אימו : ארלט אדלר, עובדת אוניברסיטה.

בן יוסף וארלט. נולד ביום כ"ט בטבת תשי"ז (2.1.1957) בקרית- ביאליק.
למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי שבקרית-ביאליק והמשיך בלימודיו בבית-הספר הריאלי שבחיפה.
היה חבר בתנועת- הנוער 'הצופים', גדוד 'שחף', שבט 'הכרמל' בחיפה. היה נער רגיש ועדין ואוהב שירה, ואף כתב שירים מגיל צעיר. 

מנהל בית-הספר הריאלי כתב עליו ש"היה צעיר בעל נפש עדינה ויפה ושאף אל עולם טוב מזה שקיים במציאות, וכנראה לא מצא אותו... "כששב מטיול באירופה, בגיל 17, התחיל לכתוב שירים. את שיריו הקשים והחושפים נהג לכתוב על דפים שתלש ממחברות התלמיד שלו. באחד משיריו המוקדמים הוא כותב: "עכשיו אני ב-75/לפני עשר דקות הייתי ב/74-מה תלד /?75מה ילד יום/?מה יהא עליך עולם/? מה יהא עליכם אנשים/?מה יהא עליך רותי/?מה יהא אתך אייל/? ואתה אבא/?ואמא/?ואליק/?ונורית/?ורעילה/?מה יהא עליכם/? - אלוהים,/שמור עליהם/ אנא, אנא, אנא/בשם כל הכאבים/שמור עליהם/א-נ-א".

רון גויס לצה"ל ביום 4.8.1975 והתנדב לשרת בסיירת-צנחנים. הספיק לעבור קורס חובשים-קרביים.
רון נפטר בעת שירותו הצבאי - ביום י"א בשבט תשל"ו (13.1.1976), והוא בן 19. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואח בוגר ממנו.
בעיזבונו של רון נמצאו 175 שירים, וכן קטעי-יומן. השירים נדפסו והוצאו יחד כספר 'בשם כל הכאבים', בהוצאת ספריית פועלים, בדצמבר 1976. הספר יצא לאור, ומאז הודפס בשמונה-עשרה מהדורות וזכה להרבה תגובות חמות, מאמרי-הערכה וביקורת בכל העיתונים וכתבי-העת. 

במבוא לספר כותב המשורר נתן יונתן: "אדם נמלא פליאה ופחד בפני מעשה נחרץ של עלם בן תשעה-עשר אביבים. איזו אימה רחפה על נשמתו להדוף אותה אל האין.
כמה כוח, כמה אומץ נדרש לגזור על עצמו במו-ידיו חידלון, ולהטיח בפני העולם כזה אשם וכזאת אחריות.
וכמה ייאוש באותה החלטה אישית, מלאת בדידות וכאב - להיפרד מהחיים.
שירים שכתב בצר לו יישארו עדות-נצח לנפתולי-נפשו שלא ידעה מנוחה.
אתה שומע בהם את כל סולם הצלילים של נפש: מן הרך, העדין, הלירי, המתגעגע, ועד לצלילי סופה ומרי.
קללה מוטחת אל פרצוף העולם שנתן לו כל-כך מעט תקוה; שיהיה לפחות המעט הזה, פרחי-מלים וקוצי- מלים שהשאיר רון, זר-זיכרון על אפרו, שיפרח עם שמו לתמיד".
ואמנם, ביומנו, שנחתם סמוך למותו, הוא כותב: "בעצם הידיעה שנועדת להיחרב ולהיעלם כשתדע את האמת והניסיון הנמשך למצוא את זה (ובעצם להתפורר), זוהי הוכחה חותכת לקיום של כוחות נאבקים, שהאדם הוא אחד מהם ומהעבר השני ישנם האמת והאהבה". ספר שירים נוסף מפרי עטו, "ממחר אקטוף ענן",ממנו הודפסו 11 מהדורות נוספות בספריית הפועלים.
באחד משיריו האחרונים הוא כותב: "אז, אחרי הזכרונות/אחרי המראות/של סוסי-בר/ וסוסים שקטים/ודגים שטים באילמות/כתבתי./ ואז, אחרי התקוות/אחרי היחולים/ והחלומות/על פגישה ודמעות/וצחוק/בכיתי./ ואז,/אחרי שכתבתי/אחרי שבכיתי/מתי".

ביוזמת הוריו של רון, ידיד משפחה נדיב ובעזרת הנהלת אוניברסיטת חיפה דאז, הוקמה באוניברסיטה קרן ע"ש רון אדלר שפועלת מזה 30 שנה.
בתחילה התמסרה הקרן באמצעות פירותיה ותרומות נוספות, לעידוד וקידום משוררים צעירים.
בשלב שני תמכה הקרן בפעילותה של היחידה ליעוץ פסיכולוגי לסטודנטים שזקוקים לעזרה ושאינם יכולים להתמודד עם עלות הטיפול.
בשנים האחרונות מקדישה הקרן חלק ניכר מפירותיה למתן מלגות שכר לימוד מלא לסטודנטים ששירתו בחטיבת הצנחנים, כמו כן הקרן ממשיכה לפעול בתחומים אלה.

ספריו:
בשם כל הכאבים: שירים (תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ז 1976)

ממחר אקטוף ענן: עוד שירים (תל-אביב : ספרית פועלים, תש"ם 1980)

קישורים נוספים לזכרו:

קרן רון אדלר

בוגר "תוכנית אתגר" בחוג למדעי המחשב, אוניברסיטת חיפה

 
תומר נולד ב-15.10.1996 בחיפה. בן שלישי אחרי שתי אחיות. 
למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה מכיתה א' ועד י"ב.

בין השנים 2015-2012, במקביל ללימודיו בבית הספר, למד וסיים בהצלחה לימודי תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת חיפה.

מ-2014 ועד לגיוסו לצה"ל, עבד גם כמפתח תוכנה במחלקת מחקר ופיתוח בחברת הזנק בתל אביב. עם סיום העבודה בחברה, זכה מאנשי מפתח בחברה למספר חריג של המלצות LinkedIn. הנושאים האהובים עליו היו אבטחת מידע, ניתוח אותות ופיתוח תוכנה ואלגוריתמים. כמו כן, היה מוכשר בשפות: עברית ואנגלית ברמת שפת אם, ובנוסף, ידע בסיסי בספרדית, רוסית ופרסית.
התגייס לחיל המודיעין במרס 2016 שם שירת תחילה כקצין מקצוע אקדמאי (קמ"א), ובהמשך כקצין אקדמאי בכיר (קא"ב). בעת שירותו בחיל, תרם רבות לביטחון המדינה, זכה במספר תעודות הערכה ואף היה הרוח החיה בצוות שזכה בפרס ביטחון ישראל במעמד נשיא המדינה.

בערב חג השבועות תשפ"א, 17 במאי 2021, מצא את מותו.
קרן מלגות ע"ש תומר אייגס ז"ל נוסדה באוניברסיטת חיפה במסגרת תרומת מאות אנשים וחברות כהזדהות עם המשפחה ומחאה על אופן מותו.

אחותו: רוש אורנה, עובדת אוניברסיטה.

בן ג'וליה ויוסף, נולד ביום ב' באלול תשי"ז (29.8.1957) בחדרה. הוא היה ילד ערני ושובב ובשערו הבלונדיני ועיניו הירוקות שבה את לב כל רואיו.
מאיר החל ללמוד בבית-הספר היסודי "צפרירים" והמשיך ולמד מסגרות ומכניקה בבית-הספר המקצועי "עמל" - שניהם בחדרה. אהבותיו הגדולות היו הים ומשחק הכדורגל.

משחר ילדותו היה ספורטאי מעולה. הצטיין בריצה ובמסגרת קבוצת הכדורגל של קבוצת הפועל נחליאל הבקיע שערים רבים. מאיר סיים את חוק לימודיו בפנימייה הצבאית של חיל-הים בחיפה, בה הוכשר כמוכ"ם ימי.

מאיר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1974 והוצב כמוכ"ם על אחת מספינות הדבור. אחרי כן הועבר לא-טור ושרת שם כסגן מפקד דבור עד סוף שירותו.
היה בחור חברותי מאוד וחבריו לשירות אהבוהו. אהבתו העזה לים התעצמה ביתר שאת בתקופת שירותו בא-טור. בהגיעו לחופשות הביתה היה מרבה בסיפורים על הנופים שראה, על הים הגדול והשקט, וכיצד היה יושב על החוף, קשוב לרחש הגלים.

כשעמד להשתחרר הוענקה למאיר תעודת שחרור ובה צוינה התנהגותו כטובה מאוד. על שירותו הוענק לו אות השירות המבצעי. בתחילת נובמבר 1977 שוחרר מאיר משירות סדיר והוצב למילואים ביחידת חיל-התותחנים.

ביום י' בתשרי תשמ"ה (6.10.1984) נפל סמל מאיר בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה. הניח הורים, שלוש אחיות ושני אחים.