Boaz
שימור ארבעה ספרים נדירים מתוך אוסף הספרייה
לאחרונה חזרו מתהליך שימור ארבעה ספרים נדירים שהיו במצב פיזי לא טוב:
תלמוד בבלי. עם פרוש רש"י ותוספות ופסקי תוספות ורבנו אשר והמשניות עם פרוש הרמב"ם. 1715
תלמוד בבלי. הלכות ברכות. עם פרוש רש"י ותוספות ופסקי תוספות ופסקי הרא"ש ופרוש המשניות מהרמב"ם. 1728
משה בן יעקב, מקוצי, המאה ה-13. ספר מצוות הגדול. 1547.
Coccejus, Ohannes. Lexicon et commentaries sermonis Hebraici et Chaldaici
ארבעת הספרים לאחר תהליך השימור.
תהליך השימור נעשה תוך הקפדה על שמירת האופי המקורי של הספרים. דיווח על שלבי העבודה ניתן לקרוא להלן בתיאורו של מר אליהו ברקוביץ, משמר הספרים מקרית ארבע איתו אנחנו עובדים.
תהליך ממוצע של שיקום ספר עתיק: אליהו ברקוביץ, קרית ארבע
1. הפרדתי את הספר מהכריכה.
2. מספרתי את הדפים.
3. פירקתי את הספר לדפים כפולים.
4. ניקיתי את הדפים מאבק ולכלוך.
5. רחצתי את הדפים (או את חלקם) במים פושרים עם מעט כוהל.
6. השלמתי את הנייר החסר במכונת LEAF-CASTING
7. ייבשתי את הדפים על לוח לבד.
8. תפרתי את הדפים יחד.
9. גזרתי פורזיצים מנייר פבריאנו ותפרתי אותם ל"בלוק" משני הצדדים.
10. הכנסתי את ה"בלוק" למלחציים כשהגב מופנה כלפי מעלה, והדבקתי פס נייר (כדי שהעבודה תהיה הפיכה) בדבק-
CMC
11. הדבקתי מעל הפס הנ"ל צינור נייר שטוח. והשארתי את הספר לייבוש.
12. במידה ומצב העור המקורי אפשר, הרמתי את העור והפרדתי בינו ובין כריכות העץ.
13. במידת הצורך, מילאתי את הפינות החסרות ואת הסדקים בעץ בחומר מיוחד.
14. סימנתי על כריכות העץ איפה חסר עור.
15. צבעתי יריעת עור עיזים בצבע המתאים לכריכה המקורית.
16. גזרתי מהעור טלאים, והדבקתי אותם על כריכות העץ.
17. הרכבתי את כריכות העץ על הספר.
18. גזרתי פס עור, רידדתי אותו בקצוות,והדבקתי אותו לפס בריסטול עם בליטות. כך נוצר "גב" הכריכה.
19. הדבקתי את גב הכריכה על גב הספר ואל כריכת העץ.
20. הדבקתי עור מקורי על כריכת עץ. (בצדדים).
21. עשיתי מנעולים מפליז.
22. גזרתי 2 יריעות עור, קיפלתי והדבקתי אותם, הרכבתי את המנעולים על היריעות.
23. קבעתי את היריעות על כריכות העץ במסמרי נחושת.
24. הדפסתי את שם המחבר ואת שם הספר על טלאי העור.
25. הדבקתי את הטלאי על גב הכריכה במקום המתאים.
26. אמרתי ברוך ה'.
27. נשמתי לרווחה!!
ספר שעבר שימור. ברקע תמונות מחדר נדירים בספריה.
הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י. צילום: ג'ני כרמל
ניסוחי שאילתות במערכות לאיחזור מידע לצרכים אקדמיים- שלי חן-ארידור
סיימתי עבודת מחקר שערכתי בנושא: ניסוחי שאילתות במערכות לאיחזור מידע לצרכים אקדמיים בהדרכתה של פרופסור יהודית בר-אילן מהמחלקה ללימודי מידע של אוניברסיטת בר-אילן, במסגרת לימודים לתואר שני.מטבע הדברים, המחקר עסק בנושא הקרוב לליבי ובדק חיפושי מידע לצרכים אקדמיים בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים.
חיפוש מידע הוא תהליך מורכב למרות היותו חלק משגרת היומיום. המחקרים מראים שחיפוש מוצלח תלוי במספר מרכיבים, ביניהם:
מבנה המידע (כגון: טקסט מלא, thin metadata, thick metadata), מערכת חיפוש המידע ומחפש המידע (המשתמש).
עבודות מחקר קודמות הצביעו על הצלחה מוגבלת של חפוש מידע (על-פי הגדרות שונות) בתחומים שונים הן בווב, והן במאגרי מידע ביבליוגרפיים ובקטלוגים של ספריות. בהתאמה, מחקרים רבים בתחום חיפושי המידע מציעים שיטות וטכניקות לשפור מערכות חיפוש המידע הן באופן ביצוע החיפוש על ידי המערכת (למשל, אלגוריתמים או אפשרויות חיפוש מתקדמות וייחודיות) והן ברמת עיצוב מנשק המשתמש (למשל גישה ברורה ונוחה לאינדקסים).
יש להניח כי מערכות חיפוש המידע ימשיכו להשתכלל ולאפשר חיפושים יעילים בעתיד ואף חיפושים המתבססים על משמעות מונחי החיפוש ועל הקשרים אסוציאטיביים. אך ככל הנראה, בטווח הנראה לעין, המשתמש ימשיך להיות גורם מרכזי בתהליך חיפושי המידע באמצעות מערכות אלו. רק הוא יהיה מסוגל להגדיר את צורכי המידע שלו ולהעריך את התוצאות (רלוונטיות, סמכות, כיסוי וכו').
שימוש מושכל במערכות המידע (כגון: ניסוח נכון של צורך המידע, בהתאמה למערכת איחזור המידע, שימוש באופציות חיפוש ייחודיות ואו מתקדמות, שימוש בטקטיקות חיפוש יעילות) יכול להביא לשיפור מימדי הצלחה של תהליך החיפוש (כגון: רלוונטיות התוצאות, הזמן המוקדש לחיפוש). לכן ישנה חשיבות רבה למחקרים הבודקים את מרכיב המשתמש בתהליך חיפוש המידע בכלל ובהצלחת החיפושים מהיבט המשתמש בפרט.
עבודת מחקר זו שייכת לקבוצת המחקרים בתחום התנהגות חיפוש המידע, העוסקת בניתוח שאילתות החיפוש ורלוונטיות התוצאות, מנקודת מבטו של המשתמש.
מחקר זה בדק ניסוחי שאילתות בשלוש מערכות לאיחזור מידע בסביבה אקדמית, עבור אותו נושא על ידי אותו משתמש. למחקר זה נבחרה השיטה האיכותנית המאפשרת לבחון, לנתח ולגלות את הקשר בין כוונת המחפש, נושא המחקר, שאילתות החיפוש ותוצאותיו.
המאגרים עבורם נערך המחקר היו: קטלוג הספריה של אוניברסיטת בר-אילן, גוגל-סקולר ומאגרי פרוקווסט.
השוואה זו איפשרה להעריך את השפעת המנשק ואפשרויות החיפוש הייחודיות של כל מאגר על הצלחת החיפוש.
נערכו השוואות תוך נבדקיות ובין נבדקיות של השאילתות ובחינת האבולוציה שהן עוברות במערכות השונות במטרה למצוא תבניות חיפוש אצל המרואיינים, אסטרטגיות חיפוש המקדמות את החיפוש ושיטות חיפוש המעכבות את התקדמות החיפוש או אפילו תבניות חיפוש שגויות ולאפיין את התייחסות המשתמשים למאגרים השונים, מהיבט ניסוח השאילתות.
במסגרת המחקר, נבחנו השאלות הבאות: האם יש מאפיינים ייחודיים לשאילתות שנכשלו; מהי האבולוציה ששאילתות עוברות במהלך החיפוש; האם יש הבדלים בהתייחסות המשתמשים למאגרים השונים.
בהתייחס לשאלת המחקר הראשונה, נמצאו מספר גורמים לשאילתות שנכשלו:
שליטה לא מספקת באנגלית.
קשיים בניווט עד למציאת הטקסט המלא של פריטי המידע המבוקשים.
חוסר מיומנות בשימוש בפונקציות חיפוש יחודיות של מנשקים.
קושי בתרגום נושא המחקר ושאלת המחקר למונחי חיפוש מתאימים וקושי במציאת מונחים נרדפים, צרים, רחבים, המבטאים את ההיבטים הנושאיים השונים של שאלת המחקר.
היעדר אסטרטגיית חיפוש שיטתית (למשל חזרה על שאילתות, אי-שימוש במטאדטה). ביצוע חיפושים ללא תכנון מראש, מבלי ללמוד מתוצאות החיפושים (השאילתות) הקודמים.
לשאלה האם ישנה תבנית ברורה של התפתחות שאילתות במהלך חיפוש, ממצאי המחקר לא הניבו תבניות ברורות. נהפוך הוא, בנוסף לבעיות טכניות (כגון: שפה, הבנת המנשקים) אובחן בבירור היעדר אסטרטגית חיפוש שיטתית, היעדר שימוש במשוב משאילתות קודמות המבוססת על תוצאות. בנוסף, התופעה אינה ייחודית למאגר מידע ספציפי.
בהשוואת התייחסות המשתמשים למאגרים השונים, נמצאו ההבדלים הבאים:
שביעות הרצון מתוצאות החיפוש במאגרים: שביעות הרצון בקטלוג היתה נמוכה לעומת שאר המאגרים.
זמן: השקעת הזמן בקטלוג היא קטנה בהשוואה לזמן שהושקע בחיפושים בגוגל-סקולר ובמאגרי פרוקווסט. קשה לקבוע אם השקעת הזמן הקצרה היא אחת הסיבות לחוסר שביעות הרצון מהתוצאות או ההיפך.
שפת החיפוש: הסטודנטים נטו לערוך חיפושים בעברית (שפת אם) במאגרים בעלי מנשק בעברית. למרות נוחות החיפוש בשפת-האם, במרבית המקרים, חיפושים אלו היו פחות מוצלחים.
