אחיו: ציון פחימה, עובד האוניברסיטה.

אברהם, בן מזל ורפאל, נולד ביום י"ז בשבט תשי"ג (2.1.1953) בנטעים. הוא למד בבית-הספר היסודי במושב זיתן, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון "רמלה-לוד" בלוד, במגמה הריאלית-ביולוגית.

בקיץ 1971 עמד בהצלחה בבחינות הגמר. ילד עירני ותוסס היה אבי. כבר מילדותו התעניין בתופעות הטבע שנגלו לעיניו החקרניות. הוא נהג להציג שאלות וקושיות לגננת בגן הילדים, להוריו בבית, ואחר-כך למוריו בבית-הספר. "הכל ביקש לדעת", סיפרו מוריו, "ולא נח עד אשר נמצאה לו תשובה הגיונית ומלאה".

בבית-הספר היה תלמיד שקדן וחביב על מוריו. המחנך יהושע נזכר בחיוך הביישני שריחף על שפתיו של תלמידו ובעדינות נפשו של הנער. "אברהם היה נחבא אל הכלים, אך עורר את התפעלות חבריו כשהשמיע דברו. אני רואה אותו ניצב לנגד עיני, בטקס יום העצמאות השנתי; ניצב על הבמה המקושטת ודורש בעוז רוח. 'די לנו בשואות! יש לזכור את הגבורות ואת הישועות!' - כך אמר, ועיניו בוערות". אבי היה פעיל בחברת בני כיתתו. הוא השתתף בחגיגות ובמסיבות, ולא החמיץ מסע וטיול ברחבי הארץ. כשקשתה ההליכה על חבריו, עודד את רוחם והשמיע שירים שמחים ומבדחים בקולו הערב.

הוא היה שוחר ספורט, "הראשון בין הרצים, המצטיין בשחקני הכדורגל" לפי עדות חבריו. בתקופה שלמד בבית-הספר התיכון, השתתף בפעילות הגדנ"ע. "הוא היה קשור אל הארץ, אל הנופים ואל ההיסטוריה שלה. בכל מאודו רצה לתרום למען האדרת כוחה של המולדת", סיפרו הוריו. ביומן שכתב אברהם כשהיה תלמיד בכיתה י"ב של בית- הספר התיכון, העלה בכתב מחשבות ורגשות, המלמדות על טיבו של נער ישראלי אמיץ, נבון ויודע מה רצונו. בין יתר הדברים כתב: "אני רוצה להיות חופשי במחשבתי ובמעשי - - - אני מעדיף את הפעולה, את ההרפתקאה על המנוחה. אינני רוצה להיות פקיד עב-כרס במשרד. אני רוצה להיות גבר בריא, חסון וחזק - - - אפשר לחשוב שהכישלון במבדקי הטיס רוקן אותי, אך לא כן הדבר. גם היום אני מלא רעיונות. למשל, אני רוצה להקים לי חווה חקלאית, אני רוצה להיות קצין בכיר בצה"ל, לא במטה כפקיד, אלא בשדה. אני אתנדב לסיירת "חרוב" של הצנחנים. ביחידה הזאת אני רוצה להיות קצין בכיר - - -".
אברהם היה בן מסור להוריו, ידיד אוהב לארבעת אחיו ושתי אחיותיו. "כשהיה אבי על ידנו, ידענו שלא יאונה לנו כל רע. בחכמתו התיר מחלוקות ופתר בעיות סבוכות. במעשה- ידיו סייע לנו בעבודות הבית השונות, והקל על מלאכת יומנו". הכל זוכרים אותו כעלם אחראי ורציני בגישתו לחיים.

