אביו: פרופ' נבו אביתר, חטיבה אבולוציונית.
טל, בן שרה ואביתר, נולד ביום י"ח בתשרי תשט"ו (15.10.1954), בתל-אביב.
הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ סער וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, שבמוסד החינוכי בקיבוץ אילון. לבחינות הבגרות התכונן ולמד בכוחות עצמו ועמד בהן בהצלחה.
שנות חייו הראשונות של טל עברו עליו בירושלים, כשהוריו היו סטודנטים באוניברסיטה העברית. אחרי-כן עברה המשפחה לקיבוץ סער, שם למד טל ושם עברו עליו ימי נערותו.
יחד עם הוריו יצא לשתי תקופות מגורים ממושכות בארצות-הברית. לראשונה בשנים 1966-1964 ואחרי-כן בשנים 1973-1972. המשפחה עשתה בערים בוסטון, סן-פרנציסקו ושיקגו ובמדינת טקסס.
הוא היה חבר בתנועת הנוער "השומר-הצעיר" והדריך בקן התנועה בשכונת טרומפלדור, בנהריה. טל הרבה לקרוא ספרות יפה וספרות בתחום הפילוסופיה.
הוא אהב להאזין למוסיקה והרבה לעסוק בצילום אמנותי. נשאר אחריו אוסף גדול של צילומים אומנותיים, המעידים על כישרון רב ועל הדרך המיוחדת של ראיית דברים. בניסיון לגבש לעצמו השקפת עולם עצמאית התעלם ממוסכמות וסירב לנהוג לפי המקובל בחברה ולתחום את התנהגותו במסגרות.
צנוע היה, אוהב-אדם וישר. בחייו הקצרים חברו הסקרנות, הנאמנות, המסירות וטוהר המידות, תוך חיפוש בלתי-נלאה אחר אמת-החיים שלו.
טל גויס לצה"ל בסוף אפריל 1973 והוצב לחיל הרגלים. הוא עשה את הטירונות בחטיבת חיל-הרגלים "גולני" ואחרי-כן השתלם בקורס והוסמך כאלחוטאי וכקשר. במלחמת יום-הכיפורים שירת כקשר ביחידת שריון, שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני.
במהלך קרב שנערך ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (19.10.1973), באזור שבשליטת צה"ל ממערב לתעלת סואץ, נפגע טל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
כתב עליו מפקד יחידת השריון שלו: "בנכם טל ז"ל שירת תחת פיקודי במלחמת יום-הכיפורים, כקשר על גבי נגמ"ש. הוא מילא את תפקידו באמונה ובמסירות, תוך גילוי כושר לחימה ויכולת מקצועית מעולה. בזכותו ובזכות חבריו הצלחנו לבלום את התקפת האויב ולפתח התקפה, שבמהלכה נטלנו מחדש את היזמה לידנו".
בני בכורי טל
טל היה בני בכורי.
כשנולד ב - 1954 הייתי סטודנט לתואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים.
בגיל שנה נהגנו לטייל יחד במושבה הגרמנית בירושלים כשאני מתכונן לבחינות וטל בוחן את העולם המוזר אליו נקלע. מבטו הסקרן חבק את כל העולם שהקיפו: שמים, עצים, אנשים, בתים מכוניות. עם תום לימודי התואר השני חזרתי לקיבוצי, קיבוץ סער, בו השלמתי את הדוקטורט על הצפרדעים המאובנות ממכתש רמון. טל ליווה אותי בכל טיולי בטבע, ולמד בשקיקה כל צמח, ציפור ובמיוחד את החולדים אותם חקרתי מאז 1948.
ב- 1961 גיליתי את נמנמן העצים בגליל העליון. הוא התגלה בתוך הקינים שבנה על ענפי האלונים. טל עזר לי בניסוי הראשון שלי עם הנמנמנים להכניסם ל"שנת חורף" (תרדמה) באמצעות הרעבה וטמפרטורה נמוכה. יחד נפעמנו מהנמנמן הנכנס לתרדמה, והיוצא ממנה וקופץ מקיר לקיר בחדרנו הקיבוצי, בקפיצות ענק כדילוגיו בין העצים.
