שמות הנופלים

kost hagai

קושט, חגי

נולד ביום ג' באייר תשי"א (9.5.1951)
נפל ביום כ"ח בניסן תש"ן (22.4.1990) בהתנגשות שני מסוקי יסעור
והוא בן 39

למד במכללה לבטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה.

בן ורדה ומיכאל, ממייסדי קיבוץ גבת וממקימי קיבוץ יפעת (ב'פילוג' 1955) בעמק יזרעאל. חגי נולד ביום ג' באייר תשי"א (9.5.1951) בקיבוץ לאחר שלוש אחיותיו: ניצה, לאה ויעל ועל לידתו בישרו במסיבת חג העצמאות בקיבוץ ומכאן שמו חגי, על השמחה הכפולה. חגי נודע כילד חביב, חרוץ, דייקן ועיקש. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון האזורי 'העמק המערבי' בקיבוץ יפעת במגמה ביולוגית, תוך אהבה והצטינות בפיסיקה. חגי ניגן בחליל צד והדריך שנתיים בקן הנוער העובד והלומד במגדל העמק. עד גיוסו עבד בענף הלול, שבחר בו בעיקר בשל הצוות החרוץ והמגובש, שרובו נפל במערכות ישראל.

בשלהי אוקטובר 1969 גויס חגי לשירות חובה בצה"ל. הוא התנדב לקורס-טיס, סיים אותו בהצלחה במגמת מסוקים, קיבל דרגת קצונה והוצב בטייסת אנפה. בנובמבר 1971 נכווה חגי באורח קשה בתאונת מסוק, עבר סידרת ניתוחים, שיקם עצמו במאמץ ובעקשנות ושב לטייסת. בחודש מרס 1973 נישא לחברתו דורית והם הרחיבו את המשפחה בהולדת שני ילדיהם, נמרוד וניצן.
חגי היה לאב גאה, אוהב ללא גבולות ומעריץ את ילדיו והקדיש כל שעה פנויה לבילוי במחיצתם.

הוא האמין שפיתוח עניין משותף עם כל ילד תורם להעמקת הקשר וכך עשה, בטיסנאות עם נמרוד ובסרטים עם ניצן. הוא חיבב סרטים, שירים עבריים, ספרים, טיולים, ריצה ואוכל משובח. בשנת 1974 הוסמך חגי ושירת כמדריך בבית-הספר לטיסה בבסיס חצרים. לאחר שתי תקופות בטייסת עבר הסבה למסוקים כבדים ('יסעורים') בטייסת יסעורים.
לאחר ששימש ראש צוות תכנון בתלס"מ, נקרא לשמש סמ"ט ב' בטייסת יסעורים. הוא קודם לתפקיד סמ"ט א', ובשלהי 1982 מונה ראש מדור מבצעים בענף מבצעים בחיל האוויר.
בקיץ 1983 יצא חגי עם משפחתו ללימודים בארצות-הברית, הוא למד בקולג' של חיל האוויר האמריקני באלבמה וסיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת אובורן. המשפחה שבה ארצה וחגי התקדם בסולם הדרגות. לפני שהועלה לדרגת סגן-אלוף כתב מפקדו, "בתפקידו האחרון שירת כרמ"ד מבצעים. ביצע תפקידו בצורה מקצועית, אחראית ומסורה".
בקיץ 1984 התמנה חגי מפקד טייסת יסעורים, עליה פיקד בהצטיינות שנתיים ובקיץ 1986 התמנה מפקד טייסת אחרת, עליה פיקד בהצטיינות שלוש שנים, במהלכן זכתה הטייסת במירב פרסי בטיחות הטיסה והשתתפה בפעילות מבצעית ענפה.