אברהם גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתתף בקורס סיירי שריון והשלים את הכשרתו במסגרת קורס מש"קי סיור. הוא שירת כמפקד סיור בשריון ונודע בין רעיו כחייל טוב, אחראי ודבק במשימותיו. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". תמיד הקפיד לשלוח מכתבים לבני משפחתו, וכשהיה בא הביתה לחופשות, נהג לשוחח עם הוריו שעות ארוכות וביקש לשמוע מפי יקיריו את הקורות אותם בהעדרו. בראשית שנת תשל"ד נרשם ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בר אילן. כבר בתקופת שירות החובה שלו החל לתכנן תכניות לעתיד, אך יד הגורל שמה קץ לכל החלומות והתקוות.
במלחמת יום הכיפורים השתתף אברהם בקרבות הבלימה בחזית סיני, ולחם כסייר שריון. סיפר מפקדו: "סמל אבי ז"ל נמנה עם הכוח הסדיר שישב על קו התעלה ובגופו הצעיר בלם את נחשול ההסתערות של הכוח המצרי הפולש. בהמשך המלחמה נטל חלק בצליחת התעלה אל הגדה המערבית ובלחימה שם. כשתמו הקרבות השתתף אבי בהחזקת הקווים החדשים והקשים בגדה המערבית, בסיורים ובתצפיות, במארבים ובאבטחות, וכל זאת לנוכח אש רצופה של המצרים ובתנאי חיים קשים". לימים הוטל על הכוח של אברהם לאבטח את פריצת הדרך לג'בל עתקה, שהיה בעל חשיבות מרובה לכוחות צה"ל באזור. אברהם סייע בביצוע פיצוצים הנדסיים לצורך סלילתה של הדרך, והשתתף בפעולות אבטחה בשטח. בצהרי יום י"א בכסלו תשל"ד (6.12.1973) נפגע אברהם ונהרג בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים להורים השכולים, כתב מפקד היחידה על פועלו ועל מסירות נפשו של אבי בימי הקרבות ובתקופה שלאחריהם. בין יתר דבריו כתב: "במשך תקופת שירותו בפלוגה הסדירה, התחבב אבי ז"ל על כל חבריו ומפקדיו ביחידה".

הוריו של אברהם הנציחו את זכרו בהקמת פינת זיכרון על שמו בבית-הספר במושב זיתן.

למד ללימודי התואר שלישי באוניברסיטת חיפה.

אורי, בן רבקה ופישל ז"ל, נולד ביום כ"ד באדר תרצ"ו (18.2.1936) בתל-אביב. בעודו ילד רך נפטר אביו והותיר אותו עם אמו החולה בחוסר כל.
אורי נשלח ללמוד בבן-שמן ואחר-כך למד מכונאות בבית-הספר "אורט" בכפר-ויתקין. מרגע שהתאפשר הדבר, החל עובד במקצועו כדי לכלכל את אמו. לבחינות הבגרות התכונן כשהוא שוקד על ספריו בערבים, בבית הדל שבו גרו, אחרי יום של עבודה מפרכת.
כשמונה שנים היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובתקופת הלימודים בבן-שמן היה חבר בארגון הספורט "הפועל", ואף היה אחד הספורטאים הבולטים בו. כשחיין נהג אורי להשתתף בצליחת הכנרת והשתתף גם בצליחת ים-סוף. מלבד זאת שיחק בכדורסל ועסק הרבה באתלטיקה קלה ובהתעמלות.
בשעות הפנאי, כשהיה יושב בין חבריו, נהג להוציא את המנדולינה או את המפוחית ולהנעים להם בנגינה. לעתים גם חילל להנאתו בחליל. עלם חמודות היה, גבה קומה, בהיר עין ויפה תואר. כל ימיו טיפל באמו וסעד אותה בחוליה, ויחד עם זאת עשה בכוחות עצמו לחינוכו ולהשכלתו. הוא יצא להגשמה במסגרת תנועת "השומר הצעיר" בקיבוץ זיקים, אך נאלץ לעזוב את המשק בגלל מחלת אמו.
אורי גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1957 והוצב לחיל החימוש. לאחר שעבר את האימון הבסיסי הוצב כמכונאי רכב ביחידה של חיל החימוש.
בסוף אוקטובר 1958 שוחרר מן השירות הסדיר בצה"ל בעקבות הרעה במצבה של אמו. בשנת 1961 נשא לאישה את חברתו עליה והשניים התגוררו בבת-ים, שם נולד בנם בכורם אשד.

בשנת 1964 עברה המשפחה לחיפה ואורי התקבל ללימודים בטכניון. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה להנדסת מכונות ואחר-כך שילב עבודתו בלימודים לתואר השני בהידרוליקה.

אורי היה אדם ער והתעניין בכל המתרחש סביבו. פעלתן ואוהב-חיים היה, הרוח החיה בין ידידיו, איש שיחה שופע רוח טובה והרבה הומור. הוא ידע לחדור לעומקם של דברים ולנתח אותם; בזכות יכולת הביטוי המיוחדת שלו היה תמיד מרכז ההתעניינות בכל מסיבת רעים.
בקלילות רבה ידע לעבור מנושא רציני לשיחה קלה או לנגינה ולפעמים לבדיחה טובה. בזכות חוש הצדק המפותח שלו, חיוכו החם וביטחונו הרב היה אהוב ומוכר בין חבריו ללימודים ולעבודה.
אורי לא חדל מעיסוק בספורט, וכאשר גדל בנו נהג לשתף גם אותו בצליחות הכנרת ובמשחקי ספורט.

הוא עסק בכדורסל וברכיבה, טייל ברחבי הארץ בהתלהבות והגיע לכל פינה, התעניין בחידושי המדע לסוגיו ולמד פסיכולוגיה, נוסף ללימוד ההנדסה בטכניון.
לפליאה הייתה יכולתו העצומה לקלוט ידע. סקרנותו לא ידעה גבול ומרצו יכול היה להשתוות רק עם זה של רעייתו, שהייתה שותפת לו בכול. אורי התקבל לעבודה בחברת "מקורות", חבל הגליל, בשנת 1967 ובשנת 1969 עבר לעבוד בתה"ל, בענף אספקת המים - צפון.
הרבה מפעלי מים באותה תקופה התממשו תודות ליכולתו הרבה. הייתה תחושת חלוציות עמוקה בכל מעשיו בתחום פיתוח מפעלי המים בגליל וברמת הגולן.

כל פרוייקט שנטל על עצמו, ביצע ביסודיות ובדרך המעולה ביותר. עבודותיו האחרונות בתה"ל עסקו בעדכון תוכניות-אב של מפעלי המים בגליל התחתון, בעמק החולה ובגליל המערבי, לרבות עיצובן והנחיות לתכנונן של תחנות השאיבה החדשות חולתא ומחנים, הרחבת תחנות השאיבה של עין אביב, עיון, איילת-השחר ורחלים, וכן תכנון קווי-מים בגליל וברמת הגולן. כל אותה תקופה המשיך אורי בלימודים. הוא הכין עבודת גמר לקראת התואר השני בנושא: "מעבר חום לזרימה טורבילנטית עם פולימרים מפחיתי חיכוך בתמיסה מהולה".

את עבודתו לתואר הדוקטור החליט להכין בנושא ההנדסה הרפואית, באוניברסיטת חיפה.
כשפרצה מלחמת יום כיפור לא נקרא להתגייס, אך הוא נטל את חפציו, נפרד מאשתו, מבנו ומבתו הפעוטה ויצא.
הוא נשלח ליחידה שלחמה בסיני וביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973), כשעשה עם יחידתו ליד רומני, הופצץ האזור על-ידי מטוסי האויב ואורי נהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, בן ובת ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
זכרו הועלה בחוברת "נר לנעדרים" בהוצאת אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל.

למדה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למשפטים.

מורן עמית, נולדה וגדלה בקיבוץ כפר הנשיא, ליד ראש פינה. אביה הוא בן הקיבוץ, ומשפחתה היא מהגדולות במשק. בשנת 2000 החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת חיפה.

"בחורה מאוד רצינית", סיפרה מזכירת הקיבוץ, שריתה סנה, "בהחלט אחת הבחורות שציפינו מהן, וידענו שתצליח בכל מה שתרצה לעשות". עם לימודיה, עבדה מורן באתר האינטרנט ynet, וניהלה באתר את פורום סינגל'ס.

מורן היתה השלישית מארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות.