בצער רב קבלנו את ההודעה על מותו של ד"ר מאיר בוכסווילר ז"ל.
מאיר היה ידיד יקר של הספריה, ואהבתו לספרים ותרומתו הגדולה לספריה היתה בעלת משמעות רבה עבורנו, ולא תשכח.

בשנת 2003 תרמה משפחת בוכסווילר  אוסף פרסומים עצום ויחודי על הרעיון הקיבוצי והסוציאליסטי, המונה כ- 12,000 ספרים, חוברות ומסמכים. בנוסף לתרומת הספרים הייחודית מגיעה המשפחה לביקור בספריה מידי שנה ותורמת מלגת השתלמות לספרן בספריה בחו"ל. רק לפני חודשים ספורים שמחנו מאוד לארח בספריה את ד"ר בוכסווילר ז"ל ואת אשתו חסידה, ילדיו ונכדיו.  

לזכרו אנו מביאים להלן את הרצאתו של ד"ר מרקוס זילבר על חשיבות התרומה של איש יקר זה:
"על מה לדבר בטקס לכבוד משפחת בוכסווילר? איך להודות לדר' מאיר בוכסווילר על מפעל המכון הביבליוגרפי שמאפשר לחוקרים רבים ואני ביניהם, למומחים ולסטודנטים, לערוך את מחקרינו? כיצד להמחיש ולהדגים את חשיבותו של אוסף זה לעשייה המחקרית הזו? מה בעצם ייחודו של אוסף ובמה הוא שונה מספריה אקדמית, למרות שהוא למעשה חלק ממנה?
תסלחו לי שאקח דוגמה מעצמי. קל לי יותר לדבר מנקודת מבטי, אך במובנים רבים היא מייצגת את העניין הכללי. אני דוגמה לחוקרים המתעניינים בנושאים שאוספו של דר' מאיר בוכסווילר מטפל בהם. אני היסטוריון של מזרח אירופה, מתעניין בשאלת המיעוטים בה ובשאלות של רדיקליזציה, לאומיות וסוציאליזם. נושאים מובהקים באוסף זה. לי ולחוקרים אחרים כמוני בשדה המחקר שלי האוסף מאפשר נגישות לחומרים שלא הייתי יכול לגשת אליהם בכוחות עצמי.

אוסף כזה מאפשר לי להתקדם במשימתי. כך למשל במחקר והוראה על תהליכי סקולריזציה של ציבור יהודי מזרח אירופי במפנה המאות ה-19 וה-20 אני נעזר בפריטים רבים באוסף. הייתי יכול להרצות הרצאה מלומדת סביב סוגיה זאת, הרצאה שמצד אחד מחדשת תובנות בהיבט כזה או אחר של סקולריזציה, ובמקביל להראות שמקורות רבים האצורים באוסף בוכסויילר מעודדים ומאפשרים לערוך מחקר כזה. אך למרות שהרצאה מלומדת וחדשנית של חוקר אקדמיה מקובלת במסגרות כאלה, היא לא תקלע למטרת הרצאתי - לשתף אתכם ב"מאחורי הקלעים" של השימוש באוסף הממחיש במלוא עוצמתו את משמעות האוסף.

כדי להמחיש את דברי אזכיר רק ספר אחד מתוך האוסף, ספר אחד שנפל לידי כמעט באקראי בעודי מחפש ספר אחר. "די סאציאליסטישע ליטעראטור אפ יידיש אינ 1875-1897", מאת שמואל אגורסקי. ספר זה שסוקר אתוסים פרולטאריים וסוציאליסטים ביידיש בוחן ביטויים של חילון בקרב יהודי מזרח אירופה. המחבר שמואל אגורסקי, מגלם בעצמו את התהליך הזה. בן של משפחה שומרת מצוות בתחום המושב היהודי ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה ה-19 התפקר, אימץ סוציאליזם רדיקאלי ואורחות חיים של בוהמיין, היגר לאנגליה ומאוחר יותר לארה"ב. כאשר פרצה המהפכה הבולשביקית חזר לרוסיה, בה האמין כי יגשים את הסוציאליזם. בעודו פעיל בסקציה היהודית של המפלגה הקומוניסטית כתב את הספר שיצא לאור במינסק ב-1935. אגורסקי היה בשר מבשרו של המנגנון הסובייטי וזה הוקיע אותו. בשנות הארבעים אבדו עקבותיו לאחר שהוגלה על ידי הטרור הסטליניסטי מזרחה, לסיביר לגולגים הסובייטים.

הייתי יכול לספר במקביל את סיפורו של העותק של הספר שנמצא באוסף. לעותק שברשותנו יש היסטוריה משלו. ממינסק, מקום ההוצאה לאור התגלגל העותק מערבה לכיוון הפוך לזה של מחברו, אל ספרייה יהודית בקובנה, ספריית מאפו הידועה, שחותם סגול מוטבע  עליו. עותק זה עם אחרים באוסף הקובנאי נבזז על ידי הנאצים, שתבעו חותם שחור של נשר הנאצי מטיל אימה, שמתנוסס על חותם הסגול. העותק התגלה לאחר תום מלחמת העולם השנייה במחסן במערבה של גרמניה. משם עבר לירושלים עם חותמת EX LIBRIS בה גם מגן דוד תכלת, עד שמצא את מקומו באוסף בוכסויילר. במי נתמקד? בכותב הפריט או בספר עצמו? הנה הראיתי כי לכל אחד מהלך חיים משלו, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו ועם זאת עצם העובדה שאנו מדברים על אדם או פריט יחיד ממחיש כי לעולם איננו יכולים להבין פריט אחד אלא כחלק מאוסף רחב יותר וקהילה רחבה יותר. עולמות שתוך שהם הולכים ומתרחבים, גם הולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר.

אך בכך לא תם העניין. כמו במקרים אחרים של חיפושים, גם כאן תהליך רפרוף ועיון באוסף מניב התקלות בפריטים חדשים התופסים את העין, שובים את הלב ומגרים את המחשבה, ומניבים בתורם חיפושים נוספים בספרים נוספים בהם נמצא עוד מסמך בעניין הספציפי בו אני מתעניין. באמצעות הקריאה בהם אני מגיע לנושאים אחרים, שיובילו אותי שוב בתורם לנושא חדש שירתק אותי לא פחות מהנושא הקודם ויסללו את דרכי לפריטים אחרים באוסף שאוצרים עולמות מלאים בלתי מפוענחים שמאפשרים מחקר כזה וגלגולים כאלה.
אבל ייחודו של אוסף הוא בזה שהוא מתוחם סביב נושאים נרחבים רלבנטיים והינו בעל הגיון פנימי משלו. כפי שאמרנו כל פריט מגלם עולם ומלואו אך איננו שלמות, שכן הוא מתכתב עם פריטים אחרים באופן ישיר או עקיף. אין זה אומר שהתיחום הרמטי. נהפוך הוא, הוא מתפתח לכיוונים שונים. זה יוצא מהאדם האוסף, שמכתיב כיוונים על פי אופקיו האינטלקטואלים והנושאים שהוא מוצא בהם עניין, ואינו קופא על שמריו. האדם האוסף מרחיב את אופקיו ובכך גם את האוסף. במקביל, כאשר חוקר ניגש אל האוסף מתוך העניין שלו ונוטל פריטים ממנו הוא כורך ביניהם באופנים חדשים ומעניק משמעות חדשה להם ובאמצעותם לאוסף כולו ולתרומתו של האוסף במרחבי המדפים. לכן האוסף,  שהוא לכאורה אינוונטר דומם השוכן על המדפים, 12000 פריטים מקוטלגים אחד-אחד, מגלם בתוכו בפועל את רוחם של מחברי הספרים ואוספיהם כמו גם את קוראיהם לדורותיהם, וככזה מגלם פוטנציאל אין-סופי של ידע, פרשנות מחודשת, חשיבה ויצירה.

ככל הנראה קשה לדבר על אוספי ספרים אדירי ממדים מבלי לגלוש להגיגים רגשניים. זה קרה אפילו לפילוסוף וולטר בנימין, שבמאמרו המפורסם "פורק את ספרייתי" ניסה לפענח את מהותו ומניעיו של אספני ספרים. במסתו הרגישה בנימין מספר כיצד הוא פירק את הארגזים שהכילו את ספרייתו, ומספר על העלאתם למדפים. חפצים דוממים כביכול שמעלים זיכרונות על מפגש האוסף, האיש, עם פריטי האוסף -  ספריו. זהו טקסט קלאסי על אספנות ספרים מנקודת מבטו של האינטלקטואל, הכולל ההודאה הכואבת, מניסיונו האישי של בנימין, כי "אי-קריאת [כל] הספרים היא אחד ממאפייניו של אספן הספרים". שכן כוחו של אוסף איננו בקריאה מדוקדקת או חטופה של כל פריטיו על כל חלקיו. חשיבותו בגירוי האינטלקטואלי שמציב, לדיאלוג שמעורר ולשיח שיוצר. הפריטים אינם אלא הזמנה לקריאה, להרהור ולמחשבה שנערכה על ידי האדם שמאחורי הרכבת האוסף, הזמנה ליטול חלק בקהילת שיח רבת משתתפים.

האדם האוסף נמצא בצומת דרכים חשובה בין הטקסטים שאסף, המגלמים את רוחם ורעיונותיהם של בני התקופה, ובין אלו שעתידים לקרוא ולהיבנות ממנו, לעתים בזמן ובמקום אחרים לחלוטין. ככזה איכותו ועוצמתו של האוסף תלויה במי שמאתר את הפריטים בקרב אלה שיצרו ואלה שהפיצו אותם. האוסף יוצר קהילת שיח מדומיינת מעבר לזמן ולמקום, שמורכבת ממחברי הספרים, (שהם כשלעצמם מגלמים שיח בן הזמן המתכתב עם הכותבים האחרים ועם קהיליות קוראיהם הפוטנציאליים, להם לעתים ניסו להתוות דרך ואף להציג ביקורות נוקבות); קהיליית השיח המדומיינת מורכבת גם מאנשי מערכות ההפצה של הפריטים, אנשי שימור הספרים, קיטלוגם וטיפולם היום-יומי (שגם אם חלקם ביצירת הקורפוס נתפס כמובן מאליו, הוא חשוב לא פחות - ותרומתו באפשרו את הגישה לעולמות אלו לא תסולא בפז). קהילייה זאת מורכבות לבסוף מאיתנו, מאותם ה"צרכנים" של האוסף, קוראים מן השורה ומומחים בתחומם, המקיימים התכתבות מעבר לזמן ולמקום עם תקופה שעברה, ומבקשים אף הם להפיץ את פירות חקירתם בקרב בני קהיליותיהם, פירות שפניהן מכוונות מדרך הטבע אל העתיד."

יהי זכרו ברוך!

מימין לשמאל: שרון טל, נטע סטרלסקי ויסמן וחומי רקם

שרון קבלה הערכה מיוחדת בזכות:

 עבודתה המסורה והיעילה. 

 המקצועיות שהיא מפגינה ועמידתה בסטנדרטים מחמירים לאורך זמן.

הפעלת שיקול דעת ויוזמה בפתרון בעיות.

 שיתוף פעולה פורה וענייני עם קולגות בארץ ובחו"ל.

 יכולותיה להשלמת פרוייקט כתבי העת האקדמיים בעברית במאגר JSTOR

 שילוב בלתי אפשרי כמעט בין עבודה שוטפת למחויבות לפרוייקט JSTOR של כתבי-העת האקדמיים בעברית.

פרוייקט כתבי-העת האקדמיים בעברית ב-JSTOR, כולל נכון לכתיבת שורות אלו כ-43 כותרים אלקטרוניים של כתבי-עת אקדמיים מרכזיים בעברית החל משנת הוצאתם לאור ועד 3-5 שנים מהיום.

לאחרונה עלה באתר "יד-ושם" פרוייקט הנצחה של ה-The International Institute for Holocaust Research ובו מידע על חיילים יהודיים שלחמו בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה. אחד מאותם חיילים היה Boris Suris אבא של ד"ר טטיאנה דרובצקוי מהספרייה שלנו.


אתר ההנצחה

בוריס נולד בשנת 1923 באודסה וגדל להיות ילד מוכשר מאוד, בצעירותו למד אמנות ובהמשך החל ללמוד אדריכלות. 
בשנת 1941 התגייס לצבא האדום, מאחר והיה בעל שליטה טובה מאוד בשפות כולל גרמנית וצרפתית נשלח לבית ספר למתרגמים צבאיים. לאחר שסיים את הקורס, בחודש מאי 1942 נשלח בוריס לחזית ובספטמבר של אותה השנה החל לתרגם למפקדה של חטיבת חי"ר בחזית דון ליד סטלינגרד. במאי 1943 הוא נפצע באורח קשה. לאחר לאחר ארבעה חודשים בבית חולים, בקש לחזור לחזית. עם חזרתו, החל מדצמבר 1943 ועד ינואר 1944 המשיך בוריס במשימות התרגום והתמנה לראש יחידת מודיעין שנשלחה למשימות בשטח האויב. בינואר 1945, היה בין החיילים הראשונים ששחררו את מחנה הריכוז אושוויץ.

לאחר שהשתחרר בשנת 1946, החל בוריס ללמוד באקדמיה לתולדות האמנות בסנט-פטרסבורג, הוא המשיך במחקר באוניברסיטה ובין מחקריו גם ספר שהיה נדיר לתקופתו על האומן תנחום קפלן Tanhum (Anatolii) Kaplan. בוריס נפטר בשנת 1991 בלינינגרד.
לאחר מותו נמצא יומן שכתב בזמן המלחמה, הנמצא כעת בספרייה שלנו, לאחר עריכה ופרשנות של טטיאנה ביתו. PG3488.U7Z45 2010
Boris Suris, Frontovoi dnevnik: dnevnik, rasskazy (Frontline journal: Journal, Stories), Moscow, 2010



 תודה לד"ר טטיאנה דרובצקוי, ענף שירותים טכניים.

לאחרונה נתרם לספרייה אוסף ספרים בנושא צדפים, מאוספו ומעיזבונו של דב פלד ז"ל. פלד היה בעל אוסף הצדפים הגדול ביותר בעולם של צדפי ים סוף. האוסף נתרם על ידי בתו, סיגל אורנוי פלד. פריטי המידע שנקלטו מעשירים את הספרייה שלנו בתחום זה. ברצוננו להודות לבתו של פלד, על העברת אוסף מיוחד ונדיר זה אלינו לספרייה.

להלן מספר דברים שכתבה סיגל, בתו של פלד לזכרו:

"דב נולד בשנת 1933 בפתח תקווה, וכתחביב היה צולל ודג דגים. באחד מימי הצלילה של דב באילת, בשנת 1960, החלה אשתו, אסתר פלד, לאסוף צדפים על החוף. עם יציאתו מהמים אמרה לו: "אם יש על החוף כאלו צדפים יפים, תאר לך כמה יפים אלו שבמים העמוקים". ואכן היא צדקה לדעתו, ומאז נשבה דב בקסם הצדפים, והפך את איסוף הצדפים והעיסוק בהם לתחביבו העיקרי. דב היה אוטודידקט. הוא קנה ספרים בחו"ל, קרא ולמד שעות וימים אודות הזנים השונים של הצדפים. החל משנות השישים ועד שנות התשעים ערך דב מסעות מרתקים למקומות נידחים ברחבי העולם, כדי לחפש אחר צדפים מיוחדים. במסעותיו הגיע לחבש, אריתריאה, אוסטרליה, ניו-זילנד ,איי סיישל, סינגפור, מאוריציוס, ציילון, פוקט איילנד, הפיליפינים, תאילנד, האוקיינוס ההודי ועוד. הוא צלל, גילה, אבחן, חקר ומיין בעצמו משפחות של צדפים והגדיר אותם. לאחר בדיקות קפדניות הגדרותיו אושרו והוכרו על ידי מדעני הקונכיות המוכרים והחשובים בעולם בשנים אלו. אחד-עשר צדפים גילה דב, וכנהוג בעולם הצדפנים הבינלאומיים, נתנו לאחד-עשר הצדפים האלו שמות הקרויים על שם האספן החוקר והמאבחן. למשל יש צדף הנקרא "דובי פלדי", וזהו סוג של מורקס. דידי מנוסי  כתב על "ארץ הצדפים" בספרו "מאנטרטיקה עד פפואה", והקדיש לדב פלד פרק בספרו.
דב היה מאספני הצדפים הידועים בעולם ובישראל ולימים התחביב הפך גם לעסק מצליח. בנוסף לעבודתו כמהנדס וכבעל חברה המתמחה בעבודות חשמל גדולות ובהגנה קטודית, עסק במכירת צדפים, תכשיטים וקישוטי צדפים מעשה ידיהם של שני ילדיו, ערן וסיגל, שהדביקו בעצמם את הצדפים. החברה להגנת הטבע נתנה לדב אישור ורישיון לעסוק במכירת צדפים, והיו לו חנויות בשארם א-שייך (עד מלחמת יום כיפור) ובאילת. דב תרם צדפים למכון חקר הימים והאגמים בשקמונה חיפה. דב היה ציוני ולחם כשריונאי מגיל שמונה עשרה ועד סוף שרות המילואים שלו, במלחמת ששת הימים (בה קיבל צל"ש), במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור."

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץ

לאחרונה חזרו ממשמר הספרים שלנו בקרית ארבע 4 ספרים נדירים.

ארבעת הספרים שחזרו משימור

וכך הם נראו לפני...

 ספר האגודה. מאת זוסלין אלכסנדר הכהן. קרקא: יצחק בן אהרון, 1571.

ספר האגודה – כתוב בכתב רש"י. הספר מסכם את המסקנות ההלכתיות של סוגיות התלמוד ובנוי על פי דעתם של הפוסקים שחיו לפניו. ספר זה נועד להיות ספר הלכה פרקטי והשפיע רבות על הקהילה האשכנזית. מחבר הספר היה מחשובי פוסקי חכמי ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-14. רב חייו פעל בפרנקפורט. 

ספר האגודה. מאת זוסלין אלכסנדר הכהן. קרקא: יצחק בן אהרון, 1571.

 Buxtorf, Johann,1564-1629. Johannis Buxtorfi lexicon Hebraicum et Chaldaicum. Londini : Jacobi Junii, & Mofis Bell, 1646

הספר קיים אצלנו בשני עותקים, שני העותקים שומרו. הספר כתוב בשפה הלטינית והעברית ועוסק בתרגום מילים מעברית ללטינית. הכותב מלווה את פרושיו בהסתמכות והבאת דוגמאות מן המקורות. המחבר נולד בווסטפליה – גרמניה ושהה תקופה ארוכה בבזל. היה הבראיסט ידוע ופרופסור לשפה העברית. הקדיש את חייו ללימוד השפה העברית וספרות רבנית, היה בקשר עם מלומדים יהודים רבים בנושאים הלכתיים. את ספרו lexicon Hebraicum et Chaldaicum כתב בשנת 1607 ולא סיים את כתיבתו. בנו ערך את הספר לאחר מותו והוציאו לאור. הספר פורסם שנית בליפציג בשנת 1869 עם הערות מאת Bernard Fischer. 


 Johannis Buxtorfi lexicon Hebraicum et Chaldaicum. Londini : Jacobi Junii, & Mofis Bell, 1646

המשמר מבצע הערכת תהליך העבודה.

מפרקים את הספר מהכריכה. מסירים סלוטיפים או סרטי ניר מכל סוג שהוא. יש צורך לדעת באיזה דבק נעשה שימוש בספר כדי לדעת באיזה חומר להשתמש כדי להסיר את הדבק. הדבקים שבהם השתמשו בספרים הנ"ל הם מהסוג הישן מאד: ניתן לדלל עם מים ולאחר מכן הדבק יורד. (בשנים האחרונות משתמשים בדבק לבן שקשה מאד להורדה). החומרים בהם משתמשים כדי להוריד דבק וכתמים מהניר הם בנזין לבן, קוהל וטלואן. את הדפים מכניסים לאמבטית מים ולאחר הייבוש משלימים את הקטעים החסרים ע"י עיסת ניר שנעשית בבלנדר או ע"י ניר אורז. לעיתים יש צורך לצבוע את הניר כדי לסתום חורים בצבע תואם.

לגבי הכריכה – הוכנו כריכות עור חדשות בעיבוד טבעי. יתרון של סוג עור זה הוא חיי מדף ארוכים מאד. בנוסף עור מסוג כזה מקבל "הטבעות"  - בניגוד לעור מודרני המכיל מתכות רבות ולא ניתן להטביע עליו.

על כריכת העור בוצעה ב"ספר האגודה" הטבעה עיוורת באמצעות חימום: ע"י הטבעה כזאת העור משנה את הצבע והציור של החותמת נטבע על הכריכה. נבנו מנעולים על גבי הכריכה שמשחזרים במדויק את המנעולים המקוריים שנשחקו כליל.

על כריכת הספר  lexicon Hebraicum et Chaldaicum בוצעה הטבעת צבע במכונת קוויק פרינט.

תהליך כריכה זה והשימוש בחומרים הנ"ל דומה לתהליך כריכה מסורתי. העור הטבעי הוא גמיש הרבה יותר ולכן העיבוד שלו יותר מגוון – כך עבדו בעבר.ההטבעות הנ"ל נעשות לפי רוח התקופה המקורית של הספר ולפי מה שהיה מקובל אז.

 سامي، مصطفى،توفي ١٧٣٣. تاريخ سامي وشاكر وصبحي. قسطنطينية : [د. ن.]،   ١٧٨٣م. 

הספר כתוב בשפה תורכית- עותמנית ויצא לאור בשנת 1783. הספר עוסק בהיסטוריה של תורכיה במאה ה-18. צורת הכריכה של הספר היא מיוחדת ובהשפעת התרבות הערבית, הייתה מקובלת באזור אסיה באותה תקופה. שיקום הכריכה של ספר זה החל בהסרת הקרטון מהעור. לאחר מכן העור המקורי נוקה ושוקם באופן ידני בעזרת החומר טלואן וכוהל להסרת הכתמים. נבחר עור בצבע  ובמרקם דומה להשלמת הקטעים החסרים. העור המקורי והעור החדש הודבקו  על קרטון תוך כדי שילוב קטעי העור המקוריים בכריכה. על הכריכה הוטבעו איורי זהב במכונת קוויק פרינט בדומה לאיורים שהופיעו על הכריכה המקורית.

سامي، مصطفى،توفي ١٧٣٣. تاريخ سامي وشاكر وصبحي.قسطنطينية :[د. ن.]،   ١٧٨٣م. 

 הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י  צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי

 מאת: צילה הראל (גמלאית הספרייה)

כשהתחלתי לעבוד בספריית האוניברסיטה לפני כ-40 שנה עבדנו 6 ימים בשבוע, בלי הפסקה לארוחת צהרים. אחרי כמה שנים, האוניברסיטה עברה לשבוע עבודה של חמישה 5 ימים, יום עבודה של 8 שעות במקום 7, וכן אפשרה לעובדים לעשות הפסקה לארוחת צהרים. הקפיטריה היחידה בקמפוס אז היתה מתחת לספרייה בבניין הראשי, בקומת ה-500 החשוך ונטול החלונות. האוכל שהוגש שם גם היה נטול דמיון, טעם וריח, אבל בלית ברירה אני וחברי לעבודה הסתפקנו במה שיש.

כעבור מספר שנים, כשעלה בשיחת היום נושא ההסעדה בקמפוס (יותר נכון חוסר אפשרויות ההסעדה),  יודעי דבר ועניני הטעם בספרייה גילו לנו שיש מקום הסעדה נוסף בבנין הרב תכליתי שקרוי "אפי". אני וחברתי לעבודה רחל, שותפתי לארוחות הצהרים, החלטנו לבדוק במה מדובר. שקלנו בכובד ראש אם הליכה של כ-15 דקות ממרומי הבניין הראשי עד לבניין הרב-תכליתי ברגלי ההר מצדיקה את המאמץ. קרקורי הבטן והסקרנות הגסטרונומית שכנעו אותנו שכן.

בחרנו את היום ואת השעה למסע ומצוידות בארנקים יצאנו לדרך. כשהגענו לבנין הרב-תכליתי, לא מצאנו שלט או כל אמצעי הכוונה אחר למקום של "אפי". לאחר ששאלנו אין ספור אנשים בבניין, עלינו לקומה השנייה, עברנו פרוזדור ארוך, פנינו שמאלה, ימינה ושוב שמאלה, ולפי הריח הגענו לחדר קטן בפינת הקומה, כנראה כיתה לשעבר, עם שלט על הדלת מדף A4 שעליו כתוב בכתב יד "אפי". בחדר היו כמה שולחנות שעליהם סירים ותבניות של מזון, עוד כמה שולחנות וכסאות לסועדים, בקיצור מקום שהזכיר בית תמחוי במחתרת.  היות והגענו עד הלום החלטנו לבדוק במה מדובר ולהעיז לטעום. עברנו ליד הסירים הגדושים בתבשילים ביתיים ומפתים: קוסקוס עם ירקות, שניצל ופירה, עוף ותפודים צלויים, קציצות וירקות מאודים. אפי הגיש את המנות בעצמו וגם טיפל בקופה. בחרנו, אכלנו, שבענו  מהמנות הנדיבות והמחיר הסביר, וחזרנו לעבודה בספרייה, עייפות אך מרוצות.

בבוא השנים, עם התפתחות האוניברסיטה וגידול האוכלוסייה שבה, נפתח אזור הסעדה חדש בבניין הראשי, צמוד לספרייה. כשבאנו בפעם הראשונה לבדוק את המקום מצאנו לשמחתנו חדר אוכל מרווח, מואר, ואפילו חדר נפרד לסגל, ומגוון מזנונים ותפריטים: בית קפה עם ארוחות בוקר, סנדוויצ'ים וסלטים, מקדונלדס הידוע עם ההמבורגר והצ'יפס, מזנון תאילנדי, ובמקום כבוד בשורה את המזנון של "אפי". שם, מאחורי דלפק חדיש עם מגשים ותבניות מבריקים במלוא הדרם, המתינו התבשילים המוכרים ומחממי הלב, אוכל ביתי כמו של אמא. אפי גם התפתח עם הזמן והוסיף להיצע מגוון סלטים טריים וצבעוניים, אפשרות לקחת אוכל "הביתה" בכלים חד-פעמיים, מנות צמחוניות ודג סלמון. כדי לעודד תזונה נכונה, הוא תלה שלט, ליד המחירון, עם הערך הקלורי של כל מנה. כהרגלו, ובעזרת צוות עובדות נמרצות, אפי המשיך להגיש עם חיוך מנות גדושות ומשביעות, עם כל הלב.

סיס ורחל

בימים האחרונים, השתתפנו, כמדי שנה, ביריד הספרים בשפה הערבית בעיר נצרת. יריד זה מאורגן על ידי ספק הספרים مكتبة كل شيء, ובו אלפי ספרים שהובאו לארץ מירידי ספרים שהתקיימו בחודש ינואר בקהיר ובקזבלנקה, ממגוון הוצאות הספרים הגדולות ברחבי העולם הערבי. לאחר בדיקת המצאי שם, בחרנו ספרים אשר מעשירים את אוסף הספרייה שלנו במגוון תחומים כגון: אסלאם, שפה וספרות ערבית, דקדוק ערבי, היסטוריה ופוליטיקה של המזרח התיכון ועוד. הספרייה רכשה ספרים בערבית גם מספקים נוספים אשר ביקרו ביריד הספרים בקהיר.
מצורפות מספר תמונות מהיריד:

יריד הספרים

ליאת שלאל



ערן גולדנברג

 הכנת הסקירה וצילום התמונות: ליאת שלאל וערן גולדנברג.

לקראת כנס תרבות האוכל הישראלית שיערך ב-18.3.15 נסרק בימים האחרונים אלבום: "תחרות בעלת הבית הישראלית" מתוך אלבומי ארכיון אבא חושי, שבארכיוני הספרייה.

האלבום נערך ע"י פרסום "אלי" וניתן במתנה לראש עירית חיפה דאז מר אבא חושי, ומסכם את תחרות בעלת הבית הישראלית הארצית שנערכה בשנת 1957 בחסותו. מספר חברות המשווקות מוצרים שמשרתים את עקרת הבית בחיי יום יום החליטו לארגן את התחרות כמפעל ציבורי כדי להעלות את מעמד עקרת הבית בעיני הציבור ובעיני עצמה. התפיסה שעמדה מאחורי התחרות הייתה מתן הוקרה לעקרת הבית שמהווה את היסוד לחיי משפחה מאושרים וכן הכרה בחשיבות מעמד עקרת הבית כגורם שמהווה בסיס לחיים הכלכליים של המדינה כולה.

ארגוני נשים שונים שתפו פעולה ובחרו את המועמדות. המבצע החל ב-22.2.1957 והסתיים ב-28.5.1957.

פרסום התחרות

במקום הראשון זכתה גב' פני הר-געש, בת 35 מרמות רמז בחיפה, ילידת קזבלנקה, 9 שנים בארץ. היא זכתה בתואר ובכיריים של גז.
מנימוקי השופטים לבחירתה:  "עבודתה הצטיינה בשקט ובזריזות. היא הספיקה לאפות עוגה ומגדנות ממינים שונים לחגיגת יום הולדת. היא קישטה את השולחן בטוב טעם. הופעתה וסביבת עבודתה אמרו ניקיון וסדר. אם כי היא אם ל-5 ילדים, ביתה הצנוע בין שני החדרים נקי למופת, מסודר ונאה, אומרות השופטות שביקרו בביתה. גיל הילדים – שלשה בנים ושתי בנות – הוא בין 4 ל-16. משכורת בעלה, רואה חשבונות במקצוע, אינה מספקת ל-7 נפשות וגב. הר-געש תופרת, רוקמת ואף יודעת כובענות...".


המבחן המעשי

במקום השני זכתה גב' חנה שטרית מטבריה. היא זכתה במכונת כביסה "קללי".
מנימוקי השופטים לבחירתה: "אישה נעימה וזריזה זו השאירה בבית חמישה ילדים כשהצעיר בהם בן חצי שנה. לא קל להיות אשת חיט בטבריה ועל אף הילדים הרבים והפעוטים עדיין מוצאת היא כשלוש שעות מידי יום לעבודות תפירה וסריגה לשם פרנסה. 'אין בביתי אף לבוש אחד, אומרת היא, שלא אני תפרתיו או סרגתיו'".

במקום השלישי זכתה גב' נטע סברדלוב מרמת גן. הפרס הוא מוצרי "קלין" לכל ימי חייה.


פרסום בעיתונות

בין הנשים שהתחרו הייתה אשת רב, עולה מטורקיה ואשת פועל ביקב שהצליחה לגדל ולהעניק השכלה ל-5 ילדים בתנאים קשים מאד.
 כל עשרת המתמודדות זכו בפרסים: הפרס הרביעי כלל מזוודת עור של "שמן" עם תמרוקים ועשרה ימי הבראה, פרס חמישי המחאה של 250 ל"י, מפעל "דורינה" תרם 3 מערכות ביגוד, וכן ניתן גם סיר לחץ ומוצרי מזון. 

לפי מסמכים הקיימים באלבום – היו תכניות מעשיות לקיים את התחרות גם בשנת 1958.

שיטת התחרות הייתה כדלקמן:

 פרסום: מסע תעמולה נרחב בעיתונות, ברדיו, בקולנוע ובכרזות שונות ומידע לגבי תנאי ההשתתפות בתחרות בכל רחבי הארץ .

 חלוקת שאלונים שחוברו ע"י חבר שופטים של ארגוני הנשים.

 מיון השאלונים ובחירת 300 נשים מצטיינות.

 בקורי בית בכל רחבי הארץ אצל 300 הנבחרות במשך 4 שבועות ומסירת דו"ח לוועדת השופטים המרכזית.

 קביעת 10 עקרות ביית זוכות ופרסום תמונותיהן + מאמר בעיתון "לאישה".

 בחינה סופית וחלוקת פרסים בחיפה, בנוכחות ראש העיר אבא חושי, חבר השופטים, נציגות ארגוני הנשים והחברות היוזמות ועיתונאים. עשרת המועמדות עברו בחינה מעשית בבית ספר "ויצו" בבישול, כביסה וגיהוץ. חבר השופטים קבעו את המצטיינות לפי בחינה מעשית, דו"ח על הביקור הביתי, שאלון.

 חלוקת הפרסים – נערכה על ידי ראש העיר מר אבא חושי אחרי הצהריים בהיכל העיריה.

 התפרסמו תוצאות הבחירה, פורסמה תמונת שער בעיתון "לאישה", פורסמו מאמרים על כך בעיתונים יומיים בעברית ובלועזית וכן גם בעיתון "לאישה", הוסרטו סרטים ע"י "יומן כרמל" המסכמים את הנושא ב-90 בתי קולנוע בכל רחבי הארץ.

האלבום היינו חלק מהארכיון ע"ש אבא חושי, ארכיון מרכזי בארכיוני ספרית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה. הוא נסרק ונשמר גם בארכיון הדיגיטלי ע"ש אבא חושי, המרכז למדיה דיגיטלית –הספרייה, אוניברסיטת חיפה.  לצפייה

 הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י, ארכיונים וספרים נדירים, תחום מדיה

ד"ר ערן שלו, ראש החוג להיסטוריה כללית, זכה במענק מטעם אוניברסיטת ייל. ד"ר שלו בחר לתרום את המענק שלו, 675 דולר, לרכישת ספרי הוצאת ייל עבור הספרייה. קיבלנו 22 ספרים, בעיקר בתחום ההיסטוריה האמריקאית של תקופת המהפכה, המפורטים בהמשך. 
אנו מודים לד"ר שלו על תרומתו הנדיבה והחשובה לאוסף הספרייה!

 לעיונכם: רשימת הספרים שנתרמו: