למדה באוניברסיטת חיפה.
תנ"צ תומר אהובה, שירתה כמפקדת תחנת משטרת חיפה וגילתה אומץ לב הראוי לשמש מופת. בתאריך 2.12.2010 בשעות הצהריים, פרצה שריפת ענק ביערות הכרמל.
בשריפה זו נספו 44 אנשי שירות בתי הסוהר, מכבי האש ומשטרה, אשר נלכדו בתוך האש. תנ"צ אהובה תומר ז"ל הגיעה למקום במסגרת תפקידה כדי לסייע בפעולות חסימת הצירים, הפינוי וההצלה אשר התנהלו באזור. היא המשיכה בפעילותה על אף האש שהשתוללה במקום, ועל אף הסיכון הרב לחייה עקב כך. תנ"צ אהובה תומר ז"ל נספתה תוך כדי נסיונה לסייע בחילוצו של אוטובוס ובו 38 צוערים של שירות בתי הסוהר שנלכדו בתוך האש.
עיטור המופת הוענק לתנ"צ אהובה תומר ז"ל על גילוי התמדה, דבקות במשימה ואומץ לב, הראויים לשמש מופת.  קישור למידע נוסף מתוך אתר "יזכור"

אחיו: יעקב אוליאל, עובד אוניברסיטה

אלישע, בן אסתר (וסטה) ורחמים, נולד ביום ט"ו בטבת תשי"ד (21.2.1953) בספרו שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (בשלהי 1955).
למד בבית-הספר היסודי "בית-יצחק" בחיפה ובבית-הספר "יבנה" ואחרי כן למד בבית-הספר הטכני בחיפה, במגמת מקצועות התעופה. בקורס ערב, בטכניקום, למד שרטוט מכונות.

אלישע היה פעיל בתחום חיי החברה והתרבות בעיר. הוא החל לפעול במועדון "הגיבורים" של עיריית חיפה, משם עבר למועדון "גולני" ולימים היה שם מדריך. היה לו כושר מנהיגות והוא הצטיין בארגונן של פעולות חברתיות שונות.
בשנת 1971 נבחר מטעם מועצת פועלי חיפה, לחבר במשלחת הנוער מטעם השלטון המקומי. במסע המשלחת לאירופה נפגש עם בני קהילות יהודיות רבים, ופגישות אלה חרתו בו את רישומן העמוק.
היו לו "ידי זהב" ובעיקר הצטיין באמנות הציור. את ציוריו תרם למועדונים שהיה פעיל בהם, ועד היום הם מעטרים את קירותיהם.
הוא היה גבוה ותמיר, רחב לב וחברותי. נאמן היה לכל ידידיו והם ביקשו את קרבתו והרבו לשאול בעצתו. רעמת שערותיו ובת הצחוק שלא משה משפתיו שיוו לו חזות שובבית.

אלישע גויס לצה"ל במחצית פברואר 1972, ולאחר הטירונות הוצב לאחת מחטיבות השריון, ושירת כמחסנאי-פקיד.
במלחמת יום הכיפורים שירת אלישע עם הכוחות הלוחמים בקווים הקדמיים.
ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נהרג, בשעה שהופצצה הסדנה החטיבתית ששירת בה, בציר "מאדים". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

מפקדו מעיד עליו, שהיה חייל מסור ואהוד על חבריו ועל מפקדיו ונפל תוך גילוי אומץ לב רב.

הוריו תרמו לזכרו לוח זיכרון עשוי שיש והקימו ספריה על שמו; בבית-הכנסת המסופח לבית הספר "יבנה" הוקם לוח-זיכרון ועליו שמות בוגרי בית-הספר, אשר נפלו במערכות ישראל; כן הוקמה פינה לזכרו במועדון הנוער "גולני" ובה רשומים ציוני-דרך בחייו והקדשות משל חבריו; אחת לשנה, בחול המועד סוכות, מתקיים במועדון זה טורניר גביע בכדורגל, הנושא את שמו של אלישע.

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לכלכלה ובחוג לסוציולוגיה.

מנחם, בן זהבה ואברהם, נולד ביום כ"ג בתמוז תש"ח (30.7.1948) ברחובות.
הוא למד בחיפה בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל", בבית-הספר הריאלי העברי ובבית-הספר התיכון "עירוני א'". מנחם היה תלמיד מצטיין, פיקח ועירני, הרבה לקרוא ספרים בתחומים שונים, ספרי מתח וספרי מדע גם יחד. אהוד היה על חבריו הרבים, עזר לכל מי שנזקק, והיה ידיד ורע שאפשר לסמוך עליו בכל עת. חברו כתב עליו: "הייתה לו נפש יפה והיה לו ראש חריף". מנחם נמנה עם חברי תנועת צופי "הריאלי", היה חובב ספורט ובעיקר נלהב היה למשחק הכדורסל.
מנחם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס לענייני מנהלה. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. אהוב היה על מפקדיו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. בשנת 1967 לחם עם אוגדתו של האלוף ישראל טל, שהבקיעה את מערכי המצרים עד לגדות התעלה. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".
בכל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים שהקפיד לכתוב הביתה, הרגיעם ככל שיכול ולא סיפר דבר על האימונים הקשים והמפרכים, כדי להרחיק דאגה מלב בני משפחתו.
לאחר השחרור המשיך מנחם את לימודיו באוניברסיטת חיפה, בחוג לכלכלה ובחוג למדעי החברה.
כן נתקבל לעבודה בסניף של "בנק-לאומי" בחיפה. הממונים עליו שיבחוהו על שקדנותו ועל חריצותו, ואף שלחוהו להשתלם בקורס ליועצים להשקעות בניירות ערך, שם סיים את הלימודים בהצטיינות מרובה.

מנחם היה איש חברה ומארח למופת. ביתו היה פתוח לרווחה וחבריו הרבו לפקוד אותו. הוא סייע לכל ידידיו, ומעולם לא השיב פני אדם ריקם. היה לו חוש הומור, ובבדיחותיו השובבות ידע לשעשע את כל שומעיו. מטבעו היה אדיב ומנומס, עדין נפש ונעים הליכות. בהיותו עניו וצנוע, לא אהב להתבלט וסלד מן ההתנשאות.

בשנת 1970 נשא לאישה את חברתו יהודית וכמאז ומתמיד היה בן נאמן להוריו, אח למופת, בעל מסור לאשתו ואב אוהב לבתו דנית.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס מנחם ונשלח לחזית ברמת הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה בציר "אל-על" ובציר "חושנייה".
ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), בשעת הקרב על מוצב "תל-פזרה", החולש על ציר הנסיגה של הסורים, פגע בו פגז, שהרגו במקום. תחילה נחשב כנעדר, וכעבור חודש וחצי נקבע על-סמך עדויות כי הוא נהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה, כחודש לאחר שהמשפחה, ביוזמתה שלה, מצאה את עצמותיו בתוך הטנק. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מנחם ז"ל שירת ביחידת שריון וביצע את תפקידו בנאמנות, ביעילות ובמסירות רבה".