למד באוניברסיטת חיפה.
לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

סרן גלעד שטוקלמן בן 26 מתמרת.
הוריו של גלעד עזבו את גיתית שבבקעת הירדן ועברו לחיות ביישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. גלעד גדל והתחנך בתמרת וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון במושב נהלל.
הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל שריון, בעקבות אחיו הגדול. גלעד סיים קורס קציני שריון והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן.

לאחר שחרורו טייל גלעד בקנדה וכששב לארץ עבר קורס דיילים באל על ועבד כדייל אוויר בחברה. הוא תיכנן להתחיל ללמוד בשנה הבאה כלכלה ולימודי מזרח אסיה.
הודעת אס.אם.אס על צו המילואים המתינה לו כשפתח את הטלפון הסלולרי שלו במהלך שהייה בניו יורק והוא שב מיד לישראל.

גם שהיה בלבנון דאג לשמור על קשר יום יומי עם הוריו. כשסיפר להוריו על מצוקת המזון בקו, עסקה אמו בהכנת שקיות מזון לחיילים בחזית.

"הוא היה חולה מוסיקה. רק לפני שבוע הוא קנה פסנתר ולא הספיק אפילו לנגן עליו. הוא אהב סוסים, כתב שירים וניגן עם אביו יחד", כך סיפרו אתמול חברים על גלעד.

הותיר אחריו זוג הורים, מיכה ורחל ושלושה אחים,
אלירן (29), ירדן (19) ויאיר (10).

למד באוניברסיטת חיפה.
לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

בן פרימה ומשה. נולד ביום כ"ט בחשוון תשמ"ג (15.11.1982) בווינניצה שבאוקראינה, ברית המועצות, כילד שני להוריו ואח לדיאנה הבוגרת ממנו. נצר לשושלת הבעל שם טוב (הבעש"ט), מייסד תנועת החסידות. אלכסנדר למד באוקראינה בבית הספר היסודי מספר 33.
בהיותו כבן 11, בשנת 1993, עלה ארצה עם אמו ואחותו. משפחתו מצאה את משכנה בעכו, ואלכסנדר המשיך שם את לימודיו, בבית הספר "אורט".

הוא התייתם מאביו בשנת 1995 והפך הלכה למעשה לאבי המשפחה. כך, בגיל צעיר ובעיצומם של נעוריו, נטל על עצמו את האחריות למשפחה והפך למשענת ולנחמת אמו ואחותו. ביטוי לכך ניתן בעבודות שאלכסנדר נטל על עצמו בחודשי הקיץ, לפרנסת המשפחה, בעת חופשותיו מבית הספר "אורט". את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר הטכני של חיל האוויר, בקריית חיים.

אלכסנדר התגייס לצה"ל בחודש ינואר 2001. כל ימי ילדותו ונעוריו שאף להפוך לטייס, וכך מצא עצמו בקורס טיס. חרף מאמציו והשתדלותו הפסיק את הקורס לאחר שמונה חודשי שירות, לאכזבתו הרבה, ושב לבקו"ם לשם הצבה מחדש בצה"ל.
אף כי נכזב חלומו להיות טייס, לא חדל אלכסנדר להציב לעצמו רף גבוה בצבא, כדי לתת את המיטב שבו ולשרת את עמו ומדינתו. כיוון שכך בחר ללכת ליחידה קרבית, ומימש את מטרתו בגיוסו ליחידה היוקרתית "אגוז". אלכסנדר נהג לומר בהתייחסו לשירותו הצבאי, כי "אם לא אתגייס ליחידה קרבית בצבא, מי יעשה זאת?". לאחר שסיים בהצלחה את קורס הקצינים עבר לגדוד 51 של חטיבת "גולני", והתקדם בה בסולם הדרגות והתפקידים עד לתפקיד סגן מפקד פלוגה.

יפה תואר, גבוה, שרירי ומסודר תמיד, היה אלכסנדר גאוות משפחתו. חרף הצלחתו בצבא לא גבה לבו, ולאמו העניק תמיד יחס מיוחד: בימי הולדתה ובחגים שיגר לה פרחים, וגם כשנבצר ממנו להגיע הביתה דאג לטלפן אליה יום יום ולשאול לשלומה. בעתות מחלה אף סעד את אמו בבית החולים, למרות מחויבותו לצבא.

