כרטיסיות הקטלוג וארונות המגרות אז והיום
כרטיסי הקטלוג הגיעו לספריה מהספק עם חור בחלקם התחתון, אשר נועד להשחלת מוט, שהחזיק את הכרטיסים במקומם בתוך המגרה.
הספר עבר תחילה תהליך קיטלוג. התוצר של תהליך הקיטלוג היה כרטיס מודפס במכונת כתיבה שבראשו שם המחבר הראשון של הספר, או כותרו (אם היו לספר יותר משלושה מחברים, או עורך/עורכים בלבד - בהתאם לכללי הקיטלוג). בשלב הבא התבצע תהליך המיון: נקבע והודפס, בפינה השמאלית העליונה של הכרטיס, מספר המיון של הספר (מיקומו על המדף), ונקבעו נושאיו.
כרטיס זה הפך ל"כרטיס הראשי": בצדו האחורי הודפסו כל העיולים הנוספים השייכים אליו: מחברים נוספים, כותרו, סדרה ונושאים שונים, שנודעו בשם "מעקב".
בשלב זה נשלחו הכרטיסים לבית דפוס לצורך שכפול, וכשחזר לספריה סט כרטיסים השייך לספר מסוים - נעשו על גבי כל כרטיס "השלמות", כלומר: בראש כל כרטיס נכתב העיול לפיו יכורטס כרטיס הקטלוג במגרות השונות - במגרות הנושאים, שהיו כבר אז באנגלית בלבד לפי המערכת הנושאית של ספריית הקונגרס האמריקאית, ובמגרות המחברים והכותרים (כל שפה בנפרד - בעברית, בערבית ובלועזית).
דמיינו לעצמכם מה קרה כשספר אבד, כשהיה צורך בשינוי מספר המיון, או כשנוספו לו כרכים!
כרטיסי הקטלוג השונים נאספו מהמגרות באמצעות המעקב, השינויים נעשו בנפרד בכל כרטיס וכרטיס באמצעות מכונת הכתיבה, והכרטיסים הוחזרו שוב למגרות....
סימון מיקום הספר באוספי הספריה השונים (יעץ, מדיה, שמורים ועוד) נעשה באמצעות מעטפת פלסטיק שקופה ש"הולבשה" על הכרטיס, ועליה צוין שם האוסף בצבעים שונים.
והיום...לא פעם אנו מוצאים בעיתוני עיצוב שימושים שונים לארונית כרטיסי הקטלוג הישנה
במטבח
בחניות למלאכת יד
מעמד נאה למקלדת ומחשב נייח
אצלנו היא עדיין נמצאת למזכרת בקומה הראשונה באגף הצפוני...
הכנת הסקירה: אמירה קהת תוספות: כאןתוצאות סקר שימוש בספרייה 2011
מטרות הסקר: למפות את פעילויות קהל המשתמשים, לקבל תמונה עדכנית על השירותים בהם הם נעזרים ולאתר את האזורים בהם הם מבקריםבספריה.
הסקר הקודם נערך בשנת 2008 והסקר הנוכחי נערך בחודש יוני האחרון לקראת סיום סמסטר ב. השאלונים חולקו בכל שעות פעילות הספריה.
מולאו כ-509 שאלונים (לעומת 622 בשנת 2008) 68% מעוני הסקר אף כתבו הערות שונות. רב העונים על הסקר היו סטודנטים לתואר ראשון כמפורט בגרף להלן:
מרבית העונים מבקרים בספריה פעמיים בשבוע (בדומה לתוצאות מ-2008)
שלוש המגמות שנצפו בסקר של שנת 2008 ממשיכות לבלוט גם בסקר הנוכחי: "הספריה כמקום"- באים לספריה כדי ללמוד לבד או בקבוצה.
זקוקים פחות לסיוע של צוות הספריה
מבקשים תוספת של שקעים למחשבים ניידים.
התפלגות פעילות בספריה: לחצו לצפייה בתרשים בהגדלה
כל הגורמים זכו להערכה גבוהה על ידי המשיבים ובראשם: איכות שירותי צוות הספריה, איכות האוספים ומשאבי המידע, שעות פתיחה ותנאים פיסיים. הציון המשוכלל של שביעות הרצון ממשאבי הספריה ושירותיה עומד על 3.90 מתוך 5
ממוצע איכות:
ממוצע חשיבות:
הערות חופשיות לפי קטגוריות:
הספריה לוקחת לתשומת ליבה את התלונות בנושא הרעש ומגבשת דרכי פעולה נוספות לשיפור המצב.
מיזוג האויר: הסקר נערך בתקופה בה הושבתה מערכת מיזוג האויר לצורך שיפוץ יסודי וכעת פועל המיזוג באופן משופר.
מחשבים: עם סיום השיפוץ בקומה השלישית בספריה צפויים להתווסף מחשבים רבים נוספים לרווחת הקהל וכן שקעי חשמל לשימוש במחשבים ניידים.
בשונה מתוצאות הסקר משנת 2008 לא היו כמעט תלונות על התחברות מרחוק למשאבי הספריה (כתוצאה מההקלה בתהליך ההתחברות) ולא בקשות להקדמת פתיחת הספריה בבקרים (כיוון שהספריה נפתחת כבר בשעה 8:00).
הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, מיכל גרשטיין וצוות הערכה
תצוגה חדשה בספריה: טיולים ומסעות יולי 2011
צילום: מיכאל פריבורוטסקי
הכנת הסקירה: ג'ני כרמל. עריכת וידאו - נעמי תירוש. תודה לאורה זהבי וריקי גרינברגהתצוגה מלווה בסרטון הכולל קטעים ערוכים מסרטים מאוסף הספריה המצורף להלן:
פרק כ"ה - רופאי שיניים, שחמט ומוסיקה בשדרות סיני 15 . אמירה קהת
מול ביתה של משפחות סגל יש, בשנת 1936, מגרש גדול וריק. על המגרש חורשת אורנים דלילה, המקיפה את בית-הספר "זיכרון יוסף" ומגיעה עד לרחוב מוריה.
חלק מתצלום אוויר משנת 1946
רק בשנת 1938 נוכל לראות כאן בית צנוע בעל שלושה חדרים בקומה אחת. תיק העירייה מלמד כי זהו ביתם של ד"ר יעקב זאב ונפתלי רומן. על נפתלי רומן לא יסופר לי דבר, אך ספר הטלפונים של שנת 1964 מראה שד"ר יעקב זאב היה רופא שיניים. בעוד ששטח המגרש הוא 900 מ"ר, גודל הבניין הוא 180 מ"ר בלבד. לבית מרפסות בשטח של 47 מ"ר. את עזרא זאב, בנו של ד"ר יעקב זאב פגשתי בשנת 2011 והוא סיפר לי את סיפור המשפחה. אדריכל הבניין הוא המהנדס דוד פריצקר, אחיו של יעקב פריצקר הקבלן. בשנת 1941 עבר הבית שינויים קטנים ועל גג הבניין נבנה מחסן.
תכניות הבית משנת 1938
ד"ר יעקב זאב נולד בשנת 1902 בקונין, פולין. יעקב עלה ארצה בגיל צעיר באמצע לימודיו לקראת תואר ד"ר לרפואת שיניים באוניברסיטת ברלין, והיה חלוץ בגדוד העבודה. לאחר שהכיר את אבישג לבית רומן, ילידת צפת, התארס אתה וחזר לאוניברסיטת ברלין להשלים את לימודיו. יעקב קיבל תואר כפול של ד"ר לרפואת שיניים ושל מנתח פה ולסת, ושב ארצה להינשא לאבישג בשנת 1924.
אבישג ויעקב הקימו את ביתם בחיפה. בתחילה גרו בעיר התחתית באזור "המרכז המסחרי החדש", שם גם הייתה מרפאתו של ד"ר זאב. בשנות השלושים המוקדמות בנו את ביתם בהר הכרמל, ברחוב אשר נקרא כיום שדרות סיני 15, מול בית הכנסת "אליהו הנביא", ומול בית משפחת סגל. הם היו מראשוני המתיישבים בשכונת אחוזת הרברט סמואל, הידועה היום בשמה "אחוזה".