שאילתות ואסטרטגיות חיפוש:
לביצוע שאילתות חיפוש בקטלוג יש מאפיינים המבחינים מאגר זה מהשניים האחרים: 1. שימוש במטאדטה בשאילתות הראשונות. 2. חיפוש היבט נושאי אחד בשאילתה הראשונה. 3. אחוזי הצלחת שאילתות הנמוכים פי שלושה מגוגל-סקולר.
ממצאי המחקר לעיל מעידים על קיומם של מספר מכשולים בתהליך חיפוש. בהמשך, המחקר מעלה רעיונות ודרכי פעולה לייעול תהליך החפוש.
תכלית שיפור חיפושי המידע היא לאפשר למשתמש לערוך חיפושי מידע באופן עצמאי ומקצועי כך שיתקבלו פריטי מידע רלוונטיים, איכותיים, ממוקדים לנושא החיפוש שלהם וכל זאת בפרק זמן הקצר האפשרי ובאחוזים גבוהים של שאילתות מוצלחות.
במאמרם מ- 1988 כתבו סרצביץ וקנטור (Saracevic & Kantor, 1988) כי חיפוש מידע רחוק מלהיות מדע, הוא בגדר אוֹמנות מאוד לא מדוייקת. כיום הצטברו עדויות אמפיריות המראות כי חיפוש מידע הוא תחום מקצועי המתבסס על ידע ייחודי, התמחות ואף הכרה אקדמית בבסיס ידע. את מקצוע חיפוש המידע או את אוּמנות חיפוש המידע (כפי שהיא נעשית על ידי בעלי המקצוע), גם אם מהווה תהליך מורכב, יש להנחיל לכלל.
לזכר ארלט, אחותי. סרג' כהן
לעומת זאת ביולי 1942, אחיזת הנאצים באירופה היתה זו של אגרוף פלדה, תוך שיתוף פעולה מקומי עם הנאצים או אדישות, גורלה של יהדות אירופה נחרץ, והשלב התעשייתי של הפתרון הסופי החל עם הפעלת מחנות ההשמדה.
שלא יספרו לכם סיפורים, זוהי צרפת, מדינה ריבונית ובית המחוקקים הריבוני שלה, שהחליטו על כניעת צרפת לנאצים ועל פריס, עיר פתוחה.
לרעת הצרפתים הפיקוד הצבאי היה ללא יכולת, ולטובת הנאצים: מזל והרבה תעוזה. לא היה הפרש ניכר בציוד, ולצרפתים מטוס יירוט הטוב ביותר בזמנו. בתקופה הקצרה של המערכה על צרפת, הטייסים הצרפתים הספיקו להפיל כאלף מטוסים נאצים, שיחסרו עת הקרב על שמי אנגליה. אחרי ה"קול קורא" של DeGaulle המזמין כל צרפתי להמשיך בהתנגדות איפה שהוא נמצא, בית דין צבאי צרפתי הוציא גזר דין מוות נגד DeGaulle, וממילא עד שהיה ברור לאן נוטה גורל המלחמה (לא לפני 1943) השתתפות הצרפתים להתנגדות הייתה של בודדים בלבד.
צרפת שיתפה פעולה באופן עמוק עם הנאצים ולעיתים הצרפתים הקדימו לפעמים בלהט את הנאצים בצווי דיכוי שונים נגד היהודים על מנת להוציאם בהדרגה ממעגלי החברה בצרפת. היהודים הצטוו לענוד כל הזמן את הטלאי הצהוב ורובם הגדול עשה זאת.
כמה העיזו להסתתר כמו אימי וילדיה. ארלט הייתה בת בכורה של אבי, שנולדה ב- 28/11/1935. ב- 16/07/1942, הילדים היו בחופשת קיץ וכמה שהסתתרו אצל כפריים, חזרו לפריס.
אני לא הכרתי את ארלט, כי נולדתי לאחר מותה והבן אדם היחיד החיי שהכיר אותה ויכול לספר, זהו רוברט, אחי הבכור החורג. כנראה שממנו (אבי לא סיפר דבר) ירשתי והטמעתי את הכאב על חייה שנגדעו באבם, כאב שאינו מרפה ואפילו גובר עם הזמן, כאשר ברור שהילדה הקטנטונת הזו הצילה את חייהם של שני האחים, האחים שלי.
טיפין, טיפין אני מגלה עוד ועוד פרטים על תנאי המאסר, השהייה הארוכה ב- Vel'd'Hiv' שארכה 6 ימים בחום לוהט, ללא אוכל ומים עם השירותים שהפסיקו לעבוד מהר מאוד מרוב לחץ, וברעש מתמיד. הם נלקחו למחנות ( Pithiviers,Beaune-La-Rolande ) רחוק מפריס כדי שמעשה הנבלה יוכלו להתבצע באין מפריע ובחשאי. האכזריות הייתה נוראית. אחד מהביטויים שלה היה קריעת הילדים מאמהותהם בתחילת אוגוסט (03/08/1942 ) על ידי השוטרים ללא רחמים, במכות רצח ובהזנקת מים קרים.
האמהות נלקחו מיד ל- Auschwitz והילדים נשארו עזובים במחנות. הקטנים היו בוכים, צורחים, כשהם מלוכלכים מצרכיהם, בלי שמישהו ייתן להם לשתות, לאכול, ירחץ אותם. אל מול היאוש הזה הילדים גדולים יותר ( גדולים...משש, שבע עד מקסימום 12 ) התחילו לטפל בהם. השוטרים היו שומרים רק שלא תהיה בריחה. עזרה כל שהיא, לא באה בחשבון מצידם.
ארלט נלקחה ל- Auschwitz ב- 17/08/1942(שבועיים אחרי האמהות) על פי הרישומים מ- Pithiviers . יכול להיות שקודם עברה דרך מחנה Drancy בקרבת פריס, שם הילדים העזובים התמזגו עם מבוגרים יותר על מנת לתת רושם חיצוני שהם לא לבד, עזובים לנפשם ובכדי לא לעורר חשדות (כן, הצרפתים חשבו על הכול כדי שהזוועה תתבצע בשקט, אבל למי היה אכפת?). ב- 22/08/1942 הטרנספורט של ארלט הגיע ל- Auschwitz , ושם ללא סינון הילדים נלקחו ישר לתאי הגז.
החלטתי שארלט תיזכר מעצם הטרגדיה, אבל גם מעצם מעשיה. גיבורה, כה קטנה וכה גדולה מדוע שהיא לא תיזכר גם על הצלת נפשות?
כתבתי שני שירים בצורת סונטה, אחד מהצד שלי ( אחיה הקטן), אחד מהצד שלה, מעבר למוות , לפריצת השכחה.
לארלט, אחותי הבכורה, לנצח קטנטונת,
צרפת בגדה בך, אחותי, ומסרה אותך, לתליין.
לא הכרתיך. אך בעצב גדול הבטתי בתמונתך,
איני יודע על מסעך האחרון הישר אל הכבשן.
אבא, נחוש לחיות עוד, עמוק בליבו קברך.
אימי, אימם לרוברט וז'אן-קלוד, האם זוכרת?
הצלחת להצילם, אצלם זיכרונך לעד למשמרת.
כה קטנה וכה חכמה.היית להם לעדה גורלית
מאיפה ידעת להקריב עצמך למציאות קטלנית?
עוד לא בת שבע ב- Vel d'Hiv המחניק, הלוהט,
הרועש, המסריח, לא נשארת לבד כי עם אימא.
במחנה, הופרדתן, כיצד שרדת בבדידות איומה?
עזובה, קטנה. האם הצלחת על הבלגן להשתלט?.
שוטרים מנעו בריחה ובקרנות בהמות העלו כולם.
איזה סיוט בדרכך אל תא הגז? את תזכרי לעולם!
קולות,
איפה אתם יקיריי, האם זוכרים אותי? זוהי ארלט!
שנים עברו, ולא שכחתי אף רגע מה 16 ביולי ההוא.
כוחות משטרה, מי היה מאמין, עם השחר ובשקט,
הרובע הקיפו לפי סימן על בתי היהודים התנפלו.
כשהשוטר תפס את אמא, הייתי בחצר עם האחים
רוברט וז'אן-קלוד. השוטר ניגש. סלדתי את הפנים.
לא גיליתי לו דבר, שיקרתי לו, והם היו לחופשיים!
רוב השכנים הביטו אדישים חלקם נראו די מרוצים.
השוטרים דחסו אותנו בבניין גדול, צועקים, ובכוח.
הזמן נעצר במקום מחליא זה, בחום אימים, רועש,
ריח צרכים, כול אחד ללחם רעב, לטיפת מים לוחש.
במחנה, נקרעו הילדים מהאמהות. חייבים לסלוח?
התינוקות בכו, עזובים, מלוכלכים ורעבים. עזרתי.
הנסיעה בקרון בהמות, סיוט! הגענו והתפשטתי....
אולפן קיץ באוסף ספרי הילדים בספרייה
גם השנה, כבשנים קודמות הגיעו במהלך חודש יולי לאוסף ספרי הילדים בספרייה, תלמידי אולפן הקיץ הבינלאומי באוניברסיטה "למפגש עם ספרי ילדים" (מדובר על כ-12 כיתות אולפן)
השנה הוקדשה הפעילות לספרים בנושא "אהבה במשפחה". צוות אוסף ספרי הילדים הכין תצוגת ספרים עם מיטב הקלאסיקה בתחום (ספרים מתורגמים וספרים בעברית) לפי רמות התלמידים: לכיתות "מתחילים" הוצגו הספרים ה"פשוטים" ביותר וכן מילונים עם תמונות ולכיתות המתקדמים ספרים בעלי תכנים עשירים יותר.
התלמידים מעיינים בתצוגה
בתחילת הפעילות כל תלמיד יכול היה לבחור לעצמו ספר לקריאה מהמבחר המוצע ואלו שבקשו לקרוא ספרים מסויימים קבלו סיוע באיתור הספרים מצוות הספרייה.
קוראים בהנאה ולומדים עברית...
