כידוע, בין השנים 1975-1986 התקיים בארגנטינה משטר צבאי.
עצם העובדה שהצבא לקח לידיו את השלטון לא הייתה בחינת חידוש, לא בתולדות ארגנטינה ולא בתולדות יבשת דרום-אמריקה, אשר ידעו הפיכות והפיכות נגד רבות. החידוש היה בניהול "המלחמה המלוכלכת", כשה"חונטה" ( ‎ (juntaהשולטת דרסה ברגל גסה זכויות אדם ולא הבחינה בין נשים או גברים, זקנים וילדים.
כל חשוד היה בחינת אשם בהשתייכות לתא טרוריסטי עד שיוכיח את חפותו, אם אמנם התאפשר לו לעשות כן, ולרוב עינו, הרגו, ירו ולא נשאלו שאלות‎.
האוסף שלפנינו הוא ייחודי במובן זה שנאסף בעמל רב על ידי משפחות "הנעלמים", שם הזוי שניתן לאלפי איש ואישה אשר נעלמו, ואשר מעולם לא נשפטו על ידי מערכת כלשהי.
המספרים נעים בין 30,000 ל- 40,000 איש ואישה, בקרבם כ- 1,500 יהודים.
המספרים אינם מקבילים לאחוז היהודים באוכלוסיית ארגנטינה והם מבטאים ללא ספק את הפן האנטישמי שהתלווה למלחמה המלוכלכת. כדאי לציין שבמבצע "קונדור" הוכרז על שיתוף הפעולה בין ארגנטינה, צילה (באותה עת תחת שלטון הרודן פינושה), וברזיל, כך שאנשים שהצליחו לעבור את הגבול הוחזרו לעומת שבאו‎.

האוסף הגיע לספריית אוניברסיטת חיפה בזכות ארגון ממוריה (Memoria)
ארגון התנדבותי של כל אלו אשר חוו על בשרם את המשטר הצבאי ו/או ביקשו להנציח את יקיריהם. האוסף מתמקד בגזרי עיתון כמו גם דוחות שהתקבלו מאלו ששרדו את זוועות המשטר‎.

האוסף נמצא בארכיון אבא חושי חדר נדירים בספריה
תודה לעדינה צור ג'יג'י

אמירה קהת, חיברה בשנים האחרונות שני ספרים. ביקשנו אותה לפרט את הנסיבות שהובילו אותה לכתיבת הספרים, ולהלן סיפורה:
"לאחר פטירתה של אמי בשנת 1999, נוכחתי שלא נותר לי יותר את מי לשאול על תולדות משפחתי.
בתקופה בה גדלתי לא הרבו להזכיר את הגולה, את השואה ואת הנספים בה, אם מתוך רגשות אשם כלפי בני המשפחה שנותרו מאחור, או בשל הרצון לגונן עלינו, הצברים.
החלטתי לקחת על עצמי את המשימה לחקור את תולדות משפחתי ומשפחת בעלי.
במשך שנים מספר עסקתי בחקר השורשים של ארבע משפחות: אלו שלי - שפיר וקריגר, ושל בעלי חיים - קהת וגולדברג.
יצאתי למסע מרתק בעזרת תעודות שמצאתי בבית, מאגרי מידע באינטרנט ושיחות רבות עם בני ארבע המשפחות.
במהלכו של מסע השורשים התוודעתי לקרובי משפחה רחוקים, ואף יצרתי קשרים עם בני דודים שלי מדרג שני, שגיליתי בארצות הברית, בבלגיה ובצרפת.
כולם שמחו להשתתף איתי ביצירת אילנות יוחסין למשפחותינו. עם חלק מהם נפגשתי, ואני שומרת על קשרים עם כולם.

במהלך המחקר התוועדתי לקרובה רחוקה של בעלי מטופולצ'ני שבסלובקיה,
שסיפרה לי סיפור מרתק על היותה פרטיזנית בשואה, ועל כך שמחנה שלם בסלובקיה יצא לחופשי והצטרף לפרטיזנים בשנת 1944.
תחקרתי אותה במשך חמישה חודשים, וכתבתי את סיפורה במחנה נובאקי, ואת סיפור משפחתה.
קראתי ספרים בנושא, העברתי את החומר לעיון חוקר נוסף, וכך נולד הספר שושנה כספי - קורות חיים, שהתפרסם בעזרת "יד ושם" בשנת 2004. התנסות זו דרבנה אותי להמשיך ולהעמיק את המחקר שלי.
אמו של בעלי הייתה אז עדיין בחיים, וכך שוחחתי עמה במשך שעות רבות ודליתי ממנה פרטים רבים על משפחתה וחייה בבודפשט.
נסעתי לסיור שורשים בהונגריה ובסלובקיה, פגשתי את חברותיה, ביקרתי את קברי המשפחה ואת כל אותם מקומות שחמותי הזכירה בסיפוריה: בית הכנסת ובית הספר בבודפשט, ביתה ברובע היהודי ובית המשפחה לאחר נישואיה.
נסעתי גם לעיירות בהן נולדו הוריה. רק לאחר פטירתה של חמותי עלה בידי לסיים את סיפורה: מרים קהת - סיפור חיים, שפרסמתי בשנת 2005 בהוצאה עצמית.
שני הספרים מלווים בתמונות רבות, ומצורפים להם נספחים הסוקרים את קורותיהם של שאר בני המשפחה.