הידידות בין השכנים, משפחת סגל ומשפחת זאב, הייתה גדולה מאוד והם נהגו להיפגש כמעט מדי ערב. יוסף (סגל) ויעקב (זאב) אהבו לשחק שחמט והיו פחות או יותר "כוחות שווים", כשפעם זה מנצח ופעם האחר מנצח. ובין משחק למשחק הם היו מרבים לשוחח בענייני דיומא ובפרשנויות הקשורות בנעשה בעולם. הבן עזרא, תינוק בן שנתיים וחצי, שהיה נוהג להקשיב לשיחות בעניין, זוכר שיחות ביניהם לגבי אפשרות פרוץ מלחמת עולם שנייה, כשהאחד טוען שלא תפרוץ מלחמה כזו, מכיוון שאנשים עדיין זוכרים את זוועות מלחמת העולם הראשונה, והשני טוען שאין מנוס מפריצת מלחמת עולם שנייה. עזרא אינו זוכר מי טען מה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עקרו להדר הכרמל כדי שאבישג לא תהיה במקום כל כך "מבודד" במשך היום, כאשר יעקב נמצא בעבודה. הבית נמכר לד"ר דנקוורט, רופא שיניים אחר, שיעקב הכיר מקשרי העבודה המקצועיים. עד שנת 1948 גרו בשכירות ברחוב הרצל מספר 8. בשנת 1948 רכשו בית ברחוב צפרירים 15 וחזרו לגור בהר הכרמל. בבית זה, ברחוב צפרירים, גרו עד יום מותם.
אבישג נולדה כאמור בצפת בשנת 1903. היא הייתה דור שישי לילידי צפת. למדה בביה"ס אליאנס ושלטה בשפות עברית, צרפתית, אנגלית, ערבית ואידיש. עבדה בצעירותה עבדה בבית מרקחת. שנים רבות הייתה מתנדבת במגן דוד אדום. יעקב היה אחד מראשוני רופאי השיניים בחיפה. שמעו יצא למרחוק כרופא מצוין, סבלן, שאינו מתנשא, וזכה להערכה וכבוד רב מצד הפציינטים שלו. רבים הגיעו למרפאתו גם מחוץ לחיפה. הוא היה גם רופא השיניים הקבוע של מספר חברות ספנות.
יעקב ניהל שתי מרפאות, האחת בעיר התחתית בדרך העצמאות והשנייה בהדר הכרמל ברחוב הרצל. בשנת 1948 התנדב לטפל כרופא שיניים במחנות המעפילים היהודים שהוגלו לקפריסין ע"י הבריטים בזמן העלייה הבלתי לגלית שאחרי מלחמת העולם השנייה. הוא שהה שישה חודשים בקפריסין עד לחיסול המחנות והעלאת הפליטים ארצה.
לאבישג ויעקב נולדו שני בנים: הבן הבכור דוד נולד בחיפה ב 16/9/1925, למד בטכניון הנדסת חשמל והשלים לתואר דוקטור בהנדסת מחשבים באוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב. עבד שנים רבות במעבדות המחקר של חברת IBM. וכיום הוא פנסיונר. דוד התחתן עם פנינה לבית דובי ויש להם בן בשם רון ובת בשם תמר. הבן השני עזרא נולד בחיפה (ברחוב סיני 15) ב2/3/1937.ולמד גם הוא בטכניון הנדסת חשמל עד לתואר דוקטור. היום הוא פרופסור אמריטוס בטכניון.
עזרא התחתן עם רותי לבית פרויקט ויש להם 3 בנים: אורן, נועם ודני. נכון להיום,יש לאבישג ויעקב 10 נינים ונינות : לין, ג'ניפר, דניאל, שמואל, יהושע, אייל, שירה, גל,יובל ויעל.
אבישג נפטרה מהתקף לב ב11/11/1961 בגיל צעיר יחסית. יעקב נשאר אלמן עד יום מותו ב-16/7/1980, גם הוא מהתקף לב.
יעקב זאב אבישג זאב
בשנת 1946 עברה להתגורר כאן משפחת דנקוורט. ד"ר דנקוורט היה גם הוא רופא שיניים, ויתכן שהכיר את ד"ר יעקב זאב, הבעלים הקודמים. לאחר העלייה ארצה התגוררו בני הזוג דנקוורט ברחוב הרצל 23, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שכורה ברחוב שושנת הכרמל בכרמל המערבי.
לאחר שעברו להתגורר בשדרות סיני, הוסיף בעל הבית החדש חצי קומה למבנה, הפך חדר אחד לפרקטיקה, והתחיל לקבל פציינטים בביתו.
ד"ר קורט דנקוורט נולד בשנת 1901 בבלייכרודה, גרמניה ולמד בהיידלברג רפואת שיניים. הוא היה ציוני וחבר בתנועת ה"בלאו-וייס". בשנת 1926 קורט נישא לאילזה, ילידת 1904 וירצבורג, שהייתה רק בת עשרים ושתיים כשנישאה, וכיון שלא למדה מקצוע הייתה עקרת בית. כאשר ה"היטלר יוגנד" הרימו ראש, החליטו בני הזוג לעלות לישראל ולהשתקע בחיפה. היה זה בשנת 1932. כאן נולדו להם שתי בנות: יעל נולדה בשנת 1934 ורונית נולדה בשנת 1937. שתיהן למדו בבית הספר היסודי ה"ריאלי". יעל סיימה לימודים בבית ספר זה, ואילו רונית סיימה לימודים בבית הספר "חוגים". ד"ר דנקוורט המשיך לקבל פציינטים במרפאה ברחוב הרצל בהדר.
קורט ואילזה דנקוורט
רונית, בתו של רופא השיניים, סיפרה שאביה היה אחד האנשים המשכילים ביותר בשכונה, והיה בקיא "בכל נושא שבעולם". הוא היה אספן אמנות ואיש העולם הגדול, אדם רחב אופקים, שנהג לנסוע לחו"ל מידי שנה, אך אף פעם לא לגרמניה. היה לו קשר טוב עם בית הכנסת ועם האנשים הדתיים בשכונה. בחיפה היה יו"ר של מגן דוד אדום. קורט דנקוורט היה חילוני. הוא לא הלך לבית הכנסת, בניגוד לאשתו אילזה. אבל "בשבת לא הזיז את האוטו פורד שלו".
יותר מכל אהב ד"ר דנקוורט מוסיקה קלאסית והיה לו אוסף תקליטים "מהגדולים בארץ באותה תקופה". את אהבתו למוסיקה ואת האוסף שלו העמיד לטובת תושבי אחוזה. מידי שבת היה מתקיים קונצרט של מוסיקה קלאסית בחצר ביתו. לקונצרט הגיעו תושבי אחוזה אוהבי מוסיקה וכן מבחר גדול מהייקים של חיפה. את הקונצרטים מעל גבי תקליטים ערך עוד בעת מגורי המשפחה ברחוב שושנת הכרמל. לד"ר דנקוורט היה את הפטפון הראשון בשכונה.
מאחורי הבית שברחוב סיני 15 הייתה רחבה וגינה יפה, ותושבי אחוזה התקהלו שם לשמיעת הקונצרטים. עליזה הרט מספרת בספרה "השמש חיממה לנו את הגב" על "הפסלון של הילד הקטן העירום, שקורט אמר שקוראים לו מניקן פיס, משתין ומשתין לתוך הבריכונת ודגי הזהב הקטנים שוחים שם במעגלים הלוך וחזור בלתי להתעייף". דודתה של עליזה הרט, הייתה גם היא רופאת שיניים, ושתיהן עברו להתגורר ברחוב סיני, מול בית דנקוורט.
בספר "מערכות ההגנה בחיפה" עמ' 108 קראתי עוד על ד"ר דנקוורט:
"עד מהרה יצאו לו מוניטין של רופא שיניים מומחה. ד"ר דנקוורט היה רופא השיניים של בן-גוריון ולמרפאתו הגיע גם האמיר עבדאללה, כמו גם האצולה החיפאית. נציג ה"הגנה" הציע לו להצטרף לארגון. ד"ר דנקורט בן ה-31 היה בעל השקפת עולם ליברלית וסלד מארגוני מחתרת, אך למקס נמצא-בי היה כוח שכנוע רב ועד מהרה דנקוורט נשבע אמונים ל"הגנה". בקבוצה אליה הצטרף היו כולם יוצאי גרמניה, רובם ככולם אקדמאים. דירתו של ד"ר דנקורט, שכללה מוסך, נבחרה כמקום אימונים לכיתה. השתמשו בו גם לצרכי מטווח. בסיום קורס מפקדי כתות נערכה מסיבה בביתו של ד"ר דנקוורט. הכיבוד היה מכלי בדולח יקרים, שהובאו ע"י המשפחה מגרמניה". והבית רונית הוסיפה שאביה היה פעיל בשחרור העיר חיפה, וליווה את השיירה שפרצה לירושלים.
את ביקורו של דוד בן-גוריון לטיפול בביתו של רופא השיניים דנקוורט זכרו כמעט כל תושבי אחוזה הותיקים עמם שוחחתי. חלקם גם זוכרים את ההתקהלויות, עקב הביקור של הפציינט המפורסם.