בהמשך כל תלמיד או קבוצת תלמידים ערכה הצגה קטנה לשאר התלמידים על-פי הספר שקראו. "המחזת הספר" גרמה להנאה רבה מאוד לתלמידי האולפן, תלמידים, שלרובם עדיין קשה לקרוא בעברית – פתאום לא רק קוראים ספרים שלמים, אלא גם הופכים אותם להצגה.
אנו שמחים לציין שכל שנה יותר ויותר תלמידי אולפן באים לאחר מפגשים אלו לחיפוש ושימוש עצמאיים באוסף ספרי הילדים. הכנת הסקירה: טטיאנה דרובצקוי
"ספרייה בדקה" דרכי התקשרות עם הספרייה
אנו שמחים להגיש לכם את הסרטון השני בסדרת "ספרייה בדקה" והפעם על דרכי ההתקשרות לספרייה מכל מקום בו אתם נמצאים דרך: הדוא"ל, הצ'אט , הטלפון הנייד ועוד... סרטוני "ספרייה בדקה" מופקים ונערכים בספרייה ע"י ספרנים ועובדי הספרייה. תהנו!
יתרונות וחסרונות גוגל סקולר
מבוסס על המאמר:
Jacso´, P. (2008). Savvy searching:Google Scholar revisited.
Google Scholar הופיע לראשונה בנובמבר 2004 ותכניו גדלו משמעותית בזכות מאגרי מידע שהפכו נגישים ואפשרו לו לאסוף מידע ולמפתח את הטקסט המלא של מיליוני מאמרים מכתבי עת אקדמיים ומאגרים אקדמיים של פריטים ופרסומים במהדורות שונות.
במחקר קיימת היום התמחות בבדיקת Google Scholar באמצעות שימוש בקריטריונים מסורתיים להערכת מאגרי מידע כגון: גודל, דיוק, סוג המקור ובמיוחד רוחב הכיסוי של כתבי עת וספרים. Google Scholar גם נבדק כמאגר מידע לא מסורתי אשר מוסיף למקורות אחרים.
לפני הדיון בתכני המאגר חשוב בראש ובראשונה לשים לב לחסרונותיו של Google Scholar בהקשר של חיפוש ודליית מידע:
המנוע לוקה בביצועי החיפוש הבסיסי. אין לו אפשרויות מיון (מעבר לדירוג הרלוונטיות המוטל בספק). הוא מציע מאפייני סינון רק לקטגוריות נושאים רחבות אפשרויות ה- and/or שלו לוקות בחסר. ישנם בין מאות לאלפי שמות שגויים של מחברים, המונעים בדרך כלל מן המחברים האמיתיים מלקבל קרדיט בעבור חלק מעבודותיהם (כולל עבודות שנצפות פעמים רבות) ולפיכך, מונעים מהם מלקבל h-index ראוי. לפיכך, שימוש ב- Google Scholar לשם ביצוע הערכה ביביליומטרית ומדעית למטרות השוואה ודירוג יכול להוביל להטיות, מדידות ואינדיקאטורים שאינם אקדמיים. מספרי עמודים, החלק הראשון או השני של ISSN , או כל מספר אחר בעל ארבע ספרות מפורש על ידי Google Scholar כשנת פרסום. חיפוש מוגבל בשימוש במונח "The". Google Scholar מניב רשימת תוצאות של יותר מ-1.5 ביליון תוצאות, בין אם משתמשים בה עם או בלי הסימן + או מקיפים אותה במירכאות, מכיוון שהיא אמורה להיות Stop word ללא סימנים אלה, אך ככל הנראה היא אינה כזו.למרות הליקויים, יתרונו הגדול של Google Scholar הינו חיפוש מהיר במיוחד בטקסט מלא של פרסומים ממילוני מקורות. בנוסף, המצדדים ב- Google Scholar מדגישים את חלקו התוכני: כיסוי, מגוון מקורות, גודל ותפוצה.
כתבי העת
אחוז כתבי-העת גדל במידה ניכרת מאז היווסדו, מכיוון שכל מפרסם אקדמי רוצה להיות חלק מן העולם של גוגל. גם איכות בסיס הנתונים (source base) השתפרה באמצעות מפתוח הטקסט המלא של אלפי כתבי עת אקדמיים.
שני המפרסמים החשובים ביותר של כתבי עת שהחלו לשתף פעולה עם Google Scholar הם: Elsevier ו-American Chemical Society . גם אם אחוז קטנטן בלבד של האוספים הדיגיטליים של מפרסמים אלה (ל- Elsevier 7 מיליון פריטים ול-ACS 0.75 מיליון פריטים) מופתח עד כה על ידי Google Scholar, חלקם צפוי לעלות במהירות.
ספרים
צירוף רשומות של ספרים ל- Google Scholar בעיקר מ-Books Google מהווה יתרון אדיר, במיוחד לאור העובדה שספרים נמצאים בקושי כרשומה ממופתחת/ מתומצתת, ובטח לא כפריט ממופתח ובטקסט מלא (לחיפוש, לא לצפייה) ברוב המאגרים הרב תחומיים האחרים ברשת (מלבד Amazon.com).
כיסוי גיאוגרפי ושפתי
הכיסוי הגיאוגרפי והשפתי של Google Scholar הינו מרשים. בניגוד למאגרים אקדמיים אחרים, אשר בדרך כלל מכסים כמעט רק מקורות דוברי אנגלית שפורסמו בעיקר בארה"ב, בריטניה, אוסטרליה וקנדה (בכל מקום מכוסים גם מסמכים בצרפתית), ל- Google Scholar יש גישה לכל אוסף מסמכים אקדמי דיגיטלי ומפתחיו החליטו למפתח אוספים אקדמיים חשובים של עבודות בספרדית, פורטוגזית, גרמנית, יפנית, סינית, קוריאנית ורוסית(באמצעות תוכנה). ישנם פרסומים שיש חשיבות לקריאתם בשפת המקור ומתפרסמים אך ורק בשפה זו.
מאגרים דיגיטליים
כיסוי המאגרים הדיגיטליים הינו רחוק מלהיות מושלם. הם מהווים נכס נהדר במיוחד עבור פיסיקה, אסטרופיסיקה, רפואה, כלכלה, מדעי המחשב והמידע וטכנולוגיה. אך השימוש במאגרי מידע כאלה בטקסט מלא עדיין יכול להשתפר משמעותית. כך לדוגמא, רק כרבע מן הפריטים בגישה חופשית מ- PubMed Central (PMC) זמינים ישירות ב- Google Scholar.
כאשר משבחים את כיסוי התוכן הרחב של Google Scholar, יש לציין שעדיין ישנם פערים אדירים במיפתוח הטקסט המלא של רוב פרסומי הסדרות החשובות. לדוגמא, פחות מ-17% מתוך 430,500 מסמכים באתר האינטרנט nature.com מופתחו על ידי Google Scholar ישירות מאתר זה (אשר כולל לא רק את המגזין (Nature, ליותר מ-17% מהם יש רשומה ב-Google Scholar, אך רבות מתוכן הן רק רשומות ביבליוגרפיות הכוללות מידע מינימאלי.
גודל
למחקר עדין אין תשובה מדויקת בנושא זה. מפתחי מנוע החיפוש מסרבים לענות על השאלה ולספק כל מאפיין עובדתי אחר של מאגר המידע (כגון: מספר כתבי העת, המפרסמים, חומרים בשפה זרה, מאמרים, מסמכי ועידה, דוחות וספרים שהוא מכסה).
המאפיינים הטובים בתוכנה הם קישורי הספרייה (Find @ Haifa Library) ואפשרויות החיפוש של הספריה (More Options @ Haifa Library), המודיעים למשתמשים באם ספרייתם מציעה גישה למסמך המבוקש (במידה והספריה מנויה ומספקת מידע אודות המצאי של כתבי העת האלקטרוניים שלה).
הכנת הסקירה: איריס ביתן טולדנו, תחום יעץרשימות מתוך החפירות...רון אלתר
1.8.07 יומני היקר!
בעוד מספר ימים אמורות להתחיל החפירות לשם בניית האגף החדש של הספריה.
היום בצהרים התאספנו כל החברים באולם קוברסקי בספריה והרמנו כוס יין לרגל המאורע.
האוירה היתה מרוממת, ותחושת התרגשות של לפני מאורע היסטורי עמדה באויר.
החברים היו נרגשים.
אני כבר מחכה בקוצר רוח לתחילת החפירות.
10.8.07 אטימת החלונות
אתמול במהלך היום אטמו פועלים את כל חלונות המחלקה הפונים לכיוון החפירות.
תחושת אפלוליות וקרירות מסוימת פשטו במחלקה.
15.8.07 תחילת החפירות
היום החלו החפירות.
במידה והיו חששות מוקדמים הם נתבדו, רעש החפירות כמעט שאינו מורגש.
לעומת זאת הבחנו שעקב הסגירה ההרמטית של המחלקה ואי כניסת אור שמש ואויר לחדר התחיל להיעשות מעט קר.
שמתי לב שאם אני נוטה יותר ויותר להנמיך את קור המזגן, יסמין המחזיקה תחת שולחנה תנור חימום לימות הקיץ הקרים, החלה להביא שמיכת פוך קצרה לשעות הצהרים הקרות במיוחד.
15.9.07 התגברות הרעש
נראה שהשמחה על עוצמת רעש החפירות היתה מוקדמת מידי.
ככל שחולפים הימים הולך וגובר רעש החפירות.
יש תחושה של השתנות הדינמיקה הקבוצתית במחלקה.
אנשים יותר ויותר מכונסים בעצמם, פחות שיחות, פחות סיפורים, מאידך פחות ויכוחים.
לשם מה לצעוק אם בלאו הכי לא שומעים.
מהנהלה הומלץ לנו להשתמש באטמי אוזנים.
אני מקווה שכשנחזור מחופשת סוכות תפחת עוצמת הרעש.
15.10.07 פליטי השירותים הטכניים.
לא רק שעוצמת הרעש לא פחתה, נראה שמידי יום היא הולכת ומתחזקת כאלו הולכים ומתקרבים אלינו.