העבודה על שני הספרים וכן מחקר השורשים בכללותו גרמו לי סיפוק רב, והעשירו אותי במידע לא רק על משפחותינו, אלא גם על קורות יהודי הונגריה וסלובקיה בתקופת השואה ולפניה".

לקריאת הפרק הראשון בסדרה

רחוב קטן וכמעט בלתי מוכר מחבר את שדרות סיני לרחוב דישראלי ושמו רחוב גבעון. רחוב זה הוא מהוותיקים בשכונת 'אחוזה'. במפה של שנת 1938, המבוססת על סקר שנעשה בשנת 1936, נראים בו לפחות ששה בתים, בהם בתים מס' 2, 10, 12, 14. ומולם שני בתים נוספים. דיירת מרחוב גבעון 2 סיפרה שהיו ברחובה מספר רב של צריפים בשנת 1940. מי היו התושבים של רחוב זה ומה ניתן היה לראות כאן בשנת 1936?

 רחוב גבעון 2

בית זה עומד בפינת הרחובות סיני-גבעון-איילון. אל הבית התוודעתי עוד בשנת 2005, כשהתחלתי בשיטוטי ב'אחוזה' ובחיפושי אחר ותיקי השכונה. חשבתי אז, שמועדון הגמלאים השכונתי בשדרות סיני הוא מקום טוב להתחיל בו. הופניתי אל ורדה בר, אישה כבת תשעים, שגרה ברחוב גבעון 2. ורדה סיפרה לי, שהיא גרה בבית כמעט ששים שנה. היא עלתה מגרמניה בשנת 1936 וגרה בשני קיבוצים. אחרי החתונה, בהיותה בת עשרים ושמונה בערך, עברה לגור בחיפה. בחוץ לארץ, סיפרה, הייתה מטפלת בילדים. בעלה, אדון בר, היה סוכן של 'שטראוס'. ורדה סיפרה לי שבזמן המלחמה היא עשתה שמירות על גג בית ההבראה בודנהיימר, הוא 'סנטוריום כרמל' (ראו פרק א'). שכנתה נצה לבית רפפורט סיפרה לי, שלורדה שפה רהוטה, וכי הייתה 'או-פר' אצל בן יהודה. מתי היה זה? לא אדע.
בעל הבית היה אז דוד רפפורט. ורדה זכרה, שהוא עצמו היה המהנדס של הבית והוסיף לבית קומה שנייה אחרי מלחמת השחרור. בכך נוספו לבית שתי דירות. דוד חילק אחת מהדירות לשתיים: חדר אחד לפיטלסון (או פיטלזון) והשני למשפחת בר. ורדה סיפרה לי, שתחילה גרו היא ובעלה בקומה שלישית. בקומה השנייה התגוררו דיירים רבים, כמו, למשל, משפחת רודושבסקי. הדיירים התחלפו בזה אחר זה. הדיירת האחרונה הייתה הבת של רפפורט, בעל הבית. מדירתה יכלה ורדה לראות את בית הכנסת.

בשנת 1936 הייתה כאן, כנראה, רק חורשה. כי לפי תיק העירייה, הבית תוכנן בשנת 1937 על ידי המהנדס דוד רפפורט, ואוכלס רק בינואר 1939. הבית היה אחד הראשונים בשכונה, בה היו אז בעיקר צריפים. דוד סיים לא מכבר את לימודי ההנדסה באוניברסיטת 'כאהן' בצרפת. הוא הקפיד לבצע חידושים מודרניים בבנייה, כמו התקנת הסקה מרכזית בכל הבית. חדר המדרגות היה גדול ונרחב והגיע עד לגג. המרפסות היו נרחבות. לכולן, חוץ מאשר למרפסות המטבחים, היו דלתות כפולות, חלקן תלויות ונגררות לתוך כיסים בקיר, כך שבקיץ החדרים והמרפסות היוו יחידה אחת מאווררת. לכל הפתחים החיצוניים היו רשתות.

