ומשם לקחו מים לכל השכונה. רק הרבה שנים אחרי כן התקינו צינורות מים לכל בית.".
לאה ארז טננבוים סיפרה: את המים היינו מביאים ממעיין שתייה שהיה בוואדי מרוחק בארבעה פחים שהיו נישאים על גבי חמורים. בדרך מהמעיין היו המים נשפכים, ולא נותרה בפח אלא מחצית כמות המים שמילאנו. בחצר עמדה חבית בה מילאנו את המים ששימשו לכל דבר: שתייה, רחצה, בישול וכביסה".
חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום (פרק ג' ) סיפר: מים לא היו.... כדי להתרחץ חיממו את המים בפרימוס. בימי חול רחצו את הפנים והידיים ובערבי שבת היו ממלאים גיגית במים. יושבים בתוכה והשני היה יוצק את המים המחוממים".
היכן היה אותו מעיין? זהו מעיין ונחל אחוזה. על השביל היורד אל המעיין מספרת הגב' סגל: "בעלי ואני עבדו כפועלים ואחת העבודות שלנו הייתה סלילת השביל מהשכונה ועד למעיין, שנמצא במורד ההר כשני ק"מ מהשכונה. השביל היה מכוסה קוצים וברקנים ובעלי ואני ניקינו אותו והכשרנו אותו למעבר. מאוחר יותר הקימו במרכז השכונה, במקום שבו ניצבים היום מבני הגנים (ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז, ומשם לקחו מים לכל השכונה".
"במקביל הוחל בחיפושים אחרי מקורות מים נוספים" מספר ד"ר נתנזון. "עבודות נטיעה, שדרשו במקומות רבים בניית טרסות הועילו לתהליך אגירת המים והצטברותם במקורות המעיינות. בקיץ 1925, הודות לעבודות שבוצעו על ידי הנהלת אחוזה, הפיקו המעיינות 45 מ"ק ליממה בעונת הקיץ, ובחורף 400-500 מ"ק. בשלב זה אישרה האספה הכללית של "אחוזה" ברומניה בניית מפעל מים במקום. ישראל מרכוס הגיע לארץ וחתם עם הקבלנים גליקשטיין וקטינקה חוזה להקמת מפעל המים.
העבודות החלו בפברואר 1926. הממונה על העבודות במקום היה אגרונום ישראלי, שעסק גם במפעל המים". במהלך שנת 1927 הוקם מפעל המים, שסיפק מים לבתים ועבודות הבנייה".
ב"רשימת חדרים באחוזה" מיוני 1946 נרשמו הבעלים בכתובת זו: חברת פתוח אחוזה בע"מ. הדיירים: "אחוזת שמואל" - גן ילדים ציבורי בית הספר "זיכרון יוסף" (2 חדרים). לפי עדותו של מר משה רייס, דייר ותיק ברחוב, גן הילדים היה כאן גם בשנת 1957 עת נכנס לגור ברחוב סיני 6א. טובה (דופלט) בן דוב הייתה אחת מהגננות של גן ילדים זה, ובזיכרונותיה סיפרה שהגן שימש כ"סליק" של ההגנה.
רות יעקובי סיפרה כי "ניסו לפתוח בית קולנוע במבנה של בית הועד אך הדבר לא הצליח בגלל רעש, וגם... מי בכלל הלך אז לקולנוע"...?
גן ילדים ברחוב סיני, 2009 גן הם ברחוב סיני, פינת מרגוע, 2010
כשתעברו בפעם הבאה ברחוב סיני, סורו לבקר בגן הלוחם, שבו על אחד הספסלים, הביטו בילדים המשחקים בגן המשחקים ובקשישים היושבים ונהנים מיופי המקום, וזכרו כי כאן, במקום בו טפטפות מרוות היום את הדשאים, הביאו פעם מים בפחים, להרוות את צימאונם של חלוצי אחוזה.