חגי זכה לתכנן, לבצע ולהוביל את הטייסת בפעילות מבצעית שרובה חסויה עד עצם היום הזה והדמיון דל מלתארה. במסגרת זו זכה לשתף פעולה עם עילית הכוחות המבצעיים בצבא והיה אהוב ונערץ על-ידיהם "מהחייל ועד לגנרל". חגי אהב אותם אהבת אמת, הרגיש אחריות רבה לביטחונם והעריץ את מקצועיותם ונכונותם. כך נרקמה חברות נפלאה שעקבותיה נותרו עד עצם היום הזה.
בחוות-הדעת על טייסים בתפקידי פיקוד כתבו מפקדיו: "חגי, קצין ברמה גבוהה, יסודי ומקצועי. בעל כושר חשיבה וניתוח מצוינים. נהג בנועם הליכות מחד וביד חזקה מאידך. דמות סמכותית, מקדם את הטייסת בדגשים הנכונים, בעל פוטנציאל לתפקידי פיקוד, מהימן וממושמע". בחודש מרס 1990, במהלך לימודיו במכללה לביטחון לאומי, ניתן אישורו של שר הביטחון למינויו של חגי לסגן מפקד בסיס תל נוף בדרגת אלוף משנה.

ביום כ"ח בניסן תש"ן (22.4.1990) נפל חגי בעת מילוי תפקידו. שני מסוקי 'יסעור' טסו בטיסת אימונים באזור מבוא שילה. המסוק המובל התנגש במסוקו של חגי. בתאונה זו נספו עוד שישה אנשי צוות, מכונאים מוטסים וטייסים.
חגי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. בן שלושים-ותשע היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה - דורית, בן - נמרוד, בת - ניצן, שלוש אחיות - ניצה, לאה ויעל, ואח - אסף.
לאחר מותו הועלה חגי לדרגת אלוף-משנה בידי הרמטכ"ל רא"ל אהוד ברק ומפקד חיל האוויר האלוף הרצל בודינגר. חגי, שהיה לפני ומעל הכול אדם מופלא, אב ורע, הונצח כך על-ידי בני משפחתו בחדר הנצחה בבית המשפחה ביבנה ובסרט וידיאו שתיעד פרקים מחייו. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו באחד מיערות הקרן הקיימת לישראל. קהילת יהודי Sun City West באריזונה, ארצות-הברית, הנציחו את שמו בבית-הכנסת המקומי.

חברו ללימודים במכללה לביטחון לאומי, אל"מ עמידרור יעקב, כתב עליו:
"כשרוח חזקה נושבת, כשרעש הרעמים מחריש אוזניים והבזקי הברק מסמאים עיניים - מתמקדת תשומת-הלב בעצים האדירים המתנופפים לכל צד ובמים הזורמים והסוחפים כל שעומד בדרכם.
כך הוא טבעו של אדם: הרעש, האור החזק ומה שנראה כבעל עוצמה - הם המושכים את הנפש. / ובאותה עת נופל זרע ארצה.
בשקט, בלא למשוך את עינו של איש ובלא שתוקדש לכך מחשבה מצד מאן דהו. / בראייה עמוקה חשוב הזרע מן הסערה - כי בו טמון העתיד. / גורלו של היער ייקבע בדממה - ולא בעוצמתה החיצונית והמופגנת של הסערה הרועשת. / כאותו זרע היה חגי. / שקט ומופנם, רחוק מזיקוקי די-נור. איש מקצוע שיודע ואוהב את מקצועו, השופט את עצמו וסביבתו בקריטריונים חמורים של עשייה ולא על-פי דיבורים והצגות חיצוניות. כמי שבוחן את הדברים על-פי חשיבותם ולא על-פי צבעוניותם. / במכללה ראינו אותו מהזווית הצרה של היותנו תלמידים, אך גם כאן הכרנו בו את הנחישות לרדת לשורשן של בעיות, ללמוד ולהבין כדי להתמודד. למדנו לדעת שיכולתו כטייס היא תוצאה של אותן תכונות שעשו אותו חבר טוב: פתיחות לסביבה, הבנה של האחר אך ללא ויתור לעצמו. עם חיוך אך ללא חוסר רצינות. / טיפולו המסור בילדים (ולא רק שלו) בטיולי המכללה הצביעו יותר מכל על הרכות ועדינות הנפש המסתתרות מאחורי הפנים שהצליחו להסתיר את המתח הפנימי ומאחורי הידיים השרופות שלכאורה איבדו מעדינות מגען. / הכרנו את חגי לזמן קצר. / הוא נהרג במקום אותו אהב - במסוק, ועל הכיסא שהחשיב מכול - כיסא הקברניט. / הוא יחסר לנו מאוד".

konshtat zeev

קונשטט, זאב

נולד בשנת תש"ה (1945)
נפל ביום כ"ב בסיון תשכ"ז (30.6.1967) באבו רודס
והוא בן 22

רעיתו: קונשטט אסתר, גמלאית האוניברסיטה.