דוד רפפורט נולד בשנת 1903 בז'יטומיר שבאוקראינה ועלה ארצה יחד עם אחיו בשנת 1920. שניהם היו חלוצים, עברו ממושבה למושבה, ייבשו ביצות וסללו כבישים. דוד נישא לרחל פיטלסון, ילידת זיכרון יעקב. בתם נצה נולדה בשנת 1935 והבת דליה נולדה בשנת 1944. הוריה של רחל, אהרון פיטלסון ושושנה לבית גדריטש, עלו ארצה מאודסה בשנת 1905, היו ביבנאל, ועברו לזכרון יעקב. סבא אהרון פיטלסון היה מודד של חברת 'יק"א' מטעם הברון רוטשילד, וסבתא שושנה הייתה מיילדת והייתה נוסעת ממושבה למושבה כדי ליילד תינוקות, כך סיפרה הנכדה נצה. כאשר דוד רפפורט הכיר את רחל פיטלסון, היא גרה עם הוריה ברחוב חרמון בחיפה, בית אותו בנתה המשפחה. דוד ורחל הוסיפו קומה לבית וגרו בו, וכשדוד ורחל עברו לגור ברחוב גבעון, גם הוריה של רחל עברו לגור כאן. אהרון היה פעיל ב'וועד אחוזה'. יוסי בן ארצי מציין בספרו 'להפוך מדבר לכרמל', שבבית זה שכנה 'האגודה לפיתוח שכונת אחוזת שמואל', אשר נוסדה באוקטובר 1943. פעיליה היו אהרון פיטלסון, נחום שופמן [שיפמן], יצחק ארטן ואחרים, אשר שמו להם למטרה לפתח את השכונה ולדאוג לשירותיה, עם התפרקות האגודה הקודמת 'אחוזה'. האגודה טיפלה בעניין סניף הדואר, בתוספת מאור ברחובות, בבית הספר, בגן הילדים ועוד. דוד היה מהנדס וקבלן, והיה לו משרד טכני בדרך העצמאות 45, ואילו רחל הייתה מורה לאנגלית בבית הספר 'זכרון יוסף'.

אהרון פיטלסון נפטר בשנת 1947 ושושנה אשתו נפטרה בשנת 1950.
דוד רפפורט נפטר בשנת 1970, ורחל נפטרה בשנת 1988.

ברשימת הדיירים של העירייה מיוני 1946 נרשמה רחל רפפורט כבעלת הבית. הדיירים הרשומים בבית הם: פניה טורובסקי, חברת החשמל (3 חדרים), ברוך שפירא (3 חדרים), יונה יוליוס מודל, דוד ורחל רפפורט (4 חדרים), אהרון פיטלסון (1 חדר). כל הדיירים בבית הפכו למשפחה אחת. הם עברו יחד את כל המלחמות, הדלתות לא היו נעולות והיחסים היו קרובים מאד.


רחל, דליה, נצה ודוד רפפורט על מרפסת ביתם , 1947~


רחוב גבעון 2 – הבית בשנת 1940



הבית ברחוב גבעון 2, 2005

הבית היה בן שתי קומות. בכל הקומה העליונה גרו משפחות רפפורט ופיטלסון. שתי דירות קומת הקרקע הושכרו למשפחות קפלן ומנור. בשנת 1940 הופצצה חיפה מן האוויר. מנור, שבא ממצריים, נמלט למצריים, וקפלן, שעלה מדרום אפריקה, חזר לדרום אפריקה. לדירות שלהם נכנסו משפחת לנדמן (מזכיר סולל בונה) ומשפחת שפירא (פקיד בכיר בחרת החשמל). שתי המשפחות היו בעלות בתים בהדר הכרמל, אך שכונת 'אחוזה' הרחוקה נראתה להם בטוחה יותר. ואז חולקה הדירה העליונה לשתי דירות, ואחת הושכרה למשפחת מודל.
רבים מתושבי 'אחוזה' הוותיקים זכרו את המורה אביבה טורובסקי, שלימדה וערכה ספרים בשפה הערבית. אביבה טורובסקי-לנדמן נולדה בשנת 1914 בחיפה. הוריה, פניה וצבי (שקרא לעצמו דוד) עלו ארצה בשנת 1910 והיו שניהם רופאי שיניים, סיפרה לי נכדתם רות. אך ברשימת הדיירים, בה רשומה הדירה על שמה של פניה טורובסקי, רשום שפניה היא עובדת חברת החשמל. (כנראה שהכוונה לשפירא). הם גרו ברחוב המלכים (כיום דרך העצמאות) מול בית דגון, בבניין שקיים עד היום בפאתי המושבה הגרמנית. אביבה הכירה אז את רחל פיטלסון, שגרה בשכנות, והן הפכו לחברות. (שתיהן למדו ב'בית הספר הריאלי'). חברות זו המשיכה גם בבית ברחוב גבעון 2. אביבה סיימה מחזור י"ב בבית הספר הריאלי (מחזור 1930/31) ולמדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית. מאחר שהיה עליה ללמוד ערבית כשפה שנייה, היא עברה ללימודי תואר בערבית. את התואר השני בערבית החליטה ללמוד באוניברסיטה האמריקנית בביירות. עמוס לנדמן למד מתמטיקה והיה מורה באוניברסיטה של ביירות. הוא היה אחראי על הסטודנטים היהודיים הרבים באוניברסיטה. כך הכיר את אביבה. הם עלו ארצה ונישאו בשנת 1937. תחילה גרו ברחוב נורדאו 35, ובשנת 1942/43 עלו ל'אחוזה'. משפחת לנדמן התגוררה בקומת הקרקע, ליד משפחת שפירא.
משה יגר, איש משרד החוץ לשעבר, סיפר לי, שאביבה מילאה שליחויות מודיעיניות שונות מטעם המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. אביבה הייתה, לדבריו, אחת מהמורות החשובות ביותר לערבית בארץ, ותלמידיה דיברו עליה בהערכה ובהערצה. כמורה היא הייתה תקיפה מאד, בעלת לשון חדה ועוקצנית. עמוס היה מזכיר 'סולל בונה'. אחרי שהבריטים עזבו את הארץ הוא מונה למנהל הנמל, תפקיד אותו מילא בין השנים 1968-1948.
פניה או פייגה טורובסקי נפטרה בשנת 1948. עמוס לנדמן נפטר בשנת 1986. אביבה לנדמן נפטרה בשנת 1994