מקורות:
ארד, יודית וגיא, רונית. אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת ארץ-ישראל. תשנ"ב, 1991-2. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
ארליך, אלינורה. בתים מספרים על אחוזה. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א1990-.91 (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
נתנזון, אפרים. ישראל מרכוס - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו"אחוזה")
על הכרמל. בתוך: יהדות רומניה בתקומת ישראל. תל-אביב, שיר, 1992-1997 , עמ'
87
שיחה עם אריה בראונשטיין.
שירות השיחוח (צ'אט) מגיע עד לפראג
ספרית חיפה: שלום, כאן שירות שאלו אותנו של הספריה באוניברסיטת חיפה. איך אפשר לעזור?
Student: i wrting from prague and cant write hebrew
ספרית חיפה: אין בעיה! אתה יכול לכתוב באנגלית, אני אבין :-)
Student: i need the catlog number of the movie ralia it is a bout a women by that name and that is the name of the movie in
hebrew
ספרית חיפה: עוד רגע, אנסה לחפש
ספרית חיפה: האם כותבים את זה בעברית: "רליה"?
Student: with alef between the r and l
ספרית חיפה: ראליה?
Student: yes
ספרית חיפה: אני לא מוצאת בקטלוג סרט בשם זה, אתה בטוח שיש לנו עותק שלו?
Student: i hoped we have it
ספרית חיפה: חכה רגע, אנסה עוד משהו ... לצערי, נראה שאין לנו את הספר הזה..: סליחה - את הסרט הזה
Student: its a movie but can you try to locate it on the internet and send me a web adress so i wont have to type it in hebrew i am at a conference and needs for the conference otherwise i woudnt be bothering you so much
ספרית חיפה: לצערי, אין באפשרותי לערוך חיפושי סרטים ברשת - אני יכולה לשלוח לך את שם הסרט בעברית ותוכל לעשות: "העתק/הדבק"
ספרית חיפה: ראליה - בתה של כלתום
Student: that would be great many thanks
ספרית חיפה: עוד רגע - הסרט בצרפתית נמצא אצלנו
ספרית חיפה: האם זהו הסרט? La Fille de Keltoum (2001) [videorecording] / directed by Mehdi Charef
Student: yes
ספרית חיפה: יופי! לאיזה מידע נוסף אתה זקוק?
Student: nothin many many thanks from rainy prague
ספרית חיפה: מצוין! תיהנה!!! :-)
נזכירכם שבצ'אט אפשר לקבל מענה קצר על בקשות לאיתור פריט, השלמות ציטוטים, סיוע בהתחברות מרחוק, תמיכה בהגעה לטקסט מלא, הנחיה לחיפוש פריטי מידע, מידע ספרייתי והתמצאות. למענה לשאלות מקיפות יש לפנות ליעץ בדוא"ל.
שירות השיחוח (צ'אט) מגיע עד לפראג
ספרית חיפה: שלום, כאן שירות שאלו אותנו של הספריה באוניברסיטת חיפה. איך אפשר לעזור?
Student: i wrting from prague and cant write hebrew
ספרית חיפה: אין בעיה! אתה יכול לכתוב באנגלית, אני אבין :-)
Student: i need the catlog number of the movie ralia it is a bout a women by that name and that is the name of the movie in
hebrew
ספרית חיפה: עוד רגע, אנסה לחפש
ספרית חיפה: האם כותבים את זה בעברית: "רליה"?
Student: with alef between the r and l
ספרית חיפה: ראליה?
Student: yes
ספרית חיפה: אני לא מוצאת בקטלוג סרט בשם זה, אתה בטוח שיש לנו עותק שלו?
