שמות הנופלים

keshet david

קשת, דוד

נולד ביום י"ט באלול תשי"א (19.9.1951)
נפל במלחמת יום כיפור, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בתעלה
והוא בן 22

למד באוניברסיטת חיפה.

דוד, בן עדינה ומשה, נולד ביום י"ט באלול תשי"א (19.9.1951) בירושלים. הוא נקרא על שם סבי אמו, דוד ילין, שהיה מאבות היישוב ויושב ראש הוועד הלאומי בין השנים 1929-1920.
כשהיה דוד בן שנתיים עקרה משפחתו לחיפה ואחרי-כן עברה לבית-לחם הגלילית. הוא למד בבית-הספר היסודי "אלון הגליל" במקום מגוריו ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "גרינברג" בקרית-טבעון. הוא גדל וחונך במושב בית-לחם הגלילית אך היה קשור מאוד לעיר הולדתו, ירושלים, וברבות הימים הקים בה את ביתו.

דוד, שהיה ידוע בכינויו דודי, היה אציל נפש, נהג בעדינות וברוך וכל הליכותיו אמרו טוב-לב ואהבה. מנעוריו היה להוט ללמוד, לרכוש ידע ולהרחיב את השכלתו. תמיד היה שותף בכל פעילות חברתית ותרבותית, קיבל על עצמו תפקידים ומשימות ומילא אותם בשלמות.

דוד היה בעל יזמה וכושר ארגון, ניחן בכושר מנהיגות והיה מוכן לשאת באחריות ולמלא כל תפקיד שהוטל עליו או שהתנדב למלאו. הוא שאף להצטיין וידע להשקיע מאמצים ולעמול בדבקות ובהתמדה להשגת מטרותיו. למרות שאפתנותו ומרצו הרב היה צנוע ומאופק, בעל שיקול דעת רציני ובוגר, נהג במתינות ובאורך רוח, אך יחד עם זאת עמד בתקיפות על שלו והגן בלהט ובעקשנות על דעותיו.

נתמזגו בו רצינות ובגרות עם עליזות של נעורים והוא למד בשקידה ועבד בחריצות, אך גם בילה הרבה מתוך חדוות חיים. דודי למד היסטוריה והגות יהודית, שכן היו אלה מקצועות שאהב וביקש להתמחות בהם. הוא לא ראה בלימודים קרדום לחפור בו אלא למד לשם ההנאה שבדבר ומתוך רצון להיות מסוגל להעניק לזולת מן הידע שרכש.
על כן ציפו רבים מחבריו שיפנה לעסוק בהוראה. נתמזגו אצלו אהבתו לירושלים ואהבתו להיסטוריה. הוא טייל בעיר, נהנה מנופיה ויחד עם זאת התעמק ברקע ההיסטורי של אתריה. חבריו נהגו להאזין לסקירותיו ולהסבריו המצוינים על העיר ותולדותיה. הוא ידע למצוא הקבלות מן ההיסטוריה למציאות של ימינו, השתתף בוויכוחים בעניינים פוליטיים וביסס את עמדותיו והשקפותיו על נסיון העבר ועל דברי הימים, שהכיר היטב ושלדעתו היוו בסיס הולם לבחינת ההווה.

דודי היה רודף שלום ודוגל בפשרות ונמנה עם המחנה, שקרא לשלום ולדו-קיום עם הערבים. הוא חקר את תולדות התנועה הציונית וטען בלהט רב כי ניתן ליישב את הסכסוך בין העמים בדרכי שלום. הוא לא הסתפק בלימוד ובמחקר אלא ניסה לשכנע את הזולת בצדקת השקפותיו. על גישתו לבעיות מדיניות וחברה השפיעו אופיו המתון והליכותיו המאופקות. הוא האמין בשלום מתוך פשרה והגן בדבקות על עמדותיו. את דבריו תמך בניתוח מעמיק ומקיף של תופעות היסטוריות ולכן היה בטוח בצדקתו.
דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969 וביקש לשרת בחיל השריון, שכן לדעתו חיל זה עתיד היה להכריע את גורל המערכה הצבאית. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כנהג טנק ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים ונשלח לשרת בגדוד טנקים בסיני. דוד היה איש שריון מצטיין ומפקד למופת. הצוות שבפיקודו הגיע להישגים מעולים בזכות ההקפדה על ביצוע מושלם ומדויק של הפקודות. בזכות הצלחתו מונה לתפקיד רב-סמל פלוגתי ולמרות שהיה צעיר וחסר נסיון הצליח למלא את כל המשימות שהוטלו עליו. הוא היה בעל כושר מנהיגות ויכולת ארגון והיה מוכן להגיש עזרה לכל חבר שנזקק לסיועו.