זהר היתה ראשונת הנוטשות את המחלקה עקב הרעש והמחסור בחמצן ובאור השמש ועברה לחדרו של הראש האקדמי.
כעבור מספר ימים נטשו בעקבותיה נירה ויסמין- לכתבי-עת, נטשה - לחדר נדירים, נוגה- ליעץ ואריאן בהתאם לרעש ולזמינות מקום פנוי.
וכך ניתן לראות לאחרונה פליטים של מחלקת השירותים הטכניים הסובבים כה וכה בספריה.
את אותן פליטות טכניות ניתן לזהות לפי ערמות הספרים שהן נושאות בידן האחת מ/אל מחלקת השירותים הטכניים, כאשר הן מקפידות שידן השניה תהיה פנויה לשם הגנה על אוזניהן במעין רפלקס מותנה לשם הגנה מפני הרעש למרות שהן כבר לא במחלקה וכבר אינן חשופות לרעש.
אני מקווה שהן תשובנה אלינו במהרה.
18.10.07 הנחת היסודות לבניין החדש.
מהנהלה נמסר לנו שבשבוע הקרוב יחלו בהנחת הכלונסאות לבניין החדש.
נאמר לנו שבנוסף להתגברות הרעש, עקב העבודה על הקיר החיצוני של הספריה, יתכנו אף זעזועים שיורגשו בתוך הספריה.
הרהורי נטישה החלו לעלות במחשבתי.
27.10.07 יוממני היקקקר
תנאי העבודה במחלקה הפכו לבלתי נסבלים.
הרעש הפך להיות משני לרעידות הבלתי פוסקות של החדר.
הקימה בבוקר הולכת והופכת קשה מיום ליום בידיעה מה מצפה לי במשך היום.
יותר ויותר אנשים החלו להגיע מאוחר יותר למחלקה, ולסיים מאוחר יותר על מנת להרוויח כמה שיותר שעות שקט עם סיום החפירות, בערך בסביבות 16:30.
16:30 היא גם השעה שבה החלו לשתות אצלנו במחלקה את הקפה של הבוקר, ברוגע וללא חשש...
היום נקראתי לרחל לבירור עקב טעויות כתיב שנתגלו בקטלוגים שעשיתי.
טענותי על כך שהטעויות נגרמו כנראה עקב תרעדת בלתי נשלטת של המקלדת (להלן תבנ"ה) נתקלו באזניים אטומות.
" על מידענים הנמצאים בחוד החנית של הטכנולוגיה, המשתנה תדירות, לדעת להתגבר גם על מצבי סביבה משתנים"
" אבל הם משתנים נורא מהר" ניסיתי להסביר, " המקלדת כל הזמן זזה"
אך הדברים נתקלו כאמור באוזניים אטומות.
בדיעבד בהחלט יתכן שרחל פשוט ישמה את המלצות ההנהלה והשתמשה באטמי אוזניים ועקב כך לא שעתה לטענותי.
15.10.07 חידושים בפילוסופיה
נתבקשתי על ידי אחד מחוקרי החוג לפילוסופיה לאתר בעבורו חומר על ה "פטרנליזם הדיסלקטי של שלגל"
כאשר ניסיתי לברר עימו כיצד הגיע לנושא זה התברר שהדבר נובע כנראה מטעות כתיב שארעה עקב תבנ"ה (ראה להלן ) כאשר הכנסתי נושאים לאחד הספרים שמינתי ותמורת ה "מטריאליזם הדיאלקטי של הגל" הוקלד בטעות ה " פטרנליזם הדיסלקטי של שלגל"
על מנת שלא לאכזב את המרצה ובכך גם להודות בטעותנו, הוחל לאחרונה ברכישה מזורזת של ספריו של שלגל.
אני מאמין שבעזרת עבודה מאומצת מחשבה ביקורתית וקמצוץ של יצירתיות אנו עוד נמצא נושא זה ובספר דברי הימים של הפילוסופיה עוד יכתב כי באוניברסיטת חיפה נתגלה לראשונה ה " פטרנליזם הדיסלקטי של שלגל"
29.10.07 שינוי היערכות במחלקת המדיה
מסתבר שתנאי העבודה הבלתי אפשריים נותנים אותותיהם גם במחלקות אחרות הצמודות לקיר החזית.
אדם אשר ניתח את תמונת המונה ליזה של לאונרדו דה-וינצי טען בתוקף שהמונה ליזה קרצה לו.
למרות שהוסבר לו שאכן מבע פניה של המונה ליזה יכול להטעות ולגרום לאדם להאמין שאוטוטו היא עומדת לקרוץ לו, היא לא קרצה לאיש כבר מאות שנים, המשיך אותו אדם לדבוק בתוקף בגרסתו.
כאשר אנשים נוספים החלו להתלונן על כך שהמונה ליזה קרצה להם ( אגב, לא תמיד באותה העין) הופנם במחלקת המדיה שהיא ניצבת בפני בעיה.
לנוכח מרכזיותה של התמונה בתולדות האומנות ופגיעה אפשרית בזכיות יוצרים העלולה להיגרם בעקבות שינוי סטטוס התמונה, הוחלט שלא להחליט לעת עתה ולחכות עם ההחלטה עד יעברו רעש ורעד.
מאידך, הוחלט לידע את המשתמשים המנתחים תמונה זו, כי יתכן והמונה ליזה תקרוץ להם אך אין לראות בקריצה זו איזה שהוא רמז או נסיון/ השתמעות כלשהיא להזמנה על רקע מיני והיא נגרמת כנראה מסיבות חיצוניות בלבד.
בנוסף הוחלט במחלקת המדיה על הפסקת חלוקת האוזניות לאנשים הבאים לצפות בסרטים או לשמוע מוסיקה כי בלאו הכי לא שומעים כלום וכך לפחות ניתן יהיה להאט את קצב הבלאי של האוזניות.
03.11.07 בעיית מכרסמים
לאחרונה צצה בעיה חדשה במחלקה - מכת מכרסמים.
עקב הפגיעה הקשה בנישה האקולוגית שלהם בעטיין של החפירות, מצאו להם מכרסמים רבים מפלט בצל קירות מחלקתנו.
עקב מספרם הרב והזמן שידרש לשם לכידתם נתבקשו משכימי הקום במחלקתנו לעורר ולגרום כמה שיותר רעש ותכונה עם הגעתם לעבודה ובכך לאפשר עד כמה שניתן מעבר מסודר של המחלקה ממכרסמי הלילה, למקטלגי היום.
בנוסף לכך כנראה שעקב חוסר הבהירות בין זמני היום והלילה במחלקה, עקב אטימותה לעולם החיצון התברר שחלק מן המכרסמים התבלבלו כנראה והמשכו במלאכת הכרסום גם במהלך היום וכך מתחלפים להם רעשי החפירות עם קולות הכרסום.
מההנהלה נמסר שעל מנת להימנע מעוגמת נפש (גם אם היא אינה פותרת את צחנת הרפש) מומלץ לעובדים להימנע מהסרת אטמי האוזניים עד צאתם מן המחלקה.
הדבר היחיד אשר נותר בלתי מובן מבחינתי, הוא מדוע מצאו המכרסמים מפלט אך ורק במחלקתנו ולא גם במחלקות אחרות. אך על כך אין לי ולו שמץ של מושג.
9.11.07 סדנת התמודדות
בנסיון לעזור לאנשים להתגבר על המצוקות הנגרמות כתוצאה מהחפירות, ארגנה לנו ההנהלה סדנא להתמודדות עם מצבי שחק דחק דחף וטחב.
בסדנא למדנו על תיאוריות שונות ומענינות להתמודדות עם המצב, בהן תיאוריות "הילד המסתגל", "ההורה הבוגר", "העובד האומלל", ו "הקבלן החופר". היה מרתק.
מה חבל שהסדנא הסתימה טרם זמנה כאשר המנחה טענה שסדנא לחוד ומציאות לחוד ויש תנאים אלמנטריים כמו חמצן, יכולת לעמוד במקום ללא רעידות בלתי פוסקות והאפשרות לשמוע את מה שאתה אומר, שעליהן היא אינה מוכנה לוותר.
המנחה ציינה שהיא תשמח להמשיך ולהעביר לנו את הסדנא אך בזמן ובמקום אחרים (או לחלופין באותו זמן אך במקום אחר, או לחלופין (2) באותו מקום אך בזמן אחר).
לסיום היא המליצה לנו לצפות בסרטו של אפרים קישון - "תעלת בלאומיך" גם כדרך להתמודדות עם המצב אך גם בשל העובדה שתנאי הצפייה הנוכחיים במדיה לא רק שלא יפריעו לצפייה בסרט, במקומות רבים בסרט הם אף עדיפים על הפסקול המקורי.
09.11.07 בדיקת רמת חמצן ו CO2 במחלקה
איש גדול ונמרץ נכנס בצהרים למחלקה ועשה תנועות החלטיות עם ידיו כלפי כל מיני כיוונים.
לשאלתי על פשר תנועותיו הוא הראה על מכשיר קטן שהחזיק באחת מידיו ואמר שהוא בודק את רמת החמצן ופליטת הCO2 במחלקה.
"כל המדדים תקינים" הוא אמר.
"יפה", אמרתי "אני שמח לשמוע"
"ואיך נראים לך האנשים? מתנהגים כרגיל?"
" Are you talking to me?" שאלתי
הסתכלנו כה וכה אך לא נמצא אף אחד מלבדי בחדר.
"לחלוטין" עניתי "תפקוד ושפיות האנשים במחלקה לא השתנו כהוא זה במהלך החודשים האחרונים"
" ושתדע לך" הוספתי "שכמידענים הנמצאים בחוד החנית של הטכנולוגיה, אנו ערוכים להתגבר גם על מצבי סביבה המשתנים קיצונית ואנו נמשיך לרכוש, לקטלג ולמיין ספרים ולהכניסם לאוסף בכל מצב, מלבד כמובן בימי ו"
19.11.07 גנרל חורף
גנרל חורף חזר אלינו ליום אחד וכאשר הגענו בבוקר למחלקה מצאנו שלוליות מים אשר ניקוו ליד שולחנה של יסמין ממקום הנזילה הקבוע.
