הספרייה קיבלה לאחרונה תרומה של כמאה וחמישים ספרים בשפה הרוסית, הודות לתיווכה של ליליה מרינוב מאגף המחשוב של אוניברסיטת חיפה. הספרים הנם תרומתו של סרגיי חזן, בחור צעיר, חובב היסטוריה וספרות, שבביתו ספרייה עשירה מאוד.
האוסף שנתרם כולל פריטים רבי כרכים של ספרות רוסית וספרות כללית וספרי היסטוריה בשפה הרוסית. בין הפריטים נמצא למשל האוסף השלם של ההיסטוריון והאנתרופולוג, לב גומילוב (Lev Gumilev), הכולל תשעה עשר ספרים שעניינם היסטוריה ואנתרופולוגיה של עמים וקבוצות אתניות.

אוסף זה יעניין את קהל החוקרים ודוברי השפה הרוסית הפוקדים מדי יום את הספריה. כדי להגיע לפרטי האוסף בקטלוג הספרייה יש לרשום בשדה "תורם": חזן סרגיי. 

- הכנת הסקירה: נטשה פאדנוס וערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים 

בצער רב קבלנו את ההודעה על מותו של ד"ר מאיר בוכסווילר ז"ל.
מאיר היה ידיד יקר של הספריה, ואהבתו לספרים ותרומתו הגדולה לספריה היתה בעלת משמעות רבה עבורנו, ולא תשכח.

בשנת 2003 תרמה משפחת בוכסווילר  אוסף פרסומים עצום ויחודי על הרעיון הקיבוצי והסוציאליסטי, המונה כ- 12,000 ספרים, חוברות ומסמכים. בנוסף לתרומת הספרים הייחודית מגיעה המשפחה לביקור בספריה מידי שנה ותורמת מלגת השתלמות לספרן בספריה בחו"ל. רק לפני חודשים ספורים שמחנו מאוד לארח בספריה את ד"ר בוכסווילר ז"ל ואת אשתו חסידה, ילדיו ונכדיו.  

לזכרו אנו מביאים להלן את הרצאתו של ד"ר מרקוס זילבר על חשיבות התרומה של איש יקר זה:
"על מה לדבר בטקס לכבוד משפחת בוכסווילר? איך להודות לדר' מאיר בוכסווילר על מפעל המכון הביבליוגרפי שמאפשר לחוקרים רבים ואני ביניהם, למומחים ולסטודנטים, לערוך את מחקרינו? כיצד להמחיש ולהדגים את חשיבותו של אוסף זה לעשייה המחקרית הזו? מה בעצם ייחודו של אוסף ובמה הוא שונה מספריה אקדמית, למרות שהוא למעשה חלק ממנה?
תסלחו לי שאקח דוגמה מעצמי. קל לי יותר לדבר מנקודת מבטי, אך במובנים רבים היא מייצגת את העניין הכללי. אני דוגמה לחוקרים המתעניינים בנושאים שאוספו של דר' מאיר בוכסווילר מטפל בהם. אני היסטוריון של מזרח אירופה, מתעניין בשאלת המיעוטים בה ובשאלות של רדיקליזציה, לאומיות וסוציאליזם. נושאים מובהקים באוסף זה. לי ולחוקרים אחרים כמוני בשדה המחקר שלי האוסף מאפשר נגישות לחומרים שלא הייתי יכול לגשת אליהם בכוחות עצמי.

אוסף כזה מאפשר לי להתקדם במשימתי. כך למשל במחקר והוראה על תהליכי סקולריזציה של ציבור יהודי מזרח אירופי במפנה המאות ה-19 וה-20 אני נעזר בפריטים רבים באוסף. הייתי יכול להרצות הרצאה מלומדת סביב סוגיה זאת, הרצאה שמצד אחד מחדשת תובנות בהיבט כזה או אחר של סקולריזציה, ובמקביל להראות שמקורות רבים האצורים באוסף בוכסויילר מעודדים ומאפשרים לערוך מחקר כזה. אך למרות שהרצאה מלומדת וחדשנית של חוקר אקדמיה מקובלת במסגרות כאלה, היא לא תקלע למטרת הרצאתי - לשתף אתכם ב"מאחורי הקלעים" של השימוש באוסף הממחיש במלוא עוצמתו את משמעות האוסף.