עם נסיעתנו לפוסט דוקטורט לאוניברסיטת טקסס באוסטין ליווה אותי טל בן ה-10 בכל סיורי באגמים ובנחלים בהם חקרנו יחד את צפרדעי "הצרצר", מדרום פלורידה לצפון מדינת ניו-יורק ומשם מזרחה לדרום דקוטה. יחד צללנו במי האגמים הקרים כאשר עלוקות משוטטות על גופנו. יחד לכדנו את הצפרדעים לניסויים שערכתי בקולות החיזור שלהם בניסיון לגלות מינים חדשים.
יחד עם טל שתלתי בקיבוץ סער זרעי עצים טרופיים שאספתי בכל יבשות העולם ופתחנו "יער", מפואר של עצים אקזוטיים מאפריקה, אמריקה ואוסטרליה. טל חרש, השקה, וטיפח את החורשה הבינלאומית הזו שפרחה באדום, צהוב, וסגול והשוותה אוירה מגוונת וקוסמופוליטית. אוירה זו חדרה לביתינו הקיבוצי בו ארחנו מתנדבים מאירופה מארה"ב ויפן שטל אהב מאד להתרועע איתם. מילדות היה פתוח ער ולבבי לכל השונה והזר. עם כל אורח אהב לשוחח שיחת רעים חמה ולבבית.
טל היה מדריך מחונן בשומר הצעיר בגבעת טרומפלדור ומסר את ליבו לחניכיו. את עולמו האמנותי ביטא בצילומי נוף נפלאים. במהלך הפוסט-דוקטורט השני שלי בברקלי, עסקתי במחקר החולדים האמריקאיים בהרי הסלעים. טל שהיה כבר בן 18 ליווה אותי בכל סיורי בפסגות ההרים המושלגים ועזר לי ללכוד את החולדים מתחת למעטה השלג שכסה את פני האדמה.
יחד חפרנו, אכלנו, ישנו במכונית ההרים ושוחחנו על המדע, החיים, מהותם, הצער והכאב שבהם ורגעי האושר המועטים יחסית, כמו הללו שחווינו בעבודתנו המשותפת בפסגות ההרים של ויומינג. עבודת מחקר זו לעולם לא היתה נשלמת ללא הקשר העמוק בין אב לבן, ורגעי החסד שהוענקו לי בחוויה חובקת הרים ושלגים עם בני הבכור. חברתו הנפלאה של טל, עזרתו ואהבתו, היו מרכיבים חשובים בסיום המחקר.
ביוני 1973 התגייס טל לחיל הקשר. ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור ירד עם פלוגתו בבהלה הגדולה לסיני. מלחמת יום כיפור היתה תוצאה ישירה של הניצחון המדומה של מלחמת ששת הימים, והכיבוש המונע את ביסוס השלום. שבועות לא שמענו מטל עד שהגיע הגלויה הבודדה המספרת על הישרדותו שהסתיימה בכאב הגדול עם נפילתו בגושן מפגז שפגע בנג"ש בו שירת כקשר.
טל היה שילוב של לב ומח, אדיבות ואצילות אנושית, אוהב אדם, אמנות ומוזיקה. צילומיו באירופה ובארץ מעידים על מבט חודר ואהבה לנוף ולאדם. הוא מיצה עבורי את כל הטוב והיפה. סקרן ומתעניין, טוב לב, אנושי, ועוזר לזולת. טל היה אהבתי הגדולה, שהעניקה את חומה ואורה לכל הסובב, כולל אחותו הקטנה ממנו ב - 14 שנים, אורית, אותה טיפח, גידול, והעריץ. טל כשמו כן הוא: הוא הרווה את העולם מסביבו בהרבה אהבה, חם, ותבונה.
לכתו מאתנו השאירה תהום שלעולם לא תיסגר.
כל 19 שנות חייך, טל, מדברות, מספרות, שרות, את אישיותך הנפלאה.
תודה לך על 19 שנות אושר שהענקת לנו תודה על היותך כהוויתך.
איבי נבו, 28.04.2009
בצרופות להלן:
מצגת תמונות לזכרו של טל
מכתב לטל ז"ל מאחותו אורית נבו