Student: i hoped we have it
ספרית חיפה: חכה רגע, אנסה עוד משהו ... לצערי, נראה שאין לנו את הספר הזה..: סליחה - את הסרט הזה
Student: its a movie but can you try to locate it on the internet and send me a web adress so i wont have to type it in hebrew i am at a conference and needs for the conference otherwise i woudnt be bothering you so much
ספרית חיפה: לצערי, אין באפשרותי לערוך חיפושי סרטים ברשת - אני יכולה לשלוח לך את שם הסרט בעברית ותוכל לעשות: "העתק/הדבק"
ספרית חיפה: ראליה - בתה של כלתום
Student: that would be great many thanks
ספרית חיפה: עוד רגע - הסרט בצרפתית נמצא אצלנו
ספרית חיפה: האם זהו הסרט? La Fille de Keltoum (2001) [videorecording] / directed by Mehdi Charef
Student: yes
ספרית חיפה: יופי! לאיזה מידע נוסף אתה זקוק?
Student: nothin many many thanks from rainy prague
ספרית חיפה: מצוין! תיהנה!!! :-)
נזכירכם שבצ'אט אפשר לקבל מענה קצר על בקשות לאיתור פריט, השלמות ציטוטים, סיוע בהתחברות מרחוק, תמיכה בהגעה לטקסט מלא, הנחיה לחיפוש פריטי מידע, מידע ספרייתי והתמצאות. למענה לשאלות מקיפות יש לפנות ליעץ בדוא"ל.
תמונות מראשית השלטון הבריטי בארץ-ישראל 1917-1918
תיעוד מרתק של ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עת נכבשה מידי הטורקים.
ניתן להגיע לתמונות דרך מערכת המרכז למדיה דיגיטלית ובאמצעות חיפוש במערכת "חיפושאחד" התמונות נמסרו לסריקה ושימור דיגיטלי ע"י האספן ד"ר ירמיהו רימון, בעזרתו האדיבה של מר רוני קניסברג
גנרל אלנבי מתקבל על ידי נכבדי ירושלים,1917
גנרל אלנבי נכנס ברגל לירושלים 11 לדצמבר 1917
מסרה: קרן ברנרתמונות מראשית השלטון הבריטי בארץ-ישראל 1917-1918
תיעוד מרתק של ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עת נכבשה מידי הטורקים.
ניתן להגיע לתמונות דרך מערכת המרכז למדיה דיגיטלית ובאמצעות חיפוש במערכת "חיפושאחד" התמונות נמסרו לסריקה ושימור דיגיטלי ע"י האספן ד"ר ירמיהו רימון, בעזרתו האדיבה של מר רוני קניסברג
גנרל אלנבי מתקבל על ידי נכבדי ירושלים,1917
גנרל אלנבי נכנס ברגל לירושלים 11 לדצמבר 1917
מסרה: קרן ברנרMore...
ביקור ספרנים מסין יוני 2011
המשלחת הגיעה לישראל לסיור בן שבוע ימים ביוזמת הספריה הלאומית כשחברת אקס- ליבריס הישראלית ארחה אותם.
אקס ליבריס היא ספקית מובילה בפיתוח פתרונות תוכנה למיכון ספריות ומרכזי מידע ומחקר המציעה מערכת מוצרים מקיפה לניהול, קטלוג והנגשה של מידע אלקטרוני, דיגיטלי ומודפס.
רב הספרנים שהשתתפו בביקור משתמשים במוצר אחד או יותר של חברת אקס- ליבריס.
לאחר פגישה עם נשיא האוניברסיטה פרופ' אהרון בן זאב שברך את המשתתפים וסיור במצפור מגדל אשכול הגיעה המשלחת לסיור בספריה.
בספריה ארחו וליוו את המשתתפים: גב' פנינה ארז, מנהלת הספריה, חומי רקם, ראש מנהל הספריה, גב' נעמי גרידינגר סגנית מנהלת הספריה, גב' צילה הראל ראש תחום לועזי בענף שירותים טכניים וגב' נירה שי המשמשת בין השאר כאשת הקשר של הספריה לחוג ללימודי אסיה. למלווים הצטרפה גם ויקי אייזנברג סטודנטית דוברת סינית מהחוג ללימודי אסיה.