כדי להמחיש את דברי אזכיר רק ספר אחד מתוך האוסף, ספר אחד שנפל לידי כמעט באקראי בעודי מחפש ספר אחר. "די סאציאליסטישע ליטעראטור אפ יידיש אינ 1875-1897", מאת שמואל אגורסקי. ספר זה שסוקר אתוסים פרולטאריים וסוציאליסטים ביידיש בוחן ביטויים של חילון בקרב יהודי מזרח אירופה. המחבר שמואל אגורסקי, מגלם בעצמו את התהליך הזה. בן של משפחה שומרת מצוות בתחום המושב היהודי ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה ה-19 התפקר, אימץ סוציאליזם רדיקאלי ואורחות חיים של בוהמיין, היגר לאנגליה ומאוחר יותר לארה"ב. כאשר פרצה המהפכה הבולשביקית חזר לרוסיה, בה האמין כי יגשים את הסוציאליזם. בעודו פעיל בסקציה היהודית של המפלגה הקומוניסטית כתב את הספר שיצא לאור במינסק ב-1935. אגורסקי היה בשר מבשרו של המנגנון הסובייטי וזה הוקיע אותו. בשנות הארבעים אבדו עקבותיו לאחר שהוגלה על ידי הטרור הסטליניסטי מזרחה, לסיביר לגולגים הסובייטים.

הייתי יכול לספר במקביל את סיפורו של העותק של הספר שנמצא באוסף. לעותק שברשותנו יש היסטוריה משלו. ממינסק, מקום ההוצאה לאור התגלגל העותק מערבה לכיוון הפוך לזה של מחברו, אל ספרייה יהודית בקובנה, ספריית מאפו הידועה, שחותם סגול מוטבע  עליו. עותק זה עם אחרים באוסף הקובנאי נבזז על ידי הנאצים, שתבעו חותם שחור של נשר הנאצי מטיל אימה, שמתנוסס על חותם הסגול. העותק התגלה לאחר תום מלחמת העולם השנייה במחסן במערבה של גרמניה. משם עבר לירושלים עם חותמת EX LIBRIS בה גם מגן דוד תכלת, עד שמצא את מקומו באוסף בוכסויילר. במי נתמקד? בכותב הפריט או בספר עצמו? הנה הראיתי כי לכל אחד מהלך חיים משלו, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו ועם זאת עצם העובדה שאנו מדברים על אדם או פריט יחיד ממחיש כי לעולם איננו יכולים להבין פריט אחד אלא כחלק מאוסף רחב יותר וקהילה רחבה יותר. עולמות שתוך שהם הולכים ומתרחבים, גם הולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר.

אך בכך לא תם העניין. כמו במקרים אחרים של חיפושים, גם כאן תהליך רפרוף ועיון באוסף מניב התקלות בפריטים חדשים התופסים את העין, שובים את הלב ומגרים את המחשבה, ומניבים בתורם חיפושים נוספים בספרים נוספים בהם נמצא עוד מסמך בעניין הספציפי בו אני מתעניין. באמצעות הקריאה בהם אני מגיע לנושאים אחרים, שיובילו אותי שוב בתורם לנושא חדש שירתק אותי לא פחות מהנושא הקודם ויסללו את דרכי לפריטים אחרים באוסף שאוצרים עולמות מלאים בלתי מפוענחים שמאפשרים מחקר כזה וגלגולים כאלה.
אבל ייחודו של אוסף הוא בזה שהוא מתוחם סביב נושאים נרחבים רלבנטיים והינו בעל הגיון פנימי משלו. כפי שאמרנו כל פריט מגלם עולם ומלואו אך איננו שלמות, שכן הוא מתכתב עם פריטים אחרים באופן ישיר או עקיף. אין זה אומר שהתיחום הרמטי. נהפוך הוא, הוא מתפתח לכיוונים שונים. זה יוצא מהאדם האוסף, שמכתיב כיוונים על פי אופקיו האינטלקטואלים והנושאים שהוא מוצא בהם עניין, ואינו קופא על שמריו. האדם האוסף מרחיב את אופקיו ובכך גם את האוסף. במקביל, כאשר חוקר ניגש אל האוסף מתוך העניין שלו ונוטל פריטים ממנו הוא כורך ביניהם באופנים חדשים ומעניק משמעות חדשה להם ובאמצעותם לאוסף כולו ולתרומתו של האוסף במרחבי המדפים. לכן האוסף,  שהוא לכאורה אינוונטר דומם השוכן על המדפים, 12000 פריטים מקוטלגים אחד-אחד, מגלם בתוכו בפועל את רוחם של מחברי הספרים ואוספיהם כמו גם את קוראיהם לדורותיהם, וככזה מגלם פוטנציאל אין-סופי של ידע, פרשנות מחודשת, חשיבה ויצירה.