בן דניאל ואורה. נולד בשנת תש"ה (1945) בטשקנט שברוסיה.
בהיותו בן ארבע עלה לארץ מצרפת. ילדותו עברה עליו בחיפה. למד בבית-הספר היסודי "צפרירים" ולאחר שסיים את לימודיו היסודיים בו למד בבית-החינוך התיכון בערב ועבד בשעות-היום. נוסף ללימודיו הצטרף לחוג הדרמטי "סדנא" והשתתף בכמה הופעות. כן נירשם במכון לפיתוח-הגוף "מכון שמשון" אשר בחיפה.

בגיל שבע-עשרה ומחצה הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל לפי רצונו; זה היה גיוס מוקדם מן הרגיל. הוא אהב את הצבא בכל נפשו ומגמתו היתה להצטרף לשירות-הקבע.
זאב ניחן בחוש הומור יוצא מן הכלל ופקודיו העריצו אותו מאוד. הוא התעניין במצבם הסוציאלי וטיפל בהם כאב מסור. בראשית שירותו הצבאי התנדב לשייטת אולם עזב אותה מסיבות שונות. עבר קורס מ"כ ושירת בתפקיד זה.

בכל ימי שירותו הסדיר דיבר רק על קריירה צבאית. בגיל 18 נשא אישה ואת בנו, שנולד לו לאחר-מכן, ניסה לחנך ברוח צבאית מגיל רך. בינואר 1965 חתם על שירות-קבע ועבר לגדוד נח"ל אשר בו שירת תקופה קצרה. לאחר בקשות אין ספור הועבר לגדוד צנחנים ובו השקיע את כל מרצו וכשרונות-ההדרכה שלו. תמיד היה ער למצב הביטחוני של המדינה ואפילו בזמן חופשותיו הקצרות היה מתקשר ליחידתו כדי לברר מה המצב ואם יש צורך בו.

ביום הפשיטה לסמוע הגיע לגדודו ממש ברגע האחרון עם כל ציודו רץ כדי להשיג את הקומנדקר שכבר יצא לדרך להשתתף בפעולה; הוא אמנם השתתף בפעולה זאת. לשמחתו לא היה גבול על יכולתו לתת את חלקו בפעולה צבאית זו. 
הוא המשיך את שירותו הצבאי בגדוד הצנחנים ואף נלחם במלחמת ששת הימים. נטל חלק בחזית הדרום בקרבות הקשים בסיני וכמה פעמים ראה במות חבריו הטובים ביותר. הוא עצמו ניצל כמה פעמים ממוות. הוא אמר כי שבע-קרבות הוא, שהפילו את מיטב בחורינו.

נפל במילוי תפקידו באבו-רודס ביום כ"ב סיון תשכ"ז (30.6.1967). הניח אשה ובן.

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

komoy yohanan

קומויי, יוחנן

נולד ביום ט' בתשרי ת"ש (22.9.1939)
נפל במלחמת יום כיפור, ביום כ"ט בחשון תשל"ד (24.11.1973) ברמת הגולן
והוא בן 34

