יעקב שמעוני (1914, ברלין – 1996, ירושלים) 

בשנים 1934-1935 ריכז את תנועת "החלוץ" בגרמניה ואחר כך עלה ארצה.
הצטרף לקיבוץ גבעת חיים שם שימש כמורה וכמנהל בית הספר.
בשנים 1938-1040 למד בבית המדרש למורים ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
היה מראשוני ומקימי שרות הידיעות של ההגנה (ש"י) שם ריכז (בשנים
1941-1942) את הלשכה הערבית.
בהמשך עבד, עד קום המדינה, במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ושימש כסגן מנהל אגף המדינה.
ב- 1948 ניהל את המחלקה ללוחמה פסיכולוגית של ה"הגנה" ושל צה"ל, שם יזם את השידורים בערבית וחיבר את מרבית "סיפורי דאוד אל נטור".
עם קום המדינה הצטרף למשרד החוץ , שם שירת בשורת תפקידים הכוללת: מנהל בפועל של המחלקה למזרח התיכון (1948-1949), מנהל מחלקת אסיה (1949-1952),יועץ לענייני ערבים בשגרירות בוושינגטון (1952-1954), ציר ושגריר (ראשון)בבורמה (ובו בזמן שגריר לא-תושב בלאוס, בפיליפינים ובציילון, (1955-1957),מנהל מחלקת מזרח אירופה (1957-1960), מנהל מחלקת אסיה (שוב, 1960-1964), שגריר בשבדיה (1964-1969) בתקופה זאת הוענק לש"י עגנון פרס נובל בספרות), סמנכ"ל ראש אגף אסיה ( 1969-1975), שגריר בשוויץ (1976-1979). 
במסגרת עבודתו השתתף בדיונים רבים עם נציגי מדינות ערב, בכללם שיחות רודוס. במקביל, הורה באוניברסיטה העברית; כתב ספרים רבים ועשרות מאמרים בענייני הערבים ומדינות ערב, על המזרח התיכון ועל אסיה; כתב ערכים באנציקלופדיה העברית וערך בה את מדור ההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון.
 ליעקב ולאשתו מרים (מימי שיינברון (1914-1982) נולדו 3 ילדים.

לכתבה בבלוג הספריה