בתחילת נובמבר 1972 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. לאחר ששוחרר מהשירות התקבל ללימודים במכינה הקדם-אקדמית, שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, השקיע את כל מרצו בלימודים, ניתק את עצמו מענייני היום-יום והתרכז בלימודים. לפרנסתו עבד במודיעין של חברת "אגד" בתחנה המרכזית בירושלים ואחרי-כן הצטרף לצוות עובדי המכון למחקר חברתי. עבודתו הייתה כרוכה במגע עם קהל והוא נהג פתיחות רבה ויצר קשרים הדוקים עם אנשים רבים. בירושלים, העיר האהובה עליו, עסק בלימודים ובעבודה, בטיולים, בספורט ובהאזנה למוסיקה. הוא אהב להאזין למוסיקת ג'אז והקדיש ערבים ארוכים לשמיעת מנגינות האהובות עליו. הוא נהנה משילוב הקולות וכלי הנגינה, חיפש ביצועים מיוחדים ולא ידע לאות בחיפושיו עד שמצא תקליט של הביצוע האהוב עליו. בספטמבר 1973 נשא דוד לאישה את חברתו כרמלה והקים עמה את ביתו בקרית-יובל בירושלים. כרמלה הייתה שותפה לאהבותיו: לטיולים בירושלים ולערבים הארוכים של ההאזנה למוסיקה.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נפרד דודי מרעייתו, שנשא שלושה שבועות לפני כן. הוא הצטרף ליחידתו, שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. דודי התגלה כלוחם אמיץ וכמפקד מעולה ונטל חלק בקרבות קשים ומרים.
ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) סייעה יחידתו לפרוץ את הציר לתעלת סואץ לקראת הצליחה. בקרב זה נפגע דודי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-לחם הגלילית. השאיר אחריו אישה, הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סמל קשת דוד ז"ל שירת ביחידת שריון והיה אחד ממפקדי הטנקים המוכשרים והמסורים ביותר. בקרבות לחם כשהוא מהווה מופת לאומץ ולמנהיגות. דמותו תישאר לעד חרוטה בלבותינו, כמופת וכחבר לנשק, מהטובים והיקרים שאבדנו".

בני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, שכתבו הוריו, רעייתו, חברים ללימודים וחברים לנשק.

krispel yosef

קריספל, יוסף (יוסי)

נולד ביום ב' בתמוז תשכ"ב (4.7.1962)
נפל ביום כ"ג באדר תשמ"ג (8.3.1983)
והוא בן 20

אחיו: יונתן, עובד במרפאת האוניברסיטה.

בן עליזה ועמרם, נולד ביום ב' בתמוז תשכ"ב (4.7.1962) בחיפה. יוסי היה בן בכור במשפחתו. הוא השלים את בית-הספר היסודי "צפרירים", והמשיך ללמוד שלוש שנים בבית-הספר התיכון "חוגים". שנתיים למד יוסי בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, וסיים את לימודיו התיכוניים ב"מישלב".
בנובמבר 1980 התגייס יוסי לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית, סמוך למקום מגוריו. הוא עבר אימוני טירונות, ונשלח לקורס שוטרים צבאיים. במרס 1981 סיים יוסי קורס מדריכי כלואים, ועלה לדרגת רב"ט.

ביום כ"ג באדר תשמ"ג (8.3.1983), נסע יוסי במכונית צבאית בהיותו בתפקיד. בכביש חיפה תל-אביב, ליד מחלף עתלית, אירעה תאונה ויוסי נהרג בה. בן 20 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. יוסי השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים. על-שמו נתרמה ספרייה תורנית בישיבת כולל "יגדיל תורה" בחיפה.

מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו:
"במהלך שירותו הוצב יוסי במתקן כליאה, ולאחר מכן שובץ במשטרה הצבאית בפיקוד הצפון. הוא היה חייל אחראי ומסור, ממושמע ואהוב על חבריו ומפקדיו. הוא גילה רוח התנדבות, רוחש בצורך לתרום ולעזור. אלו היו חלק ממעלותיו. מפקדי וחיילי היחידה הכירוהו ואהבו אותו".

kaplan nathan

קפלן, נתן

נולד ביום כ"ז בחשון תש"י (19.11.1949)
נפל במלחמת יום כיפור, ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) בגולן
והוא בן 24

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לכלכלה ובחוג לסטטיסטיקה.

נתן (נתיק), בנם-יחידם של אידה ויוסף, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ז בחשון תש"י (19.11.1949) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון ובבית-הספר התיכון בקרית חיים, במגמה ההומנית. נתן היה חבר פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", השתתף בטיולים רבים בכל רחבי הארץ, וכך עמקה עוד ועוד אהבת המולדת, שהוריו, למודי הסבל ומוראות השואה הנאצית, ביקשו לטעת בו.

הוא היה חובב ספורט והיה נלהב למשחקי הכדורגל והכדורסל. הרבה תחביבים היו לו - הוא הדריך להקות נוער, ניגן באקורדיון, השתתף בחוגים למוסיקה וביקר בהצגות ובמופעי תרבות. נתן היה חברותי וקל להתיידד, מוכן לעזור תמיד, אחראי ודייקן במעשיו, מנומס, אדיב ונעים הליכות. ישר-דרך היה, איש-אמת ובעל מצפון. את הוריו אהב אהבה עזה, והיה להם בן נאמן ומסור והשפיע עליהם מתנות רבות.
נתן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והוצב לחיל הקשר. לאחר הטירונות השתלם בקורס לאלחוטני מורס. את מרבית ימי שירותו הסדיר עשה בתקופת מלחמת ההתשה ברמת הגולן, כקשר מפקד החטיבה. בתעודת השחרור שלו ציין מפקדו: "נתן הוא חייל מעולה, אחראי, מסור ונאמן לתפקידו, מלא רצון, יזמה ויכולת ובעל מקצוע מעולה".
אחרי שהשתחרר המשיך בלימודיו באוניברסיטת חיפה, בחוג לכלכלה ולסטטיסטיקה. נתן היה תלמיד חרוץ ושקדן, מעמיק וצמא-דעת, הקפיד על הכנת שיעורים והרבה לסייע לתלמידים החלשים. באוניברסיטה היה אחד המצטיינים ביותר. ראש החוג לכלכלה כתב במכתב להוריו: "שנות לימודיו של נתן היו, אם ניתן להתבטא כך, סדרה של הצלחות. אולם ההצלחה אינה נמדדת בציונים בלבד". מורהו באחד הקורסים אמר עליו: "הוא היה אחד התלמידים הרצינים והשקדנים ובהירי המחשבה. השאלות שהציג בשיעורים, הוכיחו את רצונו החזק להגיע לעומקן של הבעיות הנדונות". אך הוא לא זכה ליהנות מפרי מאמציו; תעודת הסיום לתואר "בוגר" במדעי החברה ובמדעי המתמטיקה נתקבלה בביתו לאחר שנפל בקרב.

ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בעת הפריצה למובלעת ברמת הגולן, בציר "אמריקה" בדרך העולה מקונייטרה לדמשק, נתקל הזחל"ם שלו במארב סורי, ונתן נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בצור-שלום. השאיר אחריו אב ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בכל ימי המלחמה ניכר היה נתן בתרומתו ובביצוע תפקידו כקשר ומפקדיו העריכוהו מאוד".

הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו בשם "עד יום כיפורים זה". בספר מובאות קורות משפחת לוחמים - אב, אם ובנם-יחידם. ההורים מגוללים בו את פרשת החלק שנטלו במלחמת הנקם בגרמנים ביערות ביילורוסיה ובקרבות מלחמת העצמאות בצפון הארץ, ומספרים על מסירות נפשו של בנם, שנפל בקרבות הבלימה ברמת הגולן.
באנדרטת הגיבורים בקרית מוצקין נקבע לוח שיש לזכר הנופלים בני המקום, ונתן בתוכם; החטיבה הקימה אנדרטה לזכר חלליה לרגלי תל אבו-נידה, בדרך נפח-קונייטרה, ולאחר זמן-מה ניטעה חורשה סביבה. על משטח האנדרטה חקוקים שמות שבעים וארבעה חללי החטיבה.

keller yaakov

קלר, יעקב

נולד ביום כ"א בשבט תש"י (8.2.1950)
נפל במלחמת יום כיפור, ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) בתעלה
והוא בן 22

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לכלכלה ובחוג לסטטיסטיקה.

יעקב (קוצ'י, יענקלה), בן יפה ויצחק, נולד ביום כ"א בשבט תש"י (8.2.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי בעתלית והמשיך בגימנסיה על-שם ביאליק בחיפה.
יעקב היה תלמיד טוב וממושמע. מורהו בבית-הספר התיכון מספר כי "היה מקמץ בדברים ויודע לתמצת את רעיונותיו. דעותיו היו פסקניות ותמיד עמד על דעתו. הוא העמיק חשוב, חקר וחיפש, ונמשך אל הדברים שבהיגיון".
היו בו התמדה, חריצות, דייקנות, קפדנות, סבלנות ותבונת כפיים. הוא שקד על תחביבו - בניית דגמי מטוסים, מסוקים ודאונים, וקרא הרבה בביטאון חיל-האוויר, להעמיק את ידיעותיו בנושאי התעופה, שכן עוד מימי ילדותו נשא את לבו להיות טייס.

בימי נעוריו נמנה עם חברי תנועת "הנוער העובד והלומד" והרבה לטייל בארץ. את שעות הפנאי הקדיש לספורט, שחה ושיחק בכדורגל. יעקב היה חברותי מאוד, קל להתיידד, אהב לבלות, לרקוד וליהנות במסיבות רעים. הוא היה בעל חוש הומור, עליז ושמח ואוהב לצחוק. כפעם בפעם שיעשע את ידידיו במעשי קונדס. טוב לב היה, אוהב לעזור לזולת, אוהב שלום ומבקש את דרך הפשרה והוויתור. את הוריו אהב אהבה עזה ורחש להם כבוד רב.

יעקב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968, והתנדב לשרת בחיל-האוויר. הוא החל להשתלם בקורס טיס, אך נאלץ להפסיק. אחר כך הוצב לחיל השריון ונשלח להשתלם בקורס חובשים. מפקדו מספר עליו ש"התבלט בהתנהגותו, הן כאדם והן כחייל, היה מסור לתפקידו ובעל ידע מקצועי רב". מפקדיו העניקו לו את "אות השירות המבצעי".

אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר, נתקבל יעקב לאוניברסיטת חיפה ולמד בחוג לכלכלה ולסטטיסטיקה. בימים שלמד באוניברסיטה של חיפה נשא את חברתו נאוה לאישה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יעקב בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שנערך ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) בציר "אורחה", על שפתה המערבית של תעלת סואץ, פגע פגז בזחל"ם של יעקב והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות. בתו, מיכל, נולדה לאחר מותו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
רופא הגדוד סיפר עליו: "יעקב ידע לעשות את מלאכתו במסירות רבה ומתוך דאגה רבה לשלום הבחורים. בשדה הקרב ניכרו מסירות נפשו וחום לבו. הוא שמר על שלוות נפש גם בימים הקשים של המלחמה ועל פניו חיוך נוסך ביטחון. במהלך הקרב, תוך לחימה בקו הראשון, נפגע הכלי שלו והוא נהרג. לי אבד חבר אהוב וחובש מסור".

יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכר הנופלים, ויעקב בתוכם.