דמעות אושר הציפוני והתרגשות שאין לתאר אחזה בי לנוכח שלוליות אלו של יציבות בתוך הכאוס המשתולל של השינוי אותו אנו חווים בחודשים האחרונים.
26.11.07 יומני היקר
אכן ימים קשים עוברים עלינו לאחרונה.
לעיתים זה נראה כאילו מצויים אנו בחשכת ימי הביניים של הספריה, לפני המעבר לעת החדשה/ אגף החדש.
וכאשר נעבור...
קרני השמש החמימות ישובו לחמם ולהאיר את משכננו.
משבי רוח קרירים ישובו להרעיד את שערות החישה העדינות שבאפנו.
משבי רוח אשר יביאו אלינו את להג האנשים המשוחחים בפטיו
ואשר ישאו אלינו את ניחוחות הקפה המעוררים ואת ריחם המתקתק של המאפים, אותם קנו האנשים בבית הקפה של הספריה - The Library coffee shop
תיירת בעירי פרק כ"ו - שדרות סיני 17 ו- 21. אמירה קהת
שדרות סיני 17
בשנת 1936 נראית כאן חורשה רחבת ידיים. בין עצי האורן חבוי צריף. בצריף מתגוררות מספר משפחות וביניהן משפחת פלדמן. יש בצריף גם מטבח ושירותים. באחוזה צריפים רבים, תנאי החיים בהם קשים, אך איש אינו מתלונן.
הבנות חסידה ולאה לבית פלדמן סיפרו לי: "האב, מנחם פלדמן, יליד טאיצ'בה-טייץ, סלובקיה, 1907, ושרה אדלר, ילידת בודפשט, 1901, נישאו בסלובקיה. נולדו להן שלוש בנות: חסידה, ילידת 1931 ולאה ילידת 1932 וכן בת נוספת, כאשר מנחם ושרה הודיעו להוריהם על כוונתם לעלות לארץ-ישראל עם שלושת בנותיהם, ההורים נתקו עמם את הקשרים. שנה וחצי חיכו "על המזוודות" לקבלת הסרטיפיקטים. מנחם היה בהכשרה בסלובקיה, כדי להתכונן לעלייתו ארצה.
המשפחה הגיעה לחיפה ונשלחה לבית-העולים בבת גלים. "בבית-העולים היו פשפשים ואמא ביקשה מאבא לקחת אותה משם רחוק "לקצה ההר". אבא לקח את הדברים כמשמעם, הזמין עגלה וסוס, הטעין את המיטלטלין, והמשפחה החלה בעלייה איטית לכרמל. העלייה התארכה וכשאמא שאלה - מדוע אנחנו נוסעים רחוק כל כך? אבא ענה לה "הרי רצית להגיע לקצה ההר...!" .
אחוזה, כידוע, הייתה אז בקצה הדרומי ביותר של חיפה. כאן באחוזה,"הילדים זכו בהרבה אוויר צח. אך היו כאן גם רוחות. כשהיינו ילדים אמרו לנו לשים אבנים בכיסים כדי שלא נעוף עם הרוח. הכול היה פתוח, היו בקושי בתים באחוזה!". אחת מהבנות נפטרה בארץ מדיפטריה ושתי בנות נוספות נולדו כאן: רבקה, ילידת 1935 וציונה, ילידת 1937. לפני שעברו לגור בצריף זה, הספיקו לגור בצריף אחר ברחוב מאפו 9, ובזמן המאורעות, כנראה בשנת 1939, גרו בקומה שנייה של בית ויצ"ו ברחוב חורב פינת אידר.
האב מנחם עבד אז בהדר כשרברב. מאוחר יותר פתח עסק עצמאי לפחחות במחסן מאחורי הצריף. שרה פלדמן הייתה מוכנה לכל עבודה: היא הייתה עוזרת, מבשלת ומנקה. הבת חסידה זוכרת שהיה להם כלב זאב. האם עבדה אז במסעדה במלון רוזינר, הוא מעון העולים שהפך לבית חולים ברחוב חורב 2. חסידה זוכרת שהילדים הלכו לקחת שאריות אוכל ממטבח המלון עבור הכלב.
השכן הקרוב היה ד"ר דנקוורט, (ראו פרק כ"ה), שהיה גם רופא השניים של בני המשפחה. שביל הוביל מביתם לרחוב מוריה. כיום שביל המעבר הוא בין בית 15 לבין בית הספר "זיכרון יוסף". הבנות הלכו לבית הספר "זיכרון יוסף" ולאחר מכן למדו בתיכון בהדר. הצריף נהרס ובית קטן נבנה במקומו.
בשנת 1947 ניצב כאן כבר בית גדול
כל יתר השטח סביבם, בשנות השלושים והארבעים, היה שטח בר. הבתים לא היו צפופים כמו שהם היום, והילדים קטפו שם פרחים. לא הייתה תאורה ברחובות, לא היו כמעט מכוניות ואוטובוס 4 הגיע לאחוזה רק מספר קטן של פעמים ביום.
חסידה נזכרת שכאשר החלה המלחמה, ההורים בחו"ל חידשו עמם את הקשר והתחננו שישיגו להם סרטיפיקטים. אך אז היה כבר מאוחר מדי, ורוב המשפחה נספתה. אח אחד של האב מנחם הצליח לעלות ארצה בשנת 1938 והיה לנוטר. אח של האם שרה הגיע כפליט מרומניה אחרי המלחמה. בזמן המאורעות של 1936-1939 כשמשפחת פלדמן התגוררה באחוזה. האב היה גם לנוטר. כשהאם הייתה בעבודה, הבנות חיכו בבית לבדן. לאה זוכרת שאמא נהגה להודיע מרחוק על שובה מהעבודה והבנות בכו משמחה כששמעו את קולה. אירוע הזכור היטב ללאה הוא הכרזת המדינה. מהגדנ"ע שלחו את הילדים להדביק כרוזים ברחובות. אחד מהילדים הלך קדימה כדי לוודא שהכלניות (החיילים הבריטים) לא נמצאים בסביבה. בערב ההכרזה כל התושבים התאספו ברחובות סביב הגן של חווקין" (כיום גן יצחק) . ההתרגשות הייתה עצומה והשמחה רבה.
אליעזר נפטר בשנת 1983, לאה נפטרה בשנת 1987. ארבעת הבנות חיות בארץ.
בתיק העירייה ישנה תכנית משנת 1938 שאושרה בשנת 1939. בתכנית המגרש נראה בניין קטן הקיים בלב המגרש. התכנית החדשה היא לבית בן קומת קרקע וקומה אחת, שיוצמד למבנה הישן. בעלת הבית היא גולדה ברגטל מקריית מוצקין. המתכננים הם המהנדסים איזנשטט את מאירשטיין. מרחוב יוסף 12, בהדר הכרמל.
זוהי תכנית הבית משנת 1938. מבנה קטן נראה "דבוק" לצד הבית
על משפחת ברגטל שמעתי מבת של חברים של משפחה זו. לא היו לה הרבה פרטים על משפחה זו, אבל מדף עד שמילא אדון ברגטל ב"יד ושם" בשנת 1956 עלו הפרטים הבאים:
אברהם בן משה ברגטל, יליד ירוסלב פולין בן משה אהרון ושרה, נולד כנראה בדרהוביץ. אחותו זוסיה שפיגל, ואחיו דוד, וילהלם ויהושע אוסקר, שגרו בדרוהוביץ נספו בשואה. נראה שאברהם הצליח לעלות ארצה בזמן, בעוד משפחתו נשארה בגולה ונספתה. סופר לי שד"ר ברגטל היה הווטרינר של העירייה ועבד בבית המטבחיים של העירייה. ואכן בספר הטלפונים של שנת 1964 נרשם שאברהם ברגטל הוא רופא וטרינרי.
רשימת דיירים של העירייה הצביעה על כך שבשני חדרים התגוררו אברהם וגולדה ברגטל, בעוד שבאחד מחדרי הדירה גר קורט הויזמן ובשני פאול אהרנצוייג. כך היה נהוג באותה תקופה, מי שהייתה לו דירה של שני חדרים - השכיר אחד מהם, ובעלי דירה של ארבעה חדרים - יכלו להשכיר גם שנים ושלושה חדרים ולחיות משכר הדירה.
שכנים ידעו לספר שבתם המבוגרת של אברהם וגולדה ברגטל נישאה לשבדי. אחרים סיפרו שבעלה השבדי של הבת נרצח והיא חזרה ארצה עם בנה. בתם השנייה נישאה לקצין מהצבא הבריטי. פרטים מסעירים כאלו נחקקו היטב בזיכרונם של ותיקי אחוזה, ובודאי שהיו בזמנם נושא לשיחות.
מאתר חברה קדישא בחיפה למדתי שאברהם ברגטל בן משה אהרון נפטר בשנת 1967, גולדה ברגטל בת חיים ברוך נפטרה ב-1966. שניהם נקברו בבית הקברות בחיפה.
בשנת 1986 נבנה בית בחלקו האחורי של הבית. כנראה שבהזדמנות זו גם הבית הקדמי עבר שינוי ונוספה לו עוד קומה.
הבית ברחוב סיני 17, 2005 רחוב סיני 17, 2010
שדרות סיני 21
על מגרש שגודלו כמעט דונם נבנה בשנת 1935 בית. בעל הבית היה משה אברהם פייגנבאום. בשנת 1947 בעלי הבית היו יששכר ומלכה רוזינר. בשנת 1948 הם הגישו לעירייה תכנית להקים על המגרש שני בניינים בני קומת קרקע וקומה א'. התכנית נערכה על ידי האדריכלית שרה לרנר. מתכנית זו ניתן ללמוד שעל המגרש הקדמי היה קיים באותה עת בית בן קומת קרקע בלבד.
משה רוזינר סיפר: יששכר רוזינר (אח של יונה רוזינר) ואשתו ומלכה בלימה הוניגווקס (אחות של רבקה) עלו מפרנקפורט בשנת 1938 בעקבות לחצה של רבקה. מלכה ורבקה היו בנות של ר' יהודה הוניגווקס. שני הזוגות עלו ארצה יחד, הגיעו לצפת, אבל נמלטו לחיפה בתקופת המאורעות. הם ניהלו חנות מכולת ברחוב מוריה 107, בכיכר קריית ספר, אותה קנו ממשה גראוור. המכולת קיימת עד היום בכיכר, ומוכרת בשם "המכולת של מוריס". בנם של יששכר ומלכה, שמואל, ואשתו יהודית רז, בנו בית בן שתי קומות ובעל שלוש דירות. סופר ששמואל המשיך לנהל את המכולת.
מלכה ויששכר רוזינר עם ילדיהם שמואל וארנה
בכתובת זיכרון הנמצאת בבית הכנסת "אליהו הנביא" ברחוב סיני נרשם: "מלכה בלימה רוזינר בת ר' יהודה הונגווקס. נפטרה ג' סיון תשכ"א - 1961. יששכר ב"ר יעקב רוזינר נפטר ה' תמוז תשכ"ג - 1963"
כתובת נוספת נמצאת בבית הכנסת: "שמואל הלוי רז בן יששכר ומלכה רוזינר נפטר י"ז תשרי תשנ"ג"
הבית ברחוב סיני 21, 2006
מקורות:
שיחות עם חסידה ולאה פלדמן בשנת 2005 ובשנת 2010
שיחה עם משה ויעקב רוזינר, אחיינים של יששכר ומלכה רוזינר.
שיחות עם בניהו סגל, עליזה ברנט, עדנה הייכל.
התמונה של משפחת רוזינר ניתנה לי באדיבותו של יעקב רוזינר
התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.
פרק כ"ה - רופאי שיניים, שחמט ומוסיקה בשדרות סיני 15 . אמירה קהת
מול ביתה של משפחות סגל יש, בשנת 1936, מגרש גדול וריק. על המגרש חורשת אורנים דלילה, המקיפה את בית-הספר "זיכרון יוסף" ומגיעה עד לרחוב מוריה.
חלק מתצלום אוויר משנת 1946
רק בשנת 1938 נוכל לראות כאן בית צנוע בעל שלושה חדרים בקומה אחת. תיק העירייה מלמד כי זהו ביתם של ד"ר יעקב זאב ונפתלי רומן. על נפתלי רומן לא יסופר לי דבר, אך ספר הטלפונים של שנת 1964 מראה שד"ר יעקב זאב היה רופא שיניים. בעוד ששטח המגרש הוא 900 מ"ר, גודל הבניין הוא 180 מ"ר בלבד. לבית מרפסות בשטח של 47 מ"ר. את עזרא זאב, בנו של ד"ר יעקב זאב פגשתי בשנת 2011 והוא סיפר לי את סיפור המשפחה. אדריכל הבניין הוא המהנדס דוד פריצקר, אחיו של יעקב פריצקר הקבלן. בשנת 1941 עבר הבית שינויים קטנים ועל גג הבניין נבנה מחסן.
תכניות הבית משנת 1938
ד"ר יעקב זאב נולד בשנת 1902 בקונין, פולין. יעקב עלה ארצה בגיל צעיר באמצע לימודיו לקראת תואר ד"ר לרפואת שיניים באוניברסיטת ברלין, והיה חלוץ בגדוד העבודה. לאחר שהכיר את אבישג לבית רומן, ילידת צפת, התארס אתה וחזר לאוניברסיטת ברלין להשלים את לימודיו. יעקב קיבל תואר כפול של ד"ר לרפואת שיניים ושל מנתח פה ולסת, ושב ארצה להינשא לאבישג בשנת 1924.
אבישג ויעקב הקימו את ביתם בחיפה. בתחילה גרו בעיר התחתית באזור "המרכז המסחרי החדש", שם גם הייתה מרפאתו של ד"ר זאב. בשנות השלושים המוקדמות בנו את ביתם בהר הכרמל, ברחוב אשר נקרא כיום שדרות סיני 15, מול בית הכנסת "אליהו הנביא", ומול בית משפחת סגל. הם היו מראשוני המתיישבים בשכונת אחוזת הרברט סמואל, הידועה היום בשמה "אחוזה".
הידידות בין השכנים, משפחת סגל ומשפחת זאב, הייתה גדולה מאוד והם נהגו להיפגש כמעט מדי ערב. יוסף (סגל) ויעקב (זאב) אהבו לשחק שחמט והיו פחות או יותר "כוחות שווים", כשפעם זה מנצח ופעם האחר מנצח. ובין משחק למשחק הם היו מרבים לשוחח בענייני דיומא ובפרשנויות הקשורות בנעשה בעולם. הבן עזרא, תינוק בן שנתיים וחצי, שהיה נוהג להקשיב לשיחות בעניין, זוכר שיחות ביניהם לגבי אפשרות פרוץ מלחמת עולם שנייה, כשהאחד טוען שלא תפרוץ מלחמה כזו, מכיוון שאנשים עדיין זוכרים את זוועות מלחמת העולם הראשונה, והשני טוען שאין מנוס מפריצת מלחמת עולם שנייה. עזרא אינו זוכר מי טען מה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עקרו להדר הכרמל כדי שאבישג לא תהיה במקום כל כך "מבודד" במשך היום, כאשר יעקב נמצא בעבודה. הבית נמכר לד"ר דנקוורט, רופא שיניים אחר, שיעקב הכיר מקשרי העבודה המקצועיים. עד שנת 1948 גרו בשכירות ברחוב הרצל מספר 8. בשנת 1948 רכשו בית ברחוב צפרירים 15 וחזרו לגור בהר הכרמל. בבית זה, ברחוב צפרירים, גרו עד יום מותם.
אבישג נולדה כאמור בצפת בשנת 1903. היא הייתה דור שישי לילידי צפת. למדה בביה"ס אליאנס ושלטה בשפות עברית, צרפתית, אנגלית, ערבית ואידיש. עבדה בצעירותה עבדה בבית מרקחת. שנים רבות הייתה מתנדבת במגן דוד אדום. יעקב היה אחד מראשוני רופאי השיניים בחיפה. שמעו יצא למרחוק כרופא מצוין, סבלן, שאינו מתנשא, וזכה להערכה וכבוד רב מצד הפציינטים שלו. רבים הגיעו למרפאתו גם מחוץ לחיפה. הוא היה גם רופא השיניים הקבוע של מספר חברות ספנות.
יעקב ניהל שתי מרפאות, האחת בעיר התחתית בדרך העצמאות והשנייה בהדר הכרמל ברחוב הרצל. בשנת 1948 התנדב לטפל כרופא שיניים במחנות המעפילים היהודים שהוגלו לקפריסין ע"י הבריטים בזמן העלייה הבלתי לגלית שאחרי מלחמת העולם השנייה. הוא שהה שישה חודשים בקפריסין עד לחיסול המחנות והעלאת הפליטים ארצה.
לאבישג ויעקב נולדו שני בנים: הבן הבכור דוד נולד בחיפה ב 16/9/1925, למד בטכניון הנדסת חשמל והשלים לתואר דוקטור בהנדסת מחשבים באוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב. עבד שנים רבות במעבדות המחקר של חברת IBM. וכיום הוא פנסיונר. דוד התחתן עם פנינה לבית דובי ויש להם בן בשם רון ובת בשם תמר. הבן השני עזרא נולד בחיפה (ברחוב סיני 15) ב2/3/1937.ולמד גם הוא בטכניון הנדסת חשמל עד לתואר דוקטור. היום הוא פרופסור אמריטוס בטכניון.
עזרא התחתן עם רותי לבית פרויקט ויש להם 3 בנים: אורן, נועם ודני. נכון להיום,יש לאבישג ויעקב 10 נינים ונינות : לין, ג'ניפר, דניאל, שמואל, יהושע, אייל, שירה, גל,יובל ויעל.
אבישג נפטרה מהתקף לב ב11/11/1961 בגיל צעיר יחסית. יעקב נשאר אלמן עד יום מותו ב-16/7/1980, גם הוא מהתקף לב.
יעקב זאב אבישג זאב
בשנת 1946 עברה להתגורר כאן משפחת דנקוורט. ד"ר דנקוורט היה גם הוא רופא שיניים, ויתכן שהכיר את ד"ר יעקב זאב, הבעלים הקודמים. לאחר העלייה ארצה התגוררו בני הזוג דנקוורט ברחוב הרצל 23, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שכורה ברחוב שושנת הכרמל בכרמל המערבי.
לאחר שעברו להתגורר בשדרות סיני, הוסיף בעל הבית החדש חצי קומה למבנה, הפך חדר אחד לפרקטיקה, והתחיל לקבל פציינטים בביתו.
ד"ר קורט דנקוורט נולד בשנת 1901 בבלייכרודה, גרמניה ולמד בהיידלברג רפואת שיניים. הוא היה ציוני וחבר בתנועת ה"בלאו-וייס". בשנת 1926 קורט נישא לאילזה, ילידת 1904 וירצבורג, שהייתה רק בת עשרים ושתיים כשנישאה, וכיון שלא למדה מקצוע הייתה עקרת בית. כאשר ה"היטלר יוגנד" הרימו ראש, החליטו בני הזוג לעלות לישראל ולהשתקע בחיפה. היה זה בשנת 1932. כאן נולדו להם שתי בנות: יעל נולדה בשנת 1934 ורונית נולדה בשנת 1937. שתיהן למדו בבית הספר היסודי ה"ריאלי". יעל סיימה לימודים בבית ספר זה, ואילו רונית סיימה לימודים בבית הספר "חוגים". ד"ר דנקוורט המשיך לקבל פציינטים במרפאה ברחוב הרצל בהדר.
קורט ואילזה דנקוורט
רונית, בתו של רופא השיניים, סיפרה שאביה היה אחד האנשים המשכילים ביותר בשכונה, והיה בקיא "בכל נושא שבעולם". הוא היה אספן אמנות ואיש העולם הגדול, אדם רחב אופקים, שנהג לנסוע לחו"ל מידי שנה, אך אף פעם לא לגרמניה. היה לו קשר טוב עם בית הכנסת ועם האנשים הדתיים בשכונה. בחיפה היה יו"ר של מגן דוד אדום. קורט דנקוורט היה חילוני. הוא לא הלך לבית הכנסת, בניגוד לאשתו אילזה. אבל "בשבת לא הזיז את האוטו פורד שלו".
יותר מכל אהב ד"ר דנקוורט מוסיקה קלאסית והיה לו אוסף תקליטים "מהגדולים בארץ באותה תקופה". את אהבתו למוסיקה ואת האוסף שלו העמיד לטובת תושבי אחוזה. מידי שבת היה מתקיים קונצרט של מוסיקה קלאסית בחצר ביתו. לקונצרט הגיעו תושבי אחוזה אוהבי מוסיקה וכן מבחר גדול מהייקים של חיפה. את הקונצרטים מעל גבי תקליטים ערך עוד בעת מגורי המשפחה ברחוב שושנת הכרמל. לד"ר דנקוורט היה את הפטפון הראשון בשכונה.
מאחורי הבית שברחוב סיני 15 הייתה רחבה וגינה יפה, ותושבי אחוזה התקהלו שם לשמיעת הקונצרטים. עליזה הרט מספרת בספרה "השמש חיממה לנו את הגב" על "הפסלון של הילד הקטן העירום, שקורט אמר שקוראים לו מניקן פיס, משתין ומשתין לתוך הבריכונת ודגי הזהב הקטנים שוחים שם במעגלים הלוך וחזור בלתי להתעייף". דודתה של עליזה הרט, הייתה גם היא רופאת שיניים, ושתיהן עברו להתגורר ברחוב סיני, מול בית דנקוורט.
בספר "מערכות ההגנה בחיפה" עמ' 108 קראתי עוד על ד"ר דנקוורט:
"עד מהרה יצאו לו מוניטין של רופא שיניים מומחה. ד"ר דנקוורט היה רופא השיניים של בן-גוריון ולמרפאתו הגיע גם האמיר עבדאללה, כמו גם האצולה החיפאית. נציג ה"הגנה" הציע לו להצטרף לארגון. ד"ר דנקורט בן ה-31 היה בעל השקפת עולם ליברלית וסלד מארגוני מחתרת, אך למקס נמצא-בי היה כוח שכנוע רב ועד מהרה דנקוורט נשבע אמונים ל"הגנה". בקבוצה אליה הצטרף היו כולם יוצאי גרמניה, רובם ככולם אקדמאים. דירתו של ד"ר דנקורט, שכללה מוסך, נבחרה כמקום אימונים לכיתה. השתמשו בו גם לצרכי מטווח. בסיום קורס מפקדי כתות נערכה מסיבה בביתו של ד"ר דנקוורט. הכיבוד היה מכלי בדולח יקרים, שהובאו ע"י המשפחה מגרמניה". והבית רונית הוסיפה שאביה היה פעיל בשחרור העיר חיפה, וליווה את השיירה שפרצה לירושלים.
את ביקורו של דוד בן-גוריון לטיפול בביתו של רופא השיניים דנקוורט זכרו כמעט כל תושבי אחוזה הותיקים עמם שוחחתי. חלקם גם זוכרים את ההתקהלויות, עקב הביקור של הפציינט המפורסם.
מתיק העירייה וגם ממראה הבית, ניתן ללמוד שהבית לא עבר שינויים במשך השנים. בשנת 1970 התקבל אישור להקים סככה עבור המכונית.
יעל הייתה אחות במקצועה ונפטרה בגיל צעיר ממחלקה קשה. הבת רונית עזבה את חיפה לאחר מות הוריה והבית הושכר לקופת חולים "מכבי", שפתחה כאן מרפאה. בשנת 2005 נמכר הבית.
בתחילת חודש אוגוסט 2005 ראיתי שלט ליד הבית, המבשר שבית זה עומד להיהרס ובית גדול וחדש יבנה תחתיו. מיהרתי לצלם את הבית. בסוף החודש חזרתי לבקר, ומהבית נותר רק קיר אחד. את תמונה של "הקיר האחרון" שלחתי לבת רונית וזו סיפרה לי שזה היה קיר המטבח. "המטבח לא היה גדול. אבל היה בו גם מזווה וכיורים מנירוסטה, והיה גם האוכל נהדר שאילזה הייתה מבשלת. ישירות מהמטבח יצאו לפינת האוכל, שהייתה פינה מוגבהת שממנה ירדו ב-2-3 מדרגות לסלון הענקי".
כיום ניצב כאן מבנה בעל צורה בלתי מוגדרת. אילזה וקורט דנקוורט אינם עוד עמנו, גם המנקן פיס והבריכה הקטנה אינם, הבית הקטן נעלם, ומחלון הבית הגדול עולה מוזיקת היפ-הופ.
מקורות:
שיחות עם רונית (דנקוורט) שטרסברג
שיחה עם יונה אל גרינברג, שכנה
אשל, צדוק. מערכות ההגנה בחיפה, הוצאת משרד הביטחון. 1978
הרט, עליזה. והשמש חיממה לנו את הגב. תל-אביב : משכל, 2005
התמונות של קורט ואלזה דנקנר נמסרו לי באדיבות רונית שטרסברג
התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.
תיירת בעירי - פרק כ"ד בית משפחת מוסקוביץ שדרות סיני 20 - הצריף האחרון באחוזה. אמירה קהת
לפני שנים, במסגרת סיור בשכונת אחוזה, הגעתי עם קבוצה לשדרות סיני 20 על מנת לראות את הצריף הראשון שהוקם באחוזה. "כאן, באחד הצריפים הראשונים באחוזה", סופר לנו, "היה גן ילדים". כיום, בשנת 2010, צריף זה אינו קיים עוד. מה סיפורם של הבית והצריף?
בית משפחת מוסקוביץ בשנת 1946. בירכתי המגרש נראה צריף.
ליזט-לאה מוסקוביץ-ארז, ילידת 1913, מספרת בזיכרונותיה:
"הגעתי ארצה עם הורי, חיה קרולינה ושימעון-סימון מוסקוביץ בשנת 1925 מרומניה, בהיותי בת 12.... משפחתי התגלגלה מרוסיה לפולין ולרומניה. עוד ברומניה קנו הורי שני דונם אדמה באחוזה ושילמו חמש לירות אנגליות לדונם. סופר לנו שבארץ לעץ מחיר יקר, ואבי החליט לקנות צריף ברומניה ולהביאו ארצה. המבצע החל בבניית הצריף בחצר ביתנו ברומניה, בסימון הקרשים והמשיך בהעלאתם לאונייה. הצריף הובא ארצה, ומהנמל, בעזרת סוסים ועגלה, העברנו אותו לכאן, למגרש שרכשנו באחוזה. על הצריף, שהיה עשוי מעץ, הוספנו אחר-כך טיח וגרנו כאן שנים רבות. המקום נראה הררי, ובו עצים בודדים שגדלו בין הסלעים. הגברים עבדו בסלילת כבישים, בנטיעות ובעבודות פיתוח אחרות. גם הילדים נרתמו בזמנם החופשי לעזור בעבודות. הם סייעו בנטיעות, בגריסת הסלעים לחצץ לבנייה ולסלילת כבישים. היינו יושבים עם פטיש ואזמל ושוברים את הסלעים הגדולים לחצץ. רצינו לקחת חלק בכל דבר".
את הצריף בנו בחלק האחורי של המגרש וגרו בו, ולכשנבנה הבית, עברה המשפחה לגור בחזית המגרש.
הצריף של משפחת מוסקוביץ, בני משפחה ושכנים, 1926
"הייתי בת יחידה להורי ובעצם שימשתי כמנהלת הבית: עשיתי כביסה, בישול וכו'. אמי עסקה בתפירה ואבי עסק בעבודות נגרות בבית מלאכה שפתח ליד הצריף. היו אז באחוזה רק 10 משפחות ועוד כ-15 פועלים שבנו כמה בתים וסללו כבישים". עזרא, בנה של ליזט, סיפר לי, שאמו הייתה בת למשפחה אמידה ואיש לא הבין בסביבתה מדוע החליטה לעלות ארצה.
"שנים רבות לא היו לא מים ולא מקרר לא היה חשמל. למאור השתמשנו בנרות ובמנורות נפט.. . בור סופג בסלע שימש לנו כשירותים, ואת המזון הטמנו בבורות ובסלעים וכיסינו אותם כדי להגן עליהם מהחום, במקום מקרר. את המים הבאנו ממעין שהיה בוואדי אחוזה על גבי חמורים בפחים פתוחים. ואני זוכרת שעד שהגענו לביתנו בחזרה, חלק מהמים נשפך בדרך בגלל הטלטולים. באין בית ספר עברי (באחוזה או בכרמל בכלל), למדתי בבית-ספר עממי בעיר התחתית ברחוב הגפן. לבית-הספר הלכתי וחזרתי ברגל בשביל החמורים (המתחיל ברחוב יפה נוף). אני זוכרת, שפעם בשבוע ירדנו העירה בעגלה עם סוס כדי לקנות מצרכים. לחם הביאו לנו מנווה-שאנן, וערבים מטירה הביאו לנו ביצים, חלב ועופות, הכול על גבי חמורים. חקלאות לא הייתה כאן. המקום הרחוק ביותר אליו הגענו היה הר ונטורה, ושם למעלה עמד ביתה של משפחת ונטורה, שהיו בולגרים, אך דברו רומנית. כאשר נולדו שלושת בני נטעתי ליד ביתי (לפני כ-50 שנה) שלושה עצים, כסמל להשתרשותם בארץ".
"כשבאנו לכאן לא היו עדיין שמות לרחובות. השם שדרות סיני ניתן לרחוב רק בשנת 1934 או 1932". כבר ידוע לנו, ששם הרחוב היה בשנים אלו "רחוב בית הספר".
בשנת 1925, כשמשפחת מוסקוביץ עלתה ארצה, היא השאירה ברומניה בית מלאכה, אותו המשיך לנהל אחיו של סימון. בתקופה הכלכלית הקשה, בשנת 1927, חזרו בני הזוג לרומניה להתאושש מבחינה כלכלית, ואחרי שנה מכרו את בית המלאכה וחזרו ארצה. כסף זה עזר להם לבנות את ביתם באחוזה.
סימון היה חרט עץ, וקרולינה הייתה עקרת בית. לאחר סיום בית הספר העממי, הבת ליזט לאה המשיכה את לימודיה בנהלל. היא נישאה למנחם-מוני טננבוים, יליד 1913, שעברת בשנות החמישים את שמו לארז, כצו התקופה. סופר לי שמוני היה בחור נאה והוא וליזט היו זוג חברותי. עזרא ארז סיפר שמוני אביו הגיע ארצה עם חברים על אופניים מרומניה דרך טורקיה, לבנון וסוריה, כיון שלא היה להם מספיק כסף כדי להגיע בדרך אחרת. הוא וארבעה חברים רכבו על אופניים מרומניה ו"גנבו" את הגבול בערב חג המולד, כששומרי הגבול היו שיכורים. מוני וליזט הכירו בקליה, בים המלח בשנת 1934. האהבה ביניהם פרחה, והם נישאו לאחר זמן קצר. תחילה גרו בהדר, לאחר מכן עברו למוריה 107 וגרו בדירה אחת יחד עם אחיו ואחותו של מוני עד שנת 1940. מכאן עברו לגור במוריה 120.
סימון וקרולינה בחצר ביתם שלושה דורות: סימון, ליזט וליפא, ומכונית הטטרה המשפחתית
מוני וליזט פתחו מסעדה-קפה ברחוב מוריה 133, בפינת שדרות סיני, שפעלה מספר שנים. תושבי אחוזה הותיקים זכרו את ערבי הריקודים שהתקיימו ברחבה שלפני הקפה-מסעדה, בהם מוני ניגן בגיטרה כשהוא שר ומלהיב את החברה ואחיו בובי מנגן באקורדיון. סימון לימד את מוני חתנו את מלאכת הנגרות, ומוני פתח בית מלאכה לחריטת עץ ונגרות ליד הצריף ועסק בעבודות נגרות עבור תושבי השכונה.
ותיקי אחוזה זכרו את קולה החזק של גברת מוסקוביץ "שהגיע עד לרחוב מוריה". אחרים זכרו את מכונית הטטרה שלהם, שהשמיעה קולות "כמו טרקטור". כאשר אחד הבנים היה יוצא לטייל במכונית, שמעו אותו בכל השכונה.... מכונית זו, בעלת שני הצילינדרים, נסעה בכבישי הארץ כמעט שלושים שנה, וזכתה גם בפרס....ועוד זכרו ותיקי אחוזה שמשפחת מוסקוביץ הייתה קרובה וגם מקורבת לבית הכנסת. במוצאי יום הכיפורים נהגו תושבי השכונה לבוא לבית משפחת מוסקוביץ לשתות כוסית לסיום הצום.
צריפה של משפחת מוסקוביץ בחצר, לאחר שהוסף לו טיח. חלקו האחורי של הבית, ששימש כבית מלאכה
הבית בשדרות סיני 20 גדל עם השנים. תחילה, נבנה צריף בחלק האחורי של המגרש ובו גרו סימון וקרולינה ובתם ליזט. לאחר מכן נבנה בית בקדמת המגרש ולו מרפסת אחורית, והמשפחה עברה להתגורר בו, בעוד הצריף מושכר לדיירים. לאחר מספר שנים, המרפסת כוסתה בגג והוצמד לה בית מלאכה. הצריף בחלק האחורי של המגרש טויח, דבר ששיווה לו מראה של בית. במועד מאוחר יותר בית המלאכה שבגב הבית הפך לחלק מהבית ולצד הצריף נבנה בית מלאכה.
לפי תיק העיירה, בשנת 1943 סימון מוסקוביץ ביקש להפוך את בית המלאכה לדירת מגורים. הרישיון הסופי ניתן בשנת 1944. בשנת 1948 חיה ושמעון מוסקוביץ הגישו בקשה לבניית בניינים חדשים על המגרש. מדובר במבנה ובו 7 דירות קטנות, שניצב ברחוב סיני 20א ושימש בזמנו למגורי עולים חדשים מאירופה ששרדו את השואה ואת מלחמת העולם השנייה. לפי תיק העירייה גודלו של בית המשפחה, שהיה קיים באותה שנה היה 148 מ"ר. כאדריכל ובונה נרשם זכריה ר. דרוקר.
לליזט ומוני ארז נולדו 3 בנים: עזרא נולד ב-1935, אליעזר ב-1938 וליפא נולד בשנת 1941. עם לידת כל בן נטעה ליזט ליד ביתה עץ: שתי ושינגטוניות ואארוקריה. ליפא ארז, הבן הצעיר, חי עד היום בבית המשפחה ושני הבנים האחרים גרים בשכונת אחוזה. גיל ארז, נכדם של ליזט ומוני גר בבית חדש בחלק האחורי של המגרש, במקום בו עמד הצריף. העצים הגבוהים ניצבים לפני בית המשפחה המשופץ, ומזכירים אותם לתושבי שכונת אחוזה.
חזית צדדית של הבית, בעבר. והיום: שלושה עצים בחזית הבית, 2006
מרישומי חברת קדישא בחיפה למדתי שחיה מוסקוביץ בת אליעזר נפטרה בשנת 1966 ושמעון מוסקוביץ בן ליפא זאב נפטר בשנת 1960 בחיפה. מוני-מנחם ארז בן הניה ואברהם אהרון נפטר בשנת 1976 ולאה ארז בת חיה וסימון-שמעון נפטרה בשנת 1999
מעדויות שונות של ותיקי אחוזה עולה, שבחצר הגדולה מאחורי הבתים של משפחת סגל ומשפחת מוסקוביץ עמדו מספר צריפים, ששימשו בהתחלה כמגורים, הפכו לדירות להשכרה ולבתי מלאכה. ומשעברו סימון מוסקוביץ וגם מוני טננבוים-ארז לעבוד בבתי מלאכה בעיר, הצריפים עברו שוב שינוי ושימשו להשכרה ולמחסן. באמצע שנות השישים, צריפה של המשפחה הפך לגן ילדים. ברשימת הצריפים של העירייה מיום 23.10.1941 נזכר צריפו של זאב קפלן בו גר מאיר מלץ. כמו כן סופר לי שבחצר עמד הצריף של משפחת ויינר, שלבתם קראו חנה.
גם הבית עצמו, שגדל והפך לבית בית שתי קומות, הושכר למספר דיירים.
ברשימת הדיירים באחוזה משנת 1946, הנמצאת בארכיון העיר, נרשם בעל הבית: שמעון מוסקוביץ. הדיירים: ליאו וולפינגר, ד"ר פרידלנדר, פריץ בראונשטיין, משה גולדשטיין, מאיר וינר, שמעון מוסקוביץ (כל אחד בחדר אחד). ניסיתי לברר מי היו אותם דיירים.
משפחת וולפינגר מוינה גרה באחת הדירות בבית. הייתה להם בת בשם חוה, שלמדה בבית הספר "זיכרון יוסף" בשנות הארבעים. באתר של חברת קדישא נמצא שלאון בן אליהו ופסיה וולפינגר נפטרו בחיפה בשנות השבעים.
אריה בראונשטיין סיפר לי, שהוריו, פרידריך בראונשטיין, יליד בראילה ואמו, בלהה לבית רכטר עלו ארצה בשנת 1929. הם היו חניכי תנועת "השומר הצעיר", שעברו הכשרה במרחביה והיו ממקימי קיבוץ שער העמקים. לאחר זמן קצר עברו לראשון לציון שם נולד הבן אריה בשנת 1934. המשפחה התגוררה עד שנת 1944 בראשון לציון. בשנת 1944 פרידריך בראונשטיין קיבל עבודה ב"אחוד הנמל", שהיה משרד של עמילות מכס בחיפה, והמשפחה עברה להתגורר בשדרות סיני 20 בבית של משפחת מוסקוביץ. הבן אריה, עמו שוחחתי, הוא פרופ' להנדסת חשמל באוניברסיטת תל-אביב. אריה סיפר שמשפחת מוסקוביץ גרה באגף אחד ואילו משפחת בראונשטיין גרה בשכירות באגף אחר. מדרגות חיצוניות הובילו לדירה העליונה. יחד אתם באותה דירה גרו עוד שתי משפחות: משפחת פרידנטל עלתה מברלין, הוא היה רופא והיא הייתה מורה לבלט. הם היו זוג חשוך ילדים. פרידנטל התגייס לצבא הבריטי ושרת בדרגת קפטן. אחרי המלחמה, עד ליום בו עזבו הבריטים את הארץ, הוא שימש הרופא של בתי הזיקוק.
הצריף עמד על המגרש עד שנת 1995. שמה של הגננת היה דרורה. בשנה זו נהרס הצריף ובמקומו נבנה בית לגיל ארז, אחד מנכדיה של ליזט. כך בא הקץ לצריף, שהיה קרוב לוודאי הצריף האחרון שנותר באחוזה, אך סיפורו נשאר בזיכרונם של הותיקים ואולי יישאר, באמצעות סיפורי, גם בלבכם.
מקורות:
נחליאלי, אודי (עורך ומלקט). תולדות שכונת אחוזה. (חוברת בעמותה לתולדות חיפה)
זיכרונות בני המשפחה בחוברת של ארליך, אלינורה (שליקטה, ערכה והגישה). בתים מספרים על אחוזה. 1990/91. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")
שיחות עם עזרא ואליעזר ארז באוגוסט 2005, שיחה עם ליפה ארז ובתו מור פלג בדצמבר 2010
קלטת של זיכרונותיה של ליזט מוסקוביץ משנת 1989, שנמסרה לי באדיבות ליפא ארז ומור פלג
התמונה של צריף המשפחה משנת 1926 היא מתוך החוברת: דביר, אדם. 70 שנה לאחוזה. עיריית חיפה, האגף לתרבות, [חיפה], יוני 1995.
התצלומים של בני המשפחה והתמונות של הבתים מתוך אלבומם של בני המשפחה נמסרו לי באדיבותם של גיל וליפא ארז..
הצילום הצבעוני של הבית משנת 2006 נעשה על-ידי