למד באוניברסיטת חיפה. 

היה דוקטורנט לטכנולוגיה חינוכית באוניברסיטת חיפה.

יעקב דון, בן 49 מאלון שבות, בן להורים ניצולי שואה, נרצח בפיגוע ירי בגוש עציון.
יעקב שימש כמחנך וכרכז חינוך חברתי בתיכון "דרך אבות" באפרת וכמדריך תקשוב של משרד החינוך. בנוסף לכך היה דוקטורנט לטכנולוגיה חינוכית באוניברסיטת חיפה. יעקב היה פעיל בענייני קהילה וחינוך בגוש עציון וכיהן בעבר כחבר ועד היישוב ויושב ראש ועדת חינוך.

"היינו מחליפים דברים מהמקרר בשליחות הנשים כשכנים ומנהלים שיחות נפש", אמר ראש המועצה פרל, שעבד עמו. "היית לנו דוגמא ומופת. מעת לעת התייעצת איתי לגבי משימות קהילתיות, תמיד היית מהעושים ולא מהמדברים".

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ספד לו בהלוויה: "בלב קרוע אנחנו מתכנסים כאן ערב שבת כדי להיפרד ממך, איש יקר ומוערך, אדם שפעל כל ימיו מתוך תודעת שליחות למען העם היהודי, לחינוך הדור הבא וגם למען יישוב הארץ. היית מורה ומחנך מסור ואהוב". 
"אפיינו אותך עדינות ואופטימיות, נחישות ומסירות אין קץ למשפחה, לילדים, להורים ולקהילה", ספד לו שכנו וחברו, "הקול קול יעקב, הלב לב זהב, לב רחב. כמה דאגת, כמה אהבת, היית דוגמה ומופת. נוח בשלום על משכבך".

יעקב הותיר אחריו את אשתו שרה ושלושה בנים ובת.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין באלון שבות.

למד באוניברסיטת חיפה בחוג לחינוך ובחוג לגיאוגרפיה.

חיים, בן מזל ושלמה, נולד ביום כ"ח בכסלו תש"ה (13.12.1944) בנתניה. הוא למד בבית-הספר היסודי "איתמר בן-אבי" ואחרי-כן סיים את חוק לימודיו במכינה הפדגוגית בבית-הספר התיכון "שרת". חיים ראה את יעודו בחינוך ובהוראה, ולמד בבית-מדרש למורים ולגננות בנתניה.
הוא היה תלמיד חרוץ. שקד על לימודיו והגיע להישגים מעולים. התעניין בעיקר בידיעת הארץ והתעמק בחקר הצומח בארץ. בתקופת לימודיו ערך חוברת מקיפה שעסקה בצמחי-הבר בארץ. לעבודותיו צירף כהדגמה אוסף של צמחי בר מיובשים, שהכין במו ידיו.
כשהיה תלמיד שימש כמדריך בסניף גדנ"ע אוויר בנתניה. הוא הצטיין באתלטיקה קלה ובעיקר בריצות למרחקים ארוכים. חיים הרבה לצאת לסייר בארץ, הכיר היטב את נופיה וכשהורה את מקצוע הגיאוגרפיה, היה הידע שהקנה לתלמידיו מבוסס על היכרות קרובה של השטח והאזור שדיבר עליהם. בשנת 1965 סיים את לימודיו בסמינר והוענקה לו תעודת מורה מוסמך.

חיים גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 ועבר את הטירונות במסגרת חיל הרגלים. אחרי-כן נשלח לשרת בבית-הספר הצבאי להשכלה, שם ניתן לו ליישם את הידע שרכש כמורה.
הוא סיים בהצלחה קורס קצינים והוענקה לו דרגת סגן-משנה ותפקיד קצין חינוך בחטיבת שריון בסיני.
חיים השקיע מאמצים רבים כדי להצליח בתפקידו. הוא ראה בתפקיד קצין החינוך אתגר וייעוד והיה אחראי על ארגון פעולות תרבות, ערבי הווי ומסיבות לחיילי היחידה. כמו כן דאג להבאת מרצים ליחידה, הביא ספרים ועיתונים וסייע בכך להפיג את מתח האימונים והפעילות המבצעית.
בעבור זאת זכה להערכה רבה, הן מצד חיילי היחידה והן מצד מפקדיה.

בשנת 1968 נשא לאישה את רות והקים, יחד עמה, את ביתו בחיפה, בסמוך למקום שירותו הצבאי. בשנת 1969 נולדה בתו אושרה.
באותה שנה התנדב לשרת בצבא הקבע ושירת כקצין חינוך ביחידת המיעוטים עד שנת 1969. משנת 1970 ועד לשחרורו, שירת כמד"ר בבית-הספר הצבאי להשכלה.
חיים היה בעל ידע רב בתחומים רבים, בעל כושר ביטוי ויכולת להקנות מהידע שלו לחניכיו. הוא הדריך בקורסים להשכלת יסוד ושם לו מטרה לתת לחיילים, חסרי השכלה, יסודות של ידע ותרבות, שישמשו אותם כאשר יצאו לחיים כאזרחים. הוא השקיע את כל מרצו ואונו בחינוכם של חיילים כאלה והצליח להביאם לידי הישגים מעולים, והדבר גרם לו סיפוק ואושר. בתפקידו זה הועלה לדרגת סרן.
בתחילת אוגוסט 1972, לאחר ששירת ארבע שנים בצבא הקבע, השתחרר חיים והחל ללמוד חינוך וגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ובמקביל עבד כמורה.
בשנת 1973 למד בסמינר לשליחים של הסוכנות היהודית ועמד לצאת לפילדלפיה כשליח הסוכנות.
בנובמבר 1973 גויס חיים לשירות מילואים פעיל ושימש כקצין חינוך במפקדת מרחב שלמה. בתפקידו זה היה אחראי לארגון פעולות תרבות לחיילי היחידה בימי הלחימה ולאחריה.

ביום כ"ד בטבת תשל"ד (18.1.1974) יצא עם קציני המטה של החטיבה לסיור ביחידות החטיבה. במסגרת הסיור יצאו הקצינים ליחידה, ששכנה באזור סנטה-קתרינה. בדרך ליחידה מצא חיים את מותו כשקפא למוות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, שתי אחיות ואח.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "חיים הגיע אלינו בעצם ימי הלחימה ובהיותו מורה ומחנך, שאף להעניק לחיילים יותר ספרות טובה, הרצאות, מופעי בידור וסרטים. הרגשנו שחיים רואה בתפקידו כקצין חינוך ייעוד חשוב. אכן, הוא מילא אותו תוכן ואמונה. גם בדרכו האחרונה נסע מתוך כוונה לבדוק מה חסר לאותם חיילים בודדים, היושבים כה רחוק מול ישימון, הרים וסופות שלג. בזה ראה את הדאגה לפרט. במה ננחם אתכם הורים, רעיה ובת קטנה? אולי בכך שהיינו ראויים לחבר וקצין כמוהו, אשר בידע ובנסיון שלו בחינוך, בגישה נעימה לכל אחד מאתנו ובחיוכו, השרה שלווה סביבו".