ככל הנראה קשה לדבר על אוספי ספרים אדירי ממדים מבלי לגלוש להגיגים רגשניים. זה קרה אפילו לפילוסוף וולטר בנימין, שבמאמרו המפורסם "פורק את ספרייתי" ניסה לפענח את מהותו ומניעיו של אספני ספרים. במסתו הרגישה בנימין מספר כיצד הוא פירק את הארגזים שהכילו את ספרייתו, ומספר על העלאתם למדפים. חפצים דוממים כביכול שמעלים זיכרונות על מפגש האוסף, האיש, עם פריטי האוסף -  ספריו. זהו טקסט קלאסי על אספנות ספרים מנקודת מבטו של האינטלקטואל, הכולל ההודאה הכואבת, מניסיונו האישי של בנימין, כי "אי-קריאת [כל] הספרים היא אחד ממאפייניו של אספן הספרים". שכן כוחו של אוסף איננו בקריאה מדוקדקת או חטופה של כל פריטיו על כל חלקיו. חשיבותו בגירוי האינטלקטואלי שמציב, לדיאלוג שמעורר ולשיח שיוצר. הפריטים אינם אלא הזמנה לקריאה, להרהור ולמחשבה שנערכה על ידי האדם שמאחורי הרכבת האוסף, הזמנה ליטול חלק בקהילת שיח רבת משתתפים.

האדם האוסף נמצא בצומת דרכים חשובה בין הטקסטים שאסף, המגלמים את רוחם ורעיונותיהם של בני התקופה, ובין אלו שעתידים לקרוא ולהיבנות ממנו, לעתים בזמן ובמקום אחרים לחלוטין. ככזה איכותו ועוצמתו של האוסף תלויה במי שמאתר את הפריטים בקרב אלה שיצרו ואלה שהפיצו אותם. האוסף יוצר קהילת שיח מדומיינת מעבר לזמן ולמקום, שמורכבת ממחברי הספרים, (שהם כשלעצמם מגלמים שיח בן הזמן המתכתב עם הכותבים האחרים ועם קהיליות קוראיהם הפוטנציאליים, להם לעתים ניסו להתוות דרך ואף להציג ביקורות נוקבות); קהיליית השיח המדומיינת מורכבת גם מאנשי מערכות ההפצה של הפריטים, אנשי שימור הספרים, קיטלוגם וטיפולם היום-יומי (שגם אם חלקם ביצירת הקורפוס נתפס כמובן מאליו, הוא חשוב לא פחות - ותרומתו באפשרו את הגישה לעולמות אלו לא תסולא בפז). קהילייה זאת מורכבות לבסוף מאיתנו, מאותם ה"צרכנים" של האוסף, קוראים מן השורה ומומחים בתחומם, המקיימים התכתבות מעבר לזמן ולמקום עם תקופה שעברה, ומבקשים אף הם להפיץ את פירות חקירתם בקרב בני קהיליותיהם, פירות שפניהן מכוונות מדרך הטבע אל העתיד."

יהי זכרו ברוך!

בצער רב קבלנו את ההודעה על מותו של ד"ר מאיר בוכסווילר ז"ל.
מאיר היה ידיד יקר של הספריה, ואהבתו לספרים ותרומתו הגדולה לספריה היתה בעלת משמעות רבה עבורנו, ולא תשכח.

בשנת 2003 תרמה משפחת בוכסווילר  אוסף פרסומים עצום ויחודי על הרעיון הקיבוצי והסוציאליסטי, המונה כ- 12,000 ספרים, חוברות ומסמכים. בנוסף לתרומת הספרים הייחודית מגיעה המשפחה לביקור בספריה מידי שנה ותורמת מלגת השתלמות לספרן בספריה בחו"ל. רק לפני חודשים ספורים שמחנו מאוד לארח בספריה את ד"ר בוכסווילר ז"ל ואת אשתו חסידה, ילדיו ונכדיו.  

לזכרו אנו מביאים להלן את הרצאתו של ד"ר מרקוס זילבר על חשיבות התרומה של איש יקר זה:
"על מה לדבר בטקס לכבוד משפחת בוכסווילר? איך להודות לדר' מאיר בוכסווילר על מפעל המכון הביבליוגרפי שמאפשר לחוקרים רבים ואני ביניהם, למומחים ולסטודנטים, לערוך את מחקרינו? כיצד להמחיש ולהדגים את חשיבותו של אוסף זה לעשייה המחקרית הזו? מה בעצם ייחודו של אוסף ובמה הוא שונה מספריה אקדמית, למרות שהוא למעשה חלק ממנה?
תסלחו לי שאקח דוגמה מעצמי. קל לי יותר לדבר מנקודת מבטי, אך במובנים רבים היא מייצגת את העניין הכללי. אני דוגמה לחוקרים המתעניינים בנושאים שאוספו של דר' מאיר בוכסווילר מטפל בהם. אני היסטוריון של מזרח אירופה, מתעניין בשאלת המיעוטים בה ובשאלות של רדיקליזציה, לאומיות וסוציאליזם. נושאים מובהקים באוסף זה. לי ולחוקרים אחרים כמוני בשדה המחקר שלי האוסף מאפשר נגישות לחומרים שלא הייתי יכול לגשת אליהם בכוחות עצמי.

אוסף כזה מאפשר לי להתקדם במשימתי. כך למשל במחקר והוראה על תהליכי סקולריזציה של ציבור יהודי מזרח אירופי במפנה המאות ה-19 וה-20 אני נעזר בפריטים רבים באוסף. הייתי יכול להרצות הרצאה מלומדת סביב סוגיה זאת, הרצאה שמצד אחד מחדשת תובנות בהיבט כזה או אחר של סקולריזציה, ובמקביל להראות שמקורות רבים האצורים באוסף בוכסויילר מעודדים ומאפשרים לערוך מחקר כזה. אך למרות שהרצאה מלומדת וחדשנית של חוקר אקדמיה מקובלת במסגרות כאלה, היא לא תקלע למטרת הרצאתי - לשתף אתכם ב"מאחורי הקלעים" של השימוש באוסף הממחיש במלוא עוצמתו את משמעות האוסף.

כדי להמחיש את דברי אזכיר רק ספר אחד מתוך האוסף, ספר אחד שנפל לידי כמעט באקראי בעודי מחפש ספר אחר. "די סאציאליסטישע ליטעראטור אפ יידיש אינ 1875-1897", מאת שמואל אגורסקי. ספר זה שסוקר אתוסים פרולטאריים וסוציאליסטים ביידיש בוחן ביטויים של חילון בקרב יהודי מזרח אירופה. המחבר שמואל אגורסקי, מגלם בעצמו את התהליך הזה. בן של משפחה שומרת מצוות בתחום המושב היהודי ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה ה-19 התפקר, אימץ סוציאליזם רדיקאלי ואורחות חיים של בוהמיין, היגר לאנגליה ומאוחר יותר לארה"ב. כאשר פרצה המהפכה הבולשביקית חזר לרוסיה, בה האמין כי יגשים את הסוציאליזם. בעודו פעיל בסקציה היהודית של המפלגה הקומוניסטית כתב את הספר שיצא לאור במינסק ב-1935. אגורסקי היה בשר מבשרו של המנגנון הסובייטי וזה הוקיע אותו. בשנות הארבעים אבדו עקבותיו לאחר שהוגלה על ידי הטרור הסטליניסטי מזרחה, לסיביר לגולגים הסובייטים.

הייתי יכול לספר במקביל את סיפורו של העותק של הספר שנמצא באוסף. לעותק שברשותנו יש היסטוריה משלו. ממינסק, מקום ההוצאה לאור התגלגל העותק מערבה לכיוון הפוך לזה של מחברו, אל ספרייה יהודית בקובנה, ספריית מאפו הידועה, שחותם סגול מוטבע  עליו. עותק זה עם אחרים באוסף הקובנאי נבזז על ידי הנאצים, שתבעו חותם שחור של נשר הנאצי מטיל אימה, שמתנוסס על חותם הסגול. העותק התגלה לאחר תום מלחמת העולם השנייה במחסן במערבה של גרמניה. משם עבר לירושלים עם חותמת EX LIBRIS בה גם מגן דוד תכלת, עד שמצא את מקומו באוסף בוכסויילר. במי נתמקד? בכותב הפריט או בספר עצמו? הנה הראיתי כי לכל אחד מהלך חיים משלו, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו ועם זאת עצם העובדה שאנו מדברים על אדם או פריט יחיד ממחיש כי לעולם איננו יכולים להבין פריט אחד אלא כחלק מאוסף רחב יותר וקהילה רחבה יותר. עולמות שתוך שהם הולכים ומתרחבים, גם הולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר.

אך בכך לא תם העניין. כמו במקרים אחרים של חיפושים, גם כאן תהליך רפרוף ועיון באוסף מניב התקלות בפריטים חדשים התופסים את העין, שובים את הלב ומגרים את המחשבה, ומניבים בתורם חיפושים נוספים בספרים נוספים בהם נמצא עוד מסמך בעניין הספציפי בו אני מתעניין. באמצעות הקריאה בהם אני מגיע לנושאים אחרים, שיובילו אותי שוב בתורם לנושא חדש שירתק אותי לא פחות מהנושא הקודם ויסללו את דרכי לפריטים אחרים באוסף שאוצרים עולמות מלאים בלתי מפוענחים שמאפשרים מחקר כזה וגלגולים כאלה.
אבל ייחודו של אוסף הוא בזה שהוא מתוחם סביב נושאים נרחבים רלבנטיים והינו בעל הגיון פנימי משלו. כפי שאמרנו כל פריט מגלם עולם ומלואו אך איננו שלמות, שכן הוא מתכתב עם פריטים אחרים באופן ישיר או עקיף. אין זה אומר שהתיחום הרמטי. נהפוך הוא, הוא מתפתח לכיוונים שונים. זה יוצא מהאדם האוסף, שמכתיב כיוונים על פי אופקיו האינטלקטואלים והנושאים שהוא מוצא בהם עניין, ואינו קופא על שמריו. האדם האוסף מרחיב את אופקיו ובכך גם את האוסף. במקביל, כאשר חוקר ניגש אל האוסף מתוך העניין שלו ונוטל פריטים ממנו הוא כורך ביניהם באופנים חדשים ומעניק משמעות חדשה להם ובאמצעותם לאוסף כולו ולתרומתו של האוסף במרחבי המדפים. לכן האוסף,  שהוא לכאורה אינוונטר דומם השוכן על המדפים, 12000 פריטים מקוטלגים אחד-אחד, מגלם בתוכו בפועל את רוחם של מחברי הספרים ואוספיהם כמו גם את קוראיהם לדורותיהם, וככזה מגלם פוטנציאל אין-סופי של ידע, פרשנות מחודשת, חשיבה ויצירה.

ככל הנראה קשה לדבר על אוספי ספרים אדירי ממדים מבלי לגלוש להגיגים רגשניים. זה קרה אפילו לפילוסוף וולטר בנימין, שבמאמרו המפורסם "פורק את ספרייתי" ניסה לפענח את מהותו ומניעיו של אספני ספרים. במסתו הרגישה בנימין מספר כיצד הוא פירק את הארגזים שהכילו את ספרייתו, ומספר על העלאתם למדפים. חפצים דוממים כביכול שמעלים זיכרונות על מפגש האוסף, האיש, עם פריטי האוסף -  ספריו. זהו טקסט קלאסי על אספנות ספרים מנקודת מבטו של האינטלקטואל, הכולל ההודאה הכואבת, מניסיונו האישי של בנימין, כי "אי-קריאת [כל] הספרים היא אחד ממאפייניו של אספן הספרים". שכן כוחו של אוסף איננו בקריאה מדוקדקת או חטופה של כל פריטיו על כל חלקיו. חשיבותו בגירוי האינטלקטואלי שמציב, לדיאלוג שמעורר ולשיח שיוצר. הפריטים אינם אלא הזמנה לקריאה, להרהור ולמחשבה שנערכה על ידי האדם שמאחורי הרכבת האוסף, הזמנה ליטול חלק בקהילת שיח רבת משתתפים.

האדם האוסף נמצא בצומת דרכים חשובה בין הטקסטים שאסף, המגלמים את רוחם ורעיונותיהם של בני התקופה, ובין אלו שעתידים לקרוא ולהיבנות ממנו, לעתים בזמן ובמקום אחרים לחלוטין. ככזה איכותו ועוצמתו של האוסף תלויה במי שמאתר את הפריטים בקרב אלה שיצרו ואלה שהפיצו אותם. האוסף יוצר קהילת שיח מדומיינת מעבר לזמן ולמקום, שמורכבת ממחברי הספרים, (שהם כשלעצמם מגלמים שיח בן הזמן המתכתב עם הכותבים האחרים ועם קהיליות קוראיהם הפוטנציאליים, להם לעתים ניסו להתוות דרך ואף להציג ביקורות נוקבות); קהיליית השיח המדומיינת מורכבת גם מאנשי מערכות ההפצה של הפריטים, אנשי שימור הספרים, קיטלוגם וטיפולם היום-יומי (שגם אם חלקם ביצירת הקורפוס נתפס כמובן מאליו, הוא חשוב לא פחות - ותרומתו באפשרו את הגישה לעולמות אלו לא תסולא בפז). קהילייה זאת מורכבות לבסוף מאיתנו, מאותם ה"צרכנים" של האוסף, קוראים מן השורה ומומחים בתחומם, המקיימים התכתבות מעבר לזמן ולמקום עם תקופה שעברה, ומבקשים אף הם להפיץ את פירות חקירתם בקרב בני קהיליותיהם, פירות שפניהן מכוונות מדרך הטבע אל העתיד."

יהי זכרו ברוך!