מתיק העירייה וגם ממראה הבית, ניתן ללמוד שהבית לא עבר שינויים במשך השנים. בשנת 1970 התקבל אישור להקים סככה עבור המכונית.
יעל הייתה אחות במקצועה ונפטרה בגיל צעיר ממחלקה קשה. הבת רונית עזבה את חיפה לאחר מות הוריה והבית הושכר לקופת חולים "מכבי", שפתחה כאן מרפאה. בשנת 2005 נמכר הבית.
בתחילת חודש אוגוסט 2005 ראיתי שלט ליד הבית, המבשר שבית זה עומד להיהרס ובית גדול וחדש יבנה תחתיו. מיהרתי לצלם את הבית. בסוף החודש חזרתי לבקר, ומהבית נותר רק קיר אחד. את תמונה של "הקיר האחרון" שלחתי לבת רונית וזו סיפרה לי שזה היה קיר המטבח. "המטבח לא היה גדול. אבל היה בו גם מזווה וכיורים מנירוסטה, והיה גם האוכל נהדר שאילזה הייתה מבשלת. ישירות מהמטבח יצאו לפינת האוכל, שהייתה פינה מוגבהת שממנה ירדו ב-2-3 מדרגות לסלון הענקי".
כיום ניצב כאן מבנה בעל צורה בלתי מוגדרת. אילזה וקורט דנקוורט אינם עוד עמנו, גם המנקן פיס והבריכה הקטנה אינם, הבית הקטן נעלם, ומחלון הבית הגדול עולה מוזיקת היפ-הופ.
מקורות:
שיחות עם רונית (דנקוורט) שטרסברג
שיחה עם יונה אל גרינברג, שכנה
אשל, צדוק. מערכות ההגנה בחיפה, הוצאת משרד הביטחון. 1978
הרט, עליזה. והשמש חיממה לנו את הגב. תל-אביב : משכל, 2005
התמונות של קורט ואלזה דנקנר נמסרו לי באדיבות רונית שטרסברג
התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.
סיכום שנת פעילות (2011) בספריית הילדים
מה עשינו השנה, ומה מתוכנן בשנה הקרובה סדנאות להורים וילדים
במהלך השנה קיימנו שש סדנאות אחר הצהריים, להורים וילדים מגילאי ארבע עד שבע.
הסדנאות התמקדו בספרי מידע מאוירים לילדים בנושאים שונים כמו חיות, כלי תחבורה וסביבה והעדפות אישיות של כל ילד בנושאים כמו תחביב, מקצוע, טיול ועוד.
בעזרת הספרים, כל ילד יוצר כעין יומן על עצמו, אותו הוא "כורך" לספר בסוף הפעילות ולוקח איתו.
בסדנאות השתתפו ילדי סגל אקדמי וסגל מנהלי של האוניברסיטה, וגם ילדים אחרים, מחיפה ומהסביבה, דוברי עברית וערבית כאחד. מיומנות מידע לתלמידי ביה"ס היסודי
3 כיתות ב' ו-3 כיתות ג' מביה"ס נופים השתתפו בפעילות "א"ב של אוריינות מידע", כאשר כל כיתה בילתה יום לימודים בספרייה. במסגרת פעילות זו בחר כל ילד בעל-חיים מסויים, כבסיס להפנמה של מיומנויות מידע, תהליך אותו עברה הכיתה במשותף. לעיונכם: סקירה ותמונות מהפעילות
לתיאור הפעילות בהרצאה שניתנה בכנס "מולטידע 2011":
פעילות לתלמידי החינוך המיוחד
כמדי שנה, גם השנה קיימנו עם תלמידי בי"ס גיל לילדים בעלי פיגור, פעילות של מדי שבוע
במהלך כל השנה ללא תשלום, כתרומה למען הקהילה. לסקירה בנושא
בקרוב: אולפן הקיץ של האוניברסיטה מגיע לספריית הילדים בסוף יולי, לפעילות סביב ספרי ילדות מוכרים משפת-האם המתורגמים לעברית.
בשנה הקרובה: יום עיון לספרני ספריות ציבוריות ובתי-ספר מתוכנן ל-19 בספטמבר.
סדנאות ופעילויות גם בשפה הערבית. הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד
מאות ספרים חולקו בשוק קח תן בספרייה יולי 2011
כשגלגלנו את הרעיון של "שוק קח תן" של ספרים, לא היינו בטוחים שהוא מוצלח בפורמט גדול כל כך של אוניברסיטה. אנשים נוהגים להחליף ספרים עם קרוביהם, חבריהם אבל לא עם אנשים אנונימיים. אולם אני שמחה לכתוב שהתבדינו. עד לבוקר אותו היום לא ידענו בכמה ספרים מדובר והאם המושג "שוק" מצדיק את עצמו. לא ידענו כמה שולחנות נשריין והאם הרחבה הגדולה בפטיו לא תעמוד שוממה.
לשמחתנו היה שיתוף פעולה גדול, בעיקר מאנשי הספריה שחלקם הביאו תיקים עמוסים בספרים איכותיים, אולם ספרים נוספים הגיעו גם מאנשי סגל אקדמי, מינהלי וסטודנטים מהיחידות השונות. מהבוקר ערמנו ספרים רבים והם המשיכו להגיע לאורך כל הבוקר. מאות רבות של ספרים הצטברו בתצוגה ונפרשו לאורך מספר רב של שולחנות בפטיו התחתון באגף החדש של הספריה. עוד לפני הפתיחה הגיעו מספר סטודנטים שהביאו באמתחתם ספרים וביקשו להקדים ולקחת בגלל שהיו קצרים בזמן והיתה חוויה אמיתית לראות אותם עורמים בתיקיהם ספרים ישנים וחדשים.
עם הפתיחה הרשמית של השוק, אנשים מכל רחבי הקמפוס - אנשי סגל מינהלי ואנשי סגל אקדמי פקדו את רחבת הספרים עיינו, בדקו ולבסוף בחרו את הספרים המתאימים להם. היו כאלה שיצאו עם מספר שקיות מלאות והיו שהסתפקו בבודדים. מעט הספרים שלא נלקחו הועברו ישירות לכניסה לספריה לפינה"ספרים מחפשים בית חם" שם אנו מחלקים מדי יום עשרות ספרים מעודפי הספריה.
הופתענו מההיענות של עשרות האנשים שהגיעו לתת ולקחת ספרים. כל התהליך נעשה ללא רישום של מספר הספרים שכל אחד הביא או לקח, אלא מתוך הרגשה של שיתוף פעולה והדדיות. יתרון נוסף וחשוב הוא מחזור הספרים בשם הקמפוס הירוק אותו אנחנו מקדמים באוניברסיטה.
הכנת הסקירה: ריקי גרינברגתיירת בעירי - פרק י"ט פינת מרגוע בלב אחוזה ומים זכים. אמירה קהת
במקום בו מתעקל רחוב סיני נמצאת אבן, יד זיכרון. ליד האבן שביל, המוביל לפינת מרגוע בלב אחוזה - גן הלוחם ע"ש משה ירוסט.
משה ירוסט היה חייל שנפל במלחמת העצמאות בהגנו על המולדת החדשה. משה היה יליד ורשה 1929, בן לצבי ופנינה, משפחה ציונית שעלתה ארצה. בהיות משה בגיל חמש. המשפחה התיישבה בהדר הכרמל ברחוב תל-חי. משה היה תלמיד הריאלי וחניך ה"צופים" ובהיותו בכתה י"ב עלה להכשרה לקיבוץ דפנה במסגרת הפלמ"ח. משה נפל בבית שאן בחודש מרץ 1949, וגם בעיר זה הוקמה אנדרטה לזכרו.
יד לזכרו של משה ירוסט גן הלוחם ברחוב סיני, 2010
משפחת ירוסט לא הייתה תושבת אחוזה, אך היו לה מגרשים בקרבת רחוב סיני. צבי ופנינה החליטו לא להקים בתים על מגרשים אלה, אלא להנציח את זכר בנם בדרך שתשרת את שכונת אחוזה. את הגן מכירים דיירים בשכונה וגם אלו החוצים אותו בדרכם מרחוב חורב לרחוב סיני, אך בשנים האחרונות, לאחר שהוקם בסמיכות לו בית האבות "פסגות אחוזה" אפשר לראות על ספסלי הגן גם קשישים המתגוררים בבית ההורים.
בעת טיולנו באחוזה של שנת 1936 אין כאן לא אנדרטה ולא גן, אין כאן גני ילדים ולא בתי אבות. בתצלום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שכל השטח במקום זה עדיין ריק, למעט בית הועד ובריכת המים בצדו הימני של התצלום.
