לצד פעילות שוטפת של רכישה, קטלוג ומיון ספרים חדשים, משקיעה מחלקת השירותים הטכניים, בשנתיים האחרונות ואילך מאמצים כבירים בסידור המחסן ובדיקת הספרים שהתקבלו כתרומות המאוחסנים בו.
מספר פעמים בשבוע מועלות עגלות מלאות בספרים הנבדקות על ידי ספרני השירותים הטכניים אשר מחליטים על פי הקריטריונים הנהוגים בספריה ועל פי שיקול דעתם, אילו ספרים יקוטלגו ויוכנסו לספריה ואילו ספרים יועברו כתרומות לספריות וגופים שונים בארץ ובחוץ לארץ.

כמי שמטפל בספרים בשפה העברית (ובדומה לפריטים בלועזית) אנו רואים חשיבות רבה בבדיקת המצאי אשר אוחסן במחסן, מאחר ומרבית הפריטים אשר נבדקים מוכנסים לאוסף הספריה ומעשירים את האוסף בתחומי המחקר השונים.
מרבית הספרים בשפה העברית אשר נבדקים, מוכנסים לאוסף כעותק שני, לפי כללי הכנסת עותקים נוספים לספריה ולאור מספר רב של השאלות הפריט.

חלק נכבד מהספרים המועלים מהמחסן מתווספים לאוסף השמורים כעותקים נוספים מאחר והם מהווים קריאת חובה לקורסים שונים.
מספר לא קטן של ספרים מוכנס לספריית הנדירים לאור מצבם הפיסי הרגיש ולאור העובדה שאינם נמצאים בספריות אחרות בארץ, גם לא בספריה הלאומית בירושלים. לעיתים אנו מוצאים עותק נוסף אשר מתווסף לאוסף, מאחר והעותק הראשון אבד.
במהלך תהליך בדיקת המצאי במחסן, אנו נתקלים מפעם לפעם בספרים שהם בבחינת "אוצר" לספריה.
ספרים אלו הם בחזקת נכס צאן ברזל ומהווים נדבך חשוב במחקר היסטורי או סוציולוגי עבור החוקר או משתמש הקצה אשר חוקר או בודק תופעות והלכי רוח בתקופה מסוימת או מדינה מסוימת.
בדרך זו, אנו מעשירים את אוסף הספריה ואגב כך, לומדים עד כמה האוסף בספריה עשיר ומגוון.
כאמור, הספרים אשר לא נקלטים לאוסף הספריה וקיימים כבר בספרייתנו במספר עותקים או שמספר ההשאלות שלהם בחמש השנים האחרונות נמוך מאוד, מועברים כתרומה לספריות וגופים שונים בארץ ובחוץ לארץ, כדוגמת משלוח של כ-150 ארגזים אשר הועבר לאוניברסיטה בסין לפני זמן מה.
בנוסף ארגזי ספרים נוספים של ספרי עיון בלועזית במגוון תחומי מחקר ומאות ספרי קריאה נמסרו לספריות אחרות בארץ, ביניהן: המחלקה האונקולוגית בבית-החולים רמב"ם, שכונת חליסה, בתי סהר עבור פליטים אפריקנים עצורים, מכללות ובתי ספר באזור חיפה והצפון.
בדרך זו, ספריית אוניברסיטת חיפה משתפת פעולה עם מוסדות אחרים, מעשירה ספריות של גופים שונים ומיישמת תהליך של בדיקת מצאי, הכנסת פריטים לאוסף ודילולו.

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג

שגריר הודו בישראל נבטאג' סרנה (Navtej Sarna) העניק לנשיא האוניברסיטה פרופ' אהרון בן- זאב שי אקדמי חשוב וייחודי: כל כתביו של מ.ק גנדי.
בכך הופכת ספריית האוניברסיטה לספריה היחידה בישראל שמחזיקה את כל כתביו של ההוגה והמנהיג ההודי הגדול. "זה מאוד פשוט למלא את תורתו של גנדי בימי שלום, האתגר הוא ללכת בדרכו גם בזמנים קשים", אמר פרופ' בן זאב.


הספרים מגיעים לספריה.

האוסף השלם של כתבי גנדי כולל 100 כרכים, חלקם נדירים וקשים להשגה והמחיר לכל כרך כזה יכול להגיע לאלפי דולרים.
התרומה מהווה ביטוי לתמיכה של שגרירות הודו בישראל לתכנית ללימודי הודו המודרנית בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, תכנית יחידה מסוגה בישראל, והיא הוענקה לאוניברסיטה במסגרת הכנס השנתי התשיעי ללימודי אסיה בישראל שהתקיים השבוע באוניברסיטה.
"מי שרוצה להעשיר את חייו בכתביו של אדם דגול ומי שמחפש אחר פילוסופיה של אמת, אהבה ואי-אלימות מוזמן להגיע לספריית אוניברסיטת חיפה ולקרוא את כתביו המלאים של גנדי", אמר פרופ' בן זאב.

 דרך: מערך תהודה.

בהמשך להעלאת אוסף פריזם לאוספים הדיגיטליים של הספרייה עם תמונתו של יעקב רוזנבאום המופיעה בו קבלנו את הספור המעניין הבא שכתב ד"ר גור אלרואי מהחוג ללימודי ארץ ישראל.

מצאתי במאגר התמונות שלנו תמונה של יעקב רוזנבאום מהאוסף של פריזם. נכתב שם שיעקב רוזנבאום היה חברו של הצלם (פריזם)
היום ה-25.3.10 יתקיים בקריית ענבים טקס גילוי מצבה לנעדר יעקב רוזנבאום שנפל בקרב על נבי סמואל.
כפי שתראו להלן, החוג ללימודי ישראל מעורב באיזשהו אופן בפתרון תעלומה שנמשכה כ- 62 שנה!


יעקב רוזנבאום מתוך אוסף פריזאם

במילואים אני קצין ביחידת איתור נעדרים ואת התיק של רוזנבאום קיבלתי לפני מספר שנים. לשמחתי הצלחתי להגיע לפתרון.
לפני כמה שנים חקרתי את המקרה של הנעדר מרדכי פרנקו. כדי לקדם את החקירה התקשר אלי במוצאי שבת נרי אריאלי - אחראי על תיקי תש"ח ביחידת אית"ן - וביקש ממני לחקור גם את המקרה של הנעדר דוד גוטמן אשר לטענתו המקרה שלו יכול לקדם אותי בחקירה של פרנקו.
שאלתי אותו היכן דוד גוטמן גר והוא ענה לי בשפיה. למחרת בבוקר לימדתי סמינר בשם 'העליות הראשונות'. בתום הסמינר ניגשה אלי סטודנטית וביקשה ממני לכתוב עבודה סמינריונית על שפיה בעלייה הראשונה ובעלייה השנייה. לשאלתי למה דווקא שפיה? היא ענתה לי כי היא מורה בפנימיה בשפיה. ואז שאלתי אותה שאלה מוזרה: האם את מכירה את דוד גוטמן? להפתעתי היא אמרה לי שכן והתברר לי שבכל יום עצמאות הוא מספר לתלמידיה על קרבות תש"ח. שאלתי אותה היכן הוא שירת? היא ענתה לי: בגדוד הרביעי של הפלמ"ח.

באותו ערב נסעתי לביתו בזכרון יעקב וראיינתי אותו. מצאתי את הנעדר -- חי!! וכל זאת בשתים עשרה שעות (מאז השיחה עם נרי אריאלי יום קודם לכן). התברר שגוטמן השתתף בקרב על נבי סמואל קיבל מכה בראש והתעורר בקריית ענבים. הוא לא זכר כלום מהקרב.
בינתיים המשכתי לחקור את המקרה של מרדכי פרנקו ואף הגעתי לפתרון.
לפני כשנתיים קיבלתי את התיק של יעקב רוזנבאום שנפל בקרב נבי סמואל. בקרב נפלו 35 חללים וכולם נקברו בקבר אחים בקריית ענבים.
בין המסמכים שמצאתי בארכיון צה"ל היה מסמך אחד שתיאר את שמות הנופלים וקבורתם בקבר האחים. מתברר שבין הנופלים שהוטמנו בקבר האחים היה דוד גוטמן.
כיוון שמצאתי אותו בחיים ברור שהם קברו מישהו אחר. הגופות חוללו על ידי הערבים ולכן בחלק מהמקרים לא ניתן היה לזהות את הנופלים. כאשר התבררה הטעות הורידו את שמו של גוטמן מקבר האחים אך לא ביררו מי החלל ה- 35. נכון להיום יש בקריית ענבים 34 כריות בקבר האחים אך קבורים בו בוודאות 35. ביום חמישי יוסיפו בטקס צבאי מלא כרית נוספת עם שמו של רוזנבאום. אם לא הייתי מוצא בדרך מקרה את דוד גוטמן לא הייתי יכול לפתור את התיק של רוזנבאום.

הצלחתי לברר פרטים נוספים על משפחתו של רוזנבאום. כפי שיפורט להלן:
שלחתי מייל לארגון יוצאי מרכז אירופה בתל אביב ולמוזיאון היקים בנהריה. שיתוף הפעולה היה יוצא מן הכלל ושוחחתי היום עם שני אנשים שהכירו היטב את משפחת רוזנבאום. האישה ששוחחתי איתה (חומה גפני) גרה בנהריה והוריה היו שכנים של המשפחה.
הראשונים להגיע היו הסבא וסבתא של רוזנבאום. לסבא (ארנולד פרידמן) היה רגל מעץ. האו איבד את רגלו במלחמת העולם הראשונה ועלה לארץ בשנת 1938. הוא קנה בית עם שטח אדמה, פרות מהערבים ובנה רפת. שנה לאחר מכן עלתה הבת שלו רוזה רוזנבאום יחד עם בעלה ארנסט (איזידור) ובנם היחיד קורט רוזנבאום. (מסמכי העלייה בארכיון הציוני עולים בקנה אחד עם העדות). המשפחה עסקה בתעשיית החלב בגרמניה והמשיכה באותו משלח יד גם בארץ. עם קבלת השילומים מגרמניה עזבה המשפחה את הארץ והתגוררה בעיר בון. רוזה, אמו של יעקב, קנתה דירה בשדרות הנשיא 124 אך הייתה זו דירה להשקעה בלבד. היא ביקרה בארץ מספר פעמים אך כאמור מרכז חייה היה גרמניה.
עדות שנייה היא של חבר טוב של יעקב רוזנבאום. שמו אלחנן אילת. הוא סיפר לי שיעקב לא ידע עברית והוא לימד אותו עברית בבית משפחת רוזנבאום ברחוב הרצל פינת מרגוע (כיום שטייניץ). בתמורה הוא קיבל כוס חלב. לדבריו, המחנך אפרים יואל שינה את שמו מקורט ליעקב.
הבית היה בית יקי נוקשה מאוד ויעקב חטף מכות נמרצות מהוריו. ההורים לא היו מעורבים בחייו, חיוך לא עלה שפתיהם והם היו אנשים קשיי יום. הוא רצה ללמוד והם רצו שיעבוד במשק הבית. יעקב ברח מהבית כדי להתגייס לפלמ"ח, השתתף בקרבות על ירושלים ושבוע לפני נפילתו הוא אף הראה לו את כובע הצמר שלו מנוקב בכדורים. בנוסף, הוא סיפר לי, שברחוב של רוזנבאום נפלו עוד שני בנים יחידים להורים מגרמניה: יצחק רוזנהיימר וחנוך קרמנר. גם במקרה זה ההורים עזבו את הארץ וחזרו לגרמניה. לאלחנן אילת יש תמונה של רוזנבאום עם קבוצת חברים.
אחת מהנשים בתמונה היא הסבתא של קרנית גולדוואסר. הוא לא ידע שום דבר על הקרב בו נפל ונסיבות מותו. מאוד התרגש לשמוע על פתרון התעלומה והוא מתכוון להגיע לטקס גילוי המצבה ביום חמישי.


לתמונות נוספות ב: אוסף פריזם

בין האוצרות השונים שאנו מוצאים מפעם לפעם במחסן המדיה "גילינו" לאחרונה את אלבומו שובה הלב של אינג' זלמן גיחון (גרודמן) ז"ל "הווי תושבי ביצת החולה" המתעד את ביצת החולה בין השנים 1938-1944
אינג' גיחון ז"ל היה מנהל התחנות ההידרומטריות בליטני, חצבני, בניאס, דן, ירדן ואגן החולה. זהו אוסף תמונות קטן אך חשוב מאוד מבחינת התיעוד הויזואלי ותולדות אגם החולה. ראוי לציון שעבודת הצילום היפה והמקצועית של מר זלמן גיחון מעוררת הערכה גם בימינו אנו.


מספרי אינג' זלמן גיחון לתועלת הדורות הבאים...

התמונות באלבום נסרקו והועלו למערכת "המרכז למדיה דיגיטלית" בספריה ונגישות לקהל הרחב.
מרפאה למלחמה במלריה, החולה, 1938 במרכז ד"ר גדעון מר ז"ל.- רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל.


עובד המרפאה למלחמה במלריה בפעולה. החולה, 1938

לתמונות נוספות מהאוסף

 הכנת הסקירה: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי 

חלק מהספרים שתרם מר סיאנו

לאחרונה קבלה ספריית הנדירים תרומה של כ-17 ספרים נדירים ואיכותיים בתחום היודאיקה מן המאות 16-18
התורם מר רפי סיאנו הגיע לספריית הנדירים להשתמש בספרים, במהלך שהותו בספריה סיפר שהוא מחזיק בביתו ספרים וכתבי-עת נדירים שירש מחמו ד"ר פייט וילר ז"ל, שהיה מנהיג ציוני, נשיא קרן היסוד בשוויץ, ד"ר לשם כבוד ממכון ויצמן למדע ובין מקימי המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה.
מר סיאנו ציין שכבר זמן מה הוא מחפש מקום שיש בו אחסון ואפשרות שימוש נאות לספרים איכותיים ונדירים אלו וספריית הנדירים שלנו נראית לו מקום ראוי.
בעזרת תרומה נדיבה זו קבלה הספריה ספר שמהדורה אחרת שלו היתה בסטאטוס "אבוד" ספרים שקיימים בספריה במהדורות אחרות, וספרים נוספים/חדשים לאוסף.



 הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י. צילום: ג'ני כרמל
 ‬

בהמשך פרסום אוסף הצלם משה שוורץ, במאגר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל במרכז למדיה דיגיטלית-הספריה, התקבלה פנייה מאת שדרנית קול ישראל בעבר, נעמי דליות שזיהתה תמונה מתוך האוסף:
"לדעתי ועל פי זכרוני, הפסנתרן שבתמונה הוא לא אחר מאשר קרל (קראל) סלמון. מוסיקאי, מלחין ומנצח שהקים את מחלקת המוסיקה הראשונה בשעה העברית של הרדיו המנדטורי "קול ירושלים".


ה"פסנתרן": קרל סלומון, מלחין ומנצח, מנהלה הראשון של מחלקת המוסיקה ברדיו המנדטורי

התמונה שקוטלגה עד אז כ"פסנתרן" משום שזהותו של המוסיקאי לא היתה מוכרת שונתה מיד. פניתי לגברת דליות על מנת להודות לה ולשאול אם תהיה מוכנה לסייע בזיהוי תמונות נוספות. נעמי התגייסה בשמחה למשימה וצירפה למאמץ את אחיה יאיר זקס וחברים נוספים, כולם כמעט ילדי אותם מוסיקאים המופיעים בתמונות ולקחו חלק בעשייה בתחנת הרדיו "שרות השידור המנדטורי".


אריה זקס מנגן בפסנתר. אולפן קול ירושלים שנות ה-40 של המאה ה-20

וכך היא מספרת על תהליך הזיהוי: "שלום עליך קרן, ובכן, הנה היבול, לאחר עבודת נמלים והפעלת זיכרון הילדות. אני שולחת את הרשימות גם ליאיר אחי, אולי יהיה לו מה או את מי להוסיף, אז הוא ישלח אליך את תיקוניו.
עזרו לי בזיהוי: טוביה קינן טכנאי ברדיו עוד מימי המנדט. אביו רפאל כגן ניגן צ'לו ומופיע כמה פעמים בצילומים האלה. ואברהם (גודי) גת טכנאי ברדיו.
זה מצחיק מאד מבחינתנו, ילדי המוסיקאים האלה, שאנחנו מכירים את הסיטואציה "החברתית" שמאחורי התמונות, בעיקר אלו מימי המנדאט.
כשרואים את התזמורות הערביות ובין הנגנים יושבים הייקים מירושלים "ומחלטרים" בכל מני כלי- נגינה כדי לעבות את התזמורת, אני עוד שומעת את הצלילים וזה נורא מצחיק.
המנצח,חנן שלזינגר, מנגן בגיטרה, או מכה בתוף מרים. המלחין והמנצח שבתאי פטרושקה מנגן בגיטרה וכו..וכו...הפיקנטריה שמאחורי התמונה".


רפאל כגן בצ'לו, אליהו טורנר באבוב,ויליהלם פון בלייזה בחליל, מאיר פרנקל בכינור, תזמרת מנגנת, אלפן קול ירושלים, שנות ה-40 של המאה ה-20

נעמי דליות וחבריה עזרו בזיהוי של כ-70 תמונות ושמם התווסף כמזהי התמונות בפרטי המטהדאטה של כל תמונה ותמונה!
מכתב תודה רשמי מספריית אוניברסיטת חיפה נשלח כמובן.
המכתב מבטא את ההערכה לגברת דליות ולצוות שוחרי המוסיקה וידעני ההיסטוריה של רשות השידור לדורותיה על העזרה הרבה בזיהוי התמונות.
הירתמותם להעשרת המידע באוסף התמונות ההיסטוריות של מאגר הספריה גרם לכולם התרגשות ומהווה דוגמה חשובה לאפשרות שילוב ידע ממומחים ואנשים הבקיאים במורשת התרבותית של ישראל.
זיהוי התמונות והוספת המטהדאטה לתמונות עקב כך מעניקה משמעות ועומק לאוסף הנידון הן ברמת שימור מורשת והן כבסיס מידע למחקר.


נגן חליל אורי טפליץ



  הכנת הסקירה: קרן ברנר

ב-2.6.10 נערך במוזיאון "יד ושם" בירושלים מפגש של ספרנים המטפלים בספרים נדירים. המפגש היה מעשיר מאוד ופתח לנו צוהר לפעילות הרבה והחשובה הנערכת במקום.
בתחילת היום אירח אותנו מנהל ספריית "יד ושם" ד"ר רוברט רוזט שהציג את פעילות המוזיאון.
ראוי לציון שבמוזיאון עובדים כ-700 עובדים ופזורים בו כ-1,000 מחשבים. כמליון מבקרים מגיעים אליו מידי שנה יחידים וקבוצות. המוזיאון אף עובד עם בתי ספר בכל רחבי הארץ ומארגן סמינרים למורים בארץ ובחו"ל (גם ללא יהודים)
מר רוזט תיאר בפנינו את המכלול המוזיאוני החדש הכולל את המוזיאון לתולדות השואה ובו היכל השמות החדש, המוזיאון לאמנות השואה ואת הביתן לתערוכות. שטחו של המוזיאון החדש הוא כ-4,200 מטר מרובע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע.
המבנה הוא מבנה הלינארי דמוי החץ- 180 מטר אורכו - חודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר.
המוזיאון החדש מציג את סיפור השואה מנקודת מבט יהודית ייחודית על ידי חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות גם יחד, תוך שימת דגש על הסיפור האישי של הקרבן ומאפשר למבקר לספוג ולקלוט את שפע המידע באמצעות חוויה חושית רב ממדית. מה שלא התאפשר במוזיאון הישן.

בהמשך תיאר בפנינו מר רוזט את המכון הבינלאומי לחקר השואה הנמצא ב"יד ושם" הפועל לפיתוח ולתיאום של מחקר בין-לאומי, תכנון וישום פרויקטים אקדמיים, אמוץ פרויקטים משותפים למכוני מחקר, תמיכה באקדמאים צעירים החוקרים את השואה ופרסום מחקרים, פרוטוקולים של כנסים, מסמכים ומונוגרפיות בנושא השואה.
עם המכון עובדים צוותים שונים ברחבי העולם האוספים חומרים ועדיות.
במכון מתבצעים עבודות תרגום רבות להנגשת העדויות שנאספו במקומות שונים בעולם.
הפריטים שנאספים מקוטלגים וממויינים בשיטת מיון שפותחה ב"יד ושם" באמצעות תוכנת "ספיר" וזמינים ב-ULI (יש ספרים הניתנים להשאלה.)

במהלך היום נפגשנו גם עם גב' ליאת בן חביב מנהלת מרכז הצפייה הנמצא בליבו של אתר "יד ושם"
גב' בן חביב ספרה לנו על אוסף הסרטים מיונם וקטלוגם. מרכז הצפייה מקטלג סרטים על השואה מכל הז'אנרים ובמגוון שפות. המרכז אף מסריט מגוון עבודות שורשים של הציבור הרחב, ומתעד מפגשים עם נצולי שואה הנערכים בבתי אבות ברחבי הארץ (נקודה מעניינת בהקשר זה הינה תיעוד המפגשים עם הניצולים במהלך שלוש תקופות שונות של חייהם.) נכון לכתיבת שורות אלו נמצאים במרכז הצפייה כ- 3,800 סרטים הנתנים לצפייה במקום.
במהלך המפגש צפינו בסרטו הנוגע ללב של טל יפה " התעלומה במכולה הירוקה" המצורף להלן:



לקראת סיום היום נפגשנו עם מר דוד אייזיק אחראי "היכל השמות".
בהיכל השמות מונצחים היהודים שנספו בשואה באמצעות "דפי עד" בהם נרשמים שמותיהם ופרטיהם הביוגרפיים של הנספים.
בדרך זו מונצחים הנספים כאנשים ולא כמספרים אנונימיים, ומוחזרת להם זהותם האישית וכבודם, שנשלל מהם על ידי הנאצים.
הפעילות ב"היכל השמות" הינה הפעילות המרכזית ב-"יד ושם" והחלה בשנות החמישים של המאה שעברה
כאשר בין השנים 1955-1957 התבצע גל מאסיבי של איסוף. באותם שנים נערך מפקד בכל רחבי הארץ כולל תחנות איסוף במבצע זה נאספו כ- 800,000 שמות "דפי עד" אח"כ בשנות ה-70 וה-80 המשיכו לאסוף שמות בצורה לא כל כך מאורגנת.
בשנות ה-90 היתה "קפיצה" במסירת "דפי-עד" וב-92 החלו למחשב את דפי השמות בסוף שנת 99 סיימו להקליד כ- 2,000,000 שמות.
השמות ב"דפי עד" מופיעים בואריינטים שונים וקיימים ביותר מ-20 שפות. המאגר פתוח לחיפוש ברשת (שם נספה, הורה, מצהיר - מוסר "דף עד")

ב- 3.11.2010 נערך יום עיון מרתק בנושא ספרים נדירים מטעם איגוד ספרני היהדות בספריה הלאומית בירושלים. יום העיון נערך באולם ההרצאות בתוך אולם המוסיקה החדש.

ההרצאה הראשונה נתנה ע"י מר יצחק יודולוב - מנהל מפעל הביבליוגרפיה בדימוס ונושאה : מה עושה את האינקונאבולה לאינקונאבולה? ההרצאה היתה מרתקת ונתנה סיכום ממצה ומעניין על ספרי העריסה.
ספרי עריסה : כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו משנת 1445 ועד שנת 1500. * (לבקשת המרצה אנו לא מביאים את תקציר ההרצאה כאן)

ההרצאה השניה ניתנה ע"י מר דוד בן נעים - אחראי על אוסף הספרים הנדירים וכתבי היד בספרית אוניברסיטת בר-אילן.
בהרצאה הוגדרו קריטריונים של ספרים וכתבי יד נדירים. למעשה מה שהופך ספר או כתב יד לנדיר הוא הזמן ומאורעות הזמן: גרוש ספרד ופורטוגל, רדיפות הכנסיה, רעידות אדמה ושריפות גרמו לנזק ממשי לספרים.
גם להוצאה יש משקל בקביעה של נדירות הספר. באופן עקרוני, כל הספרים עד שנת 1640 נחשבים לנדירים. (אצלנו כל מה שהודפס עד שנת 1800 נחשב לחומר נדיר).
מקום הדפוס - מהווה אף הוא פרמטר לנדירות הספר: דפוס בריטניה - עד 1850. דפוס אמריקה - עד 1880. דפוס המזרח הרחוק - עד 1948. דפוס המזרח התיכון - ארץ ישראל - עד 1890. דפוסים עבריים ממזרח אירופה (רוסיה) - עד 1836.

ישנם ספרים נדירים ויקרים במיוחד: סדורי צפת, דפוס הרב מנשה בן ישראל מאמסטרדם, דפוס סלויטא, דפוס משה שפירא. ספרי הומור וסטירה משנות ה-20 - נדיר כמו כן ספרי פולמוס מכל הסוגים. גם ספרים שיוצאים לאור במהדורה מצומצמת ומאוירים כל אחד ע"י האמן או נושאים חתימת האמן או המחבר - נחשבים נדירים.

בנוסף ספרים נדירים הם ספרים שיש להם כריכות מיוחדות וספרים מניאטוריים. הגדות מיוחדות של פסח, ספרי מסעות, ספרי ילדים שיצאו לאור במהדורות מוגבלות וכן גם דפים שהודפסו לרגל ארועים מסויימים, מודעות ומפות מיוחדות.

ההרצאה השלישית ניתנה ע"י דב הכהן: "הפוך בה והפוך בה: אמצעים מחקריים לחשיפת זהותם של יוצרים עלומי שם בספרות הלאדינו לסודותיה". ההרצאה עסקה בחיבורים אנונימיים בשפת הלדינו ובמהלך ההרצאה הראה המחבר כיצד על סמך רמזים בתוך הטקסט ניתן ללמוד מיהו המחבר של הספר.
לא ידוע על אינקונבולות בלאדינו למעט אחת מ-1490: סידור תפילה מנאפולי. זהו הטקסט המודפס הראשון בלאדינו שידוע עליו.
מהמאה ה-16 ידוע על 52 ספרים בלאדינו, מתוכם רק אחדים נושאים שמות מחברים, במקרים מסויימים אנו מוצאים רמזים לשם המחבר:
ספר "עצת השם" בלאדינו - שם המחבר לא מוזכר, אך יש מספר אותיות שחוזרות - רק ברמז ולא במפורש - בהקדמה
"שירים לט"ו בשבט" בלאדינו מ-1800 - שם המחבר לא מופיע על הספר, אלא רק בסוף השיר כותב המחבר בלאדינו את כינויו.
"ליבריקו די רומנסס" - מ-1908 - שם המחבר מוזכר רק בסוף הספר, באמצע המשפט.
"שבחי האר"י" - ספר נדיר מאד. יש רק הצילום בספרית יד בן צבי. 28 דפים. זהו ספר מוסר. חיפוש מדוקדק בטקסט יצביע על רמזים לשם המחבר.
מאותה תקופה קיימת סדרה של ספרי מקרא מתורגמים ללאדינו שהגיעו אלינו כמעט בשלמות, אל לא ידוע מי המתרגם.
הקורא או החוקר המבין את הקודים התרבותיים של השפה והתקופה יכול דרך סימנים ואינטרפרטציה נכונה להקיש את שמות המחברים של אותם טקסטים שנכתבו בעילום שם. כך לדוגמא הביא בפנינו מר כהן רמזים למחבר "שולחן הפנים"

בחלקו האחרון של הכנס התקיים רב-שיח מעניין: היש ערך לספרים נדירים בעידן דיגיטלי? ספרים נדירים בעידן של מהפכה. בהשתתפות: אלחנן אדלר, דב הכהן, אורלי סימון ודוד בן נעים.
האתגר כיום הוא לאסוף את הפרסומים. מתפרסם חומר אדיר מבחינת כמות. מה ראוי להאסף ומה לא?
האם זה נכון שספריית הקונגרס הודיעה שהיא הולכת לשמר את כל הארכיון של טוויטר - כל מיני מסרונים? אין לדבר סוף. האם כל מה שקיים רק בעותק אחד ראוי לשמר?
מה לגבי עלוני פרשת שבוע? מדובר בכמויות ענקיות. בונים על כך שהספריה הלאומית תשמר זאת.
האם דיגיטציה של ספר נדיר יכולה להחליפו? לפעמים רק כשרואים את המקור אפשר להבחין בפרטים. החוקר צריך לוודא בעצמו את הפרטים שמופיעים על גבי הספר. הרבה פעמים הצילום מעוות.
בזכות הדיגיטציה מחירי הספרים הנדירים ירדו מאד, דבר חשוב בעידן של תקציב מוגבל.
האופי של האוסף משתנה: ספריה שרוצה לתת שרות ולהתמקצע צריכה לשנות את האוסף שלה באותו תחום.
אם סורקים - מדוע צריך את המקור? הדיגיטציה עוזרת לחוקרים ומצילה את החומר. יש חשש ממשי שבעיתות מצוקה מוסדות יכולים למכור את החמרים המקוריים שלהם, אוצרות תרבות.
מגמות האספנות משתנות בעקבות הדיגיטציה. המכירות הפומביות עוברות למימד האישי, המיוחד. לדוגמא לאחרונה נמכרה חתימה של רב ב-40.000 דולר. יש הרבה פעמים ערך סנטימנטלי לספר, כמו ספרי ילדים שקראנו בילדותנו.
האם הדאגה לשימור ולעותקים דיגיטליים מוטלת רק על הספריה הלאומית? בחו"ל הנושא מסודר ומתוקצב הרבה יותר טוב מאשר בארץ. מי מבטיח לנו שהיברו בוקס, גוגל ועוד אתרים רבים אחרים יהיו קימים בעוד מספר שנים? זהו עסק מסחרי שיכול לפשוט את הרגל. זה מאד מדאיג.
אם יש חומר שיודעים שהוא חשוב וחיוני - יש לגבותו. אולי צריך שיהיה גוף ארצי שיבדוק מה יש ומה מיוחד בכל ספריה. יש סריקות של חמרים דיגיטליים בעולם - שאף אחד לא יודע עליהם ואין גישה. לעיתים הלינקים הם בעיתיים ולא תמיד מפנים למהדורה הנכונה. יש לשכלל זאת.

בסיומו של יום העיון סיירנו ב"חלונות ארדון" ובספריית גרשום שלום.
"חלונות ארדון" או "חזון ישעיהו" היא היצירה המרהיבה של מרדכי ארדון הממוקמת בקיר המבואה של הספריה הלאומית וכוללת חלונות זכוכית ענקיים. העבודה בוצעה בצרפת בין השנים 1982-84. נושא החלונות הוא חזון הנביא ישעיהו - אחוות עמים, הומניזם ושלום. כל חלק מבין שלושת החלקים של הויטראג' מוקדש לחלק מהנבואה של ישעיהו.


חלונות ארדן. מתוך: ויקיפדיה

ספריית גרשום שלום מונה כ-3000 ספרים מהאוסף הפרטי של גרשום שלום בנושא קבלה ומדעי היהדות, בחלקם נדירים ובחלקם עם הערות בכתב ידו של גרשום שלום. האוסף גם כולל בתוכו ספרים בתחום הקבלה שלא מספרייתו הפרטית של גרשום שלום.
למידע נוסף אודות הספריה.

 הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י