המורה אביבה לנדמן טורובסקי ועמוס לנדמן, 1972

על ברוך שפירא סיפרו לי, שהיה עובד בחברת החשמל ולאשתו קראו חנה. היה להם בן יחיד. פרטים נוספים - לא ידעו לספר.
לאחרונה נפתח גן ילדים בבית ברחוב גבעון 2, ובדים לבנים מסתירים אותו מעיני העוברים ושבים.

 הרפת של אוורבך ברחוב גבעון 5

דייר ידוע אחר, שהתגורר ברחוב גבעון, היה אוורבך הרפתן. ברשימת הצריפים מיום 23.10.1941 מוזכר הצריף של אליעזר אוורבך.
זכרו שהיה לו צריף, שעמד מול בית שוישה, ושכנה ידעה לספר שהיו לו שני צריפים. ייתכן ש'אחוזתו' השתרעה על מספר מגרשים, שאחד נמכר ליקותיאל בהרב והשני לעורך הדין ליפשיץ. רשימות העירייה מציינות שאוורבך גר בשנת 1946 ברחוב גבעון 5 בשני חדרים.
יצחק איכבוים, שגר בתחילת רחוב קרית ספר עד היום, זוכר שהיה הולך ערב-ערב לרפת של אוורבך לקנות חלב טרי לאחר החליבה. ד"ר יעקב רודוי זכר שהרפת של אוורבך עמדה לא רחוק מפינת הרחובות גבעון, אילון וסיני, ושעד לפינת הרחוב לא היו בתים נוספים. שלמה לבנברג סיפר שאוורבך מכר קרח, לאחר סגירת הרפת. ואילו יעקב ורזגר סיפר, שלאליעזר אוורבך היו גם תרנגולות והוא חילק ביצים ברכבו על גבי חמור. לסיפור זה לא נמצאו סימוכין נוספים.
מה שמוסכם על הכל הוא, שאוורבך היה בעל אחת משלוש הרפתות, שהיו ב'אחוזה' בשנות הארבעים.

 הבית ברחוב גבעון 8.

ברחוב גבעון 8 עומד בשנת 1936 אחד הצריפים הרבים שהיו באותה עת ב'אחוזה'. התגוררה בו משפחת צנגר עם ארבעת בניה.
אהרון וטובה צנגר הגיעו בשנת 1935 ארצה. בלגיה הייתה תחנתם האחרונה בדרך שעשו ארצה מגליציה שבפולין. יחד עמם היו ארבעת בניהם: חיים בן הארבע, נחום בן השש, יהושע בן העשר ומאיר בן השתים-עשרה. כיצד הגיעו ל'אחוזה'?
הבן נחום סיפר לי, שכאשר ירדו מהאוניה, הגיעה אי משם משאית ונהגה שאל לאן פניהם מועדות. משפחת צנגר לא ידעה לאן לפנות. הם שאלו היכן יש פנסיון ונהג המשאית לקח את מיטלטליהם המועטים והביא אותם לפנסיון ב'אחוזה' הרחוקה. הנהג נעלם ועקבותיו לא נודעו עוד, אך משפחת צנגר הפכה לתושבת 'אחוזה'. שלושת הבנים הצעירים נשלחו לבית הספר 'זכרון יוסף'. אהרון צנגר עצמו מצא בבית ספר זה עבודה כשרת. טובה הייתה עקרת בית. אחרי ששכרו דירה לזמן קצר ברחוב קרית ספר, עברו להתגורר בצריף, כמו רבים אחרים בזמנם. המשפחה גרה בצריף במשך שמונה-עשרה שנים. רק אחרי שתים-עשרה שנים חוברו לרשת החשמל. כשסיימו הבנים את בית הספר העממי, הלכו לעבוד. כך התאפשר לבן הצעיר, חיים, ללמוד בבית הספר 'הריאלי' ולסיים את לימודיו בו. כיום הוא פרופסור בארצות הברית.
בשנת 1950 החל אהרון לבנות בית למשפחה ברחוב ויתקין. הבנייה ארכה מספר שנים, וכשהייתה בניית הבית קרובה לסיומה בשנת 1952, נפטר האב. המצב בארץ היה קשה, והבנים ירדו לארצות הברית. נחום חזר ארצה לפני מספר שנים. טובה צנגר, בת שרה ונחום, נפטרה בשנת 1963.
בסמוך לצריף זה היה צריף נוסף: בסוף שנות השלושים היה בצריף גן ילדים, בו ביקרו כמה מוותיקי 'אחוזה', כגון יצחק איכבוים.