היה מרצה בכיר בחוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה

יוחנן, בן ג'ואן ומיכאל, נולד ביום ט' בתשרי ת"ש (22.9.1939) בקייפטאון שבדרום-אפריקה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1946.
הוא למד בבית-הספר היסודי בגימנסיה העברית "רחביה" בירושלים, ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-ספר תיכון בקנדה ובגימנסיה העברית "רחביה" בירושלים, במגמה הריאלית. יוחנן, שכונה בשם "יוחי" ו"יוח", עשה בנעוריו שלוש שנים בקנדה, שכן אביו שירת שם כשגריר ישראל.
יוחנן גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1958 והוצב לחיל התותחנים.
לאחר הטירונות הוכשר לתפקיד תותחן שדה. הוא מילא את תפקידו ביעילות ובתבונה ומפקדיו שלחוהו לקורס קצינים. לאחר שהשתלם בקורס קצינים ובקורס לקציני חת"ם, הוצב כקצין סוללה בגדוד תותחים מתנייעים.
לאחר שחזר מלימודיו בארצות-הברית, הוצב לשירות מילואים כקצין עמדת תותחים בגדוד שדה. מפקדיו העריכוהו אז כקצין טוב, קפדן, דייקן ומסור, השולט היטב בסוללה. כעבור זמן מונה לקצין ניהול-אש באותו גדוד. בתקופת שירותו זכה בכמה מדליות בתחרויות ריצה.
כשסיים את שירותו הסדיר, ב-1961, נסע יוחנן לארצות-הברית, שם שירת אביו כשגריר ישראל באו"ם והחל בלימודיו האקדמיים.
תחילה למד באוניברסיטת "קולומביה" ואחרי-כן באוניברסיטת "ברנדייס", שבה השלים בהצטיינות את לימודיו לתואר הראשון בכלכלה בשנת 1964.
באותה שנה, נשא לאישה את סוזן לוין, חברתו לספסל הלימודים ב"ברנדייס" והחל ללמוד לתואר השני ביחסים בין-לאומיים באוניברסיטת "פרינסטון". תחילה חשב להיכנס לשירות החוץ הישראלי, אולם בסופו-של-דבר, החליט להתמחות בכלכלה, ולאחר שהשלים את לימודיו לתואר מסטר, החל בפרינסטון את עבודת הדוקטורט שלו, שנושאה: "הגירה בין-לאומית של כוח-אדם מקצועי: המצב בארצות-הברית-קנדה", והתמחה בכלכלת-עבודה ובדמוגרפיה.

יוחנן עבד שנה בקרן הפיתוח של או"ם ואחרי-כן, בשנת 1966, עבד כעוזר מחקר במדור יחסי העבודה בפרינסטון. בשנת 1968 שימש כמדריך במחלקה לכלכלה באוניברסיטה הזאת. לאחר שהוענק לו תואר דוקטור בשנת 1969, חזר יוחנן לארץ ומונה מרצה לכלכלה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה. בשנת 1972 הועלה לדרגת מרצה בכיר שם. כן שימש כמרצה בכיר לכלכלה באוניברסיטת חיפה. תחומי התעניינותו העיקריים היו כלכלת עבודה, כוח-אדם ודמוגרפיה, והוא פרסם מאמרים רבים בספרות המקצועית. התעניין בתיאוריה כלכלית. פרסומיו עסקו בעיקר בבעיות הגירה, מיקוח וקידום עובדים.

עבודתו המשותפת עם עמית למקצוע בתורת המיקוח נחשבת אחד הניסיונות המשכנעים היחידים לבחון תיאוריות פורמליות של תהליך המיקוח לעומת נתונים שנוצרו במציאות במשא-ומתן של איגודים-הנהלות.
הוא עסק לא רק במחקר מופשט, אלא גם בבעיות של כוח-אדם בארץ, בייחוד של כוח-אדם אקדמי, והכין תחזיות ביקוש והיצע של מהנדסים.
יוחנן היה חבר בוועדה הארצית לקביעת שכר לימוד באוניברסיטאות ובוועדת הקצבות מחקר שליד משרד העבודה. כן שימש כיועץ לשני מחקרים, שנערכו במכון הישראלי לחקר הספנות. הוא פעל גם בתחום האדמיניסטרטיבי בטכניון: היה נציג הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בסינט ובשנים 1973-1971 היה אחראי ללימודי ההסמכה בכלכלה.
בשנת 1973 מונה לראש לימודי הכלכלה. הוא הצטיין בריצות למרחקים ארוכים, היה שחיין טוב ובאביב 1973 השתתף עם חבריו מהטכניון בצליחה העממית העשרים של הכינרת.

יוחנן ניחן בחוש הומור. הוא היה ער לנעשה סביבו וחש צורך להביע דעה בענייני ציבור. ואמנם כפעם בפעם כתב רשימות קצרות לעיתונות ובהן מתח ביקורת על תופעות שליליות בחיינו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, התייצב יוחנן ביחידתו והשתתף עמה בקרבות ברמת-הגולן, כקצין ניהול אש. לדברי מפקדו, נהג יוחנן בקור-רוח למופת גם בשעות קשות ולאחר ימי לחימה רצופים. הוא השתלט היטב על הצוות ועל עבודת הסוללות, עשה מאמץ רב לטפל באנשים והצטיין בכושר מנהיגות.
ביום כ"ט בחשון תשל"ד (24.11.1973), נפטר יוחנן בעת שירותו בכפר איובה שברמת-הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים ואחות. לאחר פטירתו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יוחנן היה מעמודי התווך של היחידה, כמפקד וכאדם. חריצותו וקפדנותו - עם גישתו האנושית לפקודיו - התמזגו באישיותו לנתך נפלא, שהקנה לו את הערכתם ואהבתם של כל חיילי היחידה ומפקדיה. גם בשעות קשות ידע למלא תפקידו בשקט וביעילות והיה משענת איתנה לרוחם של חייליו".

חבריו ובני משפחתו תרמו לזכרו מלגות בטכניון ובאוניברסיטה בחיפה. הקרנות מעניקות מדי שנה מלגות לסטודנטים הראויים לעידוד מהמחלקות לכלכלה. כן נערכת מדי שנה הרצאה לזכרו מפי כלכלן ידוע. באוניברסיטה העברית בירושלים ובבית-הספר "מבואות ים", הוענקו מלגות לזכרו. על שמו נשתלו חורשות ביער ירושלים וביערות הכרמל.
ברבעון הטכניון בחיפה, סתיו - חורף 1974, ראו אור דברים עליו; ב- Journal of Political Economy שמוציא לאור המדור ליחסי עבודה במחלקה לכלכלה באוניברסיטת "פרינסטון" פורסמו דברים עליו כהקדמה למאמר שלו; כלכלנים ידועים שהכירוהו הוציאו לאור לזכרו את הספר Essays in Labor Market and Population Analysis ובו אוסף ממאמריהם וכן מאמר שלו.

kara bashir

קרא, בשיר

נולד ביום 24.5.1965
נפל ביום 16.9.1992
והוא בן 27

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לעבודה סוציאלית.

בן סובחיה וסלים. נולד ביום 24.5.1965 בדאלית אל-כרמל. למד בבית-הספר היסודי דליה ג' בכפרו, אחר סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ובדאלית אל-כרמל, במגמה הריאלית, ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. בשיר היה מעורה בחיי החברה והקהילה. הוא נמנה עם מייסדי קבוצת הכדורעף בכפרו. היה חבר העמותה לקידום הספורט וחבר בוועדה למלחמה בסמים בדאלית אל-כרמל. הוא עסק באמנות והשאיר שני פסלים מאבן חול. כן יצר קשרים עם אמנים, סופרים ומשוררים והדריך קבוצות נוער בהתנדבות.
בשיר גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1983. לאחר הטירונות הוכשר כלוחם חי"ר וביצע תפקידים שונים. להערכת מפקדו, המצויה בתיקו האישי, מילא בשיר היטב את המוטל עליו והיה חייל מעולה. בתעודת השחרור שלו נכתב כי היה מקצועי ומסור.

כשסיים את שירותו הסדיר התחיל ללמוד באוניברסיטת חיפה בחוג לעבודה סוציאלית. בתקופת לימודיו שיחק בנבחרת הכדורעף של האוניברסיטה וזכה במלגת הצטיינות מטעם מחלקת הספורט. במהלך הלימודים כתב יומן בתורת ההתנהגות החברתית. כן נטל חלק בסרט וידאו אודות חייו באוניברסיטה וחיי החברה של הסטודנט הדרוזי. בשנת 1992 סיים את לימודיו בהצטיינות בתואר B.A. הוא התחיל לעבוד בבית-הספר 'מפתן' שבכפרו.
בשיר נקרא לתקופות של מילואים. ביום 16.9.1992 נפל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעוספיא. השאיר אחריו אם, ארבעה אחים ושלוש אחיות - נג'ם, כאאד, כנען, זוהר, שמשה, נג'מה ואזהאר.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בשיר היה מקובל על חבריו, דמות נעימה ושקטה. היחידה, מפקדיה וחייליה, משתתפת בצערכם העמוק". בהספד לזכרו הדגישו חבריו את רוח ההתנדבות שבו.

חבריו הוציאו לאור ספר שירים בעברית לזכרו.