בית הועד היווה את תחילתו של גוש מבני ציבור, שכלל בית ספר, בית כנסת ומאוחר יותר גם בית הורים.
גוש זה היה למעשה הלב של שכונת אחוזה משנות השלושים ואילך. באותה תקופה, ועד אחוזה היה מוסד חשוב, שהיו לו תפקידים רבים אותם ממלאת כיום העיריה. לעירייה פנו אז רק בענייני מקרקעין, בעוד שאר הנושאים היו בטיפולו של הועד. "שם היה גן הילדים ובו היו מתקיימות כל מיני פעולות קהילתיות: חוגי התעמלות, חוגי ריקוד, כינוסים וכו'", סיפרה אחת התושבות הותיקות. הועד שלט גם על המים וגבה מסים. ועד אחוזה פעל עד שהתמזג עם ועד הר הכרמל, וכך סיים את תפקידו. כיום עומד במקום מועדון גמלאים.
בתיקי העירייה נמצא רישיון לבנין בן קומה אחת מספטמבר 1935. בתכנית נראה מבנה קטן ולידו בריכה. האדריכלים: רוטנברג.
משפחת ינובסקי העבירה לי צילום בו נראה קטע מבית הועד, לאחר שזה חדל לפעול.
ניתן לראות שמדובר במבנה פשוט ביותר, בדומה ליתר בתי השכונה בימים ההם.
בשנת 1957 מועצת פועלי חיפה בנתה כאן מבנה קטן נוסף.
מועדון הגמלאים ברחוב סיני, 2010 קטע מבית הועד הנטוש
מצאתי מעט מידע על ועד אחוזה ועל בית הועד בסיפורי הותיקים.
מלכה סגל מספרת בזיכרונותיה שבשנות ה-30 נבנה בית ועד השכונה בכספי דיירי השכונה. בתוך בית הועד היו כמה חדרים, שאחד מהם שימש מחסן הנשק הרשמי של השכונה. בשנת 1935 ראש הועד היה ד"ר זלוציסטי (ראו פרק ד'). מזכיר הועד באותו זמן היה מר קליין.
רות יעקובי סיפרה: "בבית ועד אחוזה היו שלושה חדרים: חדר המנהל, חדר המזכיר קליין, קבלת הקהל עם מרכזיית טלפון (שהיה אז הטלפון היחיד בשכונה), וחדר המזכירה. שם שכנו הארכיון ומחלקת החשבונות והתיוק. המזכירה הנאמנה של מר קליין הייתה גב' מתילדה ברונשטיין, רווקה שתמכה באמה "
"מזכירת הועד הייתה מלכה בראונשטיין". סיפר לי אחיין שלה, "כאשר הוועד התקשה לשלם משכורות, שולם לה הכסף באמצעות.... כמה מגרשים באחוזה" הרי לכם דרך יפה להפוך לבעל מגרשים באותם הימים. מלכה הייתה, לדברי האחיין שלה, "האישה הראשונה באחוזה". היא עלתה ארצה בשנת 1925 והייתה פקידה בצריפים של החלוצים הראשונים ברחוב סיני. פקידה נוספת בצריף הייתה ציפורה, שנישאה לאפרים מרכוס. כמו רבים אחרים באותם זמנים, מלכה לא הפכה לאישה עשירה הודות למגרשים שקיבלה. בצר לה, כמו לרבים אחרים, נאלצה למכור את מרביתם.
בחדר המזכיר, סופר לי, עמד ארון ברזל סגור אשר כלל רובים איטלקיים, אלו היו שייכים רשמית למשטרת אחוזה, אך מעשית שימשו בסודיות את התושבים למטרות שמירה. רובים אלו הוכחו כיעילים ביותר בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) עת איימו כנופיות של ערבים מטירה על תושבי השכונה".
משה ינובסקי, האגרונום והעגלון של השכונה, סיפר בזיכרונותיו שהיה יוצא עם אביו מבית הועד לשמור על השכונה, כנראה לאחר שהצטיידו באותם רובים איטלקיים. מאחר שבית הועד ניצב בראש פסגה, ניתן היה לצפות ממנו למרחקים. קיימו קשר מורס מעל גג בית הועד עם הישובים בצפון עד חניתה ובדרום עד עתלית. מאוחר יותר עברו לאיתות מבתים גבוהים יותר, כמו הבית ברחוב סיני 11.
מזכיר אחר של הועד היה אהרון מלץ (ראו פרק י"א). גם יוסף בלכמן (פרק ט' ) שימש כיו"ר ועד אחוזה.
ועוד סיפרו הותיקים: בתחילה חיו התושבים בלי חשמל, בלי מים זורמים ובלי תחבורה ציבורית. "עוד בשנת 1924 נמצא במורד אחת הגבעות מעיין דל שהפיק בקושי, בימי הקיץ, שני מטרים מעוקבים ביממה. לאחר פעולה מאומצת של ניקוי המעיין וסביבתו החל המעיין להפיק 15 מ"ק."
יוסף סגל, מנהל בית הספר "זיכרון יוסף" ומראשוני השכונה סיפר: "בהתחלה נבנו שתי בריכות מים בוואדי, הרחק מכאן, ולא פעם הלכנו אל המעין בשביל קומקום מים. אחרי כן הביאו מים אל הצריפים בפחים טעונים על חמור, שני פחים למשפחה ביום".
גם בנו, בניהו סגל, סיפר על הימים הראשונים: "את המים שאבו ממעין שהיה סמוך לשכונה ושם גם כבסו את הבגדים, שקיבלו מהעזרה הסוציאלית. יותר מאוחר הקימו במרכז השכונה (במקום שהיום המבנה של הגנים ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז ומשם לקחו מים לכל השכונה. רק הרבה שנים אחרי כן התקינו צינורות מים לכל בית.".
לאה ארז טננבוים סיפרה: את המים היינו מביאים ממעיין שתייה שהיה בוואדי מרוחק בארבעה פחים שהיו נישאים על גבי חמורים. בדרך מהמעיין היו המים נשפכים, ולא נותרה בפח אלא מחצית כמות המים שמילאנו. בחצר עמדה חבית בה מילאנו את המים ששימשו לכל דבר: שתייה, רחצה, בישול וכביסה".
חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום (פרק ג' ) סיפר: מים לא היו.... כדי להתרחץ חיממו את המים בפרימוס. בימי חול רחצו את הפנים והידיים ובערבי שבת היו ממלאים גיגית במים. יושבים בתוכה והשני היה יוצק את המים המחוממים".
היכן היה אותו מעיין? זהו מעיין ונחל אחוזה. על השביל היורד אל המעיין מספרת הגב' סגל: "בעלי ואני עבדו כפועלים ואחת העבודות שלנו הייתה סלילת השביל מהשכונה ועד למעיין, שנמצא במורד ההר כשני ק"מ מהשכונה. השביל היה מכוסה קוצים וברקנים ובעלי ואני ניקינו אותו והכשרנו אותו למעבר. מאוחר יותר הקימו במרכז השכונה, במקום שבו ניצבים היום מבני הגנים (ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז, ומשם לקחו מים לכל השכונה".
"במקביל הוחל בחיפושים אחרי מקורות מים נוספים" מספר ד"ר נתנזון. "עבודות נטיעה, שדרשו במקומות רבים בניית טרסות הועילו לתהליך אגירת המים והצטברותם במקורות המעיינות. בקיץ 1925, הודות לעבודות שבוצעו על ידי הנהלת אחוזה, הפיקו המעיינות 45 מ"ק ליממה בעונת הקיץ, ובחורף 400-500 מ"ק. בשלב זה אישרה האספה הכללית של "אחוזה" ברומניה בניית מפעל מים במקום. ישראל מרכוס הגיע לארץ וחתם עם הקבלנים גליקשטיין וקטינקה חוזה להקמת מפעל המים.
העבודות החלו בפברואר 1926. הממונה על העבודות במקום היה אגרונום ישראלי, שעסק גם במפעל המים". במהלך שנת 1927 הוקם מפעל המים, שסיפק מים לבתים ועבודות הבנייה".
ב"רשימת חדרים באחוזה" מיוני 1946 נרשמו הבעלים בכתובת זו: חברת פתוח אחוזה בע"מ. הדיירים: "אחוזת שמואל" - גן ילדים ציבורי בית הספר "זיכרון יוסף" (2 חדרים). לפי עדותו של מר משה רייס, דייר ותיק ברחוב, גן הילדים היה כאן גם בשנת 1957 עת נכנס לגור ברחוב סיני 6א. טובה (דופלט) בן דוב הייתה אחת מהגננות של גן ילדים זה, ובזיכרונותיה סיפרה שהגן שימש כ"סליק" של ההגנה.
