למד באוניברסיטת חיפה בחוג לכלכלה ובחוג לסטטיסטיקה.

יצחק, בן אסתר ופנחס ז"ל, נולד ביום כ"ג בתמוז תש"ו (22.7.1946) בגרז'וניוב שבפולין ועלה לארץ עם משפחתו בשנת תש"י (1950). בארץ למד בבית-הספר היסודי 'הבונים' בקרית-ביאליק, בבית-הספר התיכון ע"ש לוינהרץ בקרית-מוצקין וסיים את הלימודים לתואר הראשון בכלכלה ובסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה.

יצחק היה תלמיד טוב, אהוב על מוריו ועל חבריו גם יחד והצטיין בעיקר במקצועות הריאליים, כנער היה פעיל בתנועת 'הנוער העובד' והרבה לעסוק בספורט. בעיקר הצטיין בענף הכדורסל והרבה להתאמן ולשחק במסגרת אגודות הספורט של 'צור שלום', 'מכבי' ו'הפועל'. אך כוחו היה רב לא רק בתחום הפעילות הגופנית, אלא גם בתחום החשיבה.

הוא היה חבר פעיל באגודת חובבי המתמטיקה במכון וייצמן והקדיש זמן רב למשחק בשחמט ואף שיחק נגד אמני שחמט. יצחק היה טוב, רחב-לב, נדיב וחברותי. מעולם לא מנע עזרה מידיד ותמיד מוכן היה לסייע בעצה ובמעשה. בתקופת הלימודים באוניברסיטה, סייע לסטודנטים עולים להיקלט בארץ ובלימודים האקדמיים והדריך אותם בצעדיהם הראשונים בארץ. הוא היה בן טוב ומסור להוריו, נהג בהם כבוד ודאג תמיד לשלומם ולרווחתם.

יצחק גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1966 והוצב לחטיבת 'גולני'. הוא השלים קורס מ"כים והשתתף בקרבות ההבקעה בגולן במלחמת ששת הימים. במהלך שירותו היה מפקד מוצב בעמק בית-שאן וניצל בנס ממוות בהפגזה של הירדנים על המוצב. בשירותו הצבאי הצטיין יצחק כחייל ממושמע ויעיל וכמפקד מסור ונאמן והיה אהוד ומקובל על מפקדיו ועל פקודיו. למרות שנפצע פעמים אחדות באימונים, התעקש לחזור ליחידתו כדי להיות יחד עם חבריו ולהשתתף אתם בפעולות קרביות שונות. במשך כל תקופת שירותו הקפיד לכתוב הביתה ולעמוד בקשר עם משפחתו, כדי להרחיק דאגה מלבה של אמו.

לאחר ששוחרר מהשירות הצבאי הסדיר החל ללמוד באוניברסיטת חיפה כלכלה וסטטיסטיקה ואחר-כן עבד ככלכלן במשרד הקליטה, וגם שם התמסר לחיפוש פתרונות לבעיות קליטה ולבעיות כלכליות של עולים חדשים. לאחר שסיים את לימודיו לתואר הראשון בכלכלה ובסטטיסטיקה, נרשם ללימודי התואר השני באוניברסיטת תל-אביב.

במלחמת יום הכיפורים שירת יצחק בסיירת שריון והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע ונהרג במרדף אחרי יחידת קומנדו של המצרים בצפון סיני. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

לזכרו מוענקת מלגה על שמו לצורך למודים באוניברסיטה. מתן המלגה החל באוניברסיטת תל-אביב בפקולטה למנהל עסקים. כיום מחלקים מלגות על שמו גם באוניברסיטת חיפה.

למד באוניברסיטת חיפה.

ג'לאל בן סאלח וגיזאלה נולד ב-10.7.1981 בכפר ג'ת. אחד מתוך שלישיה שנולדה במרתפי בית החולים בנהריה בזמן מלחמת שלום הגליל. "ילד חיובי, משקיען ועם כבוד עצמי", מתארים בני משפחתו. ג'לאל היה תלמיד טוב סיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה"ל כלוחם והיה חובש קרבי. "היה הרבה פעמים בקו האש וניצל", מספר אחיו הבכור.

לאחר השחרור בחר להתגייס שרות בתי הסוהר ושירת בבית המעצר מג"ן ניצן כחובש. בהמשך עבר לתחום הביטחון. בשנת 2006 נישא לויויאן ונולדו ילדיהם ג'וליאן ואיאן. בתו השלישית - ג'אול נולדה לאחר האסון.

ג'לאל ביצע מספר תפקידים: חובש משמרת, סמל אגף, סמל משמר ובתפקידו האחרון היה סגן מפקד משמרת. הצטרף קורס הקצינים המשולב במסלול ביטחון.
בתאריך 02.12.2010 יום חמישי, יצא עם צוערי קורס הקצינים לבית סוהר דמון לפנות את אסירי בית הסוהר בשל החשש לחיי האסירים והסגל עקב השריפה.
האוטובוס בו נסעו, אוטובוס הצוערים עלה באש כאשר טיפס במעלה הר הכרמל בדרך למשימה. ג'אלל נפצע באורח אנוש ולאחר שמונה ימים נפטר. להבות האש גברו על האדם.

ג'לאל היה בן 29 במותו. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית עלמין הצבאי בכפרו ג'ת.

רעייתו: אורנה בר-דוד, גמלאית האוניברסיטה.

גדי נולד ב-26.6.40 בכפר מסריק להוריו שרה ולושקה.
שנות הילדות והנעורים עברו עליו בקיבוץ. הוא היה ילד ונער רגיש, עירני, כשרוני ומעורב בחיי החברה. בגמר בתי הספר התגייס לחיל השריון ועבר את כל מסלול החיל, כולל קורס קצינים. עם שובו לאחר השחרור מצה"ל לכפר מסריק, היה גדי לאחד הצעירים הבולטים במקום. בצד עבודה אחראית ומסורה בענף הדיג, נשא גדי בתפקידים חברתיים וציבוריים רבים. בשנת 1964 נשא לאשה את אורנה כץ אימץ כבת את איריס, ונולדו הבנות אלה ורוית.

גדי ראה את עתידו כחבר קיבוץ, ויצא ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות על-מנת לרכוש ידע והשכלה בתחומי החקלאות וכלכלת המשק. עם שובו למשק אחרי הלימודים נרתם ביתר שאת לפעילות המשקית והחברתית.

במלחמת יום הכיפורים נפצע גדי קשה בקרב הבלימה בחזית הסורית. הוא איבד עין וספג בראשו רסיסים שלא ניתן היה להוציאם. מספר חודשים לאחר-מכן יצא עם משפחתו לשליחות חקלאית בלסוטו שבדרום אפריקה. במהלך שנות שהותו שם, השלים גדי את לימודיו לתואר שני ועבר סדרת טיפולים לתיקון נזקי הפציעה.

למרות פציעתו, השתתף גם במבצע "שלום הגליל".
בינואר 1984 התמוטט לפתע, שותק בחצי גופו, ואיבד את כושר הדיבור. לאחר מספר ימים התברר שההתמוטטות היתה תוצאה של הרסיסים שנותרו במוחו. הוא נאבק בגבורה במגבלות הקשות של מצבו החדש והצליח להשתקם חלקית וליצור קשר חם וטוב עם הסובבים אותו. ב-1986 התגלה אצל גדי גידול ממאיר.  מצבו הפיזי והרגשי, כתוצאה מהנכות הקשה, הקשו עליו להיאבק במחלה והוא נפטר לאחר סבל רב ומאב נואש לחייו ביום 29.10.87

בן 47 היה במותו. הותיר אחריו אישה ו-3 בנות.