אלכסנדר קיים קשר חזק ומיוחד עם אחייניו. אלה התגאו בו והעריצוהו על היותו קצין, שירותו ביחידה קרבית ונועם הליכותיו. בעת חופשותיו מהצבא נהג לבקר תחילה בבית אחותו, שם חיבק ונישק את ילדיה, ורק אחר כך המשיך לבית אמו.
לאלכסנדר חיכו חיים שלמים ומוצלחים לאחר תום שירות החובה שלו בצבא. הוא תכנן להמשיך ולשרת בצבא קבע, ללמוד באוניברסיטת חיפה, ולשאת לאישה את חברתו האהובה סבינה. משפחתו של אלכסנדר נפגשה עימו בפעם האחרונה חמישה ימים לפני נפילתו.

אלכסנדר נפל במהלך מלחמת לבנון השנייה, בקרב בבינת ג'ביל שבדרום לבנון ביום א' באב תשס"ו (26.7.2006), והוא בן עשרים ושלוש וחצי. אלכסנדר נטמן בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו סבתא, אם, אחות וחברה. אלכסנדר הועלה לאחר מותו לדרגת סרן.

אחותו: רז נירה, גמלאית האוניברסיטה.

בן רות וחנוך, בניהם של ותיקי המתיישבים בנהלל. נולד ביום כ"ד באייר תש"ז (14.5.1947) בנהלל.
מילדותו היה שקט ונבון והיה מסתובב ליד אביו בעבודתו ומוצא עניין בכל דבר.

אקי למד בבית הספר היסודי ובבית הספר החקלאי בנהלל. אחר הצהריים, לאחר הלימודים, היה יוצא לשדה עם אביו לקצור ולהעמיס עגלות ירק גדושות. המיכון במשק הלך והשתכלל: בתחילה הטרקטור ואחריו באו המקצרה והמכסחת - ואקי עבד בכל הכלים הללו בנאמנות ובמסירות.

אף על פי שהיה תלמיד מעולה, נראה שהוא נהנה ביותר לסלק את תיקו ולצאת לחצר ולמשק כדי לעבוד. הוא סבר כי המחברות אינן חשובות בהשוואה לירק ולפָּרות, שהרי אין הן הנותנות את החלב וחשיבותו של החלב מובנת! בכלל אהב לעבוד, ליצור, לפעול ולהוציא מתחת ידיו דברים מועילים, ובשעת עבודה היה אקי כולו בתוך תוכה ומזדהה עם מעשה ידיו.
אקי אהב את העבודה ויותר מכל ידע כיצד לעשותה היטב, בשקט ובדייקנות.
אקי אהב לשוט בארץ ונמנה עם חוג המטיילים של תנועת המושבים, והיה מוכן לוותר על הלימודים כדי לצאת לטיול אחת לחודש. הוא היה בין ותיקי המטיילים שהיו מהלכים לאטם בסוף השיירה - ולא מחולשה. הם ידעו למצות עד תום את התענוג שבהליכה ואת ההתבוננות בנוף.
נוסף על פעילותו הרבה אקי היה חבר בנבחרת הקליעה של בית הספר. הוא היה אחראי ושקול בכל מעשיו ובשעת שיחה היה מדבר בנועם ובהומור האומר בגרות, תבונה וביטחון. חיוך מבויש ומלבב ריחף תמיד על שפתיו שלא הרבו בדברים. הוא לא היה פזרן במלים ורק מעשיו העידו על טיבו האמיתי. אקי העניו, הצנוע והשקט אהב לשיר בקולו העמוק והיפה. בעיקר אהב את השירים הישנים והשקטים - שירי אוהבים ושירי עצב.

אקי גויס לצה"ל באוקטובר 1965. לפני מלחמת ששת הימים נפגע קשה בקורס צניחה ושוחרר מהשירות. לאחר שהחלים חזר לשירות במילואים קרבי מלא. ביום ב' בסיון תשכ"ט (19.5.1969) נפל בעת מילוי תפקידו ברמת הגולן והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנהלל.

לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו הנושאת את השם "אקי".
כן הוציא לאור מושב חצבה ספר לזכרו בשם "הלך האביב", "בעיני מצלמתו בתקופת שירותו בחצבה" (באחד הימים הביא אתו מצלמה משוכללת והרבה לצלם תמונות מחיי המקום והסביבה, תמונות אלו כונסו בספר זה). ביום השנה השלישי לנפילתו נחנכה בבית הספר היסודי בנהלל ספריה לזכרו הנושאת את שמו.