בסיור הוצג פרוייקט השיפוץ והרחבה אותו עוברת הספריה בשנים האחרונות, במהלך הביקור צפו חברי המשלחת בפעילות דלפק היעץ הפעיל שלנו ולאחר מכן המשיכו המבקרים לסיור באגף החדש של הספריה, כאן התרשמו האורחים מחדר הקריאה המרווח, חדרי הדיונים החדישים והפטיו המואר.
בתום הסיור נערך מפגש בן שעה וחצי שבו הצגו אנשי מערכות המידע של הספריה* מגוון פיתוחים וישומים. ספריית אוניברסיטת חיפה היתה הראשונה בין הספריות האקדמיות בישראל שהטמיעה את מערכת "חיפוש אחד" (פרימו) של חברת "אקס- ליבריס" לנוחות
משתמשי הספריה.
מערכת"חיפוש אחד" היא מערכת חיפוש אחודה לכלל פריטי הספריה. בקרוב תעבור הספריה לגרסא חדשה של המערכת: פרימו סנטרל העובדת על מחשוב ענן. גם כאן הספריה שלנו תהיה הספריה הראשונה שתטמיע את המערכת בישראל.
לקראת סיום המפגש תיאר מנהל הספריה של אוניברסיטת טיסנגוה את הספריה אותה הוא מנהל. לאחר חילופי מתנות וצילומים הוגשה ארוחה קלה. לקינוח הביקור נערך למבקרים סיור מודרך במוזיאון הכט.
*נעמי גרידינגר, יוסף בראנס, תהל גובר ובועז דותן
בסקירה הודגם רק חלק קטן ממגוון הישומים שהוצגו למשתתפים
הספרייה מבט לאחור עם הפנים קדימה. מאי 2011
להביא את העבר להווה, ולבנות את ההווה עם הפנים לעתיד...
התערוכה: "הספרייה- מבט לאחור עם הפנים קדימה", מוצגת בימים אלה במסדרונות קומת הכניסה של האגף החדש של הספרייה.
התערוכה מציגה שלושה היבטים של הספרייה: ההיבט הגיאוגרפי והאדריכלי, ההיבט הטכנולוגי וההיבט האנושי.
המתבונן בתצוגה, שצועד לאורך המסדרון, יכול לנוע על ציר הזמן הלוך ושוב לאורך שלושת
הנושאים שבתערוכה ולצפות בשינויים שחלו בספרייה לאורך חמישים שנות קיומה ובעצם, לחוש את משק כנפי ההיסטוריה.
תהליך הכנת התצוגה החל באיסוף תמונות מאלבומים ישנים, עיון וצפייה בארכיון הדיגיטלי של הספרייה, חיפוש וחיטוט בתמונות ישנות מארכיון האוניברסיטה ואיסוף תמונות אישיות של חברי הצוות מ"ימי בראשית".
על מלאכת זיהוי התמונות מונו כמובן הספרניות הוותיקות שבינינו, אמירה קהת, יהודית צנר ואסתר צורי שמיד נרתמו לעבודה והחלו בהחלפת חוויות וקריאות התפעלות וצהלות שמחה מהגילויים החדשים:
"...את זוכרת את אלי לנצמן המורה בחוג לאומנות...זה עם המקטרת..."
"...אני בטוחה שזה שיושב מימין הוא פרופ' ארנון סופר בשיעור גיאוגרפיה..."
"...אני מכירה את בלה טוקטלי שהייתה ראש מנהל..."
ואנחנו, הצעירים יותר שבחבורה, עמדנו מן הצד נפעמים מהזיכרון החד של החברות ומההתלהבות ממלאכת הזיהוי.