משלחת תלמידים בבית הספר 'זכרון יוסף' ביום ספורט. עומדים מימין לשמאל: מאיר צנגר., ישראל יעקובי גדעון שטקלמכר, אליהו רוזנצויג. יושבות: שולה ברקו, מרים הילב ,שושנה דופלט, רחל מסינגר ברגליים משוכלות. מאחור ניצב המורה פרח.

 מקורות לפרק כ"ז:
ארליך, אלינורה <ליקטה, ערכה והגישה>. בתים מספרים על 'אחוזה'. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א, 1990/91.
בן-ארצי, יוסי. להפוך מדבר לכרמל. הוצאת הספרים ע"ש מאגנס, ירושלים 2004, עמ' 133
שיחה עם נצה רפפורט ברקאי ברקאי ודליה רפפורט בחר בשנת 2006, וכן שיחה חוזרת עם נצה בשנת 2012 .
שיחה עם רות לנדמן ריבקינד בשנת 2006 ובשנת 2012
שיחה עם צבי רזניק.
שיחה עם יעקב ורזגר בשנת 2006
שיחות עם נחום ויהושוע צנגר בשנת 2011.
שיחות עם בניהו סגל ויצחק איכבוים בשנת 2005
התצלום של הבנים המתעמלים וביניהם מאיר צנגר הוא מתוך אלבומה של מרים הילב סמולנסק ז"ל, ונמסר לי באדיבות דינה רוט, בתו של מיכה הילב..
התצלום של אביבה טורובסקי ועמוס לנדמן נמסר לי באדיבותה של הבת רות לנדמן ריבקינד.
התצלומים של בית רפפורט ומשפחת רפפורט נמסר לי באדיבותה של הבת נצה רפפורט ברקאי

פרופ. אמציה פלד, ראש המעבדה לחישה מרחוק בחוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה, ביקר ברוסיה בכנס ובמהלכו קיבל במתנה אטלס של רוסיה, איכותי ומרהיב ביופיו, משנת 2012, עם הקדשה אישית אליו.  עם קבלת האטלס הוא החליט לתרום את האטלס לספריה ולהקדישו לאנשי המדיה : "אטלס זה נתרם לספרית אוניברסיטת חיפה לכבודן של עובדות המדיה העושות עבודתן במקצועיות ראויה לשמה ובעיקר באהבה. פרופ. אמציה פלד, החוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה. חיפה 8.8.2012"

בקרוב בקטלוג הספרייה.

 תמונת שער האטלס

 דף מתוכו

 הקדשה לפרופ' אמציה פלד

 הכנת הסקירה: הדס עתיקאי שרון

מזל טוב לנעמה חזן! ביום יום היא ספרנית תחום יעץ וביום ההולדת צנחנית! אגב, זו אינה הפעם הראשונה שצונחים אצלנו בספרייה...אכן התדמית אינה משקפת תמיד את המציאות
תהנו!

רבים מזהים את פסל דמותו של זייד על סוס צופה על נוף עמק יזרעאל. אוסף התמונות של אלכסנדר וציפורה זייד, הגיע לספריה באמצעות נכדתם של ציפורה ואלכסנדר, גב' טלי זייד-רווה, וזוהו על ידה וע"י מר רוני קניגסברג.
בתמונות אנו נחשפים גם לחייו האישים ע"י תמונות משפחתיות וארועים שונים בחיי המשפחה. בית המשפחה בגבעות שייך אברק הווה מרכז חברתי ואירח אישים.

אלכסנדר זייד נהרג על ידי ערבים בזמן שעמד על משמרו ב-1938. ציפורה זייד, אשתו של אלכסנדר תרמה רבות לטיפוח זיכרו של אלכסנדר זייד והפיכתו לדמות מיתולוגית לאחר הרצחו ונכדתם טלי ממשיכה גם היא את המסורת. 


                                                    
אנו מודים לגב' טלי זייד-רווה ובטוחים כי אוסף זה יוסיף מידע רב למה שכבר ידוע לציבור.
חשיפתו של האוסף לציבור במרכז למדיה דיגטלית של הספרייה חשוב וכבר קבלנו עזרה בזיהוי דמויות שבתמונה ותודתנו נתונה למזהה האלמוני.



כוכבת זייד (משמאל) יפתח זייד (מימין) בשייך אברק, 1929-1930



חנוכת בית זייד בגבעות שייך אברק, כוכבת זייד (למעלה משמאל), אלכסנדר פן (לימינה), עם אורחים נוספים, 1931


 לאוסף התמונות

הכנת הסקירה: הדס עתיקאי שרון

בסקירה זו נדון במספר כתב עת בעברית העוסקים בהיבטיו המגוונים של נושא הניהול בארגון, נציין כיצד מגיעים למאמרים בנושאים אלו, ונדגים שלושה נושאים חדשים אשר נוספו לרשימת הנושאים בניהול.


יפעת פלג ונטע סטרלסקי-ויסמן ליד כתבי-העת בניהול. האגף המרכזי קומת הכניסה לספרייה

במפתח למאמרים בעברית כתבי עת רבים העוסקים בנושאי ניהול שונים כגון: תעשיה וניהול, שירות, ומשאבי אנוש. המאמרים בנושאים אלו מגוונים ומקיפים טווח היבטים של התחום.
להלן דוגמאות למספר כתב עת:

מגזין למנהלים: (מספר מיון בספריה XH.A3636 אלקטרוני משנת 2005) כתב העת מקצועי, היוצא לאור ע"י המחלקה ליחסי ציבור, האוניברסיטה הפתוחה, וממופתח משנת 2008. המאמרים בכתב העת עוסקים בנושאי ניהול, שווק, כלכלה, היבטים ארגוניים, משאבי אנוש, שירות ועוד. מתאים למחפשים מקורות מקצועיים בעברית במגוון נושאים הקשורים בניהול.

משאבי אנוש: (מספר מיון בספריה XH.A39956 ) כתב עת מקצועי העוסק בהיבטיו השונים של המשאב האנושי בארגון. כתב העת ממופתח משנת 1989, והמאמרים בו עוסקים במשאבי אנוש בארגון, היבטים כלכליים, יחסי עובד מעביד, הנעה לעבודה, יחסי אנוש בארגונים, למידה ארגונית, שנוי ארגוני, ועוד. מתאים למחפשי מקורות מקצועיים בעברית בנושא המשאב האנושי בארגון.

תעשיה וניהול: (מספר מיון בספריה XH.A5792) כתב עת מקצועי בנושאי ניהול ותעשייה וניהול, ממופתח משנת 1999. המאמרים בכתב העת עוסקים בהיבטים שונים של הניהול בארגונים. מתאים למחפשים מקורות מקצועיים בעברית העוסקים בתעשיה וניהול.

מצוינות בשירות: (מספר מיון בספריה XH.A382172) כתב עת מקצועי , היוצא לאור ע"י המכון למצוינות בשירות והמרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה, ממופתח משנת 2012. כתב העת עוסק בניהול ובשירות לקוחות, והמאמרים בו עוסקים בהיבט הספציפי של הלקוחות והארגון, השירות ללקוח, שמור הלקוח, ניהול לקוחות, מצוינות בשירות ללקוח ועוד. כתב העת מיועד למחפשים חומר מקצועי בעברית בנושא ממוקד של נהול לקוחות בארגון, ושירות ללקוח.

ניהול: בטאון מנהלי ישראל: (מספר מיון בספריה XH.A414) כתב עת מקצועי, היוצא לאור ע"י המרכז הישראלי לניהול, כפר המכביה. כתב העת ממופתח משנת 1978, ועוסק בניהול על היבטיו השונים. המאמרים בכתב העת עוסקים בכלל היבטיו של תחום הניהול ביניהם: שווק, שירות, משאבי אנוש בארגונים, יחסי עובדים, יחסי עובדים מנהלים, תרבות ארגונית, שנוי ארגוני, מנהיגות בארגון, למידה ארגונית, התמודדות עם משבר בארגון ועוד. המאמרים בכתב העת מיועדים למחפשים חומר מקצועי בעברית בתחומי ניהול מגוונים, ובטווח שנים נרחב.

מאמרים בנושאים לעיל ניתן לחפש במפתח למאמרים בעברית ע"י הקשת מונחי מפתח בנושאים המתאימים, כמו כן ניתן לחפש בכתב עת ספציפי, זאת באמצעות בחירת הקטגוריה שם כתב עת/קובץ, בחיפוש הפשוט או בחיפוש המתקדם.

כאשר מתפרסמים מאמרים הדנים בנושא חדש, אשר אינו קיים ברשימת הנושאים במפתח למאמרים בעברית, אנו יוצרים ומוסיפים את הנושא.

להלן דוגמאות לשלושה נושאים חדשים בתחומי הניהול אשר נוספו לאחרונה:

 מונח ‬ ‫ שווק רשתי ‬
‫ מונח רחב ‬ ‫ שווק ‬
‫ נראה מ- ‬ ‫ שווק רב שכבתי ‬
‫ נראה מ- ‬ ‫ שווק פירמידלי ‬
‫ הערה ‬ (Multi Level Marketing)

 מונח ‬ ‫ יעוץ אסטרטגי ‬
‫ מונח קשור ‬ ‫ תכנון אסטרטגי (מנהל) ‬
‫ מונח רחב ‬ ‫ יועצים ‬
‫ מונח צר ‬ ‫ מקינזי (חברת ייעוץ) ‬
‫ מונח צר ‬ ‫ תאגיד ראנד

 מונח ‬ ‫ תכנית עסקית ‬
‫ מונח קשור ‬ ‫ אסטרטגיה שווקית ‬
‫ מונח רחב ‬ ‫ תכנון אסטרטגי (מנהל) ‬
‫ מונח רחב ‬ ‫ תכנון (נהול) ‬
‫ נראה מ- ‬ ‫ תכניות עסקיות ‬
‫ הערה‬ ‫ (מסמך ניהולי המספק תמונה עתידית כוללת של העסק או המיזם - מבחינה שיווקית, טכנולוגית, תפעולית, כלכלית ועוד. מתוך ויקיפדיה)

 הכנת הסקירה: ענת אוסטר צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי

בתמונה: איזור כתבי-העת בניהול. האגף המרכזי (קומת הכניסה לספרייה)

בתור חוקר הנשוי לספרנית, אני מרבה לשמוע על חידושים בספריה דרך הספרנית האישית שלי.
לפני כמה ימים אמרה לי ג'ולין: "אתה פשוט חייב להיכנס לאתר של ISI!" אמרתי: "בטח יש שם רק חומר במדעי הטבע."
אבל בתור בעל ניסיון ידעתי שאשתי תמיד צודקת, אז נכנסתי לאתר, או, ליתר דיוק, ניסיתי.
הקישור פשוט לא עבד. פניתי ליעל גולן והיא מיד השיבה: "תנסה ללחוץ על CTRL בזמן שאתה לוחץ על הקישור."
וואלה! זה עבד. (אני אומר תמיד לתלמידי שחלק גדול מאד במחקר זה לדעת את מי לשאול...)
אז נכנסתי ל ISI (שירות של Web of Knowledge), וכמובן חיפשתי קודם כל את עצמי (בשירות "author finder") -
אם אומר לכם חוקר שהוא לא מחפש את עצמו דבר ראשון כשנתקל בקטלוג או במפתח של ספר - אז דעו לכם שיש לכם עסק עם אדם שאינו בדיוק מקיים את המצווה "מ?ד??ב?ר ש??ק?ר ת??ר?ח?ק".
בכל אופן, אחרי שגאוותי שבעה, חיפשתי דמויות שאני מרבה לחקור אותם, דוגמת הרמב"ם, רלב"ג ואברבנאל - וממש הופתעתי לטובה מכמות המחקרים הרשומים שם.
אני מנסה לעקוב בקפדנות על הנעשה בתחום שלי (בעצם, לא כל כך קשה - אני מכיר אישית כמעט כל מי שעוסק בפילוסופיה יהודית ביניימית בכל ה- United Federation of Planets, ובכל זאת מצאתי מאמרים שלא ידעתי על קיומם.
עוד דבר נחמד: ניתן "לייצא" (export) פריטים ישר מ ISI אל Endnote - דבר שחוסך הקלדה רבה!

אני מאחל לכולכם חיפושים מעניינים!

מנחם

הערה: כאשר אין כל תגובה כשלוחצים על קישורים לכניסה למאגרי מידע - יש להחזיק את מקש ה-control, ואז ללחוץ על העכבר (אפשרות זו היא דרך לעקוף את הבעיה, אך אינה עובדת בכל המקרים).

הסבר לתופעה: קיימת כנראה חסימת POP-UPS במחשב או בהגדרות הדפדפן עצמו.
חסימה כזו נגרמת ע"י תוכנות כגון: Firewall, Hotbar, Toolbar

במסגרת הסקירות שלנו על אוצרות "ארכיון אבא חושי" בחרנו הפעם להציג כמה ברכות חינניות ששלחו תלמידי בתי ספר יסודיים לאבא חושי לכבוד יום הולדתו הששים (שנת 1958) והשבעים (שנת 1968) וכמה חיבורים של תלמידים בנושא : "מבצע אדיבות" פרויקט שיזם אבא חושי ביוני 1953 בחיפה.

 ברכות לכבוד יום ההולדת:

רוב הברכות הנמצאות בארכיון כתובות על דפים בודדים וחלקן – בתוך מחברות מעוטרות בציורים צבעוניים נכתבו ע"י תלמידים בכיתות א'-ח' מבתי הספר "בית רמז" ו"בית יצחק".


ירון אביטוב כיתה ה' 1968

"...תוסיף לבנות את עירנו בהדר ובתפארת..."

בינה שמפנייר כיתה ה' 1968



דני קפלן כיתה ו' 1968

מתוך: מכתבי ברכה לכבוד ימי הלדתו הששים והשבעים של אבא חושי מאת תלמידי בתי ספר, תיק מ"ס A1/491:22

 מבצע אדיבות:

"מבצע אדיבות" – פרויקט שיזם אבא חושי ביוני 1953 בחיפה.
הפרויקט היה מלווה בפעילות חינוכית בכתות ובבתי הספר ובמודעות ברחבי העיר.
בארכיון נמצאים מערכי שעור של מורים בנושא וחיבורים של תלמידים מבית הספר לבנות "מזרחי" חיפה ומבית ספר "קרית חיים המערבית" ( בתי ספר יסודיים).
התלמידים כתבו חיבורים, חלקם על דפים בודדים וחלקם בתוך מחברות וספרו על מעשה טוב שעשו למען החברה והסביבה כן תיארו כללי התנהגות נאותים, בעיקר בנושא עזרה לזולת וכללי התנהגות בין אדם לחברו.
החבורים מעוטרים ברובם באיורים צבעוניים, חלקם תואמים לנושא. לעיונכם מספר דוגמאות:

"...כדי שתהיה ארץ ישראל לדוגמא ולמופת לארצות השכנות"

רבקה אליאס כיתה ד' 1953

"...בארץ ישראל בעיר חיפה שורר סדר ונקיון...הילדים מחונכים עונים באדיבות לכל עובר ושב...מדינה צעירה אבל תרבותית ומנומסת!..."

מרים לוי כיתה ד' 1953

"אמרתי בליבי למה תהיה האשה אחרונה בתור והיא זקנה?..."

עליזה עזרא  1953

מתוך: מערכי שעור ומכתבים בנושא מבצע "אדיבות" תיק מ"ס A1/492:22

 הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י

יש עובדים, הנמצאים בפריפריה של הספריה ואינם זוכים להיות בצוות העובדים הקבוע שלנו. הם שוהים אתנו מספר שנים, אך כיוון שאין פוגשים אותם בכל אירועי הספריה, או בימי גיבוש, חלקם נשארים אנונימיים. לכן אני מבקשת לזרוק אור על אחת מעובדות "המפתח לכתבי-עת בעברית", אותה רציתי שתכירו גם אתם.


יהודית קופרשטוק

אל יהודית קופרשטוק התוודעתי בשיחת טלפון באורח מקרי בקיץ 2006, בחיפושי אחר משפחת קופרשטוק המתגוררת באחוזה.
יהודית הכירה את "המפתח למאמרים" כסטודנטית בחוג למחשבת ישראל וציינה בשיחתנו כי היא עומדת לסיים תואר שני בחוג זה.
כיוון שחיפשנו אותה עת בנרות ממפתח בנושא היהדות, שאלתי אותה אם היא מעוניינת לעבוד אצלנו. יהודית נענתה לאתגר והתחילה לעבוד בספריה עוד באותו קיץ כעובדת ארעית. עד מהרה למדה את רזי המפתוח ורכשה מיומנות במערכת "אלף" ובהמשך גם גיליתי את מיומנותה הרבה בנושאי היהדות.

יהודית היא אדם צנוע, משכיל ורחב אופקים. הופעתה נאה ודרכיה דרכי נועם. עבודת המפתוח עוררה בה עניין רב והיא מקדישה ל"מפתח" את אותה תשומת לב רבה המוקדשת גם למשפחתה. את המאמרים "הבעייתיים" היא לוקחת עמה הביתה ומתייעצת עם בן זוגה, שלדבריה "מומחה" אף יותר ממנה בנושאים מסוימים. יהודית פיתחה אצלנו את מערכת הנושאים ביהדות והיא מנווטת בקלילות בין הנושאים השונים לבין חיי המשפחה, ביקורי קרובים, נגינה וציור, בשול ונכדים.
אם "אזלו" הגיליונות למפתוח בתחום היהדות, יהודית לא בוחלת בקטלוג עצמי של חוברות חדשות ומפתוחן בהמשך. ואם לא נעשו קישורים לטקסט מלא, אל דאגה, יהודית תקשר גם אותם. וכאשר לא מחכה במערכת כל גיליון בנושאי היהדות, יהודית שולחת ידה במפתוח מאמרים גם בתחומים אחרים. שום נושא אינו מפחיד אותה, כי היא "מאותגרת" מטבעה: היסטוריה וארכיאולוגיה, מדע ורפואה. כל נושא הוא טוב בעינה.
אצל יהודית הכול מתקבל כמובן מאליו, הערות והצעות, את הכול היא מקדמת בברכה, ותענוג הוא לי לעבוד במחיצתה. לצערי, הצעתי להעניק לה עובד מצטיין נדחתה גם השנה בגלל שפע המתחרים על תואר זה.

ב"מפתח למאמרים" שלנו גם עובדים ארעיים אחרים, העושים עבודתם נאמנה בתוך קיטונים קטנים, הרחק מעין כל. גם הם יפים למראה, חרוצים ונאמנים למטרה, וגם עליהם ניתן לכתוב ולספר ואולי יזדמן לי לעשות זאת בהזדמנות אחרת.

 הכנת הסקירה: אמירה קהת