רות יעקובי סיפרה כי "ניסו לפתוח בית קולנוע במבנה של בית הועד אך הדבר לא הצליח בגלל רעש, וגם... מי בכלל הלך אז לקולנוע"...?
גן ילדים ברחוב סיני, 2009 גן הם ברחוב סיני, פינת מרגוע, 2010
כשתעברו בפעם הבאה ברחוב סיני, סורו לבקר בגן הלוחם, שבו על אחד הספסלים, הביטו בילדים המשחקים בגן המשחקים ובקשישים היושבים ונהנים מיופי המקום, וזכרו כי כאן, במקום בו טפטפות מרוות היום את הדשאים, הביאו פעם מים בפחים, להרוות את צימאונם של חלוצי אחוזה.
מקורות:
ארד, יודית וגיא, רונית. אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת ארץ-ישראל. תשנ"ב, 1991-2. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
ארליך, אלינורה. בתים מספרים על אחוזה. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א1990-.91 (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
נתנזון, אפרים. ישראל מרכוס - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו"אחוזה")
על הכרמל. בתוך: יהדות רומניה בתקומת ישראל. תל-אביב, שיר, 1992-1997 , עמ'
87
שיחה עם אריה בראונשטיין.
שירות השיחוח (צ'אט) מגיע עד לפראג
ספרית חיפה: שלום, כאן שירות שאלו אותנו של הספריה באוניברסיטת חיפה. איך אפשר לעזור?
Student: i wrting from prague and cant write hebrew
ספרית חיפה: אין בעיה! אתה יכול לכתוב באנגלית, אני אבין :-)
Student: i need the catlog number of the movie ralia it is a bout a women by that name and that is the name of the movie in
hebrew
ספרית חיפה: עוד רגע, אנסה לחפש
ספרית חיפה: האם כותבים את זה בעברית: "רליה"?
Student: with alef between the r and l
ספרית חיפה: ראליה?
Student: yes
ספרית חיפה: אני לא מוצאת בקטלוג סרט בשם זה, אתה בטוח שיש לנו עותק שלו?
Student: i hoped we have it
ספרית חיפה: חכה רגע, אנסה עוד משהו ... לצערי, נראה שאין לנו את הספר הזה..: סליחה - את הסרט הזה
Student: its a movie but can you try to locate it on the internet and send me a web adress so i wont have to type it in hebrew i am at a conference and needs for the conference otherwise i woudnt be bothering you so much
ספרית חיפה: לצערי, אין באפשרותי לערוך חיפושי סרטים ברשת - אני יכולה לשלוח לך את שם הסרט בעברית ותוכל לעשות: "העתק/הדבק"
ספרית חיפה: ראליה - בתה של כלתום
Student: that would be great many thanks
ספרית חיפה: עוד רגע - הסרט בצרפתית נמצא אצלנו
ספרית חיפה: האם זהו הסרט? La Fille de Keltoum (2001) [videorecording] / directed by Mehdi Charef
Student: yes
ספרית חיפה: יופי! לאיזה מידע נוסף אתה זקוק?
Student: nothin many many thanks from rainy prague
ספרית חיפה: מצוין! תיהנה!!! :-)
נזכירכם שבצ'אט אפשר לקבל מענה קצר על בקשות לאיתור פריט, השלמות ציטוטים, סיוע בהתחברות מרחוק, תמיכה בהגעה לטקסט מלא, הנחיה לחיפוש פריטי מידע, מידע ספרייתי והתמצאות. למענה לשאלות מקיפות יש לפנות ליעץ בדוא"ל.
תמונות מראשית השלטון הבריטי בארץ-ישראל 1917-1918
תיעוד מרתק של ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עת נכבשה מידי הטורקים.
ניתן להגיע לתמונות דרך מערכת המרכז למדיה דיגיטלית ובאמצעות חיפוש במערכת "חיפושאחד" התמונות נמסרו לסריקה ושימור דיגיטלי ע"י האספן ד"ר ירמיהו רימון, בעזרתו האדיבה של מר רוני קניסברג
גנרל אלנבי מתקבל על ידי נכבדי ירושלים,1917
גנרל אלנבי נכנס ברגל לירושלים 11 לדצמבר 1917
מסרה: קרן ברנרהספרייה מבט לאחור עם הפנים קדימה. מאי 2011
להביא את העבר להווה, ולבנות את ההווה עם הפנים לעתיד...
התערוכה: "הספרייה- מבט לאחור עם הפנים קדימה", מוצגת בימים אלה במסדרונות קומת הכניסה של האגף החדש של הספרייה.
התערוכה מציגה שלושה היבטים של הספרייה: ההיבט הגיאוגרפי והאדריכלי, ההיבט הטכנולוגי וההיבט האנושי.
המתבונן בתצוגה, שצועד לאורך המסדרון, יכול לנוע על ציר הזמן הלוך ושוב לאורך שלושת
הנושאים שבתערוכה ולצפות בשינויים שחלו בספרייה לאורך חמישים שנות קיומה ובעצם, לחוש את משק כנפי ההיסטוריה.
תהליך הכנת התצוגה החל באיסוף תמונות מאלבומים ישנים, עיון וצפייה בארכיון הדיגיטלי של הספרייה, חיפוש וחיטוט בתמונות ישנות מארכיון האוניברסיטה ואיסוף תמונות אישיות של חברי הצוות מ"ימי בראשית".
על מלאכת זיהוי התמונות מונו כמובן הספרניות הוותיקות שבינינו, אמירה קהת, יהודית צנר ואסתר צורי שמיד נרתמו לעבודה והחלו בהחלפת חוויות וקריאות התפעלות וצהלות שמחה מהגילויים החדשים:
"...את זוכרת את אלי לנצמן המורה בחוג לאומנות...זה עם המקטרת..."
"...אני בטוחה שזה שיושב מימין הוא פרופ' ארנון סופר בשיעור גיאוגרפיה..."
"...אני מכירה את בלה טוקטלי שהייתה ראש מנהל..."
ואנחנו, הצעירים יותר שבחבורה, עמדנו מן הצד נפעמים מהזיכרון החד של החברות ומההתלהבות ממלאכת הזיהוי.
תהליך זיהוי התמונות היה מרגש. מבעד לתמונות הישנות ניבטים המראות של פעם ומורגש השינוי שחל עם השנים: השינוי בלבוש, בטכנולוגיה, ואף במבנה הספרייה. ומוכרחים לציין כי השנים דווקא לא הוסיפו לחינו של המקום. מבעד לתמונות ניתן לראות את הספרייה (במקומה הנוכחי) שנבנתה בתחילת שנות השבעים, ספרייה רחבת ידיים ומוארת אשר חלונותיה הרחבים משקיפים על הנוף היפהפה. עם השנים הפכה הספרייה לצפופה וחשוכה. עוד ועוד מדפים וכונניות נוספו למבנה כדי להכיל את האוסף הגדל, עוד ועוד קירות גבס נבנו על מנת לשכן את העובדים שנוספו.
והיום במבט קדימה אנו שבים למקורות וחוזרים ומשפצים את הספרייה בדומה למבנה של פעם, אולם רחב ידיים גדול, פתוח ומזמין.
בחירת התמונות וניפוין היה אחד השלבים הקשים ביותר בתהליך העבודה. הבחירה בתמונה מסוימת והוויתור על תמונה אחרת גרם לתחושה של וויתור על פיסת היסטוריה. לאיכות התמונות שברשותנו היה משקל כבד בבחירה. נאלצנו לא פעם לוותר על תמונות בעלות ערך היסטורי משום שלא עמדו במבחן איכות התצוגה, דבר שגרם לאכזבה קשה.
הרצון להציג אירועים משמעותיים ואישים בעלי תפקידם מרכזים וחשובים בחיי הספרייה הנחה אותנו בבחירת התמונות, אך המספר המוגבל של תמונות שתערוכה מסוג זה יכולה להכיל אילץ אותנו לנפות ולוותר על תמונות רבות שהתאימו לתצוגה.
שלב הכתיבה היה מורכב לא פחות. ניגשנו למלאכת הכתיבה בחרדת קודש וידיעה שבעצם אנחנו מתעדים את ההיסטוריה של המקום ואת מה שיישאר לעתיד. התחושה של כובד האחריות שנטלנו על עצמנו לוותה אותנו לאורך כל הדרך.
מקורות המידע היחידים שעמדו לרשותנו היו העבודה המתודולוגית של רונית בירן- ענבל* שראיינה את מר אליעזר רפאלי, הנשיא הראשון של אוניברסיטת חיפה, ואת פרופ' שמואל סבר המנהל הראשון של הספרייה, והרבה הודות לזיכרון החד של הוותיקות בחבורה שהצטרפו לצוות הספריה עוד בימים שהיא שכנה בבית הספר הגבוה בבית ארדשטיין.
תהליך ההפקה והתיאום עם החברה שעיצבה והקימה את התצוגה לווה לא פעם בתקלות ובבעיות שנדרש להן פתרון מיידי ועמידה בלוח זמנים צפוף שנגזר מחנוכת המשכן במסגרת כנס חבר הנאמנים. כדוגמה לכך היה התהליך של בחירת אחת התמונות המרכזיות בתצוגה.
בתערוכה שתי תמונות קיר גדולות, האחת שאמורה לבטא את העבר ולפתוח את התערוכה, והשנייה, המסכמת, שאמורה לבטא את הספרייה של היום. בחירת התמונה הראשונה הייתה קלה. היה ברור לכולם שבוחרים צילום שמבטא את הספרייה של פעם, כאשר אוסף הספרים מהווה את מרכז התמונה.
צילום התמונה העכשווית כבר הייתה סיפור אחר. לצוות היה ברור שהיא צריכה לבטא את רוח הזמן, את הטכנולוגיה המתקדמת, ואת המבנה המודרני, כאשר לספר המודפס שמור עדיין מקום מכובד. אלא שמבטו של הצלם המקצועי שנשלח מטעם החברה היה שונה לחלוטין. הוא התבונן על הספרייה במונחים שיווקיים בלבד: דוגמנית (סטודנטית) שעומדת בחזית, וכל השאר משמש כתפאורה. ושוב בזמן בלתי אפשרי נאלצנו לגייס את כישורי הביום שלנו ובשירותה של ה"דוגמנית" הנאה שלנו, סטפני, הגענו בסופו של דבר לתוצאה משביעת רצון.
התערוכה המוצגת היא חדשנית ודינאמית, כאשר עם הזמן ניתן להוסיף לה פרקים נוספים מההיסטוריה של המקום. אנו מקווים שנדע להמשיך ולתעד את הנעשה בספרייה, לשימור העבר עם הפנים לעתיד.
ולסיום, אנחנו מקווים שהצלחנו לסקרן אתכם לבוא ולצפות בתוצאה.
וזו ההזדמנות להודות לכל התורמים להקמת התערוכה: על מלאכת איסוף החומרים, כתיבת הטקסטים ותרגומם, העריכה וההפקה נמנים חברי צוות הספרייה: יוסף בראנס, ריקי גרינברג, ג'ני כרמל, יהודית צנר, אסתר צורי, אמירה קהת ויריב שוק. התערוכה עוצבה והוקמה על ידי חברת "איגלו".
הכנת הסקירה: ג'ני כרמללחצו לצפייה בתמונות
* העבודה "הספרייה באוניברסיטת חיפה" נכתבה במסגרת שיעור מתודולוגי ב', בהנחיית דר' רון פוקס.
More...
מפגש ספרנים המטפלים בספרים נדירים. מאי 2011
חלק ראשון: עדינה צור ג'יג'י.
פורום הספרנים המטפלים בספרים נדירים נוהג להיפגש מספר פעמים בשנה, כל פגישה מוקדשת לנושא אחר הקשור לעבודה בחמרים נדירים. ביום שלישי ה-3.5.2011 ארגנתי מפגש לחברי הפורום באגף החדש בספריה שלנו. במפגש השתתפו בין השאר ספרנים מאוניברסיטת בן גוריון, ירושלים, תל אביב, בר אילן, בית אריאלה והספריה התורנית ברמת גן .
את יום העיון פתח המנהל האקדמי של הספריה פרופ' יוסי ציגלר מהחוג להיסטוריה כללית. פרופ' ציגלר דבר על פיסיונומיה בכתבי יד לטיניים, 1200-1500. הפיסיונומיה (אומנות פיצוח אישיותו של אדם על ידי ניתוח סימנים בגופו) הקדם-מודרנית אותה הוא חוקר תוך דגש על המקורות הלטיניים (כתבי יד ודפוסים מוקדמים) המשמשים אותו במחקר.
הוא פתח בדברי מבוא על גילויים מחדש במאה ה- 12 של המקורות הפיסיונומיים העתיקים (טקסטים פסאודו-אריסטוטליים לצד טקסטים משלהי העת העתיקה), והסביר כיצד נוצרה על בסיס תרגומים חדשים ללטינית מסורת ימיביניימית של שיח מדעי עשיר בתחום.
בהמשך תיאר פרופ' ציגלר חלק מהמקורות הלטיניים בהם משתמש למחקריו, מספר הפיסיונומיה של מיכאל סקוטוס, אסטרולוג החצר של הקיסר פרידריך השני בסביבות 1230 (במהדורת דפוס מוונציה, 1474) , ועד ספר הפיסיונומיה של רולנדוס סקריפטוריס, דיקן הפקולטה לרפואה בפריס סביב 1430 (בכתב יד מליסבון). בניגוד למסורת העשירה במאות ה- 16 וה-17 של ליווי הטקסט הפיסיונומי באיורים שמתרגמים את התיאור המילולי לתמונה, הפיסיונומיה המלומדת עד 1500 היא טקסטואלית.
ההרצאה מרתקת נוספת היתה הרצאתו של פרופ. מנחם קלנר מהחוג להיסטוריה של עם ישראל. : "ספרים נדירים וסיפוריהם"
ההרצאה עסקה בפילוסופיה יהודית של ימי הביניים. פרופ' קלנר הזכיר שני פילוסופים יהודים מהתקופה: הרלב"ג והרמב"ם. ודיבר על התאמה הרעיונית של הפילוסופים הללו להשקפה החרדית המסורתית של אותה תקופה. פרופ' קלנר הזכיר בדבריו את הפולמוסים שכתביהם עוררו. למעשה אם לא התעוררו פולמוסים - אזי לא התעמקו ברעיונות ולא קראו עד תום את הטקסטים.
לדוגמה הביא פרופ. קלנר את דברי הרב משה פיינשטיין ז"ל - פוסק בעולם החרדי המהלל את ספר פרוש הרלב"ג על חמישה חומשי תורה. להנחת פרופ. קלנר אין שום סיבה הגיונית שרב פינשטיין ירצה לשבח את הספר הנ"ל.
פרופ. קלנר העלה השערה שהרב לא קרא את הפירושים הנ"ל - הרלב"ג נכנס ל"מקראות גדולות" ובעקבות כך התקבל כקונצנזוס. במהלך הרצאתו תיאר בפנינו פרופ' קלנר מעניינים ומרתקים על האופן שבו הגיעו לידיו ספרים נדירים.
חלק שני - פלורה הראלי, אורה זהבי ושרון שרון שפירא-גלאובך תחום מדיה
הגב' עדינה צור-גיגי, מארגנת יום העיון לחברי פורום הספרנים המטפלים בספרים נדירים, פנתה אלינו, ספרניות תחום המדיה בספריית אוניברסיטת חיפה, בבקשה להציג את העשייה הדיגיטלית המתבצעת בספריה בנוגע לחומרי ספריה מיוחדים.
בחרנו להציג את העשייה הדיגיטלית המתקיימת בתחום המדיה משלושה היבטים: מבט כללי ועקרוני על תכני העשייה הדיגיטלית ועל המערכת הטכנולוגית באמצעותה מנוהל המרכז למדיה דיגיטלית של הספריה; הצגת מאגר נושאי המושתת על דיגיטציה של חומרי ארכיונים פיסיים; והצגת התמודדות הספריה עם שני סוגים של ארכיוני תמונות הסטוריות.
הרצאתה של אורה זהבי, ראש תחום המדיה, סקרה את האוספים הדיגיטליים של הספרייה והפעילות בתחום.
הסקירה הציגה את מערכת ניהול האובייקטים הדיגיטליים של הספריה, מערכת דיגיטול (DIGITOOL) ואת סוגי התכנים הדיגיטליים בהם עוסק תחום המדיה בספריית אוניברסיטת חיפה. בסקירה הוצגו העקרונות המנחים את יצירת הפרויקטים עצמם כמו גם הקשרים ההדוקים שלהם לפעילות האקדמית של האוניברסיטה, הן ככלי מחקר כשלעצמם והן כאמצעי לימוד והוראה.
ההרצאה לוותה במצגת שסקרה את האופנים בהם מנוצלות יכולות שונות של מערכת דיגיטול לטובת הנגשת החומרים הכלולים במרכז למדיה דיגיטלית והתאמתם לצורכי המידע של המשתמשים.
הרצאתה של שרון שפירא-גלאובך הציגה את פרויקט המאגר הארכיוני הדיגיטלי לתיאטרון בישראל. ספריית אוניברסיטת חיפה יצרה מאגר מידע מרובה פורמטים (טקסט, חומרים גרפיים, תמונות, אודיו ווידאו) הכולל את האובייקטים עצמם ואת רשומות המטאדטה העשירות מאד שלהם. המאגר מוקדש לתכני ארכיוני תיאטרון בישראל ויצירתו כוללת את המרת החומרים הפיסיים שנשמרו בארכיוני תיאטרון לפורמט דיגיטלי, את קיטלוגם ואת השמשתם לקהל לצורכי לימוד ומחקר.
ההרצאה התמקדה בהצגת הצרכים הספציפיים של מאגר העוסק בתחום התיאטרון, בהצגת השיקולים שהובילו לקביעת המבנה הלוגי של המאגר ובהצגת השיקולים המקצועיים ליצירת רשומות המטאדטה הייחודיות שלו.
הרצאתה של פלורה הראלי חתמה את חלקו של תחום המדיה ביום העיון והציגה את התמודדות הספריה בעבודה על שני פרויקטים של תמונות היסטוריות: הפרויקט הראשון הוא פרויקט חיפה וסביבתה והשני הוא ארכיון התמונות של האגף לקשרי צבור ופתוח משאבים של אוניברסיטת חיפה. שני הפרויקטים מתקיימים תחת קורת הגג של הספריה אולם מכיוון שהמקורות המספקים את החומרים לפרויקטים שונים זה מזה בתכלית השינוי, נדרשו מהספריה פיתוחים שונים על מנת שתוכל להעמיד את החומרים לרשות המשתמשים בצורה מיטבית ובארגון אחיד של החומרים.
פרויקט חיפה וסביבתה הוא פרויקט המתמודד עם תמונות היסטוריות של העיר חיפה וסביבתה. התמונות הנכללות בפרויקט נתרמות לספריה על ידי גופים ציבוריים, כגון: המחלקה לשימור אתרים של עירית חיפה, מוסדות חינוך, כגון: בית הספר הריאלי העברי בחיפה, וכן אוספי תמונות של צלמים ואנשים פרטיים. הספריה היא זו הסורקת, המקטלגת ומארגנת את החומרים על פי סטנדרטים מקצועיים ויוצרת את רשומות המטאדטה של האובייקטים הדיגיטליים. ייחודו של הפרויקט נובע מהעובדה כי למעשה, הספריה בונה ארכיון דיגיטלי שאינו קיים כארכיון פיסי.
פרויקט התמונות של האגף לקשרי צבור ופתוח משאבים של אוניברסיטת חיפה הוא פרויקט המתמודד עם ספק חומרים שאינו הספריה. התמונות הכלולות בו נסרקות ומתועדות על ידי אדם שאינו ספרן (בשונה משאר הפרויקטים הכוללים תמונות במרכז למדיה דיגיטלית). לצורך ארגון ותיעוד סדור של החומרים בנתה הספריה פלטפורמה מיוחדת המאפשרת לכוח אדם שאינו ספרני לתעד את התמונות על פי סטנדרטים ספרניים מבלי שידרשו להכשרה ספרנית מקצועית. זהו פתוח ייחודי של הספריה והוא משמש מודל עבודה לפרויקטים נוספים של הספריה כגון פרויקט הארכיון הדרוזי.
כיצד מאורגן אוסף ספרי הילדים בספרייה?
אוסף ספרי הקריאה לילדים מאורגן לפי פורמט מיוחד המייצג את סוג הספר, ולא לפי קבוצות גיל (ספרות לגיל הרך וכד') או לפי כיתות. זאת כדי למנוע מצב בו ילדים גדולים יתביישו לגשת ולעיין בספרי תמונות או לחלופין, מצב בו ילדים צעירים יימנעו מלעיין בספרים למתבגרים, לדוגמא. הגדרות עפ"י קבוצות גיל חוסמות ומונעות שמוש פתוח, חופשי, ובחירה אישית של כל ילד עפ"י רצונו וצרכיו.
בעבר, סידור ספרי הקריאה בקבוצות עצמן היה על-פי א"ב של שם הספר, לנוחיות הילדים אשר לא מכירים את שמות המחברים או שיטות ארגון מורכבות. לאחר פניות של משתמשים, סגל אקדמי וסטודנטים, השתנתה שיטת סידור ספרי הקריאה, וכיום הספרים מסודרים לפי שיטת המיון של ספריית הקונגרס הנהוגה בספריה כולה.
ישנן שלוש רמות לסידור ספרי הקריאה, כאשר ההגדרה היא, כפי שהוסבר לעיל, עפ"י פורמט הספר:
אדום - מעט טקסט, הרבה איורים (פחות או יותר לגיל הרך)
צהוב - הרבה טקסט מנוקד, מעט איורים (לגילאי בית הספר היסודי)
ירוק - טקסט לא מנוקד (לחטיבה ותיכון)
ההגדרות הנ"ל מתקיימות גם לגבי ספרות ילדים בערבית, כאשר בנוסף - צבע ורוד מאפיין את השפה הערבית.
להגדרות אלו אין שדה מוגדר בחיפוש, אפשר להצליב את המילה מנושא בספרות ילדים יחד עם אחת ההגדרות הנ"ל כשהמילה "אדום" או "צהוב" וכד' יופיע בשדה החיפוש "מילים".
אוסף ספרי המידע לילדים
צבע אפור מציין כי מדובר בספר מידע.
אוסף ספרי המידע מאורגן יחד על קיר אחד, כאשר החלוקה היא לפי נושאים כלליים כגון: בעלי חיים, כדור הארץ, תחבורה וכד' זאת בשונה מפורמט סידור ספרי הקריאה.
סדרות ספרים נושאיות מחולקות גם הן עפ"י הנושאים הכלליים: כל כרך ממוקם לפי הנושא בו הוא עוסק, לא כל הסידרה ממוקמת יחד.
הרציונל לארגון אוסף ספרי המידע: ילד שכותב עבודה נושאית, מעוניין למצוא ריכוז של ספרי המידע העוסקים בנושא מסוים יחד. שם הנושא מודבק על מדף הספרים, לדוגמא: כל ספרי המידע על גוף האדם יעמדו יחד על מדף אחד.
אוסף "ספרי משחק"
צבע לבן מציין כי מדובר ב"ספר משחק".
אלו ספרים בהם מעבר לטקסט ותמונה משולבים גם אלמנטים נוספים כגון - תלת מימד, חלקים למישוש, צלילים, חלקים נעים וכד'. נעשה בהם שימוש רב ע"י פעוטות וילדים צעירים, וכן הם מומלצים לשימוש לילדים בעלי מוגבלויות מסויימות.
הכנת הסקירה: תמי צוק וענת אוסטרזה לא לילדים.... על נושאים רגישים בספרי ילדים מאויירים. השואה
ואיך אמנם ניתן להמחיש או להסביר את הנושא החשוב והקשה הזה לילדים? הספרים הקיימים משתמשים באמצעים מגוונים כדי להציג את הנושא. חלקם עושים זאת דרך עיסוק בחפץ מסויים, חלקם תוך הצגה של מטאפורה מופשטת, וחלקם תוך התמקדות בהתרחשויות מסוימות הקשורות לשואה באופן יותר עקיף.
המגירה השלישית של סבא / טל קופלמן-ג'ודי ידיעות אחרונות, 2002
לסבא יש מגירה נעולה ואסורה, שדווקא היא מעוררת את סקרנותו של הנכד. כשיום אחד הוא פותח אותה למרות האיסור, הוא מגלה שם כמה חפצים מוזרים ולא-מובנים כמו טלאי צהוב, או בובת סמרטוטים תפורה.
רק דרך החפצים שהתגלו מתחיל הסבא לספר מעט ממה שעבר עליו בתקופת השואה לנכדו.
ילד כוכב / רשל אוספטר-דויב ואוליביה לטיק כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2008
כאן השואה מוצגת דרך מטאפורה - "ילד כוכב", הנרדף ע"י "ציידי הכוכבים", המנסים לתפוס ו"לכבות" אותו ואת בני-משפחתו. ההיבטים הקשים והספציפיים מוצגים פחות דרך הטקסט ויותר דרך האיורים: הטלאי הצהוב שעונד הילד, וצלבי הקרס שעל שרווליהם של הציידים (ובאיור מסויים אפילו מופיע בניין גדול עם עשן משרפות). בכל מקרה, גם אם הסיפור מופשט, וההקשר הספציפי אולי אינו מובן לילדים, הרי שהאכזריות של הרודפים והסבל והעצב של הנרדפים מובן ונוגע ללב, ומועבר ברמה שגם ילד צעיר מסוגל להבין. הסיום הוא אופטימי ומדגיש את החזרה לחיים.
למה לנפתלי קוראים נפתלי / אלונה פרנקל מודן, 2009
אי אפשר להאמין לדברים כאלה.
אבל, ככה זה היה.
אז, בארץ הרחוקה,
לפני הרבה שנים זה היה,
וזה היה נורא."
אלונה פרקנל מספרת לבנה - נפתלי, את מקור שמו - הוא נקרא על שם סבא שלה, שנרצח במלחמה שבה "אנשים רעים וחזקים" שניסו להשתלט על העולם, החליטו שלכל בני-האדם שאינם כמוהם לא מגיע בכלל לחיות. הסיפור מובא דרך זווית המבט האישית של האם המספרת - אלונה פרנקל, שהוחבאה כילדה בשואה, והוא מלווה, בנוסף לאיורים, גם בצילומים ישנים שלה ושל בני משפחתה. וסיפור המסגרת - הגן של נפתלי, שבו הילדים והילדות נראים אולי שונים, אבל כולם שווים ואהובים, תורם לחיבורו של הסיפור לכאן ולעכשיו.
הכנת הסקירה: תמי צוק
לזכר ארלט, אחותי. סרג' כהן
לעומת זאת ביולי 1942, אחיזת הנאצים באירופה היתה זו של אגרוף פלדה, תוך שיתוף פעולה מקומי עם הנאצים או אדישות, גורלה של יהדות אירופה נחרץ, והשלב התעשייתי של הפתרון הסופי החל עם הפעלת מחנות ההשמדה.
שלא יספרו לכם סיפורים, זוהי צרפת, מדינה ריבונית ובית המחוקקים הריבוני שלה, שהחליטו על כניעת צרפת לנאצים ועל פריס, עיר פתוחה.
לרעת הצרפתים הפיקוד הצבאי היה ללא יכולת, ולטובת הנאצים: מזל והרבה תעוזה. לא היה הפרש ניכר בציוד, ולצרפתים מטוס יירוט הטוב ביותר בזמנו. בתקופה הקצרה של המערכה על צרפת, הטייסים הצרפתים הספיקו להפיל כאלף מטוסים נאצים, שיחסרו עת הקרב על שמי אנגליה. אחרי ה"קול קורא" של DeGaulle המזמין כל צרפתי להמשיך בהתנגדות איפה שהוא נמצא, בית דין צבאי צרפתי הוציא גזר דין מוות נגד DeGaulle, וממילא עד שהיה ברור לאן נוטה גורל המלחמה (לא לפני 1943) השתתפות הצרפתים להתנגדות הייתה של בודדים בלבד.
צרפת שיתפה פעולה באופן עמוק עם הנאצים ולעיתים הצרפתים הקדימו לפעמים בלהט את הנאצים בצווי דיכוי שונים נגד היהודים על מנת להוציאם בהדרגה ממעגלי החברה בצרפת. היהודים הצטוו לענוד כל הזמן את הטלאי הצהוב ורובם הגדול עשה זאת.
כמה העיזו להסתתר כמו אימי וילדיה. ארלט הייתה בת בכורה של אבי, שנולדה ב- 28/11/1935. ב- 16/07/1942, הילדים היו בחופשת קיץ וכמה שהסתתרו אצל כפריים, חזרו לפריס.
אני לא הכרתי את ארלט, כי נולדתי לאחר מותה והבן אדם היחיד החיי שהכיר אותה ויכול לספר, זהו רוברט, אחי הבכור החורג. כנראה שממנו (אבי לא סיפר דבר) ירשתי והטמעתי את הכאב על חייה שנגדעו באבם, כאב שאינו מרפה ואפילו גובר עם הזמן, כאשר ברור שהילדה הקטנטונת הזו הצילה את חייהם של שני האחים, האחים שלי.
טיפין, טיפין אני מגלה עוד ועוד פרטים על תנאי המאסר, השהייה הארוכה ב- Vel'd'Hiv' שארכה 6 ימים בחום לוהט, ללא אוכל ומים עם השירותים שהפסיקו לעבוד מהר מאוד מרוב לחץ, וברעש מתמיד. הם נלקחו למחנות ( Pithiviers,Beaune-La-Rolande ) רחוק מפריס כדי שמעשה הנבלה יוכלו להתבצע באין מפריע ובחשאי. האכזריות הייתה נוראית. אחד מהביטויים שלה היה קריעת הילדים מאמהותהם בתחילת אוגוסט (03/08/1942 ) על ידי השוטרים ללא רחמים, במכות רצח ובהזנקת מים קרים.
האמהות נלקחו מיד ל- Auschwitz והילדים נשארו עזובים במחנות. הקטנים היו בוכים, צורחים, כשהם מלוכלכים מצרכיהם, בלי שמישהו ייתן להם לשתות, לאכול, ירחץ אותם. אל מול היאוש הזה הילדים גדולים יותר ( גדולים...משש, שבע עד מקסימום 12 ) התחילו לטפל בהם. השוטרים היו שומרים רק שלא תהיה בריחה. עזרה כל שהיא, לא באה בחשבון מצידם.
ארלט נלקחה ל- Auschwitz ב- 17/08/1942(שבועיים אחרי האמהות) על פי הרישומים מ- Pithiviers . יכול להיות שקודם עברה דרך מחנה Drancy בקרבת פריס, שם הילדים העזובים התמזגו עם מבוגרים יותר על מנת לתת רושם חיצוני שהם לא לבד, עזובים לנפשם ובכדי לא לעורר חשדות (כן, הצרפתים חשבו על הכול כדי שהזוועה תתבצע בשקט, אבל למי היה אכפת?). ב- 22/08/1942 הטרנספורט של ארלט הגיע ל- Auschwitz , ושם ללא סינון הילדים נלקחו ישר לתאי הגז.
החלטתי שארלט תיזכר מעצם הטרגדיה, אבל גם מעצם מעשיה. גיבורה, כה קטנה וכה גדולה מדוע שהיא לא תיזכר גם על הצלת נפשות?
כתבתי שני שירים בצורת סונטה, אחד מהצד שלי ( אחיה הקטן), אחד מהצד שלה, מעבר למוות , לפריצת השכחה.
לארלט, אחותי הבכורה, לנצח קטנטונת,
צרפת בגדה בך, אחותי, ומסרה אותך, לתליין.
לא הכרתיך. אך בעצב גדול הבטתי בתמונתך,
איני יודע על מסעך האחרון הישר אל הכבשן.
אבא, נחוש לחיות עוד, עמוק בליבו קברך.
אימי, אימם לרוברט וז'אן-קלוד, האם זוכרת?
הצלחת להצילם, אצלם זיכרונך לעד למשמרת.
כה קטנה וכה חכמה.היית להם לעדה גורלית
מאיפה ידעת להקריב עצמך למציאות קטלנית?
עוד לא בת שבע ב- Vel d'Hiv המחניק, הלוהט,
הרועש, המסריח, לא נשארת לבד כי עם אימא.
במחנה, הופרדתן, כיצד שרדת בבדידות איומה?
עזובה, קטנה. האם הצלחת על הבלגן להשתלט?.
שוטרים מנעו בריחה ובקרנות בהמות העלו כולם.
איזה סיוט בדרכך אל תא הגז? את תזכרי לעולם!
קולות,
איפה אתם יקיריי, האם זוכרים אותי? זוהי ארלט!
שנים עברו, ולא שכחתי אף רגע מה 16 ביולי ההוא.
כוחות משטרה, מי היה מאמין, עם השחר ובשקט,
הרובע הקיפו לפי סימן על בתי היהודים התנפלו.
כשהשוטר תפס את אמא, הייתי בחצר עם האחים
רוברט וז'אן-קלוד. השוטר ניגש. סלדתי את הפנים.
לא גיליתי לו דבר, שיקרתי לו, והם היו לחופשיים!
רוב השכנים הביטו אדישים חלקם נראו די מרוצים.
השוטרים דחסו אותנו בבניין גדול, צועקים, ובכוח.
הזמן נעצר במקום מחליא זה, בחום אימים, רועש,
ריח צרכים, כול אחד ללחם רעב, לטיפת מים לוחש.
במחנה, נקרעו הילדים מהאמהות. חייבים לסלוח?
התינוקות בכו, עזובים, מלוכלכים ורעבים. עזרתי.
הנסיעה בקרון בהמות, סיוט! הגענו והתפשטתי....