תהליך זיהוי התמונות היה מרגש. מבעד לתמונות הישנות ניבטים המראות של פעם ומורגש השינוי שחל עם השנים: השינוי בלבוש, בטכנולוגיה, ואף במבנה הספרייה. ומוכרחים לציין כי השנים דווקא לא הוסיפו לחינו של המקום. מבעד לתמונות ניתן לראות את הספרייה (במקומה הנוכחי) שנבנתה בתחילת שנות השבעים, ספרייה רחבת ידיים ומוארת אשר חלונותיה הרחבים משקיפים על הנוף היפהפה. עם השנים הפכה הספרייה לצפופה וחשוכה. עוד ועוד מדפים וכונניות נוספו למבנה כדי להכיל את האוסף הגדל, עוד ועוד קירות גבס נבנו על מנת לשכן את העובדים שנוספו.
והיום במבט קדימה אנו שבים למקורות וחוזרים ומשפצים את הספרייה בדומה למבנה של פעם, אולם רחב ידיים גדול, פתוח ומזמין.
בחירת התמונות וניפוין היה אחד השלבים הקשים ביותר בתהליך העבודה. הבחירה בתמונה מסוימת והוויתור על תמונה אחרת גרם לתחושה של וויתור על פיסת היסטוריה. לאיכות התמונות שברשותנו היה משקל כבד בבחירה. נאלצנו לא פעם לוותר על תמונות בעלות ערך היסטורי משום שלא עמדו במבחן איכות התצוגה, דבר שגרם לאכזבה קשה.
הרצון להציג אירועים משמעותיים ואישים בעלי תפקידם מרכזים וחשובים בחיי הספרייה הנחה אותנו בבחירת התמונות, אך המספר המוגבל של תמונות שתערוכה מסוג זה יכולה להכיל אילץ אותנו לנפות ולוותר על תמונות רבות שהתאימו לתצוגה.
שלב הכתיבה היה מורכב לא פחות. ניגשנו למלאכת הכתיבה בחרדת קודש וידיעה שבעצם אנחנו מתעדים את ההיסטוריה של המקום ואת מה שיישאר לעתיד. התחושה של כובד האחריות שנטלנו על עצמנו לוותה אותנו לאורך כל הדרך.
מקורות המידע היחידים שעמדו לרשותנו היו העבודה המתודולוגית של רונית בירן- ענבל* שראיינה את מר אליעזר רפאלי, הנשיא הראשון של אוניברסיטת חיפה, ואת פרופ' שמואל סבר המנהל הראשון של הספרייה, והרבה הודות לזיכרון החד של הוותיקות בחבורה שהצטרפו לצוות הספריה עוד בימים שהיא שכנה בבית הספר הגבוה בבית ארדשטיין.
תהליך ההפקה והתיאום עם החברה שעיצבה והקימה את התצוגה לווה לא פעם בתקלות ובבעיות שנדרש להן פתרון מיידי ועמידה בלוח זמנים צפוף שנגזר מחנוכת המשכן במסגרת כנס חבר הנאמנים. כדוגמה לכך היה התהליך של בחירת אחת התמונות המרכזיות בתצוגה.
בתערוכה שתי תמונות קיר גדולות, האחת שאמורה לבטא את העבר ולפתוח את התערוכה, והשנייה, המסכמת, שאמורה לבטא את הספרייה של היום. בחירת התמונה הראשונה הייתה קלה. היה ברור לכולם שבוחרים צילום שמבטא את הספרייה של פעם, כאשר אוסף הספרים מהווה את מרכז התמונה.
צילום התמונה העכשווית כבר הייתה סיפור אחר. לצוות היה ברור שהיא צריכה לבטא את רוח הזמן, את הטכנולוגיה המתקדמת, ואת המבנה המודרני, כאשר לספר המודפס שמור עדיין מקום מכובד. אלא שמבטו של הצלם המקצועי שנשלח מטעם החברה היה שונה לחלוטין. הוא התבונן על הספרייה במונחים שיווקיים בלבד: דוגמנית (סטודנטית) שעומדת בחזית, וכל השאר משמש כתפאורה. ושוב בזמן בלתי אפשרי נאלצנו לגייס את כישורי הביום שלנו ובשירותה של ה"דוגמנית" הנאה שלנו, סטפני, הגענו בסופו של דבר לתוצאה משביעת רצון.
התערוכה המוצגת היא חדשנית ודינאמית, כאשר עם הזמן ניתן להוסיף לה פרקים נוספים מההיסטוריה של המקום. אנו מקווים שנדע להמשיך ולתעד את הנעשה בספרייה, לשימור העבר עם הפנים לעתיד.
ולסיום, אנחנו מקווים שהצלחנו לסקרן אתכם לבוא ולצפות בתוצאה.
וזו ההזדמנות להודות לכל התורמים להקמת התערוכה: על מלאכת איסוף החומרים, כתיבת הטקסטים ותרגומם, העריכה וההפקה נמנים חברי צוות הספרייה: יוסף בראנס, ריקי גרינברג, ג'ני כרמל, יהודית צנר, אסתר צורי, אמירה קהת ויריב שוק. התערוכה עוצבה והוקמה על ידי חברת "איגלו".
הכנת הסקירה: ג'ני כרמללחצו לצפייה בתמונות
* העבודה "הספרייה באוניברסיטת חיפה" נכתבה במסגרת שיעור מתודולוגי ב', בהנחיית דר' רון פוקס.
הספרייה מבט לאחור עם הפנים קדימה. מאי 2011
להביא את העבר להווה, ולבנות את ההווה עם הפנים לעתיד...
התערוכה: "הספרייה- מבט לאחור עם הפנים קדימה", מוצגת בימים אלה במסדרונות קומת הכניסה של האגף החדש של הספרייה.
התערוכה מציגה שלושה היבטים של הספרייה: ההיבט הגיאוגרפי והאדריכלי, ההיבט הטכנולוגי וההיבט האנושי.
המתבונן בתצוגה, שצועד לאורך המסדרון, יכול לנוע על ציר הזמן הלוך ושוב לאורך שלושת
הנושאים שבתערוכה ולצפות בשינויים שחלו בספרייה לאורך חמישים שנות קיומה ובעצם, לחוש את משק כנפי ההיסטוריה.
תהליך הכנת התצוגה החל באיסוף תמונות מאלבומים ישנים, עיון וצפייה בארכיון הדיגיטלי של הספרייה, חיפוש וחיטוט בתמונות ישנות מארכיון האוניברסיטה ואיסוף תמונות אישיות של חברי הצוות מ"ימי בראשית".
על מלאכת זיהוי התמונות מונו כמובן הספרניות הוותיקות שבינינו, אמירה קהת, יהודית צנר ואסתר צורי שמיד נרתמו לעבודה והחלו בהחלפת חוויות וקריאות התפעלות וצהלות שמחה מהגילויים החדשים:
"...את זוכרת את אלי לנצמן המורה בחוג לאומנות...זה עם המקטרת..."
"...אני בטוחה שזה שיושב מימין הוא פרופ' ארנון סופר בשיעור גיאוגרפיה..."
"...אני מכירה את בלה טוקטלי שהייתה ראש מנהל..."
ואנחנו, הצעירים יותר שבחבורה, עמדנו מן הצד נפעמים מהזיכרון החד של החברות ומההתלהבות ממלאכת הזיהוי.
תהליך זיהוי התמונות היה מרגש. מבעד לתמונות הישנות ניבטים המראות של פעם ומורגש השינוי שחל עם השנים: השינוי בלבוש, בטכנולוגיה, ואף במבנה הספרייה. ומוכרחים לציין כי השנים דווקא לא הוסיפו לחינו של המקום. מבעד לתמונות ניתן לראות את הספרייה (במקומה הנוכחי) שנבנתה בתחילת שנות השבעים, ספרייה רחבת ידיים ומוארת אשר חלונותיה הרחבים משקיפים על הנוף היפהפה. עם השנים הפכה הספרייה לצפופה וחשוכה. עוד ועוד מדפים וכונניות נוספו למבנה כדי להכיל את האוסף הגדל, עוד ועוד קירות גבס נבנו על מנת לשכן את העובדים שנוספו.
והיום במבט קדימה אנו שבים למקורות וחוזרים ומשפצים את הספרייה בדומה למבנה של פעם, אולם רחב ידיים גדול, פתוח ומזמין.
בחירת התמונות וניפוין היה אחד השלבים הקשים ביותר בתהליך העבודה. הבחירה בתמונה מסוימת והוויתור על תמונה אחרת גרם לתחושה של וויתור על פיסת היסטוריה. לאיכות התמונות שברשותנו היה משקל כבד בבחירה. נאלצנו לא פעם לוותר על תמונות בעלות ערך היסטורי משום שלא עמדו במבחן איכות התצוגה, דבר שגרם לאכזבה קשה.
הרצון להציג אירועים משמעותיים ואישים בעלי תפקידם מרכזים וחשובים בחיי הספרייה הנחה אותנו בבחירת התמונות, אך המספר המוגבל של תמונות שתערוכה מסוג זה יכולה להכיל אילץ אותנו לנפות ולוותר על תמונות רבות שהתאימו לתצוגה.
שלב הכתיבה היה מורכב לא פחות. ניגשנו למלאכת הכתיבה בחרדת קודש וידיעה שבעצם אנחנו מתעדים את ההיסטוריה של המקום ואת מה שיישאר לעתיד. התחושה של כובד האחריות שנטלנו על עצמנו לוותה אותנו לאורך כל הדרך.
מקורות המידע היחידים שעמדו לרשותנו היו העבודה המתודולוגית של רונית בירן- ענבל* שראיינה את מר אליעזר רפאלי, הנשיא הראשון של אוניברסיטת חיפה, ואת פרופ' שמואל סבר המנהל הראשון של הספרייה, והרבה הודות לזיכרון החד של הוותיקות בחבורה שהצטרפו לצוות הספריה עוד בימים שהיא שכנה בבית הספר הגבוה בבית ארדשטיין.
תהליך ההפקה והתיאום עם החברה שעיצבה והקימה את התצוגה לווה לא פעם בתקלות ובבעיות שנדרש להן פתרון מיידי ועמידה בלוח זמנים צפוף שנגזר מחנוכת המשכן במסגרת כנס חבר הנאמנים. כדוגמה לכך היה התהליך של בחירת אחת התמונות המרכזיות בתצוגה.
בתערוכה שתי תמונות קיר גדולות, האחת שאמורה לבטא את העבר ולפתוח את התערוכה, והשנייה, המסכמת, שאמורה לבטא את הספרייה של היום. בחירת התמונה הראשונה הייתה קלה. היה ברור לכולם שבוחרים צילום שמבטא את הספרייה של פעם, כאשר אוסף הספרים מהווה את מרכז התמונה.
צילום התמונה העכשווית כבר הייתה סיפור אחר. לצוות היה ברור שהיא צריכה לבטא את רוח הזמן, את הטכנולוגיה המתקדמת, ואת המבנה המודרני, כאשר לספר המודפס שמור עדיין מקום מכובד. אלא שמבטו של הצלם המקצועי שנשלח מטעם החברה היה שונה לחלוטין. הוא התבונן על הספרייה במונחים שיווקיים בלבד: דוגמנית (סטודנטית) שעומדת בחזית, וכל השאר משמש כתפאורה. ושוב בזמן בלתי אפשרי נאלצנו לגייס את כישורי הביום שלנו ובשירותה של ה"דוגמנית" הנאה שלנו, סטפני, הגענו בסופו של דבר לתוצאה משביעת רצון.
התערוכה המוצגת היא חדשנית ודינאמית, כאשר עם הזמן ניתן להוסיף לה פרקים נוספים מההיסטוריה של המקום. אנו מקווים שנדע להמשיך ולתעד את הנעשה בספרייה, לשימור העבר עם הפנים לעתיד.
ולסיום, אנחנו מקווים שהצלחנו לסקרן אתכם לבוא ולצפות בתוצאה.
וזו ההזדמנות להודות לכל התורמים להקמת התערוכה: על מלאכת איסוף החומרים, כתיבת הטקסטים ותרגומם, העריכה וההפקה נמנים חברי צוות הספרייה: יוסף בראנס, ריקי גרינברג, ג'ני כרמל, יהודית צנר, אסתר צורי, אמירה קהת ויריב שוק. התערוכה עוצבה והוקמה על ידי חברת "איגלו".
הכנת הסקירה: ג'ני כרמללחצו לצפייה בתמונות
* העבודה "הספרייה באוניברסיטת חיפה" נכתבה במסגרת שיעור מתודולוגי ב', בהנחיית דר' רון פוקס.
אוסף צילומי ארץ ישראל במאה ה-19 של הצלם Felix Bonfils
אוסף חשוב ומרהיב זה, מאוספיו של ד"ר ירמיהו רימון ורעיתו הגיע לאחרונה לספריה כחלק מיוזמתנו ומאמצינו להרחיב את אוספי התמונות הדיגיטליות היחודיות במדיה. התמונות עברו דיגיטציה, קוטלגו והותאמו לקורס הנלמד באוניברסיטה (מידע בהמשך הסקירה) והן נגישות לכל דרך האוספים הדיגיטליים בספרייה.
פליקס בונפיס, צלם צרפתי ,עבר לחיות עם משפחתו בלבנון באמצע המאה ה-19. שם פתחה המשפחה סטודיו לצילום ועסקה בצילום אלבומים מיוחדים של המזרח התיכון, סדרה מרהיבה של צילומים נעשתה גם בארץ ישראל. האלבומים זכו להצלחה ונמכרו יפה ברחבי אירופה.
בונפיס היה צלם מחונן, בעל ראיה ייחודית ויצר קומפוזיציות מיוחדות ברמה אמנותית. גם בחירת נושאי התוכן היתה מיוחדת. נראה כי נעשתה בגישה "אנציקלופדית" והיא מתעדת את ארץ ישראל של אותה תקופה במספר מישורים: גיאוגרפי- קווי טבע ונוף, חברה ודת- צילום המקומות הקדושים לנצרות ומקומיים אותנטיים.
האוסף הדיגיטלי של צילומי פליקס בונפיס בארץ ישראל עורר עניין רב בקרב הסגל האקדמי בחוג לאומנות באוניברסיטה וישולב כבר השנה בקורס "מסעות דמיוניים, ממשיים וצילומיים" של ד"ר אמה פנר. הקורס ניתן במסגרת תוכנית אופקים.
מצורף להלן מכתבה של ד"ר פנר לגב' אורה זהבי, ראש תחום מדיה בספריה:
"עברתי בענין רב על אוסף רימון. אני חושבת שאוסף נדיר זה יהווה תוספת חשובה ביותר לאוספים הדיגיטליים של הספריה ויעשיר את המחקר והידע המועטים הקיימים בתחום. אני מבקשת להשתמש בחלקים מהאוסף לקורס בתוכנית אופקים בשם "מסעות דמיוניים, ממשיים וצילומיים". אני מעוניינת במיוחד בצילומיו של בונפיס
(Bonfils) וצילומים ממלחמת העולם הראשונה. אני מבקשת להודות לך ולמחלקת המדיה על העבודה החשובה של הכנת החומרים והפיכתם זמינים לשימושם של הסטודנטים במהלך הקורס."
גישה לתמונות
הכנת הסקירה: קרן ברנר ואורה זהבי, תחום מדיה