אחותו: פלג יפעת, עובדת אוניברסיטה.

בן עדה ודניאל. נולד ביום י"ד באב תשכ"ה (11.8.1965) בחיפה. ילדותו עברה עליו באושר בשכונותיה הירוקות של חיפה באזור הכרמל הצרפתי.
את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'טשרניחובסקי' בחיפה. לאחר שהמשפחה העתיקה את מקום מגוריה לאזור הכרמל המערבי החל יואב ללמוד בחטיבת-הביניים 'חוגים'. במקביל ללימודיו היה פעיל נלהב בתנועת הצופים, פעילות שהיוותה חלק אהוב ונכבד מחייו.
הוא הפך מחניך למדריך, לרכז שכבה ולמרכז שבט צעיר. יואב הקדיש זמן רב לחניכיו והשקיע בפעילויות מעניינות. הוא הרבה לטייל ברחבי הארץ, תוך שהוא לומד אגדות וסיפורים על צמחים, חולות, ופעולות צבאיות. יואב היה מוכר בכל האזור בכינויו 'חלאווי'.
הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בחטיבת-הביניים והחל בלימודיו התיכוניים במגמת מחשבים בתיכון 'בסמ"ת' בחיפה. גם בתיכון הפגין את כישוריו הריאליים, אך מאידך-גיסא הפך את שיעורי הספרות הקלאסית לדיונים על ספרות המדע הבדיוני, שהיתה חביבה עליו. יואב היה בחור שמח, חייכן, בעל חוש הומור, בן ואח טוב שהשרה סביבו אווירה טובה.

טרם גיוסו התלבט בין עתודת מחשבים לבין פרוייקט 'תלפיות', אך בשל מלחמת שלום-הגליל החליט להתגיס ליחידה קרבית. וכך, בשלהי אוקטובר 1983 גויס לצה"ל ושירת בגולני. הוא עבר קורס מ"כים ושירת כמפקד כיתה בלבנון. בדצמבר 1985 סיים קורס קציני חי"ר, על אף שבמהלכו סבל משברי הליכה מרובים וקיבל הוראה מפורשת של רופא להפסיק את הקורס. בתום הקורס מונה למ"מ טירונים בגולני.
יואב היה למפקד מעולה, חכם ומשקיע, שנתן דוגמה אישית לחייליו, השרה עליהם רוח טובה וטיפל במסירות בבעיותיהם. לאחר חצי שנת טירונות עלה עם מחלקתו לגבול ברמת הגולן. הוא נפצע קלות מרסיס בעינו בעת שהדריך את חייליו באימון קיץ. משהחלים, מונה לסמ"פ תחת מפקדו שהשתחרר ושב עם פלוגתו לשרת ברצועת הביטחון בלבנון.

ביום כ' בניסן תשמ"ז (19.4.1987) נתקל כוח גולני במחבלים באזור מנרה ויואב נפל במהלך הקרב עם המחבלים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר הורים ושתי אחיות - יפעת ויעל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב יצחק רבין, שר הביטחון דאז: "יואב היה קצין מצטיין, בעל דוגמה אישית, לוחם מעולה וחבר למופת". אגודת הסטודנטים היהודיים ברומא נטעה לזכרו עץ בשיתוף עם קק"ל.

אביו: ד"ר דן שיפטן הוא סגן ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטה.

בן מרים ודן. נולד ביום י"ג בחשוון תשמ"א (23.10.1980) בתל-אביב. אח לרחלי. אלון גדל והתחנך בשכונת רמת אילן שבגבעת שמואל. בהיותו בן שלוש התגרשו הוריו ואביו נישא בשנית. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמת אילן" וסיים שם כיתה ד'. בהיותו בן אחת-עשרה נפטרה אמו, ומאז חי בגבעתיים עם אביו ואחיותיו הצעירות - אילה ואביטל. אלון עשה את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון על-שם קלעי בגבעתיים, שם למד במגמה הראלית.

אלון התגייס לצה"ל בחודש יולי 1999 ושובץ בחיל האוויר. הוא עבר קורס חשבי יירוט בבסיס חיל האוויר בעובדה ובסיומו הוצב ביש"מ (יחידת שליטה מרכזית) קרב בתפקיד מש"ק בקרה אווירית. לאחר מכן עבר הכשרה נוספת בת שלושה חודשים והוסמך לשרת בתא בקר הגנה ביחידת השליטה האווירית. ליחידה מבצעית זו, הפועלת בכל שעות היממה, תפקיד מרכזי במשימת הליבה של חיל האוויר - הגנת שמי המדינה. אלון שירת ביחידה בהצטיינות והפגין מסירות רבה.
במהלך שירותו הצבאי התמנה אלון לאחראי משמרת, תפקיד שדרש פיקוד על תא בקר הגנה ועל חיילי המשמרת המוצבים בו. בנוסף, פיקד על ארבעה חיילים חדשים שהגיעו ליחידה לצורך הכשרתם המבצעית. הוא לא הסתפק בתפקידיו המוגדרים ובעקבות בקשתו, התמנה גם לאחראי ביטחון שדה ביחידה. את כל משימותיו ביצע ברגישות רבה והפגין כישורים יוצאי דופן כמדריך וכמפקד.

מפקדו של אלון מעיד כי לא היה חייל שגרתי: "אלון התגלה כחייל בוגר וסקרן, בעל חוש הומור ייחודי, מפותח ומעט ציני, אשר ביקש לרדת לעומקם של דברים תוך גילוי יוזמה ומקוריות". אלון מעולם לא נכנע לתכתיבים צבאיים רגילים; חדשות לבקרים היה מציע שיפורים במגוון תחומים רחב בכל הקשור בפעילותה המבצעית וההדרכתית של היחידה - החל בהזנקת מטוסים לפעילות מבצעית וכלה ברווחת החיילים המשרתים במקום. הוא בלט כאדם מעמיק גם מעבר לתחומים הצבאיים ודעותיו המקוריות נשמעו תדיר בנושאים מגוונים העומדים על סדר היום, לרבות דת, חברה ומדינה.
אלון הרבה לטייל ברחבי הארץ, הכיר היטב את נופיה ונהג לחלוק את חוויותיו עם חבריו. הוא אהב את המרחבים הפתוחים ובמיוחד נקשר לנוף המדברי, בו אהב לטייל לבדו. המוות הכה בו בעת שטייל בארץ אותה כה אהב.
אלון נפל בעת שירותו ביום כ"ט באדר תשס"א (23.3.2001) בתאונת דרכים שאירעה בצומת כ"ח שבצפון הארץ, בכביש ראש פינה - קריית שמונה. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר אב ושלוש אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.
מפקדו כתב למשפחה: "כמפקד יחידתו של אלון בשמונה-עשר החודשים האחרונים, הייתי רוצה להביע בפניכם את תחושותיי העמוקות ביותר על האובדן והכאב נוכח מותו. הרשו לי לחלוק עמכם מעט ממורשתו של אלון, אשר הטביע חותם עמוק ובל יימחה ביחידה, בה אהב לשרת. ... אלון התבלט כאדם רגיש וקשוב לצורכי חבריו החיילים. הוא היה מדריך ומחנך בעל סבלנות, אשר התברך ביכולת ללמד אחרים וכן ללמוד מן הסובבים אותו. לא בכדי רכש לעצמו חוג חברים נרחב, ביחידה ומחוצה לה. מערכת היחסים שנרקמה בין חיילי ומפקדי היחידה לבין אלון הייתה מיוחדת בשל היותו איש שיחה רחב אופקים, מעניין, מצחיק וחבר אמיתי. ... תחושת הכאב והאובדן אין לה מרפא, אלון מילא תפקיד מרכזי בחיינו וזכרו ייחרט בלבנו לעד".

למד באוניברסיטת חיפה.
לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

סרן גלעד שטוקלמן בן 26 מתמרת.
הוריו של גלעד עזבו את גיתית שבבקעת הירדן ועברו לחיות ביישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. גלעד גדל והתחנך בתמרת וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון במושב נהלל.
הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל שריון, בעקבות אחיו הגדול. גלעד סיים קורס קציני שריון והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן.

לאחר שחרורו טייל גלעד בקנדה וכששב לארץ עבר קורס דיילים באל על ועבד כדייל אוויר בחברה. הוא תיכנן להתחיל ללמוד בשנה הבאה כלכלה ולימודי מזרח אסיה.
הודעת אס.אם.אס על צו המילואים המתינה לו כשפתח את הטלפון הסלולרי שלו במהלך שהייה בניו יורק והוא שב מיד לישראל.

גם שהיה בלבנון דאג לשמור על קשר יום יומי עם הוריו. כשסיפר להוריו על מצוקת המזון בקו, עסקה אמו בהכנת שקיות מזון לחיילים בחזית.

"הוא היה חולה מוסיקה. רק לפני שבוע הוא קנה פסנתר ולא הספיק אפילו לנגן עליו. הוא אהב סוסים, כתב שירים וניגן עם אביו יחד", כך סיפרו אתמול חברים על גלעד.

הותיר אחריו זוג הורים, מיכה ורחל ושלושה אחים,
אלירן (29), ירדן (